סימן קי

 חתיכה הראויה להתכבד ושאר הדברים החשובים כגון בעלי חיים ודברים שדרכן למנות שנתערבו בהיתר אינן בטלים לעולם אפילו באלף.

ופירש ר"י דוקא דברים שלעולם אין מוכרין אותם אלא במנין, דהלכה כר' יוחנן דאמר את שדרכו למנות שנינו פירוש שלעולם אין מוכרין אותו אלא במנין, אבל דברים שלפעמים מוכרין אותו באומד בטל ברוב. לכך כתב שביצה בטלה שפעמים מוכרין סל מלא ביצים ביחד.

ובעל העיטור כתב שביצה אינה בטילה.

והרמב"ם פסק כחכמים דאפילו דבר שדרכו למנות לעולם בטל דז' דברים לבד הן שאינן בטלים כגון רימוני בדן ואגוזי פרך. ומיהו כתב כל דבר שהוא חשוב אצל בני מקום מן המקומות לפי הזמן ולפי המקום שהוא שם אינו בטל ואוסר בכל שהוא.

ה"ר יהודה הורה על קורקבן טריפה שנתערב באחרים שהוא בטל דלא הוי ראוי להתכבד, כדאמרינן בני מעים אוכליהן לאו בר אינש, ולפי זה הוא הדין נמי בכל בני המעים.

בעלי חיים שנתערבו באחרים ונשחטו בטל חשיבותן ובטלין והוא שנשחטו בשוגג. וכן חתיכה שנחתכה לאחר שנתערבה בטלה כדפרישית לעיל. והא דחד בתרי בטל ביבש, בדבר שאינו חשוב דוקא, כשהאיסור אינו ניכר במקומו אז בטל דבר שאינו חשוב.

ודבר חשוב אינו בטל, ואפילו אם פירש אחד מהן מהתערובות אסור, ולא אמרינן מרובא פריש. אבל אם האיסור ניכר במקומו, כגון תשעה חניות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה, ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח אסור ואפילו בחתיכה שאינה ראויה להתכבד דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. אבל בשר הנמצא לפני חניות מותר אפילו בחתיכה הראויה להתכבד דכיון שלא פירש בפנינו לא נולד הספק במקום הקביעות ולכך אנו תולין אותו ברוב. אבל אם פירש לפנינו הוי כאילו היא עדיין במקום הקביעות ואסור.

וכתב הרשב"א

לפיכך מצא בשר ביד נכרי אע"פ שהדבר ידוע שאין לוקחין בשר אלא מאותם מקולין והוא אינו יודע מאיזה לקח מותר דלאחר שפירש נולד בו הספק. במה דברים אמורים שלא ראו אותו יוצא מן המקולין, אבל ראו אותו יוצא מן המקולין באותה שעה נולד הספק ונמצא שבמקום הקביעות נולד הספק ואסור. ויראה לי שלא אסרו אלא בזמן שהוא בפני עצמו, אבל נתערבה באחרות ואינה נכרת בטילה ברוב משום ספק ספיקא. ולפיכך מי שלקח בשר מן המקולין אפילו חתיכה הראויה להתכבד ואח"כ נמצאת טריפה במקולין ולא נודעו חתיכות הטריפות בין שאר החתיכות והוא אינו יודע מאיזה מהם לקח, כל מה שלקחו מהמקולין קודם שנמצאת הטריפה מותר שלא נפל בהן הספק בקבוע, אלא לאחר שפירש אבל אסור ליקח משם מכאן ואילך. במה דברים אמורים בחתיכה הראויה להתכבד שאין לה ביטול אבל שאר החתיכות מותרות. וראוי להחמיר לאסור כל החתיכות שנשארו במקולין, שאין הכל בקיאין בדברים אלו ואם אתה מתיר בשאינן חשובות קרוב הדבר לטעות וליקח אף מן החשובות וכן אנו נוהגין ע"כ.

ואיני מבין מה שכתב להתיר בחתיכות שאינן ראוין להתכבד, אלא שהחמיר לאוסרן. שנראה שאסורין מן הדין ולא מטעם חומרא, דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ואסור בכל דבר.

וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל דכל מה שלקחו קודם הספק הכל מותר ולאחר שנודע הספק הכל אסור. והא דשרינן כשפירש אחד מהם מהרוב דוקא דומיא דט' חניות שהאיסור ידוע וניכר במקומו אבל בעלי חיים ושאר דברים חשובים שנתערבו בהיתר שאינן בטלים אפילו באלף אפילו אם פירש אחד מהן מן הרוב אסור, דכיון שאין האיסור ניכר במקומו חיישינן שמא יקח מן הקבוע.

וכתב הרשב"א דוקא כשהפרישן במתכוין אבל אם פירש ממילא שרי.

ואדוני אבי ז"ל כתב דאפילו פירש ממילא נמי אסור ומיהו דוקא כשפירש אחר שנודע התערובות אבל אם פירש קודם שנודע התערובת מותרת, דבהא לא שייך למיגזר שמא יקח מן הקבוע דהא אכתי כולם בחזקת היתר הם.

ואפילו אם פירש לפנינו מותר כיון שעדיין לא נולד הספק, אם כן לא נולד הספק במקום הקביעות ותלינן דמרובא פירש דכל זמן שהן בחזקת היתר אין חילוק בין פירש בפנינו ובין פירש שלא בפנינו. דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו כגון בעלי חיים ובריה וחתיכה הראויה להתכבד שנתערב באחרים ונאכל אחד מהם או נפל לים בענין שנאבד מן העולם בשוגג, הותרו כל האחרים שאנו תולין לומר האיסור הלך לו.

ופירש ר"י דוקא שנפלה מעצמה אבל אם הפילו אפילו בשוגג אסור אטו מזיד.

וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל שאם הפילו קודם שנודע התערובת שרי דלא שייך למיגזר כיון שעדיין לא נודע התערובות.

והא דשרי כשנאבד אחד מהן דווקא כשאוכל הנשארות שתים שתים ביחד דממה נפשך איכא חד דהיתירא אבל לאכול אחד אחד או שאוכלם כולם אדם אחד אסור. ודוקא שנאבד אחד מהעולם כדפרישית אבל לא נאבד אלא שפירש אחד מהן אין להתיר בשביל זה הנשארים.

ולא מיבעיא אם פירש אחד מהן, אלא אפילו פירשו מהן הרבה אין להתיר הרוב הנשארות, אלא המיעוט שפירשו מותרין, שאנו תולין לומר האיסור ברוב והרוב אסור. ואם כל הרוב נתערבו באחרים, כולן אסורין, כאילו נפל שם האיסור בידוע. אבל אם המיעוט נפל למקום אחר מותר.

וכתב הרשב"א דאפילו נפלו מחציתן למקום אחר, מותר שאנו תולין להקל בספק ספיקא שמא לא היה איסור בתוך אלו שנפלו לכאן ואם תמצא לומר כאן היה שמא זה שאוכל עתה אינו האיסור. ודוקא שתערובת הראשון היה מותר מן התורה כגון שנתבטל ברוב לכך תולין להקל בספק ספיקא. אבל חתיכת איסור שנתערבה בחתיכת היתר, ומאלו השנים נפל אחד מהם לתוך עשרה של היתר, אין אומרים בזה ספק ספיקא להקל לפי שאנו רואין כל אחד מהשנים כגופו של איסור כל זמן שלא נתבטל האיסור ברוב.

והא דשרינן ספק ספיקא דוקא ע"י תערובת כדפרישית. אבל ספק טריפה שנתערבה באחרות כולם אסורות עד שיהא בהיתר כדי לבטל האיסור אם הוא מדברים המתבטלים שכיון שספק הראשון היה בגופו אין להתירו מספק ספיקא,

ויש אומרים שאפילו בספק ספיקא שע"י תערובות אין להתיר בדברים החשובין, דכי היכי דמהניא להו חשיבותייהו דלא בטילי אפילו באלף מהניא להו נמי שלא להתיר בה ספק ספיקא. ולא נהירא דספק ספיקא מותר בכל האסורים אפילו בע"ז.