לימוד תושב"ע באמצעים ממוחשבים
מחבר: אביחי קלרמן
תוכן המאמר:
דיווח על מחקר בהוראת התלמוד, שנערך בביה"ס לחינוך של אוניברסיטת ת"א * תשע"א * 2011
טקסטים יהודיים משמשים אותנו כבר יותר מ-3,500 שנה, וכל מי שלומד יהדות מתמודד עם טקסטים בני אלפי שנים, על כל המשתמע מכך: תרבות קדומה, שפה עתיקה ואורחות חיים של פעם. לכן, ניתן להבחין בשינויים שהתווספו פה ושם מדור לדור, אך הפערים המשמעותיים בין מה שהיה אז לבין מה שישנו היום, מתבטא במיוחד בקרב לומדי התורה שבעל-פה (התלמוד).
הפערים באים לידי ביטוי בכמה מישורים: קודם כל, יש צורך בהבנה מילולית של העברית הקדומה והארמית – שפות שהשתנו במרוצת הזמן, והן שונות לבטח מהשפה בה אנו משתמשים כיום. ישנה גם בעיה בהבנת התחביר, מקצב המילים ומצלול המשפטים.
בנוסף, עולם המושגים השתנה - חלקם של המושגים נעלמו, וחלקם השתנה לבלתי הכר. גם עולם התוכן שהעסיק את האנושות לפני אלפי שנים שונה כמעט לחלוטין ממה שמעסיק אותנו היום. על התלמיד ל"היכנס" במהלך לימוד התלמוד, לעולם תכנים מרוחק, בכדי להבין את המסרים של הטקסטים הקדומים ולהתאים אותם למקרים שקורים לנו כיום, במאה ה-21 (כמה פעמים יצא לאחד מאיתנו לדון בשור שנגח?)
לאור כל זה, על המורה להיות חכם ואף יצירתי, כדי שהתלמיד ילמד ויבין את החומר בצורה הנכונה. חשוב מכך - גם ייהנה מהלימוד. למזלנו, המאה ה-21 זימנה לנו, המורים והתלמידים כאחד, אמצעים רבים תלויי מחשב, שיעזרו לנו להקל את התרגום וההבנה של החומר בו אנו עוסקים בבית הספר.
כבר היום נפוץ בעולם הרבני השימוש במאגרי מידע, דוגמת פרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן (פרויקט שזכה בפרס ישראל). בנוסף, קיימים מספר פורטלים של 'הדף היומי' העוסקים בהנגשת התלמוד לקהל הרחב, תוך כדי עיון ודיון באקטואליה עכשווית העולה מדף התלמוד הישן והמסורתי; ד"ר משה רענן כותב בעקביות בפורטל הדף היומי, על החי והצומח של ארץ ישראל בהקשרם התלמודי לסוגיה הנידונה; ורק לאחרונה הסתיים מפעל ענק של ביאור כל התלמוד על ידי הרב עדין שטיינזלץ בשפה עדכנית ומובנת לכל שוחר דעת, פרויקט ממוחשב שניתן להנגשה לכל בעל מחשב החפץ ללמוד תלמוד.
אז למה כלים ממוחשבים אלה נעדרים לרוב מחדרי הלימוד של התורה שבעל-פה?
במחקר על הוראת התלמוד שנערך בביה"ס לחינוך של אוניברסיטת ת"א (בהנחיית פרופ' (אמריטוס) נעמה צבר-בן יהושע) נבדק, בין היתר, הצורך והנכונות לשלב אמצעים תלויי מחשב בהוראת מקצועות היהדות, ואת תרומתם של אמצעים ממוחשבים להוראת המקצוע, מנקודת מבטם של המורים המלמדים מקצועות אלו.
אמצעים אלה זמינים היום בכל בית-ספר ובכל ספרייה, וכן ברבים מבתי האב: אפשר להיעזר במצגות ובסרטוני המחשה כדי לדון בבעיה אקטואלית, הנידונה לאורה של סוגיה תלמודית ודעות של תנאים, אמוראים וחכמים שנאמרו לפני מאות ואלפי שנים. אפשר להשתמש בכלים כמו רשת חברתית או פורום, שבמסגרתם ילמדו התלמידים "סדר" קצר ב"חברותא" מהבית. חלקנו הגדול, לבטח התלמידים, מכיר כלים אלה, ומרבה להשתמש בהם בחיי היום-יום.
במחקר נבדקו עמדות המורים כלפי השימוש באמצעים תלויי מחשב, ונמצא כי בעוד שבמקומות ובמקצועות לימוד אחרים רבים משכילים לנצל את הטכנולוגיה כדי לפשט את תהליך הלמידה – דווקא בהוראת התלמוד והיהדות בכלל, ישנה רתיעה מכך, ורצון לשמור על מסורתיות באמצעי ההוראה-למידה. אמנם מורים צעירים יותר מכירים בכך שהוראה המשלבת אמצעים תלויי מחשב משתמשת בסביבת עבודה מוכרת וקרובה לתלמיד, ולכן היא מועילה יותר, רלוונטית יותר ומעניינת יותר עבורו, אבל אצל מורים וותיקים נמצא יחס הרבה פחות אוהד.
ראוי לציין שהמחקר עדיין בעיצומו, אך המפגש בין מדעי היהדות השמרניים, לכאורה, לבין אמצעים תלויי מחשב האמונים על חידושיה האחרונים של הטכנולוגיה, הוא הכרחי ומעניין. הכרחי, כיוון שהעוסקים במדעי היהדות לא יכולים להתעלם ממהפכה העולמית, שיש המגדירים אותה כשינוי החשוב מאז המצאת הדפוס במחצית המאהה- 15. מעניין – בזכות הניסיון לבצע סינתזה בין ישן וחדש, בין שמרנות לבין קידמה. אולי, אם ירצה השם, מסקנותיו יובילו לרמה הטובה ביותר של שילוב אמצעים תלויי מחשב בהוראת התלמוד, להגיע - על מנת לקדם את תחום הדעת, מחד, אך מבלי לפגוע בייחודו המסורתי, מאידך.
הכותב הוא דוקטורנט בביה"ס לחינוך באוניברסיטת ת"א ומרכז החוג לחינוך במכללת הרצוג – גוש עציון. מחקרו הוצג במסגרת "הכנס המקוון הבין-לאומי" של מכון מופ"ת על חינוך והכשרת מורים בעידן הגלובליזציה, בחודש שבט תשע"א – ינואר 2011