נסיעה בתחבורה ציבורית ודיני צניעות

שו"ת "איגרות משה" חלק אה"ע ב, סימן יד

נושא השאלה: הנסיעה בתחבורה ציבורית, ובמיוחד ברכבת התחתית בניו יורק, נעשית בדוחק ובצפיפות רבה. בתוך הצפיפות הזאת נמצאים אנשים ונשים, והם נדחקים זה אל זה. השאלה היא אם מותר לנסוע בתחבורה ציבורית כאשר אלה הם תנאי הנסיעה, או שמוטב להימנע מנסיעה כזו.

בעניין נסיעה באוטובוס בשעה שאי אפשר ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים בגלל הדוחק.

י' מנ"א תש"כ

מע"כ ידידי מו"ה יעקב שאטטען שליט"א.

בדבר נסיעה באוטובוס בזמן שהולכים בני אדם לעבודתם, שנמצאים שם אנשים ונשים דחופים זה בזה, שקשה מליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים, אם מותר אז ללכת בשעות אלו שם.

       הנה מצד הנגיעה ודחיפה בנשים אין שום איסור, משום שאין זה דרך תאווה וחיבה, וכל איסור נגיעה בעריות, אף להרמב"ם שסובר שהוא בלאו ד"לא תקרבו" דאורייתא, הוא דווקא דרך תאווה, כמפורש בדבריו ריש פרק כ"א מהלכות איסורי ביאה. ומשמע שבלא דרך תאווה אין אפילו איסור מדרבנן, שלא הזכיר איסור כזה.

(במקום זה יש דיון הלכתי מפורט בדבר האיסור לגעת באישה כאשר אין המגע דרך תאווה.)

           על כל פנים, לדינא: בנשים אחרות, אף באשת איש ונידה ונכרית, אין איסור שלא בדרך תאווה לכל הדעות. ולכן אין לחשוש מלנסוע באוטובוס בשעת הליכה לעבודה, שדחוקים ודחופים אנשים ונשים, אף שלא יוכל ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים. שהנגיעה בלא כוונה, מחמת שאי אפשר ליזהר, אין זה דרך תאווה וחיבה.

       וכן ליכא איסור מטעם זה גם לישב ליד אישה כשאין מקום אחר, דגם כן אין זה דרך תאווה וחיבה. ועם אשתו נידה, כשצריכין לישב דחוקים, אין לחוש לכוונת הנאה, לכן אין לאסור.

       אבל אם יודע שהוא יבוא לידי הרהור, יש לו להימנע מללכת אם אין נחוץ לו. ואם מוכרח לילך אז לעבודתו, אין לאסור לו, ויתחזק להסיח דעתו מהן ולהרהר בדברי תורה.