מסכת דמאי

מחבר: יהודה שוורץ

משנה א

 הַקַּלִּין שֶׁבַּדְּמַאי:        הַשִּׁיתִין  וְהָרִימִין וְהָעֻזְרָדִין,  וּבְנוֹת שׁוּחַ וּבְנוֹת שִׁקְמָה ,וְנוֹבְלוֹת הַתְּמָרָה,

וְהַגֻּפְנִין  וְהַנִּצְפָּה

וּבִיהוּדָה,         הָאוֹג וְהַחֹמֶץ שֶׁבִּיהוּדָה וְהַכֻּסְבָּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,        כָּל הַשִּׁיתִין פְּטוּרִין                  חוּץ מִשֶּׁל דּוּפְרָה.

כָּל הָרִימִין פְּטוּרִין,                  חוּץ מֵרִימֵי שִׁקְמוֹנָה.

כָּל בְּנוֹת שִׁקְמָה פְּטוּרוֹת,        חוּץ מִן הַמֻּסְטָפוֹת.

1.     עיצוב המשנה מראה שני חלקים: רשימת הקלין שבדמאי, וההסתייגויות של רבי יהודה.

משנה ב

 הַדְּמַאי           אֵין לוֹ חֹמֶשׁ  וְאֵין לוֹ בִּעוּר, וְנֶאֱכָל לְאוֹנֵן וְנִכְנָס לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצֵא,

וּמְאַבְּדִין אֶת מִעוּטוֹ בַּדְּרָכִים,  וְנוֹתְנוֹ לְעַם הָאָרֶץ, וְיֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ.

וּמְחַלְּלִים אוֹתוֹ            כֶּסֶף     עַל כֶּסֶף,

נְחֹשֶׁת עַל נְחֹשֶׁת,

כֶּסֶף     עַל נְחֹשֶׁת,

וּנְחֹשֶׁת עַל הַפֵּרוֹת,

וּבִלְבַד שֶׁיַּחֲזֹר וְיִפְדֶּה אֶת הַפֵּרוֹת,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                   יַעֲלֶה הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם.

1.     עיצוב המשנה מחדד את היבטים ההלכתיים המיוחדים הנוגעים לדמאי . החלק השני של המשנה במתכונת פיוטית ממש.

משנה ג

 הַלּוֹקֵחַ

לְזֶרַע וְלַבְּהֵמָה, קֶמַח לָעוֹרוֹת שֶׁמֶן לַנֵּר  שֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים,                 פָּטוּר מִן הַדְּמַאי.

מִכְּזִיב וּלְהַלָּן,                                                                                                  פָּטוּר מִן הַדְּמַאי.

חַלַּת עַם הָאָרֶץ, וְהַמְּדֻמָּע, וְהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּשְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת,            פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי.

שֶׁמֶן עָרֵב,        בֵּית שַׁמַּאי       מְחַיְּבִין,

וּבֵית הִלֵּל        פּוֹטְרִין.

1.     העיצוב מראה שני חלקים. בחלק הראשון הקלות שונות הנוגעות לדמאי בשלש קטגוריות שונות. בחלק השני מחלוקת בית שמאי ובית הלל בנוגע לשמען ערב.

משנה ד

 הַדְּמַאי, מְעָרְבִין בּוֹ וּמִשְׁתַּתְּפִין בּוֹ וּמְבָרְכִין עָלָיו וּמְזַמְּנִין עָלָיו

וּמַפְרִישִׁין אוֹתוֹ עָרוֹם, בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

הָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן    אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.

שֶׁמֶן     שֶׁהַגַּרְדִּי סָךְ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו,         חַיָּב בַּדְּמַאי.

וְשֶׁהַסּוֹרֵק נוֹתֵן בַּצֶּמֶר,             פָּטוּר מִן הַדְּמַאי.

1.     במשנה שני חלקים. בחלק הראשון המעמד של הדמאי לדבי אכילתו. בחלק השני שימוש בשמן של דמאי בשני מצבים.

משנה א

 וְאֵלּוּ דְּבָרִים מִתְעַשְּׂרִין דְּמַאי בְּכָל מָקוֹם:

הַדְּבֵלָה, וְהַתְּמָרִים, וְהֶחָרוּבִים, הָאֹרֶז, וְהַכַּמּוֹן.

                                                               הָאֹרֶז שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִמֶּנּוּ פָּטוּר.

1.     העיצוב מקביל בין אורז לאורז.

משנה ב

הַמְּקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן,      מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא אוֹכֵל,

וְאֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר,

וְאֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ,

וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

אַף הַמִּתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן.

אָמְרוּ לוֹ:

עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן, כֵּיצַד יְהֵא נֶאֱמָן עַל שֶׁל אֲחֵרִים?

1.     עיצוב החלק הראשון מקביל המשפטים הפותחים ב  את – ואת. עיצוב החלק השני מבהיר את הדיון בין תנא קמא לבין רבי יהודה.

משנה ג

 הַמְּקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת חָבֵר,      אֵינוֹ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ,

וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לַח.

וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ,

וְלֹא מְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אַף לֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה,

וְלֹא יְהֵא פָּרוּץ בִּנְדָרִים וּבִשְׂחוֹק,

וְלֹא יְהֵא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים;

וּמְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ.

אָמְרוּ לוֹ:

לֹא בָּאוּ אֵלּוּ לַכְּלָל:

עיצוב החלק הראשון של המשנה מבהיר מי הוא "חבר". עיצוב החלק השני מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי יהודה.