מסכת כלאים

מחבר: יהודה שוורץ

משנה א

            הַחִטִּים            וְהַזּוּנִין                         אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.

הַשְּׂעוֹרִים         וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל,

הַכֻּסְּמִין           וְהַשִּׁיפוֹן,

הַפּוֹל                וְהַסַּפִּיר,

הַפֻּרְקְדָן           וְהַטֹּפַח,

וּפוֹל הַלָּבָן        וְהַשְּׁעוּעִית,                   אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת הזוגות שבכל שורה ושורה. העיצוב מבליט את ההלכה בשורה הראשונה ובאחרונה.

משנה ב

            הַקִּשּׁוּת            וְהַמְּלָפְפוֹן                     אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,        כִּלְאָיִם.

חֲזֶרֶת               וַחֲזֶרֶת גַּלִּים,

עֻלְשִׁין              וְעֻלְשֵׁי שָׂדֶה,

כְּרֵישִׁים           וּכְרֵישֵׁי שָׂדֶה,

כֻּסְבָּר               וְכֻסְבַּר שָׂדֶה,

חַרְדָּל               וְחַרְדָּל מִצְרִי,

וּדְלַעַת הַמִּצְרִית וְהָרְמוּצָה,

וּפוֹל הַמִּצְרִי     וְהֶחָרוּב,                      אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.

1.     כנ"ל.

משנה ג

            הַלֶּפֶת               וְהַנָּפוּץ,

וְהַכְּרוּב            וְהַתְּרוֹבְתּוֹר,

הַתְּרָדִים          וְהַלְּעוּנִים,                    אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.

הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא:

הַשּׁוּם              וְהַשּׁוּמָנִית,

הַבָּצָל               וְהַבְּצַלְצוֹל,

וְהַתֻּרְמוֹס        וְהַפְּלַסְלוֹס                   אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.

1.     כנ"ל.

משנה ד

 וּבָאִילָן:

הָאֲגָסִים          וְהַקְּרֻסְתּוּמְלִין,

וְהַפְּרִישִׁים       וְהָעֻזְרָדִים,                   אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.

הַתַּפּוּחַ             וְהַחַזְרָד,

הַפַּרְסְקִים       וְהַשְּׁקֵדִין,

וְהַשִּׁיזָפִין         וְהָרִימִין,

אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה,       כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.

1.     העיצוב מראה שבמשנה זוגות שאינם כלאיים וזוגות שהם כן כלאים זה בזה.

משנה ה

            הַצְּנוֹן               וְהַנָּפוּץ [נ"א: וְהַנָּפוּס],

הַחַרְדָּל            וְהַלַּפְסָן,

וּדְלַעַת יְוָנִית    עִם הַמִּצְרִית וְהָרְמוּצָה,

אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה        כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.

1.     כנ"ל

משנה ו

 הַזְּאֵב              וְהַכֶּלֶב,

כֶּלֶב הַכֻּפְרִי      וְהַשּׁוּעָל,

הָעִזִּים             וְהַצְּבָאִים,

הַיְּעֵלִים            וְהָרְחֵלִים,

הַסּוּס               וְהַפֶּרֶד,

הַפֶּרֶד               וְהַחֲמוֹר,

הַחֲמוֹר            וְהֶעָרוֹד,

אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה,      כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.

1.     המשנה עוברת לכלאי בעלי חיים והעיצוב מעמיד על עיקרון הזוגות.

משנה ז

 אֵין מְבִיאִין    אִילָן                בְּאִילָן,

יָרָק                  בְּיָרָק,

וְלֹא אִילָן         בְּיָרָק,

וְלֹא יָרָק          בְּאִילָן.

רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר יָרָק             בְּאִילָן.

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המותר והאסור בכלאי הרכבה.

משנה ח

אֵין נוֹטְעִין       יְרָקוֹת                         בְּתוֹךְ סַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה.

אֵין מַרְכִּיבִין    פֵּיגָם                            עַל גַּבֵּי קִדָּה לְבָנָה,       מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָרָק בְּאִילָן.

אֵין נוֹטְעִין       יִחוּר שֶׁל תְּאֵנָה            לְתוֹךְ הֶחָצוּב, שֶׁיְּהֵא מְקֵרוֹ.

אֵין תּוֹחֲבִין      זְמוֹרָה שֶׁל גֶּפֶן .           לְתוֹךְ הָאֲבַטִּיחַ,

שֶׁתְּהֵא זוֹרֶקֶת מֵימֶיהָ לְתוֹכוֹ,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא אִילָן בְּיָרָק.

אֵין נוֹתְנִין        זֶרַע דְּלַעַת                    לְתוֹךְ הַחַלָּמִית, שֶׁתְּהֵא מְשַׁמַּרְתּוֹ,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָרָק בְּיָרָק.

1.     עיצוב המשנה מבליט את הזוגות המותרים והאסורים זה בזה.

משנה ט

 הַטּוֹמֵן            לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת    תַּחַת הַגֶּפֶן,

אִם הָיוּ מִקְצָת עָלָיו מְגֻלִּין,     אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ      לֹא מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית,

וְלֹא מִשּׁוּם מַעַשְׂרוֹת,   וְנִטָּלִים בְּשַׁבָּת.

הַזּוֹרֵעַ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה כְּאַחַת,   הֲרֵי זֶה כִּלְאַיִם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:                   אֵינוֹ כִּלְאַיִם,

עַד שֶׁיְּהוּ שְׁתֵּי חִטִּים וּשְׂעוֹרָה,

אוֹ חִטָּה וּשְׁתֵּי שְׂעוֹרִים,

אוֹ חִטָה וּשְׂעוֹרָה וְכֻסֶּמֶת.

1.     עיצוב המשנה מראה שיש בה שני חלקים. החלק הראשון ההיתר לטמון      מתחת לגפן. והחלק השני מחלוקת תנא קמא ורבי יהודה לגבי כלאי זרעים .

משנה א

כָּל סְאָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ רֹבַע מִמִּין אַחֵר,                                                      יְמַעֵט.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:                                                          יָבֹר.

בֵּין מִמִּין אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי מִינִין.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:                                           לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִמִּין אֶחָד.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:                                           כָּל שֶׁהוּא כִּלְאַיִם בַּסְּאָה, מִצְטָרֵף לָרֹבַע.

1.     עיצוב המשנה מסייע להבחין בין שלשת דעות התנאים בנוגע לחישוב כמות צמחי הכלאיים.

משנה ב

 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

תְּבוּאָה בִּתְבוּאָה,

וְקִטְנִית בְּקִטְנִית,

תְּבוּאָה בְּקִטְנִית,

וְקִטְנִית בִּתְבוּאָה.

בֶּאֱמֶת אָמְרוּ:

זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין,       מִצְטָרְפִין אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, בַּנּוֹפֵל לְבֵית סְאָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:         

כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ לְהַחֲמִיר,

כָּךְ      אָמְרוּ לְהָקֵל;

הַפִּשְׁתָּן בִּתְבוּאָה         מִצְטָרֶפֶת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, בַּנּוֹפֵל לְבֵית סְאָה.

1.     עיצוב המשנה מסייע להבחין בחלקיה. החלק הראשון העוסק בתבואה ובקיטנית, החלק השני בזרעוני גינה והחלק השלישי בפשתן.

משנה ג

 הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה חִטִּים,     וְנִמְלַךְ לְזָרְעָהּ שְׂעוֹרִים,

יַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתַּתְלִיעַ,           וְיוֹפַךְ,                          וְאַחַר כָּךְ יִזְרַע.

אִם צִמְּחָה, לֹא יֹאמַר:            אֶזְרַע                           וְאַחַר כָּךְ אוֹפַךְ;

אֶלָּא הוֹפֵךְ                               וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ.

כַּמָּה יְהֵא חוֹרֵשׁ?                     כְּתַלְמֵי הָרְבִיעָה.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:                  כְּדֵי שֶׁלֹּא יְשַׁיֵּר רֹבַע לְבֵית סְאָה.

1.     עיצוב המשנה מבהיר את החובה להפוך את האדמה ואחר כך לזרוע. העיצוב מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לאבא שאול.

משנה ד

 זְרוּעָה וְנִמְלַךְ לְנָטְעָהּ, לֹא יֹאמַר:       אֶטַּע                            וְאַחַר כָּךְ אוֹפַךְ,          

אֶלָּא הוֹפֵךְ                   וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵעַ.

נְטוּעָה וְנִמְלַךְ לְזָרְעָהּ, לֹא יֹאמַר:        אֶזְרַע                           וְאַחַר כָּךְ אֲשָׁרֵשׁ,

אֶלָּא מְשָׁרֵשׁ                 וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ.

אִם רָצָה,                                             גּוֹמֵם עַד פָּחוֹת מִטֶּפַח,

זוֹרֵעַ,                           וְאַחַר כָּךְ מְשָׁרֵשׁ.

1.     העיצוב בדומה למשנה הקודמת מחדד את החובה להפוך האדמה לפני שזורעים או נוטעים משהו חדש.

משנה ה

 הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה קַנַּבּוֹס אוֹ לוּף     לֹא יְהֵא זוֹרֵעַ וּבָא עַל גַּבֵּיהֶם,

שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים.

תְּבוּאָה שֶׁעָלוּ בָהֶן סְפִיחֵי אִסָּטִיס,

וְכֵן מְקוֹם הַגְּרָנוֹת שֶׁעָלוּ בָּהֶן מִינִין הַרְבֵּה,

וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים,          אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ.         

אִם נִכֵּשׁ אוֹ כִּסֵּחַ, אוֹמְרִים לוֹ:

עֲקֹר אֶת הַכֹּל, חוּץ מִמִּין אֶחָד.

1.     עיצוב המשנה מראה בה שני חלקים. הראשון נוגע לזריעת קנבוס או לוף, השני לגבי ספיחים.

משנה ו

 הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ                          מֵשָׁר מֵשָׁר מִכָּל מִין,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:               שְׁלשָׁה תְּלָמִים שֶׁל פָּתִיחַ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:                 מְלֹא הָעֹל הַשָּׁרוֹנִי.

וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ

1.     עיצוב המשנה מראה את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי בנוגע לזריעת גידולים שונים,  בערוגות ערוגות צמודות זו לזו..

משנה ז

 הָיָה רֹאשׁ תּוֹר חִטִּים נִכְנָס בְּתוֹךְ שֶׁל שְׂעוֹרִים,          מֻתָּר,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּסוֹף שָׂדֵהוּ.

שֶׁלּוֹ חִטִּים, וְשֶׁל חֲבֵרוֹ מִין אַחֵר,                                 מֻתָּר לִסְמֹךְ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין.

שֶׁלּוֹ חִטִּים וְשֶׁל חֲבֵרוֹ חִטִּים,                                       מֻתָּר לִסְמֹךְ לוֹ תֶּלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן,

וְלֹא תֶּלֶם שֶׁל מִין אַחֵר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:                                                       אֶחָד זֶרַע פִּשְׁתָּן, וְאֶחָד כָּל הַמִּינִין.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:                                               אַף בְּאֶמְצַע שָׂדֵהוּ מֻתָּר לִבְדֹּק בְּתֶלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן.

1.     העיצוב משקף את המקרה מצד ימין ואת הדין מצד שמאל. העיצוב מחדד גם את ההבהרות של שלשת התנאים.

משנה ח

 אֵין סוֹמְכִין    לִשְׂדֵה תְּבוּאָה              חַרְדָּל וְחָרִיעַ,

אֲבָל סוֹמְכִין    לִשְׂדֵה יְרָקוֹת               חַרְדָּל וְחָרִיעַ.

וְסוֹמֵךְ             לַבּוּר, וְלַנִּיר, וְלַגָּפָה, וְלַדֶּרֶךְ    

וְלַגָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים,

וְלֶחָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה,      

וְלָאִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ,

וְלַסֶּלַע שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה.

1.     העיצוב מתבקש מחמת ההבחנה שבין המותר לסמוך לבין מה שאסור לסמוך.

משנה ט

 הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ קָרַחַת קָרַחַת מִכָּל מִין,

עוֹשֶׂה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע   קָרָחוֹת לְבֵית סְאָה,     מִקָּרַחַת לְבֵית רֹבַע,

וְזוֹרֵעַ בְּתוֹכָהּ כָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה.

הָיְתָה קָרַחַת אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם               זוֹרְעָם חַרְדָּל.

שָׁלשׁ,                                                   לֹא יִזְרָעֵם חַרְדָּל,        

מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִרְאֵית כִּשְׂדֵה חַרְדָּל,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

תֵּשַׁע קָרָחוֹת מֻתָּרוֹת,

עֶשֶׂר אֲסוּרוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר    

אֲפִלּוּ כָּל שָׂדֵהוּ בֵּית כּוֹר          לֹא יַעֲשֶׂה בְּתוֹכָהּ,        חוּץ מִקָּרַחַת אַחַת.

1.     העיצוב מחדד את המחלוקת בין רבי מאיר, חכמים ורבי אליעזר בן יעקב בנוגע להיתר לזרוע בתוך קרחות.

משנה י

 כָּל שֶׁהוּא בְּתוֹךְ בֵּית רֹבַע,                              עוֹלֶה בְמִדַּת בֵּית רֹבַע.

אֲכִילַת הַגֶּפֶן וְהַקֶּבֶר וְהַסֶּלַע,               עוֹלִין בְּמִדַּת בֵּית רֹבַע.

תְּבוּאָה בִתְבוּאָה,                                בֵּית רֹבַע.

יָרָק בְּיָרָק,                                           שִׁשָּׁה טְפָחִים.

תְּבוּאָה בְּיָרָק,  יָרָק בִּתְבוּאָה,             בֵּית רֹבַע.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:     יָרָק בִּתְבוּאָה,              שִׁשָּׁה טְפָחִים.

1.     העיצוב מתבקש מחמת החזרתיות של בית רובע. העיצוב גם מבהיר המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי אליעזר.

משנה יא

 תְּבוּאָה           נוֹטָה    עַל גַּבֵּי תְּבוּאָה,

וְיָרָק                            עַל גַּבֵּי יָרָק,

תְּבוּאָה                        עַל גַּבֵּי יָרָק,

יָרָק                              עַל גַּבֵּי תְבוּאָה             הַכֹּל מֻתָּר, חוּץ מִדְּלַעַת יְוָנִית.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:                                                        אַף הַקִּשּׁוּת וּפוֹל הַמִּצְרִי;

וְרוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵיהֶן מִדְּבָרָי.

1.     העיצוב מתבקש מחמת הצמדים שבמשנה. העיצוב מבהיר את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי מאיר.

משנה א

עֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה טְפָחִים

עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים,                     זוֹרְעִים בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים:

אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה,             וְאֶחָד בָּאֶמְצַע.

הָיָה לָהּ גְּבוּל גָּבוֹהַּ טֶפַח,         זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר:

שְׁלֹשָׁה עַל כָּל גְּבוּל וּגְבוּל,                    וְאֶחָד בָּאֶמְצַע.

לֹא יִטַּע רֹאשׁ הַלֶּפֶת בְּתוֹךְ הַגְּבוּל,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַלְּאֵהוּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:                                                                               שִׁשָּׁה בָּאֶמְצַע.

1.     עיצוב המשנה מראה שיש בה שני מצבים. האחד ערוגה רגילה של ששה טפחים והשני ערוגה עם גבול כלומר ערוגה מוגבהת. העיצוב מחדד גם את דעת רבי יהודה.

משנה ב

 כָּל מִין זְרָעִים             אֵין      זוֹרְעִים בָּעֲרוּגָה;

וְכָל מִין יְרָקוֹת                        זוֹרְעִין בָּעֲרוּגָה.

חַרְדָּל וַאֲפוּנִים הַשּׁוּפִין,           מִין זְרָעִים.

אֲפוּנִים הַגַּמְלָנִים,                   מִין יָרָק.

גְּבוּל שֶׁהָיָה גָּבוֹהַּ טֶפַח וְנִתְמַעֵט,                      כָּשֵׁר,    שֶׁהָיָה כָּשֵׁר מִתְּחִלָּתוֹ.

הַתֶּלֶם וְאַמַּת הַמַּיִם שֶׁהֵם עֲמֻקִּים טֶפַח,         זוֹרְעִים לְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה זֵרְעוֹנִים:

אֶחָד מִכָּאן, וְאֶחָד מִכָּאן, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע.

1.     עיצוב המשנה בתחילתה מחדד את ההבדל בין זרעים לירקות.

2.     עיצוב החלק השני מחדד את הדין של ערוגה שהיא מוגבהת או מונמכת.

משנה ג

 הָיָה רֹאשׁ תּוֹר יָרָק נִכְנָס לְתוֹךְ שְׂדֵה יָרָק אַחֵר,         מֻתָּר,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּסוֹף שָׂדֵהוּ.

הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה יָרָק,         וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִטַּע בְּתוֹכָהּ שׁוּרָה שֶׁל יָרָק אַחֵר,

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:               עַד שֶׁיְּהֵא הַתֶּלֶם מְפֻלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַשָּׂדֶה וְעַד רֹאשׁוֹ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:                  אֹרֶךְ שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְרֹחַב מְלֹאוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:                   רֹחַב כִּמְלֹא רֹחַב הַפַּרְסָה.

1.     עיצוב החלק הראשון מבהיר את דין ראש תור

2.     עיצוב החלק השני מבהיר את המחלוקת המשולשת בנוגע לשורה של ירק אחר בתוך השדה.

משנה ד

 הַנּוֹטֵעַ             שְׁתֵּי שׁוּרוֹת     שֶׁל קִשּׁוּאִין,

שְׁתֵּי שׁוּרוֹת     שֶׁל דְּלוּעִים,

שְׁתֵּי שׁוּרוֹת     שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי,                                               מֻתָּר.

שׁוּרָה               שֶׁל קִשּׁוּאִים,

שׁוּרָה               שֶׁל דְּלוּעִים,

שׁוּרָה               שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי,                                               אָסוּר.

שׁוּרָה               שֶׁל קִשּׁוּאִים,

שׁוּרָה               שֶׁל דְּלוּעִים,

שׁוּרָה               שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי,

וְשׁוּרָה              שֶׁל קִשּׁוּאִים,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר                                         מַתִּיר,

וַחֲכָמִים                                               אוֹסְרִין.

1.     עיצוב המשנה מדבר בעד עצמו ומבליט את ההבחנה בין שורה אחת לשתי שורות וכן את המחלוקת בין קבי אליעזר וחכמים.

משנה ה

 נוֹטֵעַ אָדָם       קִשּׁוּת וּדְלַעַת             לְתוֹךְ גֻּמָּא אַחַת,

וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא זוֹ נוֹטָה לְצַד זֶה,           וְזוֹ נוֹטָה לְצַד זֶה,

וְנוֹטֶה שֵׂעָר שֶׁל זוֹ לְכָאן,                      וְשֵׂעָר שֶׁל זוֹ לְכָאן.

שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָסְרוּ חֲכָמִים,                    לֹא גָזְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.

1.     עיצוב המשנה מבהיר את הצורה שבה יש לנהוג עם קישות ודלעת בערוגה אחת

משנה ו

 הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה בְּצָלִים,                וּמְבַקֵּשׁ לִטַּע בְּתוֹכָהּ שׁוּרוֹת שֶׁל דְּלוּעִים,

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:                           עוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת,

וּמַנִּיחַ קָמַת בְּצָלִים בִּמְקוֹם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת,

וְעוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שׁוּרָה אֶחָת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:                              עוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת,

וּמַנִּיחַ קָמַת בְּצָלִים בִּמְקוֹם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת,

וְעוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:                               אִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה,

לֹא יְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע שֶׁל בֵּינְתַיִם.

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת המשולשת בנוגע לזריעת דלועים בתוך שדה של בצלים.

משנה ז

 דְּלַעַת בְּיָרָק,               כַּיָּרָק.

וּבִתְבוּאָה,                    נוֹתְנִין לָהּ בֵּית רֹבַע.

הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה תְּבוּאָה,   

וּבִקֵּשׁ לִטַּע לְתוֹכָהּ שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִין,              נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים.

וְאִם הִגְדִּילָה, יַעֲקֹר מִלְּפָנֶיהָ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר                                    נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת.

אָמְרוּ לוֹ:                                             הֲתַחְמִיר זוֹ מִן הַגֶּפֶן?

אָמַר לָהֶן                                             מָצִינוּ שֶׁזּוֹ חֲמוּרָה מִן הַגֶּפֶן;

שֶׁלְּגֶפֶן יְחִידִית נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים,

וְלִדְלַעַת יְחִידִית נוֹתְנִין לָהּ בֵּית רֹבַע.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:

כָּל שְׁלשָׁה דְּלוּעִין לְבֵית סְאָה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְתוֹךְ בֵּית סְאָה.

רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַחוֹטֵף אֶפְרָתִי אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:

כָּל שְׁלשָׁה דְּלוּעִין לְבֵית כּוֹר, לֹא יָבִיא זֶרַע לְתוֹךְ בֵּית כּוֹר.

1.     עיצוב המשנה מאפשר להבין את ארבעת הדעות בנוגע לשתילת דלועים בתוך שדה של תבואה.

משנה א

קָרַחַת הַכֶּרֶם,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:   עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אַמּוֹת;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:    שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה.

מְחוֹל הַכֶּרֶם,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:    שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה.

וְאֵיזוֹ הִיא קָרַחַת הַכֶּרֶם?                    כֶּרֶם שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ.

אִם אֵין שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

הָיוּ שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ,

וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.

1.     עיצוב המשנה מבהיר יפה את שני המושגים וההבדל ביניהם על פי המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל.

משנה ב

 אֵיזֶה הוּא מְחוֹל הַכֶּרֶם?                     בֵּין כֶּרֶם לַגָּדֵר.

אִם אֵין שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

הָיוּ שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ,

וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.

1.     משנתנו היא חלקה השני של המשנה הקודמת. העיצוב של המשנה מראה בשתי המשניות שההלכה היא כדעת בית הלל. 

משנה ג

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:                               אֵין זֶה אֶלָּא גֶּדֶר הַכֶּרֶם.

וְאֵיזֶה הוּא מְחוֹל הַכֶּרֶם?                    בֵּין שְׁנֵי הַכְּרָמִים.

וְאֵיזֶה הוּא גָּדֵר?                                  שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים;

וְחָרִיץ,                                                 שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה.

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את המושגים בצד ימין ואת התאור שלהם בצד שמאל.

משנה ד

 מְחִיצַת הַקָּנִים,

אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס הַגְּדִי, הֲרֵי זוֹ כִּמְחִצָּה.

וְגָדֵר שֶׁנִּפְרַץ     עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת,            הֲרֵי הוּא כְּפֶתַח;

יָתֵר מִכֵּן,                     כְּנֶגֶד הַפִּרְצָה אָסוּר.

נִפְרְצוּ בּוֹ פְּרָצוֹת הַרְבֵּה,

אִם הָעוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ,              מֻתָּר;

וְאִם הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד,             כְּנֶגֶד הַפִּרְצָה אָסוּר.

1.     עיצוב המשנה מראה את התאור של מחיצת קנים ושל גדר. העיצוב מבהיר את האפשרויות לגבי גדר שנפרצה.

משנה ה

 הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה שֶל חָמֵשׁ גְּפָנִים,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,               כֶּרֶם;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                 אֵינוֹ כֶּרֶם, עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת.

לְפִיכָךְ, הַזּוֹרֵעַ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבַּכֶּרֶם,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,               קִדֵּשׁ שׁוּרָה אַחַת;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                 קִדֵּשׁ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת.

1.     עיצוב המשנה מבהיר יפה את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בשני המקרים. בהגדרת כרם ובזריעה בכרם.

משנה ו

הַנּוֹטֵעַ              שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם                   וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב,        הֲרֵי זֶה כֶּרֶם.

שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם                   וְאַחַת בֵּינְתַיִם,

אוֹ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם              וְאַחַת בָּאֶמְצַע,             אֵינוֹ כֶּרֶם,

עַד שֶׁיְּהוּ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם    וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב.

משנה ז

 הַנּוֹטֵעַ             שׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְשׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ,

וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע,

וְגָדֵר שֶׁהוּא נָמוּךְ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,                  הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת.

       גָּבוֹהַּ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,                  אֵינָן מִצְטָרְפוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:                   אִם עֵרְסָן מִלְמַעְלָה,                 הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת.

1.     העיצוב מראה את המצב של שתי שורות משני צידי הדרך.

משנה ח

 הַנּוֹטֵעַ             שְׁתֵּי שׁוּרוֹת,

אִם אֵין בֵּינֵיהֶן שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת,             לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

הָיוּ שָׁלֹשׁ,

אִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מִשּׁוּם חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאי:

אֲפִלּוּ חָרְבָה הָאֶמְצָעִית,

וְאֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה,      לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

שֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה נְטָעָן, הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת.

1.     העיצוב מחדד את ההבדל בין שתי שורות גפנים לשלש שורות וכן את ההבהרה של רבי אליעזר בן יעקב.

משנה ט

הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ          עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה,  מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְצַלְמוֹן,

בְּאֶחָד שֶׁנָּטַע אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה,

וְהָיָה הוֹפֵךְ שְׂעַר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לְצַד אֶחָד וְזוֹרֵעַ אֶת הַנִּיר,

וּבְשָׁנָה אַחֶרֶת הָיָה הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר לְמָקוֹם אַחֵר וְזוֹרֵעַ אֶת הַבּוּר;

וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים,                                            וְהִתִּירוּ.

רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:

אַף הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שְׁמוֹנֶה שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת,           מֻתָּר.

1.     עיצוב המשנה מראה שיש בה שלשה חלקים. ההלכה לגבי כרם של  16  אמות. המעשה בצלמון והלקח העולה ממנו. דעת רבי מאיר ורבי שמעון בנוגע להיקף הכרם.

משנה א

כֶּרֶם שֶׁחָרַב, אִם יֶשׁ בּוֹ לְלַקֵּט עֶשֶׂר גְּפָנִים לְבֵית סְאָה, וּנְטוּעוֹת כְּהִלְכָתָן,

הֲרֵי זֶה נִקְרָא כֶּרֶם דַּל.

כֶּרֶם שֶׁהוּא נָטוּעַ עִרְבּוּבְיָא, אִם יֶש בּוֹ לְכַוֵּן שְׁתַּיִם נֶגֶד שָׁלשׁ,

הֲרֵי זֶה כֶּרֶם;

וְאִם לָאו, אֵינוֹ כֶּרֶם.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הוֹאִיל וְהוּא נִרְאֶה כְּתַבְנִית הַכְּרָמִים,        הֲרֵי זֶה כֶּרֶם.

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין מה נחשב לכרם. וכן את מחלוקת רבי מאיר ותנא קמא.

משנה ב'

כֶּרֶם שֶׁהוּא נָטוּעַ עַל פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת,

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:                               אֵינוֹ כֶּרֶם.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:                               כֶּרֶם, וְרוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיּוֹת כְּאִלּוּ אֵינָן.

1.     העיצוב מסייע להבין את המחלוקת בין רבי שמעון וחכמים.

 משנה ג'

חָרִיץ שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּכֶּרֶם, עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:   אִם הָיָה מְפֻלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַכֶּרֶם וְעַד סוֹפוֹ,

הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כְּבֵין שְׁנֵי כְּרָמִים, וְזוֹרְעִים בְּתוֹכוֹ;

וְאִם לָאו, הֲרֵי הוּא כְּגַת.

וְהַגַּת שֶׁבַּכֶּרֶם, עֲמֻקָּה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:                 זוֹרְעִים בְּתוֹכָהּ;

וַחֲכָמִים                                   אוֹסְרִים.

שׁוֹמֵרָה שֶׁבַּכֶּרֶם, גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה,          זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ;

וְאִם הָיָה שֵׂעָר כּוֹתֵשׁ,              אָסוּר.

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את מעמד החלקים הנמוכים והעמוקים שבכרם ואת מעמד החלקים הגבוהים שבכרם.

משנה ד'

גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בְּגַת אוֹ בְּנֶקַע,          נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:                       אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

וְהַבַּיִת שֶׁבַּכֶּרֶם,                                   זוֹרְעִין בְּתוֹכוֹ:

1.     עיצוב המשנה מבליט את מעמד הגת או הנקע או הבית לגבי כלאי הכרם.

משנה ה'

הַנּוֹטֵעַ יָרָק בַּכֶּרֶם אוֹ מְקַיֵּם                            הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ גְּפָנִים.

אֵימָתַי?                       בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נְטוּעוֹת      עַל אַרְבַּע אַרְבַּע,

אוֹ עַל חָמֵשׁ חָמֵשׁ.

הָיוּ נְטוּעוֹת                  עַל שֵׁשׁ שֵׁשׁ,

הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכָל רוּחַ,

עֲגֻלּוֹת וְלֹא מְרֻבָּעוֹת:

1.     עיצוב המנה מבהיר מתי נאסרים הכלאיים בכרם ובאיזו צפיפות נטועות הגפנים.

 משנה ו'

הָרוֹאֶה יָרָק בַּכֶּרֶם וְאָמַר:       כְּשֶׁאַגִּיעַ לוֹ אֲלַקְּטֶנּוּ,   מֻתָּר.

כְּשֶׁאֶחֱזֹר אֲלַקְּטֶנּוּ,       אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם, אָסוּר:

1.     העיצוב מבהיר שני מצבים לגבי איסור הכלאיים

משנה ז'

הָיָה עוֹבֵר בַּכֶּרֶם          וְנָפְלוּ מִמֶּנּוּ זְרָעִים,

אוֹ שֶׁיָּצְאוּ עִם הַזְּבָלִים אוֹ עִם הַמַּיִם,

הַזּוֹרֵעַ וְסִעֲרַתּוּ הָרוּחַ לְאַחֲרָיו,            מֻתָּר.

סִעֲרַתּוּ הָרוּחַ לְפָנָיו,

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:                                                      אִם עֲשָׂבִים, יוֹפַךְ;

וְאִם אָבִיב, יְנַפֵּץ;

וְאִם הֵבִיאָה דָּגָן, תִּדָּלֵק.

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המצבים שבהם גדלו כלאיים שלא ברצון בעל הכרם ואת הבהרת רבי עקיבא.

משנה ח'

הַמְּקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:                 קִדֵּשׁ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:                   לֹא קִדֵּשׁ, אֶלָּא דָּבָר שֶׁכָּמוֹהוּ מְקַיְּמִין.

הָאִירוּס וְהַקִּסּוֹם וְשׁוֹשַׁנַּת הַמֶּלֶךְ וְכָל מִינֵי זְרָעִים,     אֵינָן כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם.

הַקַּנַּבּוֹס,

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר,                                            אֵינוֹ כִּלְאַיִם.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                           כִּלְאַיִם.

וְהַקִּנְּרָס,                                                                      כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם.

1.     עיצוב המשנה מחדד אלו סוגי גידולים הופכים להיות כלאיים בכרם.

משנה א'

אֵיזֶהוּ עָרִיס?

הַנּוֹטֵע שׁוּרָה שֶׁל חָמֵשׁ גְּפָנִים בְּצַד הַגָּדֵר                    שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים,

אוֹ בְּצַד חָרִיץ        שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב אַרְבָּעָה,

נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים     מוֹדְדִין אַרְבַּע אַמּוֹת    מֵעִקַּר הַגְּפָנִים לַשָּׂדֶה;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:                                         מִן הַגָּדֵר לַשָּׂדֶה.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: טוֹעִים כָּל הָאוֹמְרִים כֵּן;

אֶלָּא אִם יֵשׁ שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִקַּר גְּפָנִים וְלַגָּדֵר,

נוֹתְנִין לוֹ אֶת עֲבוֹדָתוֹ,             וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.

וְכַמָּה הִיא עֲבוֹדַת הַגֶּפֶן?         שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:                  שְׁלשָׁה. 

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את הדעות השונות בנוגע למרחק שצריך להשאיר מהגפן לשדה.

משנה ב

 עָרִיס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַמַּדְרֵגָה,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר

אִם עוֹמֵד בָּאָרֶץ וּבוֹצֵר אֶת כֻּלּוֹ,          הֲרֵי זֶה אוֹסֵר אַרְבַּע אַמּוֹת בַּשָּׂדֶה;

וְאִם לָאו,                                             אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא כְּנֶגְדּוֹ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

אַף הַנּוֹטֵעַ אַחַת בָּאָרֶץ וְאַחַת בַּמַּדְרֵגָה,

אִם גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ עֲשָׂרָה טְפָחִים,   אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת עִמָּהּ;

וְאִם לָאו,                                             הֲרֵי זוֹ מִצְטָרֶפֶת עִמָּהּ.

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את דין הגפנים הנטועות במדרגות.

משנה ג

 הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצָת אַפִּיפְיָרוֹת          לֹא יָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר.

אִם הֵבִיא, לֹא קִדֵּשׁ.

וְאִם הִלֵּךְ הֶחָדָשׁ,                                 אָסוּר.

וְכֵן הַמַּדְלֶה עַל מִקְצָת אִילַן סְרָק.

1.     העיצוב מבהיר את המצב במקרה שזורעים מתחת לגפן שהיא מודלית.

משנה ד

 הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצָת אִילַן מַאֲכָל,      מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר.

וְאִם הִלֵּךְ הֶחָדָשׁ,                                 יַחֲזִירֶנּוּ.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵצֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לִכְפַר עָזִיז,

וְהֶרְאָהוּ גֶּפֶן מֻדְלָה עַל מִקְצָת תְּאֵנָה.

אָמַר לוֹ:                                  מָה אֲנִי לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר?

אָמַר לוֹ:                                  מֻתָּר.

וְהֶעֱלָהוּ מִשָּׁם לְבֵית הַמָּגַנְיָה,

וְהֶרְאָהוּ גֶּפֶן שֶׁהִיא מֻדְלָה עַל מִקְצָת הַקּוֹרָה וְסַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה, וּבוֹ קוֹרוֹת הַרְבֵּה.

אָמַר לוֹ:                                  תַּחַת הַקּוֹרָה זוֹ אָסוּר, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר.

1.     גם עיצוב משנה זאת מבהיר את הדין של הזריעה מתחת לגפן שהיא מודלית על עצים אחרים.

משנה ה

                                    אֵיזֶהוּ אִילַן סְרָק?                   כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:        הַכֹּל אִילַן סְרָק,                       חוּץ מִן הַזַּיִת וְהַתְּאֵנָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר            כָּל שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ נוֹטְעִין שָׂדוֹת שְׁלֵמוֹת,

הֲרֵי זֶה אִילַן סְרָק. 

1.     עיצוב המשנה מחדד את ההבנה מה הוא אילן סרק.

משנה ו

 פִּסְקֵי עָרִיס,                           שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת              וְעוֹד.

וְכָל מִדּוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בַּכֶּרֶם,       אֵין בָּהֶם "וְעוֹד",

חוּץ מִפִּסְקֵי עָרִיס.

אֵילוּ הֵן פִּסְקֵי עָרִיס?

עָרִיס שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ, וְנִשְׁתַּיְּרוּ בּוֹ חָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּאן וְחָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּאן;

אִם יֵשׁ שָׁם שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת,       לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְעוֹד,     נוֹתְנִין לוֹ כְּדֵי עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין מה הם פסקי עריס ומה דינם.

משנה ז

 עָרִיס               שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַכֹּתֶל מִתּוֹךְ הַקֶּרֶן, וְכָלֶה       נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:           אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת,                   לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

1.     העיצוב מחדד את ההבחנה בין דעת תנא קמא לדעת רבי יוסי.

משנה ח

 הַקָּנִים הַיּוֹצְאִים מִן הֶעָרִיס, וְחָס עֲלֵיהֶן לְפָסְקָן                               כְּנֶגְדָּן מֻתָּר.

עֲשָׂאָן כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ עֲלֵיהֶן הֶחָדָשׁ                      אָסוּר. 

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין עוד הלכה בדין עריס שהיא גפן מודלה.

משנה ט

 הַפֶּרַח הַיּוֹצֵא מִן הֶעָרִיס         רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ מְטֻטֶּלֶת תְּלוּיָה בּוֹ  כְּנֶגְדּוֹ אָסוּר.

וְכֵן בַּדָּלִית.

הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה מֵאִילָן לְאִילָן                                                               תַּחְתֶּיהָ אָסוּר.

סִפְּקָהּ בְּחֶבֶל אוֹ בְּגֶמִי                                                  ,           תַּחַת הַסִּפּוּק מֻתָּר.

עֲשָׂאָהּ כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ עָלָיו הֶחָדָשׁ,                                              אָסוּר. 

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את המקרים המיוחדים של גפן מודלית.

משנה א

הַמַּבְרִיךְ אֶת הַגֶּפֶן בָּאָרֶץ,        אִם אֵין עָפָר עַל גַּבָּהּ שְׁלשָׁה טְפָחִים    לֹא יָבִיא זֶרַע עָלֶיהָ,

אֲפִלּוּ הִבְרִיכָהּ בִּדְלַעַת אוֹ בְּסִילוֹן.

הִבְרִיכָהּ בְּסֶלַע,                        אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָפָר עַל גַּבָּהּ

אֶלָּא שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת,                            מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע עָלֶיהָ.

הָאַרְכֻּבָּה שֶׁבַּגֶּפֶן                      אֵין מוֹדְדִין לָהּ אֶלָּא מִן הָעִקָּר הַשֵּׁנִי: 

1.     המשנה מטפלת בדין גפן מוברכת. העיצוב מבהיר מתי אפשר לזרוע סביב ההברכה.

משנה ב

 הַמַּבְרִיךְ שָׁלשׁ גְּפָנִים, וְעִקְּרֵיהֶם נִרְאִים,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר:

אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה,                 הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת;

וְאִם לָאו,                                                                     אֵינָן מִצְטָרְפוֹת.

גֶּפֶן שֶׁיָּבְשָׁה,                 אֲסוּרָה וְאֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:                                            אַף צֶמֶר גֶּפֶן,                אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ              אַף עַל גַּבֵּי הַגֶּפֶן,          אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ:

1.     עיצוב המשנה מראה נושאים אחדים במשנה. דין ההברכה. דין צמר הגפן ודין רבי אליעזר.

משנה ג

 אֵלּוּ אוֹסְרִין וְלֹא מְקַדְּשִׁין:     מוֹתַר חֻרְבַּן הַכֶּרֶם,

מוֹתַר מְחוֹל הַכֶּרֶם,

מוֹתַר פִּסְקֵי עָרִיס,

מוֹתַר אַפִּיפְיָרוֹת.

אֲבָל     תַּחַת הַגֶּפֶן,

וַעֲבוֹדַת הַגֶּפֶן,

וְאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבַּכֶּרֶם,                        הֲרֵי אֵלּוּ מְקַדְּשׁוֹת:

1.     עיצוב המשנה מראה את החלוקה בין שני אזורים לגבי איסור הכלאיים.

משנה ד

 הַמְּסַכֵּךְ אֶת גַּפְנוֹ עַל גַּבֵּי תְּבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ    הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ, וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.

רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:           אֵין אָדָם מְקַדֵּשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי יוסי לגבי מצב שהגפן היא של אחד והתבואה של אדם אחר.

משנה ה'

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:

מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁזָּרַע אֶת כַּרְמוֹ בַּשְּׁבִיעִית,

וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְאָמַר                אֵין אָדָם מְקַדֵּשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ:

1.     המשנה בהמשך לקודמת מחזקת את טענת רבי יוסי . העיצוב מקביל את ההיגד "אין אדם מקדש..."  במשנתנו למשנה הקודמת

משנה ו'

הָאַנָּס שֶׁזָּרַע אֶת הַכֶּרֶם וְיָצָא מִלְּפָנָיו                           קוֹצְרוֹ אֲפִלּוּ בַּמּוֹעֵד.

עַד כַּמָּה הוּא נוֹתֵן לַפּוֹעֲלִים?                           עַד שְׁלִישׁ.

יָתֵר מִכָּאן, קוֹצֵר כְּדַרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ, אֲפִלּוּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד.

מֵאֵימָתַי הוּא נִקְרָא אַנָּס? מִשֶּׁיִּשָּׁקֵעַ: 

1.     עיצוב המשנה משקף את ההלכות השונות במקרה של אנס שזרע בכרם.

משנה ז'

הָרוּחַ שֶׁעִלְעֲלָה אֶת הַגְּפָנִים עַל גַּבֵּי תְּבוּאָה,                יִגְדֹּר מִיָּד.

אִם אֵרְעוֹ אֹנֶס,                        מֻתָּר.

תְּבוּאָתוֹ שֶׁהָיְתָה נוֹטָה תַּחַת הַגֶּפֶן, וְכֵן בַּיָּרָק  מַחֲזִיר, וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.

מֵאֵימָתַי          תְּבוּאָה מִתְקַדֶּשֶׁת?                              מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ.

וַעֲנָבִים,                                                מִשֶּׁיֵּעָשׂוּ כַּפּוֹל הַלָּבָן.

תְּבוּאָה שֶׁיָּבְשָׁה כָּל צָרְכָּהּ,

וַעֲנָבִים שֶׁבָּשְׁלוּ כָּל צָרְכָּן                                  אֵין מִתְקַדְּשׁוֹת:

1.     עיצוב המשנה מראה שיש בה ארבע הלכות סביב ארועים הנוגעים לכלאי הכרם.

משנה ח'

עָצִיץ נָקוּב מְקַדֵּשׁ בַּכֶּרֶם         וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:                                          זֶה וְזֶה אוֹסְרִין וְלֹא מְקַדְּשִׁין.

הַמַּעֲבִיר עָצִיץ נָקוּב בַּכֶּרֶם,אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם,        אָסוּר:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את מחלוקת תנא קמא ורבי שמעון. וכן דין נוסף בעציץ נקוב.

משנה א

 כִּלְאֵי הַכֶּרֶם    אֲסוּרִין מִלִּזְרֹעַ וּמִלְּקַיֵּם,         וַאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה.

כִּלְאֵי זְרָעִים,   אֲסוּרִים מִלִּזְרֹעַ וּמִלְּקַיֵּם,        וּמֻתָּרִין בַּאֲכִילָה, וְכָל שֶׁכֵּן בַּהֲנָאָה.

כִּלְאֵי בְּגָדִים    מֻתָּרִין בְּכָל דָּבָר,                     וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלִּלְבֹּשׁ.

כִּלְאֵי בְּהֵמָה    מֻתָּרִים לְגַדֵּל וּלְקַיֵּם,               וְאֵינָן אֲסוּרִים אֶלָּא מִלְּהַרְבִּיעַ.

כִּלְאֵי בְּהֵמָה    אֲסוּרִים זֶה בָּזֶה.

1.     עיצוב המשנה מתבקש בגין התוכן הטבלאי שלה. לפנינו משנה פיוטית שיש בה קצב ותקבולות.

משנה ב'

בְּהֵמָה עִם בְּהֵמָה         וְחַיָּה עִם חַיָּה,

בְּהֵמָה עִם חַיָּה            וְחַיָּה עִם בְּהֵמָה,

טְמֵאָה עִם טְמֵאָה        וּטְהוֹרָה עִם טְהוֹרָה,

טְמֵאָה עִם טְהוֹרָה       וּטְהוֹרָה עִם טְמֵאָה,

אֲסוּרִין לַחֲרֹשׁ וְלִמְשֹׁךְ וּלְהַנְהִיג.

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת התקבולות שבין חלקיה.

משנה ג'

הַמַּנְהִיג סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים,  וְהַיּוֹשֵׁב בַּקָּרוֹן סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים.

רַבִּי מֵאִיר                    פּוֹטֵר.

וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לָרְצוּעוֹת,   אֲסוּרָה. 

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי מאיר.

משנה ד'

אֵין קוֹשְׁרִין אֶת הַסּוּס,           לֹא לְצִדְדֵי הַקָּרוֹן וְלֹא לְאַחַר הַקָּרוֹן.

וְלֹא אֶת הַלֻּבְדְּקִים‏^[1] לַגְּמַלִּים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר         כָּל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן חֲמוֹר        מֻתָּרִין זֶה עִם זֶה.

וְכֵן‏^[2] הַנּוֹלָדִים מִן הַחֲמוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶם סוּס,  מֻתָּרִין זֶה עִם זֶה.

אֲבָל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס עִם הַנּוֹלָדִים מֵחֲמוֹר,         אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה. 

1.     העיצוב מראה שני חלקים במשנה. עיצוב דברי רבי יהודה מתבקש מחמת התבנית והתקבולת.

משנה ה'

הַפְּרוּטִיּוֹת אֲסוּרוֹת,    וְהָרַמָּךְ             מֻתָּר.

וְאַדְנֵי הַשָּׂדֶה, חַיָּה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:           מְטַמְּאוֹת בְּאֹהֶל כְּאָדָם.

הַקֻּפָּד וְחֻלְדַּת הַסְּנָיִים,            חַיָּה.

חֻלְדַּת הַסְּנָיִים, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:מְטַמֵּא כַּזַּיִת בְּמַשָּׂא,

וְכָעֲדָשָׁה בְּמַגָּע.

1.     העיצוב מחדד את דינם של בעלי חיים משונים וחריגים לגבי כלאי בהמה.

 משנה ו'

שׁוֹר בָּר,           מִין בְּהֵמָה.

וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:                                 מִין חַיָּה.

כֶּלֶב,                מִין חַיָּה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:                                מִין בְּהֵמָה.

חֲזִיר,               מִין בְּהֵמָה.

עָרוֹד,               מִין חַיָּה.

הַפִּיל וְהַקּוֹף,   מִין חַיָּה.

וְאָדָם               מֻתָּר עִם כֻּלָּם, לִמְשֹׁךְ וְלַחֲרֹשׁ וּלְהַנְהִיג.

1.     העיצוב מחדד את המחלוקת לגבי הגדת בעלי חיים. העריכה הטבלאית מתבקשת.

משנה א

אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם                                 אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים.

וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים,                                      אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים.

אֵין הַכֹּהֲנִים לוֹבְשִׁין לְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ     אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים.

צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר רְחֵלִים שֶׁטְּרָפָן זֶה בָּזֶה,     אִם רֹב מִן הַגְּמַלִּים,    מֻתָּר;

וְאִם רֹב מִן הָרְחֵלִים,   אָסוּר.

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה,           אָסוּר.

וְכֵן הַפִּשְׁתָּן וְהַקַּנַּבּוֹס שֶׁטְּרָפָן זֶה בָּזֶה. 

1.     הפרק עובר לכלאי בגדים. עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלות בין השורות הנוגעות לצמר ופשתים.

משנה ב'

הַשִּׁירָיִים וְהַכָּלָךְ          אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם,          אֲבָל אֲסוּרִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.

הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת        אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם,          וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בָּהֶן.

אֵין עֲרַאי לְכִלְאַיִם.

וְלֹא יִלְבַּשׁ כִּלְאַיִם,       אֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי עֲשָׂרָה,                 אֲפִלּוּ לִגְנֹב אֶת הַמֶּכֶס. 

1.     עיצוב המשנה בתבנית המשולשת מראה את ההקבלה בין ההלכות השונות

משנה ג'

מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם, מִטְפְּחוֹת הַסְּפָרִים, מִטְפְּחוֹת הַסַּפָּג,            אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם.

רַבִּי אֶלְעָזָר                   אוֹסֵר.

וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּרִים,                                         אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם כִּלְאַיִם.

1.     העיצוב מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי אלעזר.

משנה ד'

תַּכְרִיכֵי הַמֵּת   וּמַרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר,                                          אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם.

לֹא יִתֵּן הַמַּרְדַּעַת עַל כְּתֵפוֹ,

אֲפִלּוּ לְהוֹצִיא עָלֶיהָ זֶבֶל:

1.     העיצוב מחדד את דין המרדעת של החמור בשני הקשרים.

משנה ה'

מוֹכְרֵי כְּסוּת    מוֹכְרִין כְּדַרְכָּן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוְּנוּ      בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה,

וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.

וְהַצְּנוּעִים        מַפְשִׁילִין בְּמַקֵּל לַאֲחוֹרֵיהֶם: 

1.     העיצוב מתבקש להבהרת שני המצבים בשתי השורות הראשונות והפתרון של הצנועים בשורה השלישית

משנה ו'

תּוֹפְרֵי כְּסוּת    תּוֹפְרִין כְּדַרְכָּן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוְּנוּ      בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה,

וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.

וְהַצְּנוּעִים        תּוֹפְרִים בָּאָרֶץ: 

1.     עיצוב המשנה מקביל בדיוק למשנה הקודמת.

משנה ז'

הַבֵּרָסִין וְהַבַּרְדָּסִין וְהַדַּלְמַטִּקְיוֹן וּמִנְעֲלוֹת הַפִּנּוֹן        לֹא יִלְבַּשׁ בָּהֶן, עַד שֶׁיִּבְדֹּק.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הַבָּאִים מֵחוֹף הַיָּם וּמִמְּדִינַת הַיָּם                              אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה,

מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן בַּקַּנַּבּוֹס.

וּמִנְעָל שֶׁל זֶרֶד,                                                            אֵין בּוֹ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם: 

1.     העיצוב מחדד את המקרים שזוקקים בדיקה עם יש בהם פשתן

משנה ח'

אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא טָווּי וְאָרוּג,   שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב, יא לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז",

דָּבָר שֶׁהוּא שׁוּעַ טָווּי וְנוּז.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר                            נָלוֹז וּמַלִּיז הוּא אֶת אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָלָיו: 

1.     העיצוב מבהיר את מדרש ההלכה הנובע מן הפסוק "שעטנז".

 משנה ט'

הַלְּבָדִים                                   אֲסוּרִים,                     מִפְּנֵי שֶׁהֵם שׁוּעִים.

פִּיו שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן           אָסוּר,                          מִפְּנֵי שֶׁהֵם חוֹזְרִין בָּאָרִיג.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:מְשִׁיחוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן אֲסוּרוֹת,            מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹלֵל עַד שֶׁלֹּא קוֹשֵׁר.

לֹא יִקְשֹׁר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן לַחֲגֹר בּוֹ אֶת מָתְנָיו אַף עַל פִּי שֶׁהָרְצוּעָה בָאֶמְצַע: 

1.     העיצוב המשולש מראה את המקרה את הדין ואת הסיבה.

משנה י'

אוֹתוֹת הַגַּרְדִּין וְאוֹתוֹת הַכּוֹבְסִים,                              אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם כִּלְאַיִם.

הַתּוֹכֵף תְּכִיפָה אַחַת,               אֵינָהּ חִבּוּר                  וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם

וְהַשּׁוֹמְטָהּ בְּשַׁבָּת         פָּטוּר.

עָשָׂה שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְצַד אֶחָד     חִבּוּר                            וְיֶשׁ בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם,

וְהַשּׁוֹמְטָהּ בְּשַׁבָּת         חַיָּב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:                                                       עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ.

הַשַּׂק וְהַקֻּפָּה                                                               מִצְטָרְפִין לְכִלְאַיִם: 

1.     העיצוב מראה את המקרים בצד ימין ואת הדין בצד שמאל.