מסכת ביכורים

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה א

יֵשׁ                    מְבִיאִין בִּכּוּרִים                       וְקוֹרִין,

מְבִיאִין                                    וְלֹא קוֹרִין,

וְיֵשׁ                  שֶׁאֵינָן מְבִיאִין.

אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין,

הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ שֶׁל רַבִּים,

וְכֵן הַמַּבְרִיךְ מִתּוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ מִתּוֹךְ שֶׁל רַבִּים         לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ.

הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ,

וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע,

הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מֵבִיא.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,        כָּזֶה מֵבִיא

1.     1. עיצוב המשנה מבליט יפה את שלשת האפשרויות ברישא.

2.     2. החלק השני של המשנה המסביר את האפשרות השלישית שברישא מעוצב הצורה המבהירה את האפשרויות שהמשותף שלהם שהפרו צמחו באדמה שאיננה שלו.

 ר"ע מברטנורה  יֵשׁ מְבִיאִין בִּכּוּרִים וְקוֹרִין. מִקְרָא בִּכּוּרִים, מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה:וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁל יָחִיד. שֶׁחָפַר גֻּמָא וְהִטְמִין יִחוּר שֶׁל אִילָן בְּתוֹכָהּ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר, וְהוֹצִיא רֹאשׁ הַיִּחוּר לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ אוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן אִם הַנְּטִיעָה עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוֹצִיא רֹאשׁ הַיִּחוּר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֵינוֹ מֵבִיא, כְּדִמְפָרֵשׁ בְּסָמוּךְ, לְפִי שֶׁאֵין כָּל הַגִּדּוּלִים מֵאַדְמָתוֹ: וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד אוֹ דֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע. כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי גִנּוֹת מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַדְּרָכִים, אֵינוֹ מֵבִיא, שֶׁאֵין כָּל הַגִּדּוּלִים מֵאַדְמָתוֹ: כָּזֶה מֵבִיא. כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹת חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים {א} כְּשֶׁאֵינוֹ מַזִּיק לָרַבִּים כְּלוּם, אַדְמָתְךָ קָרִינַן בֵּיהּ. וּמִכָּל מָקוֹם סָבַר רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמֵּבִיא אֵינוֹ קוֹרֵא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} וּמְפָרֵשׁ הָרַ"שׁ בְּשֵׁם הַיְרוּשַׁלְמִי דְּרַבִּי יְהוּדָה אַתְיָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּסוֹף פֶּרֶק חֶזְקַת הַבָּתִּים, דְּמַתִּיר לַעֲשׂוֹת חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה עֲגָלָה טְעוּנָה אֲבָנִים מְהַלֶּכֶת. וּמַסִּיק דְּמַתִּיר לַעֲשׂוֹת, אֲבָל אֵינוֹ שֶׁלּוֹ לְעוֹלָם, וְאִם בָּא אַחֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתוֹ חָלָל שֶׁתַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים, כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה, הִלְכָּךְ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. וְנִשְׁמָע דְּרַבִּי יְהוּדָה לֹא פָּלֵיג אֶלָּא בְּדֶרֶךְ הָרַבִּים, אֲבָל לֹא בְּדֶרֶךְ הַיָּחִיד. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הדבר שהיו קורין הוא הכתוב בפרשת והיה כי תבוא הוא אמרו וענית ואמרת לפני ה' אלהיך עד סוף הפרשה וכבר בארנו שהמבריך הוא מי שמותח ענפי האילן בארץ וטומנם שם ועוד יתבאר לקמן מאיזה טעם אינו מביא ואין הלכה כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק א - משנה ב

מֵאֵיזֶה טַעַם אֵינוֹ מֵבִיא,

מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר, רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי             אַדְמָתְךָ (שמות כג(                 

עַד שֶׁיְּהוּ כָל הַגִּדּוּלִין                           מֵאַדְמָתְךָ.

הָאֲרִיסִין וְהֶחָכוֹרוֹת וְהַסִּקָּרִיקוֹן וְהַגַּזְלָן,                   אֵין מְבִיאִין מֵאוֹתוֹ הַטַּעַם,

מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר, רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי             אַדְמָתְךָ:

1.     עיצוב הרישא מסייע  להבנת טעמם של ההלכות בחלק השני של המשנה הקודמת. עיצוב הסיפא מספק עוד דוגמאות לאותו העיקרון.

 ר"ע מברטנורה  הָאֲרִיסִין. מְקַבְּלִין אֶת הַשָּׂדֶה לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ: חֲכִירוֹת. מְקַבֵּל אֶת הַשָּׂדֶה בְּדָבָר קָצוּב, כָּךְ וְכָךְ כּוֹרִים לְשָׁנָה, בֵּין שֶׁהִיא עוֹשָׂה הַרְבֵּה בֵּין שֶׁהִיא עוֹשָׂה מְעַט: סִקָּרִיקוֹן. הוֹרֵג נְפָשׁוֹת, וְנוֹתֵן לוֹ קַרְקַע כְּדֵי שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנּוּ. וּלְשׁוֹן סִקָּרִיקוֹן שָׂא קַרְקַע וַהֲנִיחֵנִי. וְאַף עַל גַּב דְּיָהֵיב לֵיהּ לְפִי שָׁעָה, לֹא מָחִיל לֵיהּ, דְּסָבַר הָאִידְנָא לִשְׁקוֹל וּלְמָחָר תְּבַעְנָא לֵיהּ בְּדִינָא: (ר"ע מברטנורה).

 רמב"ם  אריסין הם השותפין בעבודת הקרקע בלבד והחכורות הם עובדי האדמה למחצה ולשליש ולרביע כפי מה שיסכים עם בעל הקרקע וכבר בארנו זה פעמים (דמאי פרק ו מא"ב ושביעית פ"ד מ"ג) וסקריקון הם אנשים גוזלי הקרקעות ואוכלי פירותיהם שלא ברצון בעליהן ועוד יתבאר זה במסכת גיטין (דף נה:): (רמב"ם)

פרק א - משנה ג

אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים    חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים.

לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים,

וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים,

וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָם מִן הַמֻּבְחָר.

אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים    קֹדֶם לָעֲצֶרֶת.

אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים        הֵבִיאוּ בִכּוּרֵיהֶם קֹדֶם לָעֲצֶרֶת, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם,

מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג) וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה

1.     עיצוב המשנה מצביע על שני חלקיה . מאלו פירות מביאים ביכורים וממתי מביאים.

2.     בחלק הראשון מנוסח העיקרון של שבעת המינים ומפורטים חריגים.

 ר"ע מברטנורה  אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין. דִּכְתִיב (דְּבָרִים כו) מֵרֵאשִׁית, וְלֹא כָּל רֵאשִׁית, שֶׁאֵין כָּל הַפֵּרוֹת חַיָּבִים בַּבִּכּוּרִים אֶלָּא שִׁבְעַת הַמִּינִין שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגוֹ', וּדְבָשׁ הוּא דְּבַשׁ תְּמָרִים: מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים וּפֵרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים. לְפִי שֶׁהֵן גְּרוּעִין: וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָם מִן הַמֻּבְחָר. דִּכְתִיב (שָׁם ט) זֵית שֶׁמֶן, זַיִת אֲגוֹרִי, שֶׁבָּאִים עָלָיו גְּשָׁמִים וְהוּא אוֹגֵר שַׁמְנוֹ לְתוֹכוֹ, וְהוּא מֻבְחָר וּמְשֻׁבָּח {ב}: אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם לָעֲצֶרֶת. דִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁמְּבִיאִין בָּעֲצֶרֶת אִקְּרוּ בִּכּוּרִים(וַיִּקְרָא כג), וְהֵם מַתִּירִין הֶחָדָשׁ בַּמִּקְדָּשׁ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ב} לַאֲפוֹקֵי הַזֵּיתִים שֶׁבָּאִים עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים וְהֵם פּוֹלְטִים שַׁמְנָם. הָרַ"שׁ מִיְּרוּשַׁלְמִי: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  אמר השם יתברך בבכורים ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כו) ואמרו חכמים מראשית ולא כל ראשית אין אתה מביא אלא משבעת המינים האמורים בשבח הארץ והם המנוים בפסוק (שם ח)ארץ חטה ושעורה וגו' ורצה מאמרו ודבש דבש של תמרים ואינו מביא מן הזיתים אלא מן הטוב והמשובח לאומרו זית שמן ולא אמר ארץ זית ודבש: (רמב"ם)

פרק א - משנה ד

אֵלּוּ      מְבִיאִין            וְלֹא קוֹרִין,

הַגֵּר      מֵבִיא               וְאֵינוֹ קוֹרֵא,

שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ (דברים כו(

וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל ,

מֵבִיא               וְקוֹרֵא.

וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ,        אוֹמֵר,             אֱלֹהֵי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל.

וּכְשֶׁהוּא בְבֵית הַכְּנֶסֶת,                       אוֹמֵר,             אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם.

וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל,                   אוֹמֵר,             אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ:

1.     עיצוב המשנה משקף את המצב של הגר בהבאת ביכורים ובנוסח התפילה.

 ר"ע מברטנורה  שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ. שֶׁאֵין אֲבוֹתָיו מִיִּשְׂרָאֵל, וְהַגֵּרִים לֹא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ. וְרַמְבַּ"ם כָּתַב שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּמִשְׁנָה זוֹ, אֶלָּא הַגֵּר מֵבִיא וְקוֹרֵא, וּמָצֵי לְמֵימַר לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ, מִפְּנֵי שֶׁהָאָרֶץ נִתְּנָה לְאַבְרָהָם, וְהוּא אָב לַגֵּרִים כְּמוֹ לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (בְּרֵאשִׁית יז)כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ, וְדָרְשִׁינַן בֵּיהּ [בְּרָכוֹת יג.] לְשֶׁעָבַר הָיִיתָ אָב לַאֲרָם עַכְשָׁיו אַתָּה אָב לְכָל הָעוֹלָם{ג}. וְכֵן כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל, בֵּין בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ בֵּין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֲפִלּוּ אֵין אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ג} לְפִי שֶׁהוּא לִמְּדָם אֱמוּנָה. הָרַ"מ. אֲבָל כֻּלֵּי עַלְמָא מוֹדוּ דְּלֹא נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ לַגֵּרִים. וּבֵאֵר בְּחִבּוּרוֹ מִטַּעַם דִּשְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לְאַבְרָהָם הָיְתָה קֹדֶם שֶׁנִּקְרָא אַבְרָהָם: {ד} אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. בַּיְרוּשַׁלְמִי פָּרֵיךְ, כְּלוּם נִשְׁבַּע לַנְּקֵבוֹת. וְתֵרֵץ דְּאַף עַל גַּב דִּלְאִמּוֹ לֹא נִשְׁבַּע, לַאֲבִי אִמּוֹ שֶׁהוּא מִיִּשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב וְעַיֵּן עוֹד: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  כל זה מבואר אלא שפסק הלכה מביא הגר עצמו בכורים וקורא וסמכו זה למה שאמר הש"י לאברהם (בראשית יז) כי אב המון גוים נתתיך אמרו לשעבר היית אב לארם עכשיו אתה אב לכל העולם כולו ומפני זה יכול כל גר לומר אשר נשבעת לאבותינו לפי שאברהם היה אב לכל העולם לפי שהוא למדם אמונה: (רמב"ם)

פרק א - משנה ה

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אִשָּׁה בַת גֵּרִים לֹא תִנָּשֵׂא לַכְּהֻנָּה, עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל.

אֶחָד גֵּרִים וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, וַאֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת   עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּן מִיִּשְׂרָאֵל.

הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס וְהַשָּׁלִיחַ וְהָעֶבֶד

וְהָאִשָּׁה וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס,           מְבִיאִין            וְלֹא קוֹרִין,

שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר (דברים כו(           אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה':

1.     העיצוב מראה שני חלקים במשנה . בחלק הראשון הלכות בנוגע לנישואי הגר ובחלק השני אנשים נוספים שמביאים ולא קורין

1.      

 ר"ע מברטנורה  לֹא תִנָּשֵׂא לַכְּהֻנָּה. דִּכְתִיב (יחֶזְקֵאל מד) מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל יִקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, [וּכְשֶׁאִמָּהּ]מִיִּשְׂרָאֵל קָרֵינָא בָהּ מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, דְּמַשְׁמַע וַאֲפִלּוּ מִקְצַת זֶרַע. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל בְּדִיעָבַד אִם נָשָׂא אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, וּבָנֶיהָ כְּשֵׁרִים אֲפִלּוּ לִהְיוֹת כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים: הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס. הַמְּמֻנֶּה עַל הַיְתוֹמִים, בֵּין שֶׁמִּנּוּהוּ בֵּית דִּין בֵּין שֶׁמִּנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים. אַפּוֹטְרוֹפּוֹס אֲבִי הַקְּטַנִּים, בִּלְשׁוֹן רוֹמִי קוֹרִין לְאָב פאטי"ר וְלִקְטַנִּים פו"ס: וְהַשָּׁלִיחַ. שֶׁלִּקְּטָן מִתְּחִלָּה לְשָׁלְחָן בְּיַד אַחֵר, אָז מָצֵי לְמִשְׁלְחִינְהוּ, אֲבָל לִקְּטָן לַהֲבִיאָן הוּא עַצְמוֹ לֹא מָצֵי לְמִשְׁלְחִינְהוּ, שֶׁכָּל בִּכּוּרִים שֶׁנִּרְאוּ לִקְרִיאָה אֵינָן נִתָּנִים אֶלָּא בִּקְרִיאָה: וְהָאִשָּׁה. אֲבָל אִם יֵשׁ לָהּ בַּעַל, בַּעֲלָהּ מֵבִיא וְקוֹרֵא, דִּכְתִיב (דְּבָרִים כו) אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ, מְלַמֵּד שֶׁאָדָם מֵבִיא בִּכּוּרֵי אִשְׁתּוֹ וְקוֹרֵא: שֶׁאֵין יְכוֹלִין לוֹמַר אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי. שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ לַנְּקֵבוֹת {ו}. וּכְתִיב(בְּמִדְבָּר כו) אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, עַד שֶׁיִּהְיֶה וַדַּאי אִישׁ {ז}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ה} עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת. לָאו דַּוְקָא, דִּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַמְזֵר עַד דּוֹר עֲשִׂירִי וּפֵרוּשׁוֹ עַד עוֹלָם, הָכָא נַמִּי דִּכְוָתֵיהּ. וּלְשׁוֹן הָרַ"מ אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה דוֹרוֹת: {ו} וּבְנוֹת צְלָפְחָד לָאו בְּתוֹרַת חֲלֻקָּה לָקְחוּ אֶלָּא בְּתוֹרַת יְרֻשָּׁה כְּמוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה צִוָּה לְדוֹרוֹת וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ וְגוֹ': {ז} תְּמֵהַנִי דִּבְכָל דּוּכְתֵּי אִימְעָטוּ [טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס] מִכֹּחַ סָפֵק, וּבַמַּתְנִיתִין דִּלְקַמָּן נַמִּי מְמַעֲטִין קוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת מִכֹּחַ סָפֵק. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  האשה בת גרים. ענינו שיהיו אביה ואמה גרים או מזרע גרים אפי' היו להם אבות רבות בישראל כיון שלא נתערב בהם זרע ישראל בשום פנים הרי זו לדעת רבי אליעזר בן יעקב פסולה לכהונה וכשנשא הכהן בת גרים או בת עבדים משוחררים לא תתגרש מפני זה ממנו והבנים היוצאים ממנה כהנים בכהונם אבל לכתחלה אין מתירין לישא אותה כרבי אליעזר בן יעקב עד שיהא לה אב או אם או זקן או זקנה מישראל ואפי' למעל' הרבה ואז תנשא לכהונה כר' אליעזר בן יעקב לכתחלה:

והאפוטרופסין. הממונים שממנים על היתומים בין שמנה אותם אבי היתומים או בית דין:

וטומטום ידוע אינו ניכר אם זכר או נקבה:

ואנדרוגינוס. מי שיש לו אברי הזרע הידועים לזכר ולנקבה והערבים קורין אותו בנתי והוא מסופק ואמרו שאינם יכולין לומר אשר נתתה לי לפי שארץ ישראל לא נתחלקה אלא לזכרים המיוחסין הוא אשר אמר הש"י (במדבר כו) לשמות מטות אבותם ינחלו וכתיב (שם) איש לפי פקודיו עד שיהיה ודאי בלי ספק: (רמב"ם)

פרק א - משנה ו

הַקּוֹנֶה שְׁתֵּי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ,              מֵבִיא   וְאֵינוֹ    קוֹרֵא.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,                                             מֵבִיא               וְקוֹרֵא.

יָבַשׁ הַמַּעְיָן, נִקְצַץ הָאִילָן,                               מֵבִיא   וְאֵינוֹ    קוֹרֵא.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                            מֵבִיא               וְקוֹרֵא.

מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג,                                            מֵבִיא               וְקוֹרֵא.

מִן הֶחָג וְעַד חֲנֻכָּה,                                          מֵבִיא   וְאֵינוֹ    קוֹרֵא.

רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר,                           מֵבִיא               וְקוֹרֵא

1.     העיצוב מראה שלשה חלקים במשנה. בשני החלקים הראשונים מחלוקת. בחלק השלישי יש שרטוט של מעגל השנה בנוגע למועדי הבאת הביכורים. יש מקום להרחיב בחלק זה על מעמד חג החנוכה בנוגע לביכורים

1.      

 ר"ע מברטנורה  מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. מְסַפְּקָא לֵיהּ לְתַנָּא קַמָּא אִי קָנָה קַרְקַע אִי לֹא, הִלְכָּךְ מֵבִיא מִסָּפֵק וְאֵינוֹ קוֹרֵא מִסָּפֵק. וְדַוְקָא שְׁתֵּי אִילָנוֹת, אֲבָל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת כֻּלֵּי עַלְמָא מוֹדוּ דְּקָנָה קַרְקַע וּמֵבִיא וְקוֹרֵא, כְּדִתְנַן בְּסוֹף פִּרְקִין: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מֵבִיא וְקוֹרֵא. דְּסָבַר הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת נַמִּי קָנָה קַרְקַע שֶׁתַּחְתֵּיהֶם וְחוּצָה לָהֶם כִּמְלֹא אוֹרֶה וְסַלּוֹ {ח}. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: יָבַשׁ הַמַּעְיָן.שֶׁהָאִילָן חַי וְגָדֵל מִמֶּנּוּ: וְנִקְצַץ הָאִילָן. וְהוּא שֶׁיָּבַשׁ וְנִקְצַץ קֹדֶם שֶׁהִפְרִישׁ בִּכּוּרִים, אֲבָל אִם הִפְרִישׁ קֹדֶם, הוֹאִיל וְנִרְאוּ לִקְרִיאָה וְנִדְחוּ, יֵרָקְבוּ: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵבִיא וְקוֹרֵא. כֵּיוָן שֶׁהַקַּרְקַע קַיָּם לֹא חָיֵשׁ לָאִילָן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: מִן הֶחָג וְעַד חֲנֻכָּה מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. דִּכְתִיב בְּפָרָשַׁת בִּכּוּרִים(דְּבָרִים כו) וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב, אֵין קְרִיאָה אֶלָּא בִּזְמַן שִׂמְחָה, מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, שֶׁאָדָם מְלַקֵּט תְּבוּאָתוֹ וּפֵרוֹתָיו וְשָׂמֵחַ בָּהֶם. וּמֵהֶחָג וְאֵילָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהַרְבֵּה פֵּרוֹת נִלְקָטִים עַד חֲנֻכָּה, מִכָּל מָקוֹם שִׂמְחַת אוֹתָהּ שָׁנָה כְּבָר נִגְמְרָה בֶּחָג, הִלְכָּךְ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. וּמֵחֲנֻכָּה וְאֵילָךְ אֵינוֹ מֵבִיא כְּלָל, דִּכְתִיב (דְּבָרִים כו) אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ, כָּל זְמַן שֶׁמְּצוּיִין בְּאַרְצְךָ, וְעַד חֲנֻכָּה הֵן מְצוּיִין: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵבִיא וְקוֹרֵא. דְלֹא דָרֵישׁ וְשָׂמַחְתָּ בִּזְמַן שִׂמְחָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ח} וּפֵרוּשׁ מִלַּת אוֹרֶה כָּתַבְתִּי בְּמִשְׁנָה ד' פֶּרֶק ה' דְּבָבָא בַתְרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  רבי מאיר אומר כי הקונה שני אילנות קונה קרקע ולפיכך מביא וקורא ודבריו דחוי אבל העיקר אצלנו קנה שלשה אילנות קנה קרקע קנה שני אילנות לא קנה קרקע אבל לענין בכורים מביא מספק מפני שחכמים מסופקין אם קנה קרקע או לא ולענין מקח וממכר נאמר לא קנה ולענין בכורים נחייב אותו להביא מספק אבל אינו קורא לפי שאינם בכורים אמיתיים:

וכשיבש מעין המים שממנו היה משקה שדהו או נקצצו האילנות שמהם היה מביא הבכורים אינו קורא כלל לפי שאינו יכול לומר אשר נתתה לי לפי שכבר נפסד וכאילו אין לו קרקע ור"י אומר קורא כיון שיש לו קרקע ודברו דחוי ואמר הש"י בפ' בכורים ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך (שם) ואמרו בספרי אין קריאה אלא בשעת שמחה כשתמצא לומר מעצרת ועד החג מביא וקורא מחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא לפי ששמחת אותה השנה כבר נגמרה בסוף חג הסוכות שאמר השם יתברך ושמחתם לפני ה' אלהיכם ור"י בן בתירא אינו תולה הקריאה בשמחה ואין הלכה: (רמב"ם)

פרק א - משנה ז

הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וּמָכַר שָׂדֵהוּ,                            מֵבִיא               וְאֵינוֹ קוֹרֵא.

וְהַשֵּׁנִי, מֵאוֹתוֹ הַמִּין                                        אֵינוֹ מֵבִיא,

מִמִּין אַחֵר,                                                      מֵבִיא               וְקוֹרֵא.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מֵאוֹתוֹ הַמִּין                 מֵבִיא               וְקוֹרֵא

1.     עיצוב המשנה מבהיר את האפשרויות השונות לגבי הבאה  וקריאה.

ר"ע מברטנורה  וְהַשֵּׁנִי מֵאוֹתוֹ הַמִּין אֵינוֹ מֵבִיא. הַקּוֹנֶה אֶת הַשָּׂדֶה אֵינוֹ מֵבִיא בִּכּוּרִים מֵאוֹתָהּ שָׂדֶה מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁהֵבִיא הַמּוֹכֵר, דִּכְתִיב (שָׁם) הִגַּדְתִּי הַיּוֹם, פַּעַם אַחַת מַגִּיד וְאֵינוֹ מַגִּיד שְׁתֵּי פְעָמִים {י}:רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מֵאוֹתוֹ הַמִּין מֵבִיא וְקוֹרֵא. דְּהָא דְּאָמְרָן פַּעַם אַחַת מַגִּיד וְאֵינוֹ מַגִּיד שְׁתֵּי פְעָמִים, הַנֵּי מִילֵי בְּאָדָם אֶחָד, אֲבָל בִּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם מַגִּיד וְחוֹזֵר וּמַגִּיד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ט} הִפְרִישׁ. אֵין לְהַקְשׁוֹת הֲרֵי נִרְאוּ וְנִדְחוּ, וּלְעֵיל כָּתַב הָרַ"ב וְהָרַ"שׁ דְּיֵרָקְבוּ, וּבַיְרוּשַׁלְמִי מוֹקִים לַמַּתְנִיתִין שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לְמָכְרָהּ: {י} וְצָרִיךְ לוֹמַר דְּאַף עַל גַּב דְּמוֹכֵר נַמִּי אֵינוֹ קוֹרֵא, כָּל שֶׁהֵבִיא הוּא בִּכְלַל הִגַּדְתִּי הַיּוֹם. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  השני הוא אותו שקנה הקרקע ואינו מביא מאותו המין שהביא הראשון [*)עי' תוי"ט] וקורא ואמר השם יתברך בפרשת בכורים הגדתי היום לה' ואמרו פעם אחת אתה מגיד ולא שתי פעמים ורבי יהודה אומר הני מילי באדם אחד אבל בשני בני אדם מגיד וחוזר ומגיד ואינה הלכה: (רמב"ם)

פרק א - משנה ח

הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו,

נִבְזְזוּ, נָמַקּוּ, נִגְנְבוּ, אָבְדוּ, אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ,          מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם           וְאֵינוֹ קוֹרֵא.

וְהַשְּׁנִיִּים אֵינָם חַיָּבִים עֲלֵיהֶם חֹמֶשׁ.

נִטְמְאוּ בָעֲזָרָה,                                                נוֹפֵץ                                         וְאֵינוֹ קוֹרֵא

1.     עיצוב המשנה מחדד את ההלכות בנוגע לארועים חרגים שהתרחשו עם הביכוריםץ

ר"ע מברטנורה  נָמַקּוּ. נִרְקְבוּ וְנָמַסּוּ, כְּמוֹ אִתָּם יִמָּקּוּ (וַיִּקְרָא כו): נִבְזְזוּ. נִגְזְלוּ מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ בָּזַזְנוּ לָנוּ(דְּבָרִים ב): אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם חֹמֶשׁ. זָר שֶׁאֲכָלָן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. וְהַךְ מַתְנִיתִין יְחִידָאָה הִיא וְאֵינָהּ הֲלָכָה, אֶלָּא הֲלָכָה שֶׁחַיָּבִים עֲלֵיהֶם חֹמֶשׁ: נִטְמְאוּ בָעֲזָרָה נוֹפֵץ וְאֵינוֹ קוֹרֵא. גָּרְסִינַן, כְּלוֹמַר מְנַעֵר וּמֵרִיק הַסַּל מִן הַפֵּרוֹת כֵּיוָן שֶׁנִּטְמְאוּ, וְהַסַּל נִתָּן לַכֹּהֲנִים דִּכְתִיב (שָׁם כו) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ, פְּעָמִים שֶׁאֵין הַכֹּהֵן לוֹקֵחַ אֶלָּא הַטֶּנֶא. וְאֵינוֹ חַיָּב לְהָבִיא בִּכּוּרִים אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן, דְּכֵיוָן שֶׁבָּאוּ לְהַר הַבַּיִת לֹא מִתְחַיֵּב תּוּ בְּאַחֲרָיוּתָן: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יא} נוֹפֵץ. וְקָשֶׁה, דְּהוֹאִיל וְאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן אֶלָּא עַד הַר הַבַּיִת כְּדִתְנַן בְּסָמוּךְ, לִתְנֵי נִטְמְאוּ בְהַר הַבַּיִת, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּמִשּׁוּם וְאֵינוֹ קוֹרֵא הֲוֵי רְבוּתָא, דַּאֲפִלּוּ הֱבִיאָם טְהוֹרִים עַד לָעֲזָרָה אֵינוֹ קוֹרֵא (וְעַיֵּן מִשְׁנָה ח פֶּרֶק ו דְּשַׁבָּת). תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יב} וְאֵינוֹ קוֹרֵא. כָּתַב הָרַ"שׁ לְחַד פֵּרוּשׁ בַּיְרוּשַׁלְמִי דְּטַעֲמָא מִשּׁוּם דְּאִם נִטְמְאוּ לֵיכָּא שִׂמְחָה, וּכְתִיב וְאָמַרְתָּ וְשָׂמַחְתָּ: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  נמקו. כמו נמסו המק בשרו (זכריה יד) אתם ימקו (ויקרא כו) ואחרים רבים:

נבזזו ג"כ ידוע מגזרת לבוז בז (ישעיה י):

ואינו קורא. לפי שאי אפשר לומר הבאתי את ראשית פרי האדמה מפני שאינו ראשית ועוד יתבאר לך שהבכורים האמיתיים חייבים עליהם חומש: ופי' נופץ כמו נוער או מריק מגזרת נעור וריק: (רמב"ם)

פרק א - משנה ט

וּמִנַּיִן שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן    עַד        שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כֵג)

ראשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא              בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ,

מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם         עַד        שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבָּיִת.

הֲרֵי      שֶׁהֵבִיא מִמִּין אֶחָד                  וְקָרָא,

וְחָזַר    וְהֵבִיא מִמִּין אַחֵר,                   אֵינוֹ קוֹרֵא:

1.     עיצוב המשנה מצביע על המקור לאחריות האדם על הבאת הביכורים עד הר הבית

 ר"ע מברטנורה  הֲרֵי שֶׁהֵבִיא מִמִּין אֶחָד וְקָרָא. לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר לְעֵיל מַגִּיד וְחוֹזֵר וּמַגִּיד, קָא מַשְׁמַע לָן דְּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה דְּאָדָם אֶחָד אֵינוֹ מַגִּיד וְחוֹזֵר וּמַגִּיד: (ר"ע מברטנורה).

 רמב"ם  כבר בארנו אמרם פעם אחת אתה מגיד ולא פעם שני ולפיכך כיון שקרא פעם אחת לא יחזור ויקרא פעם שניה: (רמב"ם)

פרק א - משנה י

וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְקוֹרִין,               מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג,

מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים,

מִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים,

מִתְּמָרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים,

וּמִזֵּיתֵי שֶׁמֶן,   מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר,           אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים    מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן,

שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת הצורה האופטימלית של הבאת הביכורים מבחינת איזורי הארץ.

ר"ע מברטנורה  הָכִי גָרְסִינַן מִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים וּמִתְּמָרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים וּמִזֵּיתֵי שֶׁמֶן מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ. וְהָכִי פֵּרוּשׁוֹ, פֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים הֵם מֻטְעָמִים יוֹתֵר מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, הִלְכָּךְ מְבִיאִים בִּכּוּרִים מִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים. אֲבָל הַתְּמָרִים הֵם הֶפֶךְ זֶה, שֶׁהַתְּמָרִים שֶׁבָּעֲמָקִים הֵם יוֹתֵר מְלֵאִים מִדְּבַשׁ, וְהַנִּרְצֶה מֵהַתְּמָרִים הוּא הַדְּבַשׁ שֶׁבָּהֶם, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה קָרְאָה לַתְּמָרִים דְּבַשׁ, הִלְכָּךְ מְבִיאִין בִּכּוּרִים מִתְּמָרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים וְלֹא מִשֶּׁל הָרִים. וּמִזֵּיתֵי שֶׁמֶן, מִזֵּיתִים הָעוֹשִׂים שֶׁמֶן. מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, מִפֵּרוֹת שֶׁל עֵבֶר הַיַּרְדֵּן נַמִּי מְבִיאִים בִּכּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנְּתָנָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל קָרֵינָא בָהּ פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי. וּפָלֵיג רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְאָמַר אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: (ר"ע מברטנורה).

 רמב"ם  פירות שבהרים יותר טובים מפירות העמקים ויותר מוטעמים והתמרים במישור ובעמק יש בהם יותר דבש ואנחנו רצוננו מן התמרים רוב הדבש לפי שהכתוב קראם דבש כמו שזכרנו ועבר לירדן אע"פ שאינה זבת חלב ודבש הש"י נתנה לנו ואפשר לנו לומר אשר נתתה לי ואין הלכה כר' יוסי הגלילי: (רמב"ם)

פרק א - משנה יא

הַקּוֹנֶה                         שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ,           מֵבִיא וְקוֹרֵא.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,         אֲפִלּוּ שְׁנָיִם.

קָנָה                             אִילָן וְקַרְקָעוֹ,                                      מֵבִיא וְקוֹרֵא.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בַּעֲלֵי אֲרִיסוּת וְחָכוֹרוֹת                        מְבִיאִין וְקוֹרִין:

1.עיצוב המשנה מבהיר את העיקרון של בעלות על הקרקע בנוגע להבאת הביכורים.

 ר"ע מברטנורה  הַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת. בִּסְתָם, וְלֹא פֵרֵשׁ אִם קָנָה קַרְקַע אִם לָאו: מֵבִיא וְקוֹרֵא.דְּבִסְתָם קָנָה קַרְקַע שֶׁתַּחְתֵּיהֶן וְחוּצָה לָהֶן {יג}. אֲבָל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בִּסְתָם לֹא קָנָה קַרְקַע. וְרַבִּי מֵאִיר פָּלֵיג וְאָמַר דְּאַף שְׁנֵי אִילָנוֹת נַמִּי קָנָה קַרְקַע, וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: אַף בַּעֲלֵי אֲרִיסוּת וַחֲכִירוּת מְבִיאִים וְקוֹרְאִים. דְּסָבַר רַבִּי יְהוּדָה אָרִיס וְחוֹכֵר יֵשׁ לוֹ קִנְיָן בָּאָרֶץ כְּאִלּוּ יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יג} וּלְשׁוֹן הַגְּמָרָא בָּבָא בַתְרָא דַּף פ"ב הֲרֵי זֶה קָנָה תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן וְחוּצָה לָהֶן כִּמְלֹא אוֹרֶה וְסַלּוֹ. וּפֵרֵשׁ הָרַשְׁבַּ"ם תַּחְתֵּיהֶן, תַּחַת עִקַּר הָאִילָנוֹת וְהַנּוֹפוֹת. וּבֵינֵיהֶן, קַרְקַע מְגֻלָּה שֶׁבֵּין נוֹפוֹת אִילָן זֶה לְנוֹפוֹת אִילָן זֶה. וְחוּצָה לָהֶן, סְבִיב הָאִילָנוֹת מָקוֹם שֶׁכָּלִין נוֹפוֹתֵיהֶן וְלַחוּץ. כִּמְלֹא אוֹרֶה וְסָלּוֹ, אַחוּצָה לָהֶן קָאֵי: {יד} וְחָכוֹרוֹת. בַּחֲכִירֵי בָתֵּי אָבוֹת הִיא. יְרוּשַׁלְמִי. וְהַשְׁתָּא אָתֵי שַׁפִּיר דְּרַבִּי יְהוּדָה לֹא פָּלֵיג בְּמִשְׁנָה ב'. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  כבר בארנו שר' מאיר סובר שהקונה שני אילנות סתם קנה קרקע ור' יהודה סובר שאריס וחוכר יש לו קנין בארץ *כגון שיש לו בה חלק וזכות מן הזכיות ואין הלכה כר' מאיר ולא כר' יהודה וכבר בארנו זה: (רמב"ם)

בסד סוכות תשפ"ב

מסכת ביכורים פרק ב'

משנה א'

הַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִים,

חַיָּבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחֹמֶשׁ, וַאֲסוּרִים לְזָרִים, וְהֵם נִכְסֵי כֹהֵן, וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה,

וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ.

הֲרֵי אֵלּוּ בִתְרוּמָה וּבִכּוּרִים,                                                    מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּמַּעֲשֵׂר:

1.     עיצוב המשנה מבליט את ההשוואה בין תרומה וביכורים מצד אחד לבין מעשר מצד שני

משנה ב'

יֵשׁ בְּמַעֲשֵׂר וּבִכּוּרִים                                                                מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה,

שֶׁהַמַּעֲשֵׂר וְהַבִּכּוּרִים

טְעוּנִים הֲבָאַת מָקוֹם, וּטְעוּנִים וִדּוּי, וַאֲסוּרִין לָאוֹנֵן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.

וְחַיָּבִין בַּבִּעוּר.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.

וַאֲסוּרִין כָּל שֶׁהֵן מִלֶּאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם.

וְגִדּוּלֵיהֶן אֲסוּרִים מִלֶּאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם אַף לְזָרִים וְלַבְּהֵמָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.

הֲרֵי אֵלּוּ בַּמַּעֲשֵׂר וּבַבִּכּוּרִים,                                                   מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה

1.     עיצוב המשנה מבליט את המשותף לתרומה ומעשר לעומת תרומה:

2.     העיצוב מבהיר את המחלוקות שבין תנא קמא לרבי שמעון (שלש מחלוקות).

משנה ג'

יֵשׁ בַּתְּרוּמָה וְבַמַּעֲשֵׂר                                                              מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבִּכּוּרִים,

שֶׁהַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר

אוֹסְרִין אֶת הַגֹּרֶן, וְיֵשׁ לָהֶם שִׁעוּר, וְנוֹהֲגִים בְּכָל הַפֵּרוֹת,

בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, וּבָאֲרִיסִין וּבֶחָכוֹרוֹת וּבַסִּקָּרִיקוֹן וּבַגַּזְלָן.

הֲרֵי אֵלּוּ בַתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר,                                                    מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבִּכּוּרִים:

1.     עיצוב המשנה מבליט את ההבדל שבין תרומה ומעשר מצד אחד לבין ביכורים מצד שני.

משנה ד'

וְיֵשׁ בַּבִּכּוּרִים                                                                           מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר, שֶׁהַבִּכּוּרִים

נִקְנִין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, וְעוֹשֶׂה אָדָם כָּל שָׂדֵהוּ בִּכּוּרִים,

וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם, וּטְעוּנִים קָרְבָּן וְשִׁיר וּתְנוּפָה וְלִינָה:

1.     עיצוב המשנה מבליט את ההבדל בין תרומה ומעשר מצד אחד לבין ביכורים מצד שני

משנה ה'

תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר

שָׁוָה לַבִּכּוּרִים בִּשְׁתֵּי דְרָכִים,                                       וְלַתְּרוּמָה בִּשְׁתֵּי דְרָכִים.

נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, וְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף,

כַּבִּכּוּרִים.

וְאוֹסֶרֶת אֶת הַגֹּרֶן, וְיֶשׁ לָהּ שִׁעוּר,

כַּתְּרוּמָה:

1.                                                                             1. עיצוב המשנה מראה את הה
המשותף והשונה בין ביכורים לבין תרומת מעשר

משנה ו'

אֶתְרוֹג

שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְרָכִים,                            וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד.

שָׁוֶה לָאִילָן, בָּעָרְלָה וּבָרְבָעִי וּבַשְּׁבִיעִית.          וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד, שֶׁבִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שָׁוֶה לָאִילָן בְּכָל דָּבָר:

1.     בהמשך להשוואות שנערכו במשניות הקודמות בין ביכורים לתרומה ומעשר עוברת המשנה להשוואות נוספות ביון אתרוג לשאר הפירות

2.     עיצוב המשנה מבליט את המחלוקת בין רבן גמליאל לבין רבי אליעזר  

משנה ז'

דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם,       שָׁוֶה לְדַם בְּהֵמָה, לְהַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים.

וְדַם הַשֶּׁרֶץ,                  אֵין חַיָּבִין עָלָיו

1.     העיצוב מחדד את ההשוואה לגבי סוגי דם שונים:

משנה ח'

כּוֹי,

יֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַחַיָּה,                    וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה,

וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה,    וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַבְּהֵמָה וְלֹא לַחַיָּה:

1.     משנה זאת היא כותרת לבאות אחריה ועיצובה מראה ארבע אפשרויות.

משנה ט'

כֵּיצַד שָׁוֶה לַחַיָּה,

דָּמוֹ טָעוּן כִּסּוּי כְּדַם חַיָּה,                   וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב,

וְאִם שְׁחָטוֹ, אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ,        וְחֶלְבּוֹ מְטַמֵּא בְטֻמְאַת נְבֵלָה כַּחַיָּה,

וְטֻמְאָתוֹ בְסָפֵק,                                  וְאֵין פּוֹדִין בּוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר

1.     עיצוב המשנה מבהיר את הקטגוריה הראשונה שכוי שווה לחיה. :

משנה י'

כֵּיצַד שָׁוֶה לַבְּהֵמָה,

חֶלְבּוֹ אָסוּר כְּחֵלֶב בְּהֵמָה,                               וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת,

וְאֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר לֶאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם,    וְחַיָּב בִּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵבָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה

1.     העיצוב מבהיר את הקטגוריה השניה שכוי שווה לחיה

משנה יא'

כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַחַיָּה וְלֹא לַבְּהֵמָה,

אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה,

הַכּוֹתֵב חַיָּתוֹ וּבְהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ, לֹא כָתַב לוֹ אֶת הַכּוֹי,

אִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה אוֹ בְהֵמָה, הֲרֵי הוּא נָזִיר.

וּשְׁאָר כָּל דְּרָכָיו, שָׁוִים לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה,

וְטָעוּן שְׁחִיטָה כָּזֶה וְכָזֶה,        וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם נְבֵלָה וּמִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי כָּזֶה וְכָזֶה

1.     עיצוב המשנה מבהיר את השוואת הכוי בשתי הקטגוריות הנוספות.

ביכורים פרק ג'

משנה א
כֵּיצַד מַפְרִישִׁין אֶת הַבִּכּוּרִים?             יוֹרֵד אָדָם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ,

וְרוֹאֶה תְאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר,
וְקוֹשְׁרָן בַּגְּמִי וְאוֹמֵר:
"הֲרֵי אֵלּוּ בִכּוּרִים"

רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:                               אַף עַל פִּי כֵן, חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים

מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקַע.

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת התהליך של הפרשת הביכורים ומחדד את התוספת של רבי שמעון.

משנה ב
כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים?           כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לְעִירוֹ שֶׁלַּמַּעֲמָד,

וְלָנִים בִּרְחוֹבָהּ שֶׁלָּעִיר.

לֹא הָיוּ נִכְנָסִים לַבָּתִּים.

וְלַמַּשְׁכִּים הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר: (יִרְמְיָה לא,ה)
"קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל יי אֱלֹהֵינוּ".

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת תהלוכת הבאת הביכורים.

משנה ג
הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים תְּאֵנִים וַעֲנָבִים.     הָרְחוֹקִים מְבִיאִין גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִים.
וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ עִמָּהֶן,                             וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁלַּזַּיִת בְּרֹאשׁוֹ.
וְהֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם,
עַד שֶׁמַּגִּיעִין קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם.
הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם,                       שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם.
הַפַּחוֹת וְהַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִין לִקְרָאתָם.
לְפִי כְּבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִין.
כָּל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם             עוֹמְדִים בִּפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם:
"אַחֵינוּ אַנְשֵׁי מָקוֹם פְּלוֹנִי                   בָּאתֶם בְּשָׁלוֹם!"
1. העיצוב מסייע להבנת שלבי המסע וההתנהלות בכניסה לירושלים.

משנה ד
הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם,                          עַד שֶׁמַּגִיעִין לְהַר הַבַּיִת.
הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת,                                אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ

נוֹטֵל אֶת הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס,            עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה

הִגִּיעַ לָעֲזָרָה                                         וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר: (תְּהִלִּים ל,ב)

"אֲרוֹמִמְךָ יי כִּי דִלִּיתָנִי           וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי

1.     העיצוב מממשיך לסייע בהבנת התחנות במסע להר הבית.

משנה ה
הַגּוֹזָלוֹת          שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים          הָיוּ עוֹלוֹת

,                       וְשֶׁבְּיָדָן                        נִתָּנִים לַכֹּהֲנִים.

1.     העיצוב מבהיר את ההבדל שבין שני סוגי הגוזלות.
משנה ו
עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ                וְקוֹרֵא מֵ"הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיי אֱלהֶיךָ" (דְּבָרִים כו,ג)

עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:                               עַד "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי". (דְּבָרִים כו,ה)
הִגִּיעַ לַ"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי",
מוֹרִיד אֶת הַסַּל מִכְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו,
וְכֹהֵן מַנִּיחַ אֶת יָדוֹ תַחְתָּיו וּמְנִיפוֹ,
וְקוֹרֵא מֵ"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי",
עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה.
הִנִּיחוֹ בְצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא.

1.     העיצוב מבהיר את השלבים של הטקס של המסירה לכהן וקריאת מקרא ביכורים.

משנה ז
בָּרִאשׁוֹנָה,                         כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִקְרוֹת                    קוֹרֵא,

וְכָל מִי שֶׁאֵינוּ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת,                 מַקְרִין אוֹתוֹ

נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא. הִתְקִינוּ                                                                      שֶׁיְּהוּא מַקְרִין                                                                          אֶת מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ

וְאֶת מִי שֶׁאֵינוּ יוֹדֵעַ.

1.                                                                             עיצוב המשנה מבהיר היטב את ההבדל בין תקנה ראשונה לתקנה שנייה.

2.                                                                              

משנה ח
הָעֲשִׁירִים         מְבִיאִים אֶת בִּכּוּרֵיהֶם            בִּקְלָתוֹת שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב,
וְהָעֲנִיִּים           מְבִיאִין אוֹתָם                         בְּסַלֵּי נְצָרִים וְשֶׁלַּעֲרָבָה קְלוּפָה,

וְהַסַּלִּים וְהַבִּכּוּרִים                  נִתָּנִים לַכֹּהֲנִים.

1.     עיצוב המשנה מבהיר את ההבדל בין העניים לעשירים.

משנה ט
רְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר:                    מְעַטְּרִים אֶת הַבִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים.
רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר:                               אֵין מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים.
1. עיצוב המשנה מחדד את הבנת המחלוקת בין רבי שמעון בן ננס לרבי עקיבא.
משנה י
רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:       שָׁלוֹשׁ מִדּוֹת בַּבִּכּוּרִים:   הַבִּכּוּרִים, וְתוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים.
תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים,       מִין בְּמִינוֹ.
וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים,         מִין בְּשֶׁאֵינוּ מִינוֹ.
תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים        נֶאֱכֶלֶת בְּטַהֲרָה,          וּפְטוּרָה מִן הַדְּמַי;
וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים                                              חַיָּב בִּדְמַי

1.     עיצוב המשנה מבהיר את ההבדל בין שלשת הקטגוריות שקבע רבי שמעון..

משנה יא
אֵמָתַי אָמְרוּ :  תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים כַּבִּכּוּרִים?               בִּזְמַן שֶׁהִיא בָאָה מִן הָאָרֶץ.

וְאִם אֵינָה בָאָה מִן הָאָרֶץ,

אֵינָה כַּבִּכּוּרִים.

1.     עיצוב המשנה מתבקש לצורך ההבחנה בין התוספת שבאה מן הארץ לזו שלא באה מן הארץ.

משנה יב
וְלָמָּה אָמָרוּ:               הַבִּכּוּרִים נִכְסֵי כֹהֵן 

שֶׁהוּא קוֹנֶה מֵהֶן עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה,   

וּבַעַל חוֹב נוֹטְלָן בְּחוֹבוֹ,

וְהָאִשָּׁה בִכְתֻבָּתָהּ,                              

וְסֵפֶר תּוֹרָה.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר         אֵין נוֹתְנִין אוֹתָן אֶלָּא לֶחָבֵר בְּטוֹבָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:       נוֹתְנִים אוֹתָן לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר,    וְהֵן מְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶן בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ.

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת המשולשת לגבי בעלות הכהן על הביכורים.

בִּכּוּרִים פֶּרֶק רְבִיעִי

משנה א
אַנְדְּרוֹגִינָס,
יֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים                 ;          וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שֶׁהוּא שָׁוֶה לַנָּשִׁים;
וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שֶׁהוּא שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים וְלַנָּשִׁים;  וְיֶשׁ שֶׁאֵינוּ שָׁוֶה לֹא לָאֲנָשִׁים וְלֹא לַנָּשִׁים.
1. פרק ד' הוא נספח למסכת ואיננו קשור לביכורים. הפרק הזה דומה בסגנונו לפרק ב לעיל שם ערכו השוואות בין ביכורים לתרומה  ומעשר.

2.     עיצוב המשנה מבליט את ארבעת הקטגוריות להשוואה של האנדרוגינוס. הקטגוריןת יובהרו בהמשך
משנה ב
כֵּיצַד שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים?

מְטַמֵּא בַלֹּבֶן כָּאֲנָשִׁים, זוֹקֵק לְיִבּוּם כָּאֲנָשִׁים, וּמִתְעַטֵּף וּמִסְתַּפֵּר כָּאֲנָשִׁים,

וְנוֹשֵׂא אֲבָל לֹא נִשָּׂא כָאֲנָשִׁים, וְחַיָּב בְּכָל הַמִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה כָאֲנָשִׁים.

1.     העיצוב מבהיר את הקטגוריה הראשונה

משנה ג
כֵּיצַד שָׁוֶה לַנָּשִׁים?

מְטַמֵּא בָאֹדֶם כַּנָּשִׁים, וְאֵינוּ מִתְיַחֵד עִם הָאֲנָשִׁים כַּנָּשִׁים,

וְאֵינוּ עוֹבֵר לֹא עַל בַּל תַּקִּיף, וְלֹא עַל בַּל תַּשְׁחִית,

וְלֹא עַל בַּל תִּטַּמֵּא לְמֵתִים כַּנָּשִׁים, וּפָסוּל מִן הָעֵדוּת כַּנָּשִׁים

וְאֵינוּ נִבְעָל בַּעֲבֵרָה כַנָּשִׁים ,וְנִפְסָל מִן הַכְּהֻנָּה כַּנָּשִׁים

1.     העיצוב מבהיר את הקטגוריה השנייה.

משנה ד
כֵּיצַד שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים וְלַנָּשִׁים?

חַיָּבִים עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ    כָּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים,

וְיוֹשֶׁבֶת עָלָיו עַל דַּם טֹהַר        כָּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים,

וְחוֹלֵץ בְּקָדְשֵׁי הַגְּבוּל               כָּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים,

וְחוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים            כָּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים,

וְנוֹחֵל בְּכָל הַנַּחֲלוֹת                  כָּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים

וְאִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה, הֲרֵי זֶה נָזִיר.

1.     העיצוב מבהיר את הקטגוריה השלישית

משנה ה
כֵּיצַד אֵינוּ שָׁוֶה לֹא לָאֲנָשִׁים וְלֹא לַנָּשִׁים?

אֵין חַיָּבִין לֹא עַל מַכָּתוֹ וְלֹא עַל קִלְלָתוֹ           לֹא כָאֲנָשִׁים וְלֹא כַנָּשִׁים,

וְאֵינוּ נֶעֱרָךְ                                                       לֹא כָאֲנָשִׁים וְלֹא כַנָּשִׁים,

וְאִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה לֹא אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה,הֲרֵי זֶה אֵינוּ נָזִיר

רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:                    אַנְדְּרוֹגִינָס בִּרְיָה בִפְנֵי עַצְמָהּ הוּא,
וְלֹא יָכְלוּ חֲכָמִים לְהַכְרִיז עָלָיו אִם אִישׁ הוּא וְאִם אִשָּׁה הִיא

אֲבָל טוֹמְטוֹם אֵינוּ כֵן פְּעָמִים שֶׁהוּא אִישׁ, וּפְעָמִים שֶׁהוּא אִשָּׁה.

1.     העיצוב מבהיר את הקטגוריה הרביעית.

2.     העיצוב מראה את תוספת ההבהרה של רבי מאיר