מסכת ברכות

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א' משנה א'.

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית?

מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן,

עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה;

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:                   עַד חֲצוֹת.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:                 עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.

מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה.

אָמְרוּ לוֹ: לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע.

אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר – חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת.

וְלֹא זוֹ בִלְבַד:

אֶלָּא כָּל מַה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים   "עַד חֲצוֹת" –

מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.

הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים –        מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.

וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד –       מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.

אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים     "עַד חֲצוֹת"?

כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה

.

1.    ההעתקה מראה שבמשנה ארבעה חלקים

מאימתי קורין

עד מתי קורין

מעשה המדגים את דעת רבן גמליאל

דוגמאות נוספות שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר.

2.    ההעתקה מסייעת להבחין בין השאלה "מאימתי קורין" לבין השאלה "עד מתי קורין". ההעתקה גם מבליטה את העובדה שבנוגע לשאלה הראשונה אין מחלוקת ולגבי השאלה השנייה יש שלש דעות.

3.    ההזחה מבליטה את ההיבט הפיוטי שבמשנה :

דהיינו את החריזה ואת התקבולות ואת החזרות:

                                                                                     משעה

עד

עד

עד

                    שמות  שלשת החכמים החולקים האחד מתחת לשני.

                    ובחלק השלישי:  אמרו לו – אמר להן אחד מתחת לשני

ובחלק הרביעי  :    עד חצות

                              מצוותן

                              מצוותן

מצוותן        

עד חצות

                              משפטים זהים אחד מתחת לשני.

פרק א' משנה ב'

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית?

מִשֶּׁיַּכִּיר           בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:                             בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִי.

וְגוֹמְרָהּ                                                עַד הָנֵץ הַחַמָּה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:                               עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת,

שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת.

הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ –            לֹא הִפְסִיד,

כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה.

1.    ההעתקה מבליטה שבמשנה שלשה חלקים: ממתי קורין קריאת שמע בשחרית, עד מתי קורין קריאת שמע בשחרית, ומה קורה לאדם שקורא אחרי שהזמן עבר.

2.    העיצוב של המשנה מאפשר לזהות את ההקבלה בין המילה "מאימתי" לבין המילה "וגומרה".

3.    החריזה בולטת בזכות ההזחה. בין תכלת – בין תכלת. עד – עד. שמות החכמים מקבילים.

פרק א' משנה ג.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:   בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטּוּ וְיִקְרְאוּ,

וּבַבֹּקֶר             יַעַמְדוּ,

שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" 

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:     כָּל אָדָם קוֹרֵא כְדַרְכּוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ"

אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ"?

בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם    שׁוֹכְבִים,

וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם                       עוֹמְדִים.

אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן           אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ,

וְהִטֵּיתִי לִקְרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי,

וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים.

אָמְרוּ לוֹ                       כְּדַי הָיִיתָ לָחֹב בְּעַצְמְךָ,

שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.

1.     עיצובה של המשנה מראה כי לפנינו שלשה חלקים. החלק הראשון הוא מחלוקת בית הלל ובית שמאי. החלק השני הוא הסבר אחר של בית הלל לפסוק שמביאים בית שמאי. והחלק השלישי הוא הסיפור על ר' טרפון שנהג כדעת בית שמאי וסיכן עצמו.

2.     הקבלת המחלוקת בין בית שמאי לבין בית הלל בצורה מעוצבת, מראה בעליל את תוכן המחלוקת ואת המקור בפסוק לדעת כל אחד.

3.     העיצוב בחלק השני של המשנה מראה מה לומדים בית הלל מהפסוק של בית שמאי ומבליט את ההקבלה . בית שמאי לומדים מהפסוק את צורת הקריאה ובית הלל לומדים מהפסוק את זמן הקריאה.

4.     העיצוב של החלק השלישי מחדד את השיח בין ר' טרפון לחבריו החכמים.

פרק א' משנה ד.

בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ               שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ,

וּבָעֶרֶב                          שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ, אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה.

מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ             לְהַאֲרִיךְ –       אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר.

לְקַצֵּר –           אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ.

לַחְתֹּם –          אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם.

וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם –            אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם

1.     משנתנו מעוצבת בצורה המבליטה את החריזה ואת הניגודיות.

2.     החריזה במתכונת החזרה על המילים והביטויים הזהים, והניגודיות שבין השחר והערב, ובין המקום שבו מאריכים או מקצרים, והמקום שבו חותמים או שלא חותמים.

3.     העיצוב של המשנה מוביל לצורך בפרשנות. מה הם תפילות השחר והערב. מדוע ברכה אחת או שתיים. מה פשר ברכה ארוכה וקצרה. מה פשר החתימה או אי החתימה. התשובות לשאלות אלה לא מקבלות מענה בעיצוב, אבל העיצוב מבליט את החידות במשנה שיש לתת להן מענה.  

4.     ההיגד בשורה השנייה "אחת ארוכה ואחת קצרה" מחייב הסבר. האם הוא מתייחס לברכות שלפניה או לברכות שלאחריה או לשניהם גם יחד. את זאת אפשר לבדוק בסידור.

.

פרק א' משנה ה'

.

מַזְכִּירִין                                   יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה:

הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה,

וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר     יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת,

עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא,

שֶׁנֶּאֱמַר:          "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיך"ָ.

"          יְמֵי חַיֶּיךָ" –                                                                הַיָּמִים,

"כֹּל      יְמֵי חַיֶּיךָ" –                                                                הַלֵּילוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

"          יְמֵי חַיֶּיךָ" –                                                                הָעוֹלָם הַזֶּה,

"כֹּל      יְמֵי חַיֶּיךָ" –                                                    לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.

1.    במשנה ארבעה חלקים. שורה ראשונה היא ההלכה שקוראים פרשת ציצית בתפילת ערבית. שורות 2-4 הן עדותו של ר' אלעזר בן עזריה שחיפש מקור להלכה. שורות 5-8 הן דרשתו של בן זומא שמהווה מקור לכך שמזכירים פרשת ציצית בלילה. שורות 9-11 הן דרשה אחרת של חכמים על הפסוק שאותו דורש בן זומא.

2.    עיצוב המשנה מבליט את ההקבלה הנוגעת לנושא העיקרי של המשנה "יציאת מצרים בלילות".

3.    העיצוב של דרשת בן זומא וגם של דרשת חכמים, מבליט את הדיוק מהמילה "כל".

4.    ההקבלה שבין שתי הדרשות מבליטה את הזיקה שבין הימים והלילות מצד אחד, לבין העולם הזה והעולם הבא מצד שני.

5.    העיצוב מעמיד את שמות החכמים בצד ימין ואת תוכן דבריהם בצד שמאל.

פרק ב' משנה א'

הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה, וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא,

אִם כִּוֵּן לִבּוֹ,    יָצָא.

וְאִם לָאו,         לֹא יָצָא.

בַּפְּרָקִים           שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד       וּמֵשִׁיב,

וּבָאֶמְצַע           שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה      וּמֵשִׁיב,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                    בָּאֶמְצַע            שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה,     וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד

בַּפְּרָקִים           שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד,     וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם:

1.     העיצוב מבליט שבמשנה שני נושאים. הצורך בכוונת הלב, והפסקה בקריאת שמע במצבים שונים.

2.     בחלק הראשון מובלטת ההקבלה בין שני המצבים והדין בכל מצב

3.     בחלק השני מובלטות האפשרויות השונות בדברי ר' מאיר ור' יהודה. דברי החכמים ערוכים במעין טבלא. המקום שבו מפסיקים, הדין בשואל, והדין במשיב. 

4.     העיצוב מבליט את המבנה הכיאסטי שבמחלוקת החכמים (1, 2 – 2, 1)

פרק ב' משנה ב'

אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים,

בֵּין  בְּרָכָה        רִאשׁוֹנָה                       לִשְׁנִיָּה,

בֵּין                   שְׁנִיָּה                            לִשְׁמַע,

וּבֵין                  שְׁמַע                            לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ,

בֵּין                   וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ             לְוַיֹּאמֶר,

בֵּין                   וַיֹּאמֶר                         לֶאֱמֶת וְיַצִּיב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                    בֵּין                   וַיֹּאמֶר                         לֶאֱמֶת וְיַצִּיב    לֹא יַפְסִיק.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה,    

לָמָּה קָדְמָה     שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ,

אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה,

וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת.

וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר,

שֶׁוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה,

וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם:

1.    במשנה שני חלקים. ציון המקומות של "בין הפרקים", וההסבר לסדר הפרשיות בקריאת שמע.

2.    בחלק הראשון העיצוב מסייע לזיהוי המעברים "בין הפרקים". עיצוב מבליט את מרכזיותה של המילה "בין"

3.    העיצוב בחלק השני מגלה שהשאלה "למה קדמה", מתייחסת גם ליחס שבין הפרשה הראשונה והשנייה וגם ליחס שבין הפרשה השנייה והשלישית.

4.    העיצוב שבחלק השני מסייע להבין את ההיגיון בסדר הפרשיות.

פרק ב' משנה ג

הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ,              יָצָא.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                                                                       לֹא יָצָא.

קָרָא וְלֹא דִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ,

 רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר                                                                       יָצָא,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר                                                                     לֹא יָצָא.

הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ,                                               לֹא יָצָא.

קָרָא וְטָעָה,                                                     יַחֲזֹר לְמָקוֹם שֶׁטָּעָה:

1.     העיצוב של המשנה מבליט שיש במשנה ארבע הלכות. לגבי שתי הלכות ראשונות יש מחלוקת ולגבי שתים נוספות אין מחלוקת.

2.     העיצוב מבליט שבמשנה שלשה חכמים (ת"ק, ר' יוסי, ר' יהודה)

3.     העיצוב מבליט את המבנה של: מקרה מצד ימין, והדין מצד שמאל. הדין במתכונת של: יצא/לא יצא.

4.     העיצוב מבליט את העובדה שארבעת ההלכות נוגעות לקריאה ("הקורא – קרא, הקורא -קרא) וכל המילים נמצאות אחת מתחת לשנייה.

פרק ב' - משנה ד'

הָאֻמָּנִין                                                קוֹרִין               בְּרֹאשׁ הָאִילָן

אוֹ בְרֹאשׁ הַנִּדְבָּךְ,

מַה שֶּׁאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן         בַּתְּפִלָּה: 

1.     העיצוב מבליט את הניגוד שבין קריאת שמע לבין התפילה.

2.     העיצוב מבליט שני מצבים אפשריים שבהם נמצאים האומנים.

3.     ההזחות מלמדות ש"האומנין" הוא הנושא של שתי האפשרויות שבמשנה.

פרק ב' - משנה ה'

חָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת,

אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה.

מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל                                                               שֶׁקָּרָא בַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא.

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו,

לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ,                   שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן.

אָמַר לָהֶם,                               אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת:

1.     העיצוב מבליט את מרכזיותו של המשפט "חתן פטור..."

2.     העיצוב מעמיד מצד אחד את השיח שבין ר' גמליאל לבין תלמידיו ומצד שני את ההלכה.

3.     המתח שבין הפטור מהקריאה לבין הרצון לזיקה מתמדת לעול מלכות שמים מובלט בדבריו של רבן גמליאל.

פרק ב' משנה ו'

רָחַץ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ.

אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו,

לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ,                   שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ.

אָמַר לָהֶם,                               אֵינִי כִשְׁאָר כָּל אָדָם, אִסְטְנִיס אָנִי:   

1.     העיצוב מבליט את הדמיון שבין משנה זאת למשנה הקודמת לה, בהתייחס לשיח שבין רבן גמליאל לבין תלמידיו.

2.     העיצוב מעמיד מצד אחד את הדיון בין רבן גמליאל לבין תלמידיו ומצד שני את המקרה, את הדין ואת נימוקו של רבן גמליאל למנהגו.

פרק ב' משנה ז'

וּכְשֶׁמֵּת טָבִי עַבְדּוֹ, קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין.

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו,

לֹא לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ,                    שֶׁאֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים.

אָמַר לָהֶם,                               אֵין טָבִי עַבְדִּי כִּשְׁאָר כָּל הָעֲבָדִים,  כָּשֵׁר הָיָה:

1.    העיצוב במשנה זאת מבליט גם כן את הדמיון למשניות הקודמות בנוגע לשיח שבין רבן גמליאל לבין תלמידיו.

2.    העיצוב של משניות ה'-ו'-ז' מעמיד על הרצף שבין החתונה של רבן גמליאל, מות אשתו, ומות עבדו.

3.    רצף המשניות המעוצב מאפשר להתבונן בדמותו המיוחדת של רבן גמליאל.

פרק ב' משנה ח'

חָתָן אִם רָצָה לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לַיְלָה הָרִאשׁוֹן,    קוֹרֵא.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                                                 לֹא כָל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם יִטֹּל:

1. עיצוב המשנה מאפשר להשוות אותה לתחילת משנה ה' שם נאמר שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון.

2  כנ"ל עיצוב המשנה מאפשר להבין את דברי רבן שמעון בן גמליאל, בהתייחס למנהג של אבא שלו, המוזכר במשנה ה'.

פרק ג' משנה א'

פרק ג - משנה א

מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, פָּטוּר   מִקְּרִיאַת שְׁמַע מִן הַתְּפִלָּה וּמִן הַתְּפִלִּין.

נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה  

וְחִלּוּפֵיהֶן                    

וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן,

אֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה

            וְאֶת שֶׁלְּאַחַר הַמִּטָּה,  

אֶת שֶׁלַּמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן              פְּטוּרִים,

וְאֶת שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן      חַיָּבִין.

אֵלּוּ וָאֵלּוּ                                 פְּטוּרִים מִן הַתְּפִלָּה:

1.    עיצוב המשנה מצביע על שני חלקים. החלק הראשון נוגע להלכות הקשורות למי שמתו מוטל לפניו. החלק השני עוסק בהלכות הנוגעות לנושאי המיטה.

2.    עיצוב החלק השני של המשנה מאפשר לזהות את בעלי התפקידים השונים בנשיאת המיטה של המת .

3.    החלק השני של המשנה קובע את העיקרון של הפטור והחיוב מקריאת שמע, וכן קובע הבחנה בין קריאת שמע לבין התפילה.

4.    לשון המשנה עשירה בחזרתיות על היגדים: חילופיהן, לפני ואחרי המיטה, צורך בהן .

פרק ג' משנה ב'

קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ,

אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה,      יַתְחִילוּ.

וְאִם לָאו,                                                                     לֹא יַתְחִילוּ

הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה,                   הַפְּנִימִים          פְּטוּרִין,

וְהַחִיצוֹנִים       חַיָּבִין

1.     עיצוב המשנה משקף שני חלקים: דין החוזרים מהקבורה, ודין העומדים בשורה.

2.     העיצוב משקף בשני החלקים שני מצבים מנוגדים, ובהתאם שתי הלכות מנוגדות בכל חלק.

3.     העיצוב מבליט את המצלול במילים חוזרות או מנוגדות: להתחיל – יתחילו – לא יתחילו. אם – אם. פנימיים – חיצוניים. פטורין - חייבין

4.     עיצוב משניות א'-ב' ברצף משקף שלשה מצבים: מתו מוטל לפניו, נשיאת המת לקבורתו, עמידה בשורה לניחום אבלים.

משנה ג

נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים             פְּטוּרִין             מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין,

וְחַיָּבִין             בִּתְפִלָּה וּבִמְזוּזָה, וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן:

1.     התבנית הבהירה מסייעת לשאול את השאלות החשובות לגבי הלכותיה של המשנה: מה המשותף לנשים קטנים ועבדים? מדוע פטורין ממצוות אחדות וחייבין במצוות אחרות?

2.     מה המשותף לקבוצת המצוות הראשונה ומה המיוחד בקבוצה השנייה.

משנה ד

בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ            וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ,    לֹא לְפָנֶיהָ         וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ.

וְעַל הַמָּזוֹן                                מְבָרֵךְ                                        לְאַחֲרָיו,                    

וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ     לְפָנָיו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                    מְבָרֵךְ               לִפְנֵיהֶם            וּלְאַחֲרֵיהֶם.

1.     עיצוב המשנה מבליט את טור ה"מברך" בנפרד, את טור ה"לפני" בנפרד, ואת טור ה"לאחרי" בנפרד.

2.     העיצוב מבליט את השאלה לאיזה חלק מתייחס ר' יהודה האם לברכות קריאת שמע או לברכות המזון?

3.     על כל אחת מהשורות שבמשנה יש לשאול שאלה קבועה "למה"?

פרק ג' משנה ה'

הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַעַל קְרִי,                  לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵּר.

יָרַד לִטְבֹּל,

אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת וְלִקְרוֹת

עַד שֶׁלֹּא תָנֵץ הַחַמָּה,               יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא.

וְאִם לָאו,                                                                     יִתְכַּסֶּה בַמַּיִם וְיִקְרָא.

אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה,

לֹא בַמַּיִם הָרָעִים

וְלֹא בְמֵי הַמִּשְׁרָה,

עַד שֶׁיַּטִּיל לְתוֹכָן מָיִם.

וְכַמָּה יַרְחִיק מֵהֶם וּמִן הַצּוֹאָה, אַרְבַּע אַמּוֹת

1.    העיצוב מעמיד אותנו על ארבעה חלקים במשנה: עומד בתפילה, ירד לטבול, המתכסה במים, והרחקה מן הצואה.

2.    העיצוב מוביל לחידוד ההבנה של הסביבה הנקייה המתחייבת בקריאת שמע.

פרק ג' משנה ו'

זָב שֶׁרָאָה קְרִי,

וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע,

וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאֲתָה נִדָּה,        צְרִיכִין טְבִילָה,

וְרַבִּי יְהוּדָה                             פּוֹטֵר:

פרק ד

פרק ד' משנה א'

תְּפִלַּת הַשַּׁחַר,                          עַד חֲצוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                                                    עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת.

תְּפִלַּת הַמִּנְחָה                         עַד הָעֶרֶב

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                                                   עַד פְּלַג הַמִּנְחָה.          

תְּפִלַּת הָעֶרֶב                            אֵין לָהּ קֶבַע.

וְשֶׁל מוּסָפִין                             כָּל הַיּוֹם

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                                                   עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת.

1.     התבנית הממושמעת של המשנה, מציבה את שמות התפילות בטור המרכזי, ואת הזמנים בטור השמאלי, ואת ר' יהודה החולק לגבי שלש מארבע התפילות בטור הימני.

2.      העיצוב של הטור האמצעי של שמות התפילות מזמין לשאול מה פשר הסדר הזה של התפילות

3.     העיצוב מזמין לחשוב על השאלה האם יש עיקרון קובע לגבי דעתו של ר' יהודה בשלשת התפילות שהוא חולק לגביהן.

4.     העיצוב מזמין להבחין ביחודיותה של תפילת הערב בהשוואה לשאר התפילות.
 

פרק ד' משנה ב'

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה הָיָה מִתְפַּלֵּל       בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ

וּבִיצִיאָתוֹ        תְּפִלָּה קְצָרָה.

אָמְרוּ לוֹ, מַה מָּקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ.

אָמַר לָהֶם,                                           בִּכְנִיסָתִי          אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תֶאֱרַע תַּקָלָה עַל יָדִי,

וּבִיצִיאָתִי        אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָיָה עַל חֶלְקִי:

1.     העיצוב מבליט את הכניסה והיציאה .

2.     העיצוב מאפשר להבין את ההבדל בין "מתפלל" לבין "נותן הודיה"

3.     יש להתייחס לכניסה לבית המדרש בהשוואה לכניסה לבית הכנסת לתפילה.

פרק ד' משנה ג'

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,     בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם                                     שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה

 רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,                                                                               מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                   אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתוֹ בְּפִיו, יִתְפַּלֵּל          שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה.

וְאִם לָאו,                                             מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה:

1.     ההזחה במשנה מאפשרת לזהות את שמות החכמים בצד ימין ואת הדעות בצד שמאל

2.     העיצוב מאפשר לזהות את דעתו המפשרת של ר' עקיבא.

3.     העיצוב מוביל להסבר שני מושגים עיקריים במשנה. "מעין שמונה עשרה". "אם שגורה תפילתו בפיו".

משנה ד

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,      הָעוֹשֶׂה            תְפִלָּתוֹ קֶבַע,

אֵין                  תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,                    הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה.

                        אומר               הושע השם את עמך את שארית ישראל 

בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ.        

בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה

1.     העיצוב חושף את שני חלקי המשנה שאין קשר מובהק ביניהם.

2.     העיצוב מוביל להבחנה בין שני המצבים או המושגים שר' אליעזר מדבר עליהם

3.     עיצוב התפילה הקצרה של ר' יהושע מסייע לשינון שלה .

פרק ד' משנה ה'

הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר,                                                             יֵרֵד.

ואם אינו יכול לירד                            יַחֲזִיר אֶת פָּנָיו,

וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת פָּנָיו,        יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד

בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשׁים.

1.     עיצוב המשנה משקף הדרגתיות : ירד – יחזיר פניו – יכוון ליבו.

2.     הטור המרכזי משקף מצב שהאדם לא יכול לעשות את מה שרצוי.

3.     המשפט האחרון במשנה "יכוון ליבו..." הוא מפתח להבנת התפילה

פרק ד' משנה ו'

הָיָה יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה אוֹ בְקָרוֹן אוֹ בְאַסְדָּה,      

יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד

בֵּית קֹדֶש הַקָּדָשִׁים.

1.     המשנה מקבילה בעיצובה למשנה הקודמת .

2.     יש לשאול מדוע במשנה זאת אין אפשרויות הביניים כמו במשנה הקודמת.

פרק ד' משנה ז

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר,   אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין    אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר

 וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                                      בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בְחֶבֶר עִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ,                                             כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶבֶר עִיר,

הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין.

1.     העיצוב מעמיד את המושג המרכזי במשנה בטור השמאלי (חבר עיר) ומזמין לפצח אותו.

2.     העיצוב מוביל לברר - "משמו" - משמו של מי?

3.     מה המיוחד בתפילת המוספין.

פרק ה

פרק ה' משנה א'

אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא       מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ.

חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים,

כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם

אֲפִלּוּ    הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ,             לֹא יְשִׁיבֶנּוּ.

וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ,                לֹא יַפְסִיק.

1.     במשנה המעוצבת שני חלקים. חובת התפילה מתוך כובד ראש וכוונה, והאיסור להפסיק באמצע התפילה אפילו מסיבות של סכנה.

2.     ההקבלה בחלק הראשון בין כובד ראש לבין כוונת הלב מסייעת להבנת המשנה.

3.     שני המקרים בחלק השני מקבילים והעיצוב של חלק זה מבליט את נקודות התקבולת.

פרק ה' משנה ב'

מַזְכִּירִין           גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים                        בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים

וְשׁוֹאֲלִין           הַגְּשָׁמִים                                  בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים,

וְהַבְדָּלָה                                   בְּחוֹנֵן הַדָּעַת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                                           אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                                          בְּהוֹדָאָה.

1.     במשנה המעוצבת שני חלקים. ברכות הגשם, וברכת ההבדלה.

2.     שתי השורות בחלק הראשון מקבילות ומבליטות את ההבדל בין הזכרת הגשם לבין שאלת הגשם

3.     שלש השורות בחלק השני משקפות שלש דעות, בנוגע לברכת ההבדלה בתפילת העמידה במוצאי שבת.  העיצוב הזה מוביל לברור הטעמים של שלשת התנאים בנוגע למקום שבו יש לומר "אתה חוננתנו".

פרק ה' משנה ג'

הָאוֹמֵר            עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ,

וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ,

מוֹדִים מוֹדִים,             מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.

הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְטָעָה,                  יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו,

וְלֹא יְהֵא סָרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

מִנַּיִן הוּא מַתְחִיל,

מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָהּ.

1.     עיצוב המשנה משקף שני חלקים. אמירות לא ראויות שיש להשתיק, וטעות של שליח הציבור.

2.     בחלק הראשון שלש אמירות לא ראויות שיש לפרש כל אחת מהן, ולהסביר מדוע הן שליליות.

3.     בחלק השני בנוגע לשליח ציבור שטעה, יש שלש הלכות שיש לפרש כל אחת מהן. העיצוב מבליט את שלש ההלכות 

פרק ה' משנה ד'

הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה,                                                    לֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן, מִפְּנֵי הַטֵּרוּף.

וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא,                                       לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו.

וְאִם הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ, רַשַּׁאי.

1.     העיצוב מגלה שבצד ימין מדובר על המקרה ובצד שמאל על הדין.

2.     העיצוב מגלה את ההדרגתיות משליח ציבור ישראל, אל כהן שהוא שליח ציבור, ועד כהן שהוא גם שליח ציבור וגם נושא כפיים.

פרק ה' משנה ה'

הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה,                       סִימָן רַע לוֹ.

וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא,             סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו,  מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ.

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא,

כְּשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר,                זֶה חַי וְזֶה מֵת.

אָמְרוּ לוֹ,                                                         מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ.

אָמַר לָהֶם,       אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתִי בְּפִי,           יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל.

וְאִם לָאו,                                 יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף.

1.     שני חלקים במשנה בחלק הראשון טעות בתפילה, ובחלק השני יכולתו וצדקותו של ר' חנינא בן דוסא. העיצוב מאפשר להבחין בקשר בין שני החלקים (סימן...)

2.     בשורה השנייה חריזה של: שליח, שולחיו, שלוחו.

3.     בחלק השני חריזה של: אמרו עליו, אמרו לו, אמר להם. וכן חריזה של:  אתה יודע, יודע אני , יודע אני.

פרק ו'

פרק ו' משנה א'

כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת.

עַל פֵּרוֹת הָאִילָן אוֹמֵר,          בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ,                     חוּץ מִן הַיַּיִן,          שֶׁעַל הַיַּיִן          אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ אוֹמֵר          בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה,               חוּץ מִן הַפַּת,          שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.

וְעַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר                בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                 בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים.

1.      למשנה זאת תבנית ממושמעת ואחידה להפליא. המשנה פותחת בשאלה. ואז בעמודה הראשונה מדובר על נושאי הברכה, בעמודה השניה על הברכה הרגילה, בעמודה השלישית היוצאים מן הכלל, ובעמודה הרביעית הברכה של היוצאים מן הכלל.

2.      התבנית מאפשרת לשאול את השאלות החשובות להבנת המשנה: מה פשר השינוי מאילן לעץ, או מהארץ לאדמה, או מפת ללחם. מה בין פרות הארץ לבין הירקות. מדוע היין והפת הם יוצאים מן הכלל. מה פשר המחלוקת בין תנא קמא לבין ר' יהודה.

3.      העיצוב חושף את החריזה בטורים: פרות – פרות..., בורא – בורא..., חוץ – חוץ..., שעל – שעל..., אומר – אומר...     

פרק ו' משנה ב'

בֵּרַךְ     עַל פֵּרוֹת הָאִילָן                       בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה,      יָצָא.

וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ                      בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ,            לֹא יָצָא.

עַל כֻּלָּם אִם אָמַר                    שֶׁהַכֹּל (נִהְיָה),              יָצָא.

1.     העיצוב של המשנה מציג תמונת טבלא מסודרת  ההקבלה בין השורות. בכל טור היא ברורה ויפה

2.     העיצוב מאפשר לעבור לשלב הבא שהוא מענה לתשובה "למה"?, או מה פשר ההלכה שבכל שורה.

פרק ו' משנה ג'

עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ             אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל.

עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי    אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל

(עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים    אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה                            אֵין מְבָרְכִין עָלָיו.

1.     העיצוב של המשנה מתחייב כאשר כל הלכה נמצאת בשורה נפרדת. המשותף לכל השורות הוא ברכת שהכל.

2.     העיצוב מאפשר להבין את היחס בין שורה 1 לשורה 3 (שנמצאת בסוגריים בגלל גרסאות).

3.     העיצוב מאפשר להבין את היחס בין דברי ר' יהודה (שורה 5) לבין שורה 2.

פרק ו' משנה ד'

הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה,          

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                    אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מְבָרֵךְ עָלָיו.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                   מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה.

1.     העיצוב המתבקש של משנה זאת מאפשר הבנה יפה וטובה של המחלוקת בין ר' יהודה לבין חכמים.

2.     אמנם אין רמז במשנה לסדר הפנימי של האכילה של שבעת המינים, אבל ניתן להוסיף זאת כאן.

פרק ו' משנה ה'

בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן,                 פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן.

בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן,          פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן.

בֵּרַךְ עַל הַפַּת,                                       פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת.

עַל הַפַּרְפֶּרֶת,                                        לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                           אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה.

1.     העיצוב של המשנה מעמיד בצד ימין את הברכות השונות ובצד שמאל את האכילות הקשורות לברכות אלה.

2.     העיצוב מאפשר לפרש את ההבדל בין הברכות בשורות 1-3 לבין הברכות בשורות 4-5.

פרק ו' משנה ו'

הָיוּ יוֹשְׁבִין (לֶאֱכֹל),                                         כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ.

הֵסֵבּוּ,                                                              אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן.

בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן,                                כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ.

לְאַחַר הַמָּזוֹן,                                                  אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם.

וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמֻּגְמָר

אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעֻדָּה.

1.     העיצוב מאפשר להבחין בשני חלקי המשנה: שורות 1-4 ,  ואחר כך שורות 5-7 שעוסקות בנושא אחר. (ברכת המוגמר).

2.     העיצוב מסייע להבחין בהקבלה שבין שורה 1 לשורה 3 ובין שורה 2 לשורה 4.  וכן בהבחנה שבין שורות 1-2 לבין שורות 3-4.

פרק ו' משנה ז'

הֵבִיאוּ לְפָנָיו    מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה             וּפַת עִמּוֹ,        

מְבָרֵךְ עַל         הַמָּלִיחַ                         וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת,          שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ.

זֶה הַכְּלָל,         כָּל שֶׁהוּא עִקָּר             וְעִמּוֹ טְפֵלָה,

מְבָרֵךְ עַל                     הָעִקָּר              וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה.

1.     התבנית המעוצבת של המשנה רומזת לקשר בין המשנה הזאת לבין משנה ה' לעיל. (שהפת פוטרת כל ברכה אחרת). במשנתנו הפת היא הטפלה ולא עיקר האכילה.

2.     העיצוב מאפשר לזהות בצורה ברורה את המקרה או הדוגמא (שורות 1-2) ואחר כך את העיקרון ההלכתי או את הכלל (שורות 3-4).

3.     העיצוב מאפשר לזהות את משחקי המילים והחזרות על אותה מילה פעמיים או שלש במשנה.

פרק ו' משנה ח'

אָכַל תְּאֵנִים עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים,              מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלשׁ בְּרָכוֹת,

דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                                                   בְּרָכָה אַחַת (מֵעֵין שָׁלשׁ).

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,       אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק וְהוּא מְזוֹנוֹ,               מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלשׁ בְּרָכוֹת.

הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ, אוֹמֵר                שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר,                                                                    בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת.

1.     העיצוב של המשנה מאפשר לזהות שלשה טורים. טור שמות החכמים, טור האכילה או השתיה , וטור הברכות השונות.

2.     העיצוב מאפשר גם לזהות ההבדל בין שורות האכילה (1-4) לבין שורות השתייה (5-6).

3.     העיצוב מזמין את הלומד לברר את טעמי ההלכה לפי כל חכם.

4.     העיצוב מבליט את ההלכה המקובלת לגבי שתיית מים לפני ואחרי.

פרק ז

פרק ז' משנה א'

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת,                                                             חַיָּבִין לְזַמֵּן.

אָכַל     דְּמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ,

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ,

וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת,

וְהַכּוּתִי,                                                           מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

אֲבָל

אָכַל     טֶבֶל,    וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ,

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ,

וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת,

וְהַנָּכְרִי,                                                            אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

1.     העיצוב של המשנה מאפשר להבחין בשלשת חלקיה בצורה ברורה. שורה 1 היא ההלכה העקרונית של חובת הזימון. שורות 2-5 מפרטות חובת זימון בהקשרים שונים, ואילו שורות 6-10 מפרטות פטור מזימון.

2.     הטור השמאלי מבליט חיוב או פטור מזימון. ואילו השורות בטור הימיני מציגות חובת זימון מול פטור מזימון בהקבלה . שורה כנגד שורה .שורה  2 מול שורה 7 שורה 3 מול שורה 8 וכך הלאה. הקבלה זאת מאפשרת לדון בשאלת הסיבה לחיוב או פטור בכל מקרה.

3.     ההקבלה בין שורות 2-5 לבין שורות 6-10 היא הקבלה מילולית מדוייקת, עם שינוי של מילה אחת בכל פעם.

פרק ז' משנה ב'

נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים,                                                            אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

עַד כַּמָּה מְזַמְּנִין,          עַד כַּזַּיִת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,        עַד כַּבֵּיצָה.

1.     במשנה קצרה זאת שני חלקים. פטור נשים ועבדים וקטנים מזימון וכמות האכילה המחייבת בזימון. החלק הראשון של המשנה הוא המשך המשנה הקודמת, ויש בו אותו היגד שהיה במשנה הקודמת.

2.     עיצוב החלק השני של המשנה מבליט את נקודת המחלוקת בין ת"ק לבין ר' יהודה.  

פרק ז' משנה ג'

כֵּיצַד מְזַמְּנִין,

בִּשְׁלשָׁה אוֹמֵר, נְבָרֵךְ.                                      בִּשְׁלשָׁה וָהוּא, אוֹמֵר, בָּרְכוּ.

בַּעֲשָׂרָה, אוֹמֵר  נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ.                       בַּעֲשָׂרָה וָהוּא, אוֹמֵר, בָּרְכוּ.

אֶחָד עֲשָׂרָה וְאֶחָד עֲשָׂרָה רִבּוֹא.

בְּמֵאָה, אוֹמֵר,  נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ.                   בְּמֵאָה וָהוּא, אוֹמֵר, בָּרְכוּ.

בְּאֶלֶף, אוֹמֵר    נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ

אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.             בְּאֶלֶף וָהוּא, אוֹמֵר, בָּרְכוּ.

בְּרִבּוֹא, אוֹמֵר,  נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ

אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת

יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ.                  בְּרִבּוֹא וָהוּא, אוֹמֵר, בָּרְכוּ.

כְּעִנְיָן שֶׁהוּא מְבָרֵךְ, כָּךְ עוֹנִין אַחֲרָיו,               בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים

עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר,                                   לְפִי רֹב הַקָּהָל הֵן מְבָרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח)

בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים, ה' מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא,                                            מַה מָּצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת,

אֶחָד מְרֻבִּין וְאֶחָד מוּעָטִין אוֹמֵר, בָּרְכוּ אֶת יְיָ.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,                                                                                        בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.

1.     משנה ארוכה זאת מחולקת לשני טורים והעיצוב מסייע להבחין בשינויי הברכה על פי מספר המזמנים.

2.     בטור הימני השורות מתקדמות לפי המספר, ובהתאם משתנה נוסח הברכה. העיצוב מסייע להבחין בשינויים ממספר למספר.

3.     העיצוב מסייע לזכור את הפרטים במשנה ארוכה זאת ולשנן אותה.

פרק ז' משנה ד'

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְאֶחָד,                         אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק      

וְכֵן אַרְבָּעָה, וְכֵן חֲמִשָּׁה.

שִׁשָּׁה                                                    נֶחֱלָקִין,                                   עַד עֲשָׂרָה.

וַעֲשָׂרָה                                                 אֵינָן נֶחֱלָקִין,                           עַד שֶׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים.

1.     עיצוב המשנה מבליט את ההבחנה בין מספר הסועדים ואת האפשרות להתחלק לקבוצות.

2.     הטור האמצעי מדגיש את הנקודה המרכזית בהלכה של המשנה האם "נחלקין".

פרק ז' משנה ה'

שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד,

בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ,                            הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לַזִּמּוּן

וְאִם לָאו,                                                                     אֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן,

וְאֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן.

אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן    עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם,

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.      

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,       מְבָרְכִין.

1.     עיצוב המשנה מסייע להבחין בשני חלקיה. החלק הראשון עוסק בזימון של שתי חבורות, והחלק השני באיכות היין לברכה.

2.     בחלק הראשון הטור הימני משקף את המקרה, והטור השמאלי את הדין.

3.     בחלק השני העיצוב מבליט ומבהיר את המחלוקת בין התנאים.

פרק ח' 
פרק ח' משנה א' אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בַּסְּעֻדָּה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,               מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם            וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                 מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן              וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם:

פרק ח' משנה ב'

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,               נוֹטְלִין לַיָּדַיִם,             וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                 מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס         וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם:

פרק ח' משנה ג'

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,               מְקַנֵּחַ יָדָיו בַּמַּפָּה וּמַנִּיחָהּ       עַל הַשֻּׁלְחָן.     

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                                                                 עַל הַכֶּסֶת:

פרק ח' משנה ד'

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,               מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת       וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                 נוֹטְלִין לַיָּדַיִם               וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבָּיִת:

פרק ח' משנה ה'

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,               נֵר וּמָזוֹן וּבְשָׂמִים וְהַבְדָּלָה.    

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                 נֵר וּבְשָׂמִים וּמָזוֹן וְהַבְדָּלָה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,               שֶׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                 בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.

פרק ח' משנה ו'

אֵין מְבָרְכִין                             לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל נָכְרִים,

וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים,

וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁלִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

אֵין מְבָרְכִין                             עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ:

פרק ח' משנה ז'

מִי שֶׁאָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵרַךְ,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,               יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                 יְבָרֵךְ בִּמְּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר.

עַד אֵימָתַי הוּא מְבָרֵךְ.            עַד כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו:

פרק ח' משנה ח'

בָּא לָהֶם יַיִן לְאַחַר הַמָּזוֹן וְאֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,               מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן              וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                 מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן           וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיָּיִן.

עוֹנִין אָמֵן                                אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ,

וְאֵין עוֹנִין אָמֵן                        אַחַר הַכּוּתִי הַמְבָרֵךְ,   עַד שֶׁיִּשְׁמַע כָּל הַבְּרָכָה.

1.     למשניות פרק ח' יש תבנית מיוחדת שהעיצוב מבליט ומבהיר. השורה הראשונה במשנה א' היא כותרת לכל הפרק.

2.     ניכר כי למשניות הפרק יש מבנה אחיד, וסדר המחלוקות בין בית שמאי לבין בית הלל הוא כסדר התקדמות הסעודה: קידוש, נטילת ידים, ניגוב הידיים, נקיון השולחן ומים אחרונים, ברכת המזון (במקרה של סעודה שלישית), ברכות ההבדלה המצטרפות עם ברכת המזון של סעודה שלישית, מי ששכח לברך ברכת המזון, ודין היין שלאחר הסעודה.

3.     העיצוב של הפרק מבליט את כוונת המכוון של מנסח המשנה, שדאג להקל על הזיכרון וגם על ההבנה של המשניות.

4.     האתגר הבולט בעיצובם של המשניות, הוא להסביר ולנמק את דעת החולקים בית שמאי ובית הלל.

5.     אתגר מיוחד הוא לפרש את המחלוקת במשנה ז' לגבי אדם ששכח ולא ברך.

פרק ט
פרק ט' משנה א'

הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל,

אוֹמֵר   בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה,

אוֹמֵר   בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ.

1.     עיצובה של המשנה מסייע להבנת הנושא של הפרק: ברכות הראיה. מה היא הברכה שמברכים במראות שונים ובאירועים שונים.

2.     המשך משניות הפרק עוסקות כולן בברכות הראיה, ברכות שהן תגובת האדם על חוויות חייו.

3.     משנה א' מדברת על מראות מיוחדים ועיצובה של המשנה מבליט זאת.

פרק ט' משנה ב'

עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים,

וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת,                             אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם.

עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים,

וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת,                          אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל                                   אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל,

בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים.

עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל הַבְּשׂוֹרוֹת הַטּוֹבוֹת                אוֹמֵר בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב,

        וְעַל שְׁמוּעוֹת   רָעוֹת                    אוֹמֵר בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת.

1.     משנה מעוצבת זאת מדברת על ברכות על תופעות טבע ועל אירועי חיים, טובים או רעים.

2.     המשנה ממשיכה במתכונת שהתחילה במשנה א', של – "אומר -ברוך...". בצד ימין מדובר על התופעה ובצד שמאל על הברכה המתאימה.

3.     תשומת לב מיוחדת יש לייחס לעיצובן של שתי השורות האחרונות ולהקבלה בין הברכה על הטוב לבין הברכה על הרע.

4.     העיצוב מאפשר לעשות הבחנה בין שורות 1-2 לבין שורות 3-4 ולבין שורות 5-7.

פרק ט' משנה ג' .

בָּנָה בַיִת חָדָשׁ, וְקָנָה כֵלִים חֲדָשִׁים,                אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ.

מְבָרֵךְ   עַל הָרָעָה                     מֵעֵין הַטּוֹבָה,

וְעַל הַטּוֹבָה                  מֵעֵין הָרָעָה.

הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר,                                                           הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.

כֵּיצַד.

הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת,

וְאָמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר,                 הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.

הָיָה בָא בַדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר,

וְאָמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי,       הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.

1.      עיצובה של המשנה מאפשר לזהות בה שלשה חלקים: ברכת שהחיינו בשורה 1. ברכה על הרעה והטובה בשורות 2-3. ותפילת שוא בשורות 4-9. הקשר בין החלקים מחייב הסבר.

2.     שורות 2-3 הן חידות.

3.     עיצוב החלק השלישי מסייע להבנת המושג תפילת שוא.  שתי הדוגמאות שהמשנה מביאה ניתנות להקבלה מילולית.

פרק ט' משנה ד'

הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ מִתְפַּלֵּל   שְׁתַּיִם,             אַחַת                בִּכְנִיסָתוֹ          וְאַחַת               בִּיצִיאָתוֹ.

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר,            אַרְבַּע,             שְׁתַּיִם              בִּכְנִיסָתוֹ          וּשְׁתַּיִם             בִּיצִיאָתוֹ,

וְנוֹתֵן הוֹדָאָה לְשֶׁעָבַר, וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבֹא.

1.     עיצוב משנה זאת חושף תבנית ממושמעת מבחינה מילולית. התבנית מסייעת להבחין במחלוקת שבין תנא קמא לבן עזאי.

2.     שורה 3 מחייבת הסבר. האם היא מתייחסת לדברי תנא קמא או לדברי בן עזאי או לדברי שניהם גם יחד.

פרק ט' משנה ה'

חַיָּב                  אָדָם                לְבָרֵךְ   עַל הָרָעָה

כְּשֵׁם                שֶׁהוּא             מְבָרֵךְ   עַל הַטּוֹבָה,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ.

בְּכָל לְבָבְךָ,                   בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע.

וּבְכָל נַפְשְׁךָ,                 אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ.

וּבְכָל מְאֹדֶךָ,                בְּכָל מָמוֹנְךָ.                

דָּבָר אַחֵר

בְּכָל מְאֹדֶךָ,                 בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לָךְ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד.

לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח,

שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.

לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ, וּבְמַנְעָלוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ, וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו,

וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא, וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר.

כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ,                                הָיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם.

מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, וְאָמְרוּ, אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד,

הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים,                                               מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם.

וְהִתְקִינוּ, שֶׁיְּהֵא אָדָם                                                  שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם,

שֶׁנֶּאֱמַר (רות ב) וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם,

וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים                                                         יְיָ עִמָּכֶם,

וַיֹּאמְרוּ לוֹ,                                                                  יְבָרֶכְךָ יְיָ.

וְאוֹמֵר (שופטים ו)                                                      יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל.

וְאוֹמֵר (משלי כג)                    אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ.

וְאוֹמֵר (תהלים קיט)               עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ.

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר,                        הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ.

1.     משנה ארוכה זאת החותמת את המסכת מחולקת לשלשה נושאים: צורת הברכה על הרע וחיזוק הדברים מן המדרש על הפסוק "בכל מאדך", ההתנהלות באזור הר הבית, וחתימת הברכות שאומרים במקדש.

2.     עיצוב שתי השורות הראשונות מעמיד אתגר רעיוני ומחשבתי גדול. 

3.     עיצוב הציטוט מן המדרש מראה, שההוכחה של המשנה לדבריה הוא מהפרוש השני על המילים "בכל מאדך".

4.     הלכות הר הבית בהירות על פי המתכונת המעוצבת.

5.     עיצוב החלק השלישי הנוגע לחותמי הברכות מדבר בעד עצמו, ומאפשר להבין את הנוסחים שנקבעו ואת הפסוקים המצוטטים כחתימת המסכת.

סליק מסכת ברכות