מסכת תרומות

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א'

משנה א'

 חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ,                                             אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה:

הַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַקָּטָן, וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.

נָכְרִי שֶׁתָּרַם אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת,                אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

1.      עיצוב המשנה מחדד את רשימת החמישה שלא יכולים לתרום.

משנה ב'

חֵרֵשׁ הַמְּדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, לֹא יִתְרוֹם וְאִם תָּרַם,                   תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

חֵרֵשׁ שֶׁדִּבְּרוּ בּוֹ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם, שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵע וְלֹא מְדַבֵּר.

1.      עיצוב המשנה מבהיר את מעמדו של החרש בשני מצבים.

משנה ג'

קָטָן שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                                        תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

אִם עַד שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹנַת נְדָרִים,                                   אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה;

מִשֶׁבָּא לְעוֹנַת נְדָרִים,                                                  תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

1.      עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין רבי יהודה לבין רבי יוסי

משנה ד'

 אֵין תּוֹרְמִין     זֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן,

וְלֹא עֲנָבִים עַל הַיַּיִן.

וְאִם תָּרְמוּ                               בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:               תְּרוּמַת עַצְמָן בָּהֶם;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:                אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

1.      עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל.

משנה ה'

 אֵין תּוֹרְמִין     מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה וּמִן הַהֶפְקֵר;

וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,

וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ;

וְלֹא מִן הַחִיּוּב עַל הַפְּטוּר, וְלֹא מִן הַפְּטוּר עַל הַחִיּוּב;

וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְּחֻבָּר, וְלֹא מִן הַמְּחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ;

וְלֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן, וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ;

וְלֹא מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ,

וְלֹא מִפֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ.

וְאִם תָּרְמוּ,                                                                              אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

1.      עיצוב המשנה מתבקש מחמת המשותף לכל הרשימה שאין תורמים.

משנה ו'

 חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ,                                             תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

הָאִלֵּם, וְהַשִׁכּוֹר, וְהֶעָרוֹם, וְהַסּוּמָא, וּבַעַל קֶרִי.

לֹא יִתְרוֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ,                                              תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

1.      עיצוב המשנה מתבקש מחמת החזרה של שורה 3 על שורה 1.

משנה ז'

אין תּוֹרְמִין, לֹא בְּמִדָּה, וְלֹא בְּמִשְׁקָל, וְלֹא בְּמִנְיָן;

אֲבָל תּוֹרֵם הוּא אֶת הַמָּדוּד וְאֶת הַשָּׁקוּל וְאֶת הַמָּנוּי.

אֵין תּוֹרְמִין בַּסַּל וּבַקֻּפָּה שֶׁהֵם שֶׁל מִדָּה;

אֲבָל תּוֹרֵם הוּא בָּהֶן חֶצְיָן וּשְׁלִישָׁן.

לֹא יִתְרוֹם בַּסְּאָה חֶצְיָהּ, שֶׁחֶצְיָהּ מִדָּה

1.      עיצוב המשנה מתבקש מחמת הלשונות המשותפים בשורות 1-2  3-4.

משנה ח'

אֵין תּוֹרְמִין      שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְתָּשִׁין,

וְלֹא יַיִן עַל עֲנָבִים הַנִּדְרָכוֹת.

וְאִם תָּרַם, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם.

הָרִאשׁוֹנָה מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ;

אֲבָל לֹא שְׁנִיָּה.

1.      עיצוב המשנה מבהיר הדין של התרומה הנוספת.

משנה ט'

 וְתוֹרְמִין          שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְבָּשִׁין,

וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַעֲשׂוֹתָם צִמּוּקִים.

הֲרֵי שֶׁתָּרַם      שֶׁמֶן עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה,

וְזֵיתִים עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה,

וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה,

וַעֲנָבִים עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה,

וְנִמְלַךְ לְדָרְכָן,              אֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם.

1.      עיצוב המשנה מסייע להבין את המצבים בהם האדם משנה את דעתו תוך כדי עבודה על הזיתים או הענבים.

 משנה י'

אֵין תּוֹרְִמִין      מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מִלַאכְתּוֹ                      עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ,

וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתוֹ         עַל דָּבָר שׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ,

וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ         עַל דָּבָר שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.

וְאִם תָּרְמוּ,                                                                                          תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

1.      עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלה בין השורות.

פרק ב

משנה א

אֵין תּוֹרְמִין מִטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא,                                   וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

בֶּאֱמֶת אָמְרוּ:

הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁנִּטְמָא מִקְצָתוֹ                                תּוֹרֵם מִן הַטָּהוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ

עַל הַטָּמֵא שֶׁיֶּשׁ בּוֹ.

וְכֵן אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק,

וְכֵן עֲרֵמָה.

הָיוּ שְׁנֵי עִגּוּלִים, שְׁתֵּי אֲגֻדּוֹת, שְׁתֵּי עֲרֵמוֹת,

אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה,                לֹא יִתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:                                         תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא:

1.      עיצוב המשנה מעמיד את המקרים בצד ימין ואת הדין בצד שמאל

2.      העיצוב מחדד המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי אליעזר.

משנה ב'

 אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר וְאִם תָּרַם,            שׁוֹגֵג,    תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה;

וּמֵזִיד, לֹא עָשָׂה כְּלוּם.

וְכֵן בֶּן לֵוִי שֶׁהָיָה לוֹ מַעֲשֵׂר טֶבֶל,

הָיָה מַפְרִישׁ עָלָיו וְהוֹלֵךְ          שׁוֹגֵג,    מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי;

מֵזִיד,   לֹא עָשָׂה כְֹּלוּם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אִם הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ בַּתְּחִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא     שׁוֹגֵג,    לֹא עָשָׂה כְּלוּם:

1.       עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלה בין שלשת החלקים.

משנה ג'

הַמַּטְבִּיל כֵּלִים בְּשַׁבָּת,             שׁוֹגֵג,    יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם.

מֵזִיד,   לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם.

הַמְּעַשֵּׂר וְהַמְּבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת,        שׁוֹגֵג,    יֹאכַל;

מֵזִיד,   לֹא יֹאכַל.

הַנּוֹטֵעַ בְּשַׁבָּת,                         שׁוֹגֵג,    יְקַיֵּם;

מֵזִיד,   יַעֲקוֹר.

וּבַשְּׁבִיעִית,      בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד,      יַעֲקֹר:

1.      עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלה בין ארבעת חלקי המשנה.

משנה ד'

 אֵין תּוֹרְמִין     מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ; וְאִם תָּרַם,                    אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

כָּל מִין חִטִּים,                                     אֶחָד.

כָּל מִין תְּאֵנִים וּגְִרוֹגְרוֹת וּדְבֵלָה,         אֶחָד,   וְתוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה.

כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כֹּהֵן,                                        תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה.

וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן,                                      תּוֹרֵם מִן הַמִּתְקַיֵּם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:                                                       לְעוֹלָם הוּא תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה:

1.      עיצוב המשנה מחדד את הכלל בשורה הראשונה ואת היוצאים מן הכלל בשורות 2-3

2.      העיצוב מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לרבי יהודה.

משנה ה'

 תּוֹרְמִין           בָּצָל קָטָן שָׁלֵם,            וִלֹא חֲצִי בָּצָל גָּדוֹל.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא כִי,                    אֶלָּא חֲצִי בָּצָל גָּדוֹל.

וְכֵן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

תּוֹרְמִין            בְּצָלִים מִבְּנֵי הַמְּדִינָה עַל הַכּוּפְרִים,

אֲבָל לֹא מִן הַכּוּפְרִים עַל בְּנֵי הַמְּדִינָה,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל פּוֹלִיטִיקִין:

1.      עיצוב המשנה מחדד את עמדת רבי יהודה שתמיד עדיף לתרום מן היפה.

משנה ו'

 וְתוֹרְמִין          זֵיתֵי שֶׁמֶן עַל זֵיתֵי כֶּבֶשׁ,                      וְִלֹא זֵיתֵי כֶּבֶשׁ עַל זֵיתֵי שֶׁמֶן.

וְיַיִן שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל עַל הַמְּבֻשָּׁל,             וְלֹא מִן הַמְּבֻשָּׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל שֶׁהוּא כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ,        לֹא יִתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה,

אֲפִלּוּ מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע.

וְכָל שֶׁאֵינוֹ כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ,

תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע,

אֲבָל לֹא מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה.

וְאִם תָּרַם מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה,   תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה,

חוּץ מִן הַזּוּנִין עַל הַחִטִּים,      שֶׁאֵינָן אֹכֶל.

הַקִּשּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן,                  מִין אֶחָד.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                    שְׁנֵי מִינִין:

1.      עיצוב המשנה מחדד נושאים אחדים הקשורים לתרומה מדבר אחד על דבר אחר. שמן מסוג אחד על שמן מסוג אחר . יין מסוג אחד על יין מסוג אחר. כלאיים . זונין וחיטים. קישות ומלפפון.

פרק ג'

משנה א'

הַתּוֹרֵם            קִשּׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה,

אֲבַטִּיחַ וְנִמְצָא סָרוּחַ                                       תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם.

הַתּוֹרֵם            חָבִית שֶׁל יַיִן וְנִמְצֵאת שֶׁל חֹמֶץ,

אִם יָדוּעַ שֶׁהָיְתָה שֶׁל חֹמֶץ עַד שֶׁלֹּא תְּרָמָהּ,    אֵינָהּ תְּרוּמָה.

אִם מִשֶּׁתְּרָמָהּ הֶחֱמִיצָה,                                 הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה.

אִם סָפֵק,                                                         תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם;

הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ,

וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ,

וְכֵן הַשְּׁנִיָּה.

1.      עיצוב המשנה מציג בהקבלה דוגמאות לתרומה שהתברר שהיא מקולקלת.

משנה ב'.

 נָפְלָה   אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחֻלִּין,                      אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן.

נָפְלָה    שְׁנִיָּה לְמָקוֹם אַחֵר,                             אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן.

נָפְלוּ     שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד,                          מְדַמְּעוֹת כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן

1.      עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלה בין השורות .

משנה ג'

 הַשֻּׁתָּפִין שֶׁתָּרְמוּ זֶה אַחַר זֶה,

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:                  תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶם תְּרוּמָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:                  תְּרוּמַת הָרִאשׁוֹן תְּרוּמָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:                      אִם תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר,

אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה;

וִאִם לֹא תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר,

תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה.

1.      העיצוב מחדד את המחלוקת המשולשת בין התנאים.

משנה ד'

 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא דִּבֵּר;

אֲבָל הִרְשָׁה אֶת בֶּן בֵּיתוֹ אוֹ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת שִׁפְחָתוֹ לִתְרוֹם,            תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

בִּטֵּל,  אִם עַד שֶׁלֹּא תָּרַם בִּטֵּל,                                                            אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה;

וְאִם מִשֶּׁתָּרַם בִּטֵּל,                                                                  תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

הַפּוֹעֲלִים, אֵין לָהֶן רְשׁוּת לִתְרוֹם;

חוּץ מִן הַדָּרוֹכוֹת, שֶׁהֵן מְטַמְּאִים אֶת הַגַּת מִיָּד.

1.      עיצוב המשנה מחדד את המצבים השונים שמשפיעים על ההלכה.

משנה ה'

 הָאוֹמֵר:          תְּרוּמַת הַכְּרִי זֶה בְּתוֹכוֹ,

וּמַעַשְׂרוֹתָיו בְּתוֹכוֹ,

תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר זֶה בְּתוֹכוֹ,

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,                                                                    קָרָא שֵׁם.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:                                                      עַד שֶׁיֹּאמַר "בִּצְפוֹנוֹ" אוֹ "בִּדְרוֹמוֹ".

רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר:

הָאוֹמֵר:           תְּרוּמַת הַכְּרִי מִמֶּנּוּ עָלָיו,                                קָרָא שֵׁם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:

הָאוֹמֵר:           עִשּׂוּר מַעֲשֵׂר זֶה עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו,      קָרָא שֵׁם.

1.      עיצוב המשנה מציג את הדעות השונות של התנאים לגבי הנוסח של הפרשת התרומה.

משנה ו'

 הַמַּקְדִים        תְּרוּמָה לְבִכּוּרִים,

מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לִתְרוּמָה,

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן,

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה,                             מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי.

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, כח): מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר.

1.      עיצוב המשנה מציג את השינויים מהסדר הרגיל של ההפרשה.

משנה ז'

 וּמִנַּיִן שֶׁיִּקְדְּמוּ הַבִּכּוּרִים לַתְּרוּמָה?

זֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית, וְזֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְִרֵאשִׁית!

אֶלָּא יִקְדְּמוּ     בִּכּוּרִים, שֶׁהֵן בִּכּוּרִים לַכֹּל;

וּתְרוּמָה לָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא רֵאשִׁית;

וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֵאשִׁית.

1.      עיצוב המשנה מציג את ההיגיון בסדר ההפרשה של הביכורים והתרומה והמעשר

משנה ח'

 הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר             תְּרוּמָה,                       וְאָמַר מַעֲשֵׂר,

מַעֲשֵׂר                          וְאָמַר תְּרוּמָה,

עוֹלָה                            וְאָמַר שְׁלָמִים,

שְׁלָמִים                        וְאָמַר עוֹלָה,

שֶׁאֵינִי נִכְנָס לְבַיִת זֶה   וְאָמַר לָזֶה,

שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה          וְאָמַר לָזֶה,

לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיִּהְיוּ פִּיו וִלִבּוֹ שָׁוִין.

1.      עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלה בין השורות והתבנית המשותפת לכל הטעויות הלשוניות.

משנה ט'

 הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי,           תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה,

וְמַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעֲשֵׂר,

וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:       אֵין לַנָּכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:      יֵשׁ לוֹ.

תְּרוּמַת הַנָּכְרִי מְדַמַּעַת,          

וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן                 פּוֹטֵר.

1.      עיצוב המשנה מבהיר את מעמד הנוכרי

2.      העיצוב מחדד את שתי המחלוקות שבמשנה. רבי יהודה וחכמים, תנא קמא ורבי שמעון.

פרק ד'

משנה א'

הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת      מוֹצִיא מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה עָלָיו, אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:                                אַף מוֹצִיא הוּא לְמָקוֹם אַחֵר תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת.

1.      העיצוב מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לרבי מאיר.

משנה ב'

 מִי שֶׁהָיוּ פֵּרוֹתָיו בַּמְּגוּרָה, וְנָתַן סְאָה לְבֶן לֵוִי וּסְאָה לֶעָנִי,

מַפְרִיש עַד שְׁמוֹנֶה סְאִין וְאוֹכְלָן,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                   אֵינוֹ מַפְרִישׁ, אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.

1.      העיצוב מחדד המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים.

משנה ג'

 שִׁעוּר תְּרוּמָה,             עַיִן יָפָה,           אֶחָד     מֵאַרְבָּעִים.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:                                       מִשְּׁלֹשִׁים.

וְהַבֵּינוֹנִית,                  מֵחֲמִשִׁים;

וְהָרָעָה,                        מִשִּׁשִּׁים.

תָּרַם וְעָלָה בְּיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים,          תְּרוּמָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם.

חָזַר וְהוֹסִיף,                                       חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת.

עָלָה בְּיָדוֹ         מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד,            תְּרוּמָה,

וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם כְּמוֹ שֶׁהוּא לָמוּד,

בַּמִּדָּה וּבַמִּשְׁקָל וּבַמִּנְיָן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:       אַף שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף.

1.      עיצוב המשנה מחדד את שיעור התרומה שראוי לתת אף שלא נקבע השיעור בתורה.

משנה ד'

 הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ:        צֵא וּתְרוֹם,                                          תּוֹרֵם כְּדַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.

אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,

תּוֹרֵם כַּבֵּינוֹנִית, אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים.

פִּחֵת עֲשָׂרָה אוֹ הוֹסִיף עֲשָׂרָה,             תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

אִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ אַחַת,           אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

1.      העיצוב מבהיר את מעמדו את השליח לתרומה. 

משנה ה'

הַמַּרְבֶּה בִּתְרוּמָה,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:                             אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, כִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר.

יָתֵר מִכָּאן, יַעֲשֶׂנָּה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָקוֹם אַחֵר.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:                            מֶחֱצָה חֻלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה.

רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים:       עַד שֶׁיְּשַׁיֵּר שָׁם חֻלִּין.

1.      עיצוב המשנה מסייע להבנת הדעות השונות בהפרשת כמות גדולה של תרומה יותר מההלכה.

משנה ו'

 בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים מְשַׁעֲרִים אֶת הַכַּלְכָּלָה: בַּבַּכּוּרוֹת, וּבַסְּיָפוֹת, וּבְאֶמְצַע הַקַּיִץ.

הַמּוֹנֶה,            מְשֻׁבָּח.

וְהַמּוֹדֵד,          מְשֻׁבָּח מִמֶּנּוּ.

וְהַשּׁוֹקֵל,          מְשֻׁבָּח מִשְּׁלָשְׁתָּן.

1.       העיצוב מחדד את שתי השלישיות שבמשנה.

משנה ז'

 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תְּרוּמָה עוֹלָה      בְּאֶחָד וּמֵאָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:                               בְּמֵאָה וָעוֹד. וָעוֹד זֶה, אֵין לוֹ שִׁעוּר.

רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר:                  וָעוֹד – קַב לְמֵאָה סְאָה, שְׁתוּת לַמְּדַמֵּעַ:

1.      עיצוב המשנה מחדד את דעות שלשת התנאים בנוגע לתרומה שהתערבבה בחולין.

משנה ח'

 רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:      תְּאֵנִים             שְׁחוֹרוֹת           מַעֲלוֹת אֶת הַלְּבָנוֹת;

לְבָנוֹת              מַעֲלוֹת אֶת הַשְּׁחוֹרוֹת.

עִגּוּלֵי דְּבֵלָה,    הַגְּדוֹלִים מַעֲלִים אֶת הַקְּטַנִּים,

וְִהַקְּטַנִּים מַעֲלִין אֶת הַגְּדוֹלִים.

הָעִגּוּלִים          מַעֲלִין אֶת הַמַּלְבְּנִים,

וְִהַמַּלְבְּנִים       מַעֲלִין אֶת הָעִגּוּלִים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר                 אוֹסֵר.

וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר      בְּיָדוּעַ מַה נָּפְלָה,                      אֵין מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ;

וּכְשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה,          מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

1.      עיצוב המשנה ממשיך להבהיר את המקרים של תערובת תרומה בחולין.

משנה ט'

 כֵּיצַד?

חֲמִשִּׁים תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וַחֲמִשִּׁים לְבָנוֹת      

נָפְלָה שְׁחוֹרָה,                          שְׁחוֹרוֹת אֲסוּרוֹת וְִהַלְּבָנוֹת מֻתָּרוֹת.

נָפְלָה לְבָנָה,                             לְבָנוֹת אֲסוּרוֹת וּשְׁחוֹרוֹת מֻתָּרוֹת.

בְּשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה,           מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

וּבְזוֹ,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַחֲמִיר,

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מֵקֵל.

1.      העיצוב ממשיך להבהיר את מצבי התערובת.

משנה י'

 וּבְזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַחֲמִיר:

בְּדוֹרֵס לִיטְרָא קְצִיעוֹת עַל פִּי הַכַּד וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹהִי,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:     רוֹאִין אוֹתָן כְּאֵלּוּ הֵן פְּרוּדוֹת, וְהַתַּחְתּוֹנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:       לֹא תַּעֲלֶה, עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מֵאָה כַּדִּים.

1.      כנ"ל

משנה יא'

 סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה עַל פִּי מְגוּרָה, וּקְפָאָהּ,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:     אִם יֵשׁ בַּקָּפוּי מֵאָה סְאָה,       תַּעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:                                                       לֹא תַּעֲלֶה.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה עַל פִּי מְגוּרָה, יְקַפְּאֶנָּה.

וְאִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ: תְּרוּמָה עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה?

בְּשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ אִם בְּלוּלוֹת הֵן, אוֹ לְאַיִן נָפְלָה.

1.      העיצוב מבהיר את מצב התערובת במגורה.

משנה יב'

 שְׁתֵּי קֻפּוֹת וּשְׁתֵּי מְגוּרוֹת,

שֶׁנָּפְלָה סְאָה תְּרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה,

מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ הֵם בִּשְׁתֵּי עֲיָרוֹת,       מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

1.      כנ"ל

משנה יג'

 אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא

בַּחֲמִשִּׁים אֲגֻדּוֹת שֶׁל יָרָק         שֶׁנָּפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹכָן, חֶצְיָהּ תְּרוּמָה,

וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו,                        תַּעֲלֶה.

לֹא שֶׁהַתְּרוּמָה תַּעֲלֶה בַּחֲמִשִּׁים וְאֶחָד;

אֶלָּא שֶׁהָיוּ שָׁם מֵאָה וּשְׁנֵי חֲצָיִים.

1.      העיצוב מסייע להבין את ההבחנה של רבי יוסי בשם רבי עקיבא.

פרק ה'

משנה א'

 סְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה   חֻלִּין,

אוֹ לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן,

אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי,

אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ,

בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִים, יֵרָקְבוּ.

וְאִם טְהוֹרָה הָיְתָה אוֹתָהּ הַסְּאָה,                                          יִמָּכְרוּ לְכֹהֲנִים בִּדְמֵי תְּרוּמָה, חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה.

וְאִם לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נָפְלָה,                                                      יִקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר.

ואִם לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ נָפְלָה,                                         הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ.

וְאִם טְמֵאִים הָיוּ אוֹתָן הַחֻלִּין,                                               יֵאָכְלוּ נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת,

אוֹ יִלּוֹשׁוּ בְּמֵי פֵּרוֹת,

אוֹ יִתְחַלְּקוּ לְעִסּוֹת,

כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה:

1.      עיצוב המשנה מסייע להבין את המקרים השונים של התערובת

משנה ב'

 סְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה חֻלִּין טְהוֹרִין,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                  תֵּרוֹם וְתִשָּׂרֵף, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, סְאָה שֶׁנָּפְלָה הִיא סְאָה שֶׁעָלְתָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                                                   תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת,

אוֹ תִּלּוֹשׁ בְּמֵי פֵרוֹת;

אוֹ תִּתְחַלֵּק לְעִסּוֹת,

כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה:

1.      העיצוב מסייע להבין המחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים.

משנה ג'

 סְאָה תְּרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חֻלִּין טְמֵאִין,                 תַּעֲלֶה וְִתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת,

אוֹ תִּלּוֹשׁ בְּמֵי פֵרוֹת;

אוֹ תִתְחַלֵּק לְעִסּוֹת,

כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה:

1.      העיצוב מסייע להבין את התערובת ודינה.

משנה ד'

 סְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאָה תְּרוּמָה טְהוֹרָה,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִים,

וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.

אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, הוֹאִיל וּטְהוֹרָה אֲסוּרָה לַזָּרִים, וּטְמֵאָה אֲסוּרָה לַכֹּהֲנִים,

מַה טְּהוֹרָה עוֹלָה, אַף טְמֵאָה תַּעֲלֶה.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:           לֹא! אִם הֶעֱלוּ הַחֻלִּין הַקַּלִּין, הַמֻּתָּרִין לַזָּרִים, אֶת הַטְּהוֹרָה –

תַּעֲלֶה תְּרוּמָה הַחֲמוּרָה, הָאֲסוּרָה לַזָּרִים, אֶת הַטְּמֵאָה?!

לְאַחַר שֶׁהוֹדוּ,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,      תֵּרוֹם וְתִשָּׂרֵף.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,       אָבְדָה בְּמִעוּטָהּ:

1.      העיצוב מסייע להבנת המחלוקות המורכבות שבין בית שמאי לבית הלל ובין רבי אליעזר וחכמים.

משנה ה'

 סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, הִגְבִּיהָהּ וְִנָפְלָה לְמָקוֹם אַחֵר,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,      מְדַמַּעַת כִּתְרוּמָה וַדַּאי.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,       אֵינָה מְדַמַּעַת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן:

1.      העיצוב מחדד המחלוקת שבין רבי אליעזר וחכמים.

משנה ו'

 סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה וְנִדְמְעוּ, וְנָפַל מִן הַמְּדֻמָּע לְמָקוֹם אַחֵר,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,      מְדַמַּעַת כִּתְרוּמָה וַדַּאי.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:      אֵין הַמְּדֻמָּע מְדַמֵּעַ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן,

וְאֵין הַמְּחֻמָּץ מַחֲמִיץ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן,

וְאֵין הַמַּיִם שְׁאוּבִים פּוֹסְלִים אֶת הַמִּקְוֶה אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן:

1.      כנ"ל.

משנה ז'

 סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, הִגְבִּיהָהּ וְִנָפְלָה אַחֶרֶת,

הִגְבִּיהָהּ וְנָפְלָה אַחֶרֶת             הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת,

עַד שֶׁתִּרְבֶּה תְּרוּמָה עַל הַחֻלִּין:

1.      העיצוב מחדד את המקרה המסובך של התערובת

משנה ח'

 סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַגְבִּיהָהּ עַד שֶׁנָּפְלָה אַחֶרֶת,

הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן     מַתִּיר:

1.      העיצוב מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לרבי שמעון. 

משנה ט'

 סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה,              וּטְחָנָן וּפָחֲתוּ,

כְּשֵׁם שֶׁפָּחֲתוּ הַחֻלִּין, כָּךְ פָּחֲתָה הַתְּרוּמָה,                  וּמֻתָּר.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה,   וּטְחָנָן וְהוֹתִירוּ,

כְּשֵׁם שֶׁהוֹתִירוּ הַחֻלִּין, כָּךּ הוֹתִירָה הַתְּרוּמָה,            וְאָסוּר.

אִם יָדוּעַ שֶׁהַחִטִּים שֶׁל חֻלִּין יָפוֹת מִשֶּׁל תְּרוּמָה,                                 מֻתָּר.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה, וְאַחַר כֵּן נָפְלוּ שָׁם חֻלִּין            אִם שׁוֹגֵג, מֻתָּר;

וְאִם מֵזִיד, אָסוּר:

1.      העיצוב מחדד את המצבים השונים של התערובת .

פרק ו

משנה א

הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג,                                                   מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ.

אֶחָד הָאוֹכֵל וְאֶחָד הַשּׁוֹתֶה וְאֶחָד הַסָּךְ,

אֶחָד תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאֶחָד תְּרוּמָה טְמֵאָה,               מְשַׁלֵּם חֻמְשָׁהּ וְחֹמֶשׁ חֻמְשָׁהּ

 אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תְּרוּמָה, אֶלָּא חֻלִּין מְתֻקָּנִים,

וְהֵם נַעֲשִׂין תְּרוּמָה,     וְהַתַּשְׁלוּמִין תְּרוּמָה.

אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, אֵינוֹ מוֹחֵל:

1.      עיצוב המשנה מראה את המקרים השונים מצד ימין ואת הדין מצד שמאל.

משנה ב

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאָכְלָה תְרוּמָה וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת לְכֹהֵן,

אִם תְּרוּמָה שֶׁלֹּא זָכָה בָהּ כֹּהֵן אָכְלָה,                         מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ.

וְאִם תְּרוּמָה שֶׁזָּכָה בָהּ כֹּהֵן אָכְלָה,                             מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן לַבְּעָלִים, וְחֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ,

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג,                            מְשַׁלֵּם קֶרֶן לַבְּעָלִים,

וְחֹמֶשׁ לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה:

1.      עיצוב המשנה מעמיד את האפשרויות השונות בצד ימין ואת התשלומים בצד שמאל.

משנה ג

הַמַּאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו וְאֶת אוֹרְחָיו תְּרוּמָה,                  הוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן,

וְהֵם מְשַׁלְּמִין אֶת הַחֹמֶשׁ,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                                       הֵם מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וְחֹמֶשׁ,

וְהוּא מְשַׁלֵּם לָהֶם דְּמֵי סְעוּדָתָן:

1.      העיצוב מעמיד את המקרים בצד ימין ואת התשלומים בצד שמאל. העיצוב גם מחדד את המחלוקת שבין רבי מאיר לחכמים.

משנה ד

הַגּוֹנֵב תְּרוּמָה              וְלֹא אֲכָלָהּ,                              מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֵפֶל דְּמֵי תְרוּמָה.

אֲכָלָהּ,                                     מְשַׁלֵּם שְׁנֵי קְרָנִים וְחֹמֶשׁ,

קֶרֶן וְחֹמֶשׁ מִן הַחֻלִּין, וְקֶרֶן דְּמֵי תְרוּמָה.

גָּנַב תְּרוּמַת הֶקְדֵּשׁ       וַאֲכָלָהּ,                                    מְשַׁלֵּם שְׁנֵי חֳמָשִׁים וְקֶרֶן,

שֶׁאֵין בַּהֶקְדֵּשׁ תַּשְׁלוּמֵי כָפֶל:

1.      עיצוב המשנה מראה את מעשי הגניבה בצד ימין ואת התשלומים בצד שמאל.

משנה ה

אֵין מְשַׁלְּמִין    מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה וּמִן הַהֶפְקֵר,

וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,

וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ,        שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ פּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁ,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים                                                                       מַתִּירִין בָּאֵלּוּ:

1.      העיצוב מחדד את המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בנוגע לתשלומים שמשלם מי שלקח מהתרומה.

משנה ו

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,      מְשַׁלְּמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, בִּלְבַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע.

וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,     אֵין מְשַׁלְּמִין אֶלָּא מִמִּין עַל מִינוֹ.

לְפִיכָךְ, אִם אָכַל קִשּׁוּאִין שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית,

יַמְתִּין לְקִשּׁוּאִין שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וִישַׁלֵּם מֵהֶם.

מִמְּקוֹם שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר             מֵקֵל,

מִשָּׁם רַבִּי עֲקִיבָא                     מַחְמִיר,

שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כב

 וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ,            כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ,

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,     וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ,             קֹדֶשׁ שֶׁאָכָל:

1.      עיצוב המשנה מחדד את דעות רבי אליעזר ורבי עקיבא ואת הדרשה של כל אחד מהפסוק על פי שיטתו.

פרק ז

משנה א

הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ.

הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין,

אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל:

1.      עיצוב המשנה מתבקש מחמת שלשת ההלכות הקשורות לאוכל תרומה במזיד.

משנה ב

בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ אָכְלָה תְרוּמָה,

מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחֹמֶשׁ,

וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵפָה.

נִשֵּׂאת לְאֶחָד מִכָּל הַפְּסוּלִין,    מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ,                            וּמִיתָתָהּ בְּחֶנֶק,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זוֹ וָזוֹ         מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן

וְאֵינָן מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחֹמֶשׁ,                וּמִיתָתָן בִּשְׂרֵפָה:

1.      עיצוב המשנה מחדד את דעות התנאים החולקים. רבי מאיר וחכמים.

משנה ג

הַמַּאֲכִיל          אֶת בָּנָיו קְטַנִּים,

וְאֶת עֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים,

הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ,

וְהָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת תְּרוּמָה,                        מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ.

וְהַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין,

אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל:

1.      עיצוב המשנה מעמיד את המקרים בצד ימין ואת התשלומים בצד שמאל.

משנה ד

זֶה הַכְּלָל,         כָּל הַמְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ,                                              הַתַּשְׁלוּמִין תְּרוּמָה,

אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, אֵינוֹ מוֹחֵל.

וְכָל הַמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ,       הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין,

אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל:

1.      עיצוב המשנה מעמיד יפה את הכלל המורכב משתי אפשרויות.

משנה ה

שְׁתֵּי קֻפּוֹת, אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חֻלִּין, שֶׁנָּפְלָה סְאָה תְרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן

וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה,                 הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר, לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה.

אֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא שֶׁל תְּרוּמָה

וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁל חֻלִּין,                            אָכַל אַחַת מֵהֶן,           פָּטוּר,

וְהַשְּׁנִיָּה, נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי                                              פּוֹטְרָהּ.

אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה,                         פָּטוּר.

אָכַל אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן,                         מְשַׁלֵּם כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן:

1.      עיצוב המשנה מבהיר את הסיבוך שנוצר בתערובת ואת דעות התנאים החולקים. רבי מאיר ורבי יוסי.

משנה ו

נָפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחֻלִּין,             אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן,

וְהַשְּׁנִיָּה,                                              נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וְרַבִּי יוֹסֵי                                             פּוֹטֵר.

נָפְלָה שְׁנִיָּה לְמָקוֹם אַחֵר,                    אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן.

נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד,                  מְדַמְּעוֹת כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן:

1.      כנ"ל

משנה ז

זָרַע אֶת אַחַת מֵהֶן,                              פָּטוּר,

וְהַשְּׁנִיָּה,                                              נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וְרַבִּי יוֹסֵי                                             פּוֹטֵר.

זָרַע אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה,                          פָּטוּר.

זָרַע אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן,

בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה,                   מֻתָּר,

וּבְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה.           אָסוּר:

1.      עיצוב המשנה מחדד את המשך המחלוקת שבין רבי מאיר לרבי יוסי.

פרק ח

משנה א

הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה,        בָּאוּ וְאָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעְלִיךְ אוֹ גֵרְשֵׁךְ,

וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה,         וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ, מֵת רַבָּךְ,

אוֹ מְכָרָךְ לְיִשְׂרָאֵל, אוֹ נְתָנָךְ בְּמַתָּנָה, אוֹ עֲשָׂאָךְ בֶּן חוֹרִין.

וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה,            וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר                             מְחַיֵּב קֶרֶן וְחֹמֶשׁ,

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ                             פּוֹטֵר.

הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,     וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                  כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, פְּסוּלִים.

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ                             מַכְשִׁיר.

נוֹדַע שֶׁהוּא בַעַל מוּם,                          עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה:

1.      עיצוב המשנה מחדד את ההקבלה בין שני המקרים שבהם מחלוקת זהה בין רבי אליעזר ורבי יהושע.

משנה ב

וְכֻלָּם, שֶׁהָיְתָה תְרוּמָה בְתוֹךְ פִּיהֶם,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                  יִבְלְעוּ.

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,                  יִפְלֹטוּ.

אָמְרוּ לוֹ, נִטְמֵאתָ וְנִטְמֵאת תְּרוּמָה,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                  יִבְלָע.

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,                  יִפְלֹט.

טָמֵא הָיִיתָ וּטְמֵאָה הָיְתָה תְרוּמָה,

אוֹ נוֹדַע שֶׁהוּא טֶבֶל,

וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ,

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ,

אוֹ שֶׁטָּעַם טַעַם פִּשְׁפֵּשׁ לְתוֹךְ פִּיו,                    הֲרֵי זֶה יִפְלֹט:

1.      העיצוב מעמיד את שני המקרים שבהם חלוקים רבי אליעזר ורבי יהושע ואת המקרה השלישי שבו אין מחלוקת.

משנה ג

הָיָה אוֹכֵל בְּאֶשְׁכּוֹל וְנִכְנַס מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                  יִגְמֹר.

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,                  לֹא יִגְמֹר.

חֲשֵׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת,

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,                    יִגְמֹר.

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                לֹא יִגְמֹר:

1.      העיצוב מחדד את שתי המחלוקות הדומות בין רבי אליעזר ורבי יהושע

משנה ד

יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה,                                  יִשָּׁפֵךְ,

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל חֻלִּין.

שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִין                                                 אֲסוּרִים מִשּׁוּם גִּלּוּי,              

הַמַּיִם וְהַיַּיִן וְהֶחָלָב.

וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין                                           מֻתָּרִים.

כַּמָּה יִשְׁהוּ וְיִהְיוּ                      אֲסוּרִין,

כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הָרַחַשׁ מִמָּקוֹם קָרוֹב וְיִשְׁתֶּה:

1.      עיצוב המשנה מחדד את נושא המשקה המגולה שמסוכן לשתיה.

משנה ה

שִׁעוּר הַמַּיִם הַמְגֻלִּין, כְּדֵי שֶׁתֹּאבַד בָּהֶם הַמָּרָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,           בְּכֵלִים,                        כָּל שֶׁהֵן,

וּבַקַּרְקָעוֹת,                 אַרְבָּעִים סְאָה:

1.      העיצוב מתבקש לחידוד ההבחנה בין כלים לקרקעות.

משנה ו

נִקּוּרֵי תְאֵנִים וַעֲנָבִים וְקִשּׁוּאִין וְהַדְּלוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִים וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת,

אֲפִלּוּ הֵם כִּכָּר, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, אֶחָד תָּלוּשׁ וְאֶחָד מְחֻבָּר,

כָּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ לֵחָה,          אָסוּר.

וּנְשׁוּכַת הַנָּחָשׁ,            אֲסוּרָה,

מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת:

1.      עיצוב המשנה מבהיר את הסכנה בפרות וירקות שיש בהם ניקור של נחש.

2.      שתי השורות האחרונות מתייחסות לבהמה נשוכת נחש.

משנה ז'
הַמְשַׁמֶּרֶת שֶׁל יַיִן,        אֲסוּרָה מִשּׁוּם גִּלּוּי.

רַבִּי נְחֶמְיָה                  מַתִּיר:

1.      העיצוב מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לרבי יוסי בנוגע למסננת של היין.

משנה ח

חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ סְפֵק טֻמְאָה,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,      אִם הָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹם תֻּרְפָּה, יַנִּיחֶנָּה בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע,

וְאִם הָיְתָה מְגֻלָּה, יְכַסֶּנָּה.

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,      אִם הָיְתָה מֻנַּחַת בְּמָקוֹם מֻצְנָע, יַנִּיחֶנָּה בִּמְקוֹם תֻּרְפָּה

,                                               וְאִם הָיְתָה מְכֻסָּה, יְגַלֶּנָּה.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,     אַל יְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר:

1.      העיצוב מחדד את המחלוקת המשולשת בין התנאים.

משנה ט

חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה טְמֵאָה,

מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,          שֶׁאִם יְכוֹלִים לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה, יַצִּיל.   

וְאִם לָאו,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                              תֵּרֵד וְתִטַּמֵּא, וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בְיָדָיו:

1.      העיצוב מבהיר את המקרה המורכב בחשש הטומאה ואת הצעות התנאים .

משנה י

וְכֵן חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה,

מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,          שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה, יַצִּיל.

וְאִם לָאו,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                              תֵּרֵד וְתִבָּלַע, וְאַל יְבַלְּעֶנָּה בְיָדָיו:

1.      כנ"ל.

משנה יא

וְעַל זוֹ וְעַל זוֹ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,           לֹא זוֹ הִיא תְרוּמָה שֶׁאֲנִי מֻזְהָר עָלֶיהָ מִלְּטַמְּאָהּ,

אֶלָּא מִלְּאָכְלָהּ.

וּבַל תְּטַמְּאָהּ כֵּיצַד,

הָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכִכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה בְיָדוֹ,

אָמַר לוֹ נָכְרִי, תֶּן לִי אַחַת מֵהֶן וַאֲטַמְּאָהּ,

וְאִם לָאו, הֲרֵי אֲנִי מְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                  יְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ, וְאַל יִתֶּן לוֹ אַחַת מֵהֶן וִיטַמֵּא.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,                    יַנִּיחַ לְפָנָיו אַחַת מֵהֶן עַל הַסָּלַע:

1.      העיצוב מחדד את המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע בנוגע לגרימת טומאה לתרומה.

משנה יב

וְכֵן נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם נָכְרִים,           תְּנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמֵּא,

וְאִם לָאו,                                             הֲרֵי אָנוּ מְטַמְּאִים אֶת כֻּלְּכֶם,

יְטַמְּאוּ אֶת כֻּלָּן,                                   וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל:

1.      עיצוב המשנה מקביל לעיצוב המשנה הקודמת וכאן אין מחלוקת.

פרק ט

משנה א

הַזּוֹרֵעַ תְּרוּמָה,            שׁוֹגֵג,                            יוֹפַךְ.

וּמֵזִיד,                         יְקַיֵּם.

אִם הֵבִיאָה שְׁלִישׁ,      בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד,      יְקַיֵּם.

וּבְפִשְׁתָּן,                      מֵזִיד,                           יוֹפַךְ :

1.      עיצוב המשנה בשלש עמודות מתבקש. העמודה הראשונה היא המעשה, העמודה השנייה היא הכוונה, והעמודה השלישית היא הדין.

משנה ב

וְחַיֶּבֶת בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה.

וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹהֲנִים, מְלַקְּטִים.

וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶם לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר,                    לֹא יְלַקְּטוּ אֶלָּא עֲנִיֵּי כֹהֲנִים, שֶׁמָּא יִשְׁכְּחוּ וְיִתְּנוּ לְתוֹךְ פִּיהֶם.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא,                אִם כֵּן, לֹא יְלַקְּטוּ אֶלָּא טְהוֹרִים:

1.      עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת המשולשת בין התנאים.

משנה ג

וְחַיֶּבֶת בְּמַעַשְׂרוֹת וּבְמַעֲשַׂר עָנִי,

וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹהֲנִים נוֹטְלִים,

וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶם לְכֹהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם.

הַחוֹבֵט            מְשֻׁבָּח.

וְהַדָּשׁ כֵּיצַד יַעֲשֶׂה,       תּוֹלֶה כְפִיפוֹת בְּצַוְּארֵי בְהֵמָה וְנוֹתֵן לְתוֹכָן מֵאוֹתוֹ הַמִּין,

נִמְצָא לֹא זוֹמֵם אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא מַאֲכִיל אֶת הַתְּרוּמָה:

1.      עיצוב המשנה מראה את שלשת האפשרויות של ההתנהלות עם התרומה שנזרעה.

משנה ד

גִּדּוּלֵי   תְרוּמָה,                                                                       תְּרוּמָה.

וְגִּדּוּלֵי גִדּוּלִין,                                                                         חֻלִּין.

אֲבָל הַטֶּבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית

וּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ וְהַמְדֻמָּע וְהַבִּכּוּרִים,

גִּדּוּלֵיהֶן,                                                                                  חֻלִּין.

גִּדּוּלֵי   הֶקְדֵּשׁ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי,                                                     חֻלִּין, וּפוֹדֶה אוֹתָם בִּזְמַן זַרְעָם:

1.      העיצוב מראה שלש עמודות: גידולי, המעמד של הפרות, הדין. 

משנה ה

מֵאָה לִגְנָה שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חֻלִּין,           כֻּלָּן מֻתָּרִין

בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה.

אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה,

אֲפִלּוּ מֵאָה שֶׁל חֻלִּין וְאַחַת שֶׁל תְּרוּמָה,          כֻּלָּן אֲסוּרִין:

1.      העיצוב מחדד את ההתנהלות של ני המצבים: זרעו כלה ואין זרעו כלה.

משנה ו

הַטֶּבֶל,                                     גִּדּוּלָיו מֻתָּרִין

בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה.

אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה,    גִּדּוּלֵי גִדּוּלִין, אֲסוּרִין.

אֵיזֶהוּ דָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה,    כְּגוֹן הַלּוּף וְהַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                    הַשּׁוּם, כַּשְּׂעוֹרִים:

1.      העיצוב ממשיך לחדד את ההבחנה בין זרעו כלה לאין זרעו כלה.

משנה ז

הַמְנַכֵּשׁ עִם הַנָּכְרִי בַּחֲסִיּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרוֹתָיו טֶבֶל,            אוֹכֵל מֵהֶם עֲרַאי.

שְׁתִילֵי תְרוּמָה שֶׁנִטְמְאוּ, שְׁתָלָן, טָהֲרוּ מִלְּטַמֵּא,                    וַאֲסוּרִין מִלֶּאֱכֹל

עַד שֶׁיָּגֹם אֶת הָאֹכֶל.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר                                                                     עַד שֶׁיָגֹם וְיִשְׁנֶה:

1.      העיצוב מחדד את ההבחנה בין המקרה והדין.

פרק י

משנה א

בָּצָל שֶׁנְּתָנוֹ בְתוֹךְ עֲדָשִׁים,       אִם שָׁלֵם,                     מֻתָּר.

וְאִם חִתְּכוֹ,                  בְּנוֹתֵן טַעַם.

וּשְׁאָר כָּל הַתַּבְשִׁיל,                 בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחֻתָּךְ,    בְּנוֹתֵן טַעַם.

רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בְּצַחֲנָה,       שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לִטֹּל אֶת הַזֻּהֲמָא:

1.      העיצוב מבליט את ההבדל בין תבשיל עדשים לבין תבשילים אחרים לגבי הבצל השלם או החתוך שהוכנס לתוכם.

 משנה ב

תַּפּוּחַ שֶׁרִסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִסָּה,          וְחִמְּצָהּ                        הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.

שְׂעוֹרִים שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ,   מֵימָיו מֻתָּרִין:

1.      עיצוב המשנה מציג שני מצבים מנוגדים . תפוח התרומה שהחמיץ את העיסה אוסר אותה. אבל השעורים של תרומה שנפלו למים ונתנו בהם טעם לפגם, אינם אוסרים את המים.

משנה ג

הָרוֹדֶה פַּת חַמָּה וּנְתָנָהּ עַל פִּי חָבִית שֶׁל יֵין תְּרוּמָה,

רַבִּי מֵאִיר        אוֹסֵר,

וְרַבִּי יְהוּדָה     מַתִּיר.

רַבִּי יוֹסֵי          מַתִּיר בְּשֶׁל חִטִּים,

וְאוֹסֵר בְּשֶׁל שְׂעוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת:

1.      עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת המשולשת לגבי ריח יין התרומה שנדבק בפת החמה של החולין. 

משנה ד

תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בְכַמּוֹן שֶׁל תְּרוּמָה וְאָפָה בוֹ,    הַפַּת מֻתֶּרֶת,

שֶׁאֵין טַעַם כַּמּוֹן, אֶלָּא רֵיחַ כַּמּוֹן:

1.      גם משנה זאת מציינת את העובדה שריח של תרומה לא אסר את החולין.

משנה ה

תִּלְתָּן שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל יַיִן,

בִּתְרוּמָה, בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי,                        אִם יֵשׁ בַּזֶּרַע כְּדֵי לִתֵּן טַעַם, אֲבָל לֹא בָעֵץ.

בִּשְׁבִיעִית וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם וְהֶקְדֵּשׁ,       אִם יֵשׁ בַּזֶּרַע וּבָעֵץ כְּדֵי לִתֵּן טָעַם:

1.      עיצוב המשנה מציג שני מצבים מנוגדים, ביחס לשאלה אם גבעול התלתן נותן טעם ואוסר, או שלא מתחשבים בטעם גבעול התלתן אלא רק בטעם הזרעים.

משנה ו

מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִלְתָּן בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם,          יִדָּלֵקוּ.

הָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִלְתָּן שֶׁל טֶבֶל,                          כּוֹתֵשׁ, וּמְחַשֵּׁב כַּמָּה זֶרַע יֶשׁ בָּהֶם,

וּמַפְרִישׁ אֶת הַזֶּרַע,

וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ אֶת הָעֵץ.

אִם הִפְרִישׁ, לֹא יֹאמַר אֶכְתּוֹשׁ וְאֶטֹּל אֶת הָעֵץ

וְאֶתֵּן אֶת הַזֶּרַע, אֶלָּא נוֹתֵן הָעֵץ עִם הַזָּרַע:

1.      עיצוב המשנה מראה את ההבדל בין כלאי הכרם לבין טבל בנוגע לתלתן

2.      בנוגע לטבל מציע העיצוב שני מצבים. הפריש רק את הזרעים של התלתן או שהפריש גם מהגבעול של התלתן.

משנה ז

זֵיתֵי חֻלִּין שֶׁכְּבָשָׁן עִם זֵיתֵי תְרוּמָה,

פְּצוּעֵי חֻלִּין עִם פְּצוּעֵי תְרוּמָה,

פְּצוּעֵי חֻלִּין עִם שְׁלֵמֵי תְרוּמָה,

אוֹ בְמֵי תְרוּמָה,                                               אָסוּר.

אֲבָל שְׁלֵמֵי חֻלִּין עִם פְּצוּעֵי תְרוּמָה,                מֻתָּר:

1.      עיצוב המשנה מחדד שני מצבים של תערובות זיתי תרומה עם זיתי חולין. אם זיתי החולין שלמים אז לא בלעו מהתרומה, ואם הם פצועים אז הם בלעו מהתרומה ואסורים.

משנה ח

דָּג טָמֵא שֶׁכְּבָשׁוֹ עִם דָּג טָהוֹר,

כָּל גָּרָב שֶׁהוּא מַחֲזִיק סָאתַיִם,

אִם יֶשׁ בּוֹ מִשְׁקַל עֲשָׂרָה זוּז בִּיהוּדָה

שֶׁהֵן חָמֵשׁ סְלָעִים בַּגָּלִיל דָּג טָמֵא,                  צִירוֹ אָסוּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                            רְבִיעִית בְּסָאתָיִם.

וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                                              אֶחָד מִשִּׁשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:

1.      עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת המשולשת לגבי כמות הדגים הטמאים בתערובת שאוסרים את הציר.

משנה ט

חֲגָבִים טְמֵאִים שֶׁנִּכְבְּשׁוּ עִם חֲגָבִים טְהוֹרִים, לֹא פָסְלוּ אֶת צִירָם.

הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל צִיר חֲגָבִים טְמֵאִים,         שֶׁהוּא טָהוֹר:

1.      עיצוב המשנה מחדד את ההלכה של תערובת חגבים טהורים עם טמאים ומבליט את עדותו המיוחדת של רבי צדוק.

משנה י

כָּל הַנִּכְבָּשִׁים זֶה עִם זֶה,                                 מֻתָּרִים, אֶלָּא עִם הַחֲסִית.

חֲסִית שֶׁל חֻלִּין עִם חֲסִית שֶׁל תְּרוּמָה,

יָרָק שֶׁל חֻלִּין עִם חֲסִית שֶׁל תְּרוּמָה,               אָסוּר.

אֲבָל חֲסִית שֶׁל חֻלִּין עִם יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה,       מֻתָּר:

1.      עיצוב המשנה מבליט את שני המצבים של תערובת ירקות חולין עם תרומה כשיש בתערובת סוג של בצל שמפריש מטעמו על הירקות האחרים.

משנה יא

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַנִּשְׁלָקִים עִם הַתְּרָדִים,                          אֲסוּרִים,

מִפְּנֵי שֶׁהֵם נוֹתְנִין אֶת הַטָּעַם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּרוּב שֶׁל שִׁקְיָא עִם כְּרוּב שֶׁל בַּעַל,            אָסוּר,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹלֵעַ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַמִּתְבַּשְּׁלִין זֶה עִם זֶה,                          מֻתָּרִים, אֶלָּא עִם הַבָּשָׂר.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר,                                                          הַכָּבֵד אוֹסֶרֶת וְאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא פוֹלֶטֶת וְאֵינָהּ בּוֹלָעַת:

1.      עיצוב המשנה מבליט את התכונות של ירקות שמפרישים מטעמם במהלך הבישול. מדובר על תרדין או על כרוב או על בשר או על כבד.

משנה יב

בֵּיצָה שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בִּתְבָלִין אֲסוּרִין,                  אֲפִלּוּ חֶלְמוֹן שֶׁלָּהּ אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹלֵעַ.

מֵי שְׁלָקוֹת וּמֵי כְבָשִׁים שֶׁל תְּרוּמָה,                אֲסוּרִים לְזָרִים:

1.      עיצוב המשנה מחדד שתי הלכות שונות. האחת בנוגע לביצה שהתבשלה עם תבלינים אסורים, והשניה הנוגעת למים שבהם התבשלו ירקות התרומה.

פרק יא

משנה א

אֵין נוֹתְנִין דְּבֵלָה וּגְרוֹגָרוֹת לְתוֹךְ הַמּוּרְיָס,     מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְאַבְּדָן,

אֲבָל נוֹתְנִין אֶת הַיַּיִן לַמּוּרְיָס.

וְאֵין מְפַטְּמִין אֶת הַשֶּׁמֶן,                                

אֲבָל עוֹשִׂין אֶת הַיַּיִן יֵנוּמְלִין.

אֵין מְבַשְּׁלִין יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה,                            מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַמְעִיטוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר,                                            מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ:

1.      עיצוב המשנה מבליט שלשה חלקים . שורות 1-2 מקבילות לשורות 3-4. שורות 5-6 מציינות מחלוקת בין ת"ק לרבי יהודה.

משנה ב

דְּבַשׁ תְּמָרִים, וְיֵין תַּפּוּחִים, וְחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת,

וּשְׁאָר כָּל מֵי פֵרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר                                                     מְחַיֵּב קֶרֶן וְחֹמֶשׁ,

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ                                                     פּוֹטֵר.

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר                                                    מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

לֹא מָנוּ חֲכָמִים שִׁבְעָה מַשְׁקִים כְּמוֹנֵי פְטָמִים

 אֶלָּא אָמְרוּ, שִׁבְעָה מַשְׁקִין טְמֵאִים,               וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין:

1.      עיצוב המשנה מסייע להבין את הנושאים שבמשנה. תשלום קרן וחומש למיץ של פרות תרומה, טומאת משקין לגבי מיצי פרות בכלל.

משנה ג

אֵין עוֹשִׂין                    תְּמָרִים דְּבַשׁ

וְלֹא                              תַפּוּחִים יַיִן,

וְלֹא                              סִתְוָנִיּוֹת חֹמֶץ,

וּשְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָם מִבְּרִיָּתָן בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי,

אֶלָּא זֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבָד.

אֵין סוֹפְגִין אַרְבָּעִים מִשּׁוּם עָרְלָה,                              אֶלָּא עַל הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים.

וְאֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין,                                     אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים.

וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה,                                        אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים.

וְאֵין מַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,                                    אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים:

1.      עיצוב המשנה מתבקש. יש בה שני חלקים. הפרות שאין לשנת אותם לצורך המיץ. והמיוחד בזיתים וענבים. כאשר החלק הזה הוא בתבנית המדברת בעד עצמה.

2.      החריזה והמקצב בולטים.

משנה ד

עֻקְצֵי תְאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת,

וְהַכְּלִיסִים וְהֶחָרוּבִין שֶׁל תְּרוּמָה,                               אֲסוּרִים לְזָרִים:

1.      העיצוב מתבקש במתכונת מקרה ודין.

משנה ה
גַּרְעִינֵי תְרוּמָה,            בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַנְּסָן, אֲסוּרוֹת, וְאִם הִשְׁלִיכָן, מֻתָּרוֹת.

וְכֵן עַצְמוֹת הַקָּדָשִׁים, בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַנְּסָן, אֲסוּרִין, וְאִם הִשְׁלִיכָן, מֻתָּרִין.

הַמֻּרְסָן                        מֻתָּר.

סֻבִּין                            שֶׁל חֲדָשׁוֹת אֲסוּרוֹת, וְשֶׁל יְשָׁנוֹת מֻתָּרוֹת.

וְנוֹהֵג בַּתְּרוּמָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בַּחֻלִּין.

הַמְסַלֵּת קַב אוֹ קַבַּיִם לִסְאָה, לֹא יְאַבֵּד אֶת הַשְּׁאָר, אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע:

1.      עיצוב המנה  מסייע להבחין בחלקיה. מה הדין של חלקים זניחים מהתרומה ומהקודשים. מה הדין של המורסן והסובין . ומה דין המסלת

משנה ו

מְגוּרָה שֶׁפִּנָּה מִמֶּנָּה חִטֵּי תְרוּמָה,       אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְלַקֵּט אַחַת אַחַת,

אֶלָּא מְכַבֵּד כְּדַרְכּוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֻלִּין:

1.      עיצוב המשנה מתבקש ממתכונת המקרה והדין.

משנה ז

וְכֵן חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה,               אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְטַפֵּחַ,

אֶלָּא נוֹהֵג בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בְּחֻלִּין:

1.      עיצוב המשנה מקביל לעיצובה של המשנה הקודמת.

משנה ח

הַמְעָרֶה מִכַּד לְכַד וְנוֹטֵף שָׁלֹשׁ טִפִּים,                                      נוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֻלִּין

הִרְכִּינָהּ וּמִצָּהּ,                                                                        הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה.

וְכַמָּה תְהֵא בִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי וְיוֹלִיכֶנָּה לַכֹּהֵן            אֶחָד מִשְּׁמֹנָה לַשְּׁמִינִית

1.      עיצוב המשנה מחלק אותה לשלשה חלקים. הנוגעים  להבחנה מתי הטיפות הופכות לחולין. 

משנה ט

כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה, מַאֲכִילִין אוֹתָם לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה וְלַתַּרְנְגוֹלִים.

יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִכֹּהֵן,                                                       מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה.

וְכֹהֵן שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ עָלָיו,         לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה.

יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם פָּרָה מִכֹּהֵן,                                                        לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה.

וְכֹהֵן שֶׁשָּׁם פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל,                                                       מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה:

1.      עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלה בין שורה 2 לשורה חמש ובין שורה 3 לשורה 4. שורה 1 היא הכותרת.

משנה י

מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה   בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת, וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת,

וּבַמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִין, וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִין   בִּרְשׁוּת כֹּהֵן

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, וְהִיא לְמוּדָה אֵצֶל אָבִיהָ,              אָבִיהָ מַדְלִיק בִּרְשׁוּתָהּ.

מַדְלִיקִין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה, אֲבָל לֹא בְבֵית הָאֵבֶל,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,          בְּבֵית הָאֵבֶל, אֲבָל לֹא בְבֵית הַמִּשְׁתֶּה.

רַבִּי מֵאִיר                    אוֹסֵר כָּאן וְכָאן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן                   מַתִּיר כָּאן וְכָאן:

1.      עיצוב המשנה מראה שלשה נושאים. שימוש בשמן שריפה, בת ישראל שנשאת לכהן, מחלוקת מרובעת בנוגע להדלקת שמן שריפה בבית האבל ובבית המשתה.