מסכת חגיגה

מחבר: יהודה שוורץ

 פרק א - משנה א

הַכֹּל חַיָּבִין בָּרְאִיָּה,

חוּץ    מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס,

וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשֻׁחְרָרִים,

הַחִגֵּר, וְהַסּוּמָא, וְהַחוֹלֶה, וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו.

אֵיזֶהוּ קָטָן,

כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת,

דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,         

כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו

וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) שָׁלֹשׁ רְגָלִים:

1.     עיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים: מי הם הפטורים ממצוות ראיה, ומי הוא הקטן.

2.     העיצוב מבהיר את המחלוקת בים בית שמאי לבית הלל בנוגע לקטן.

פרק א - משנה ב

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         הָרְאִיָּה שְׁתֵּי כֶסֶף,            וַחֲגִיגָה מָעָה כֶסֶף.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,          הָרְאִיָּה מָעָה כֶסֶף,            וַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כָסֶף:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל

פרק א - משנה ג

עוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד                                                בָּאוֹת מִן הַחֻלִּין,

וְהַשְּׁלָמִים                                                              מִן הַמַּעֲשֵׂר.

יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         מִן הַחֻלִּין,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,          מִן הַמַּעֲשֵׂר:

עיצוב המשנה מבליט את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל.

פרק א - משנה ד

יִשְׂרָאֵל         יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן   בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעְשַׂר בְּהֵמָה,

וְהַכֹּהֲנִים                                   בַּחַטָּאוֹת וּבָאֲשָׁמוֹת וּבַבְּכוֹר וּבֶחָזֶה וָשׁוֹק,

אֲבָל לֹא בָעוֹפוֹת וְלֹא בַמְּנָחוֹת:

1.     עיצוב המשנה מבהיר באיזה בשר יוצאים ידי חובה ישראל ובאיזה בשר הכהנים.

פרק א - משנה ה

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ   

אוֹכְלִים מְרֻבִּים וּנְכָסִים מֻעָטִים,          מֵבִיא שְׁלָמִים מְרֻבִּים וְעוֹלוֹת מֻעָטוֹת.

נְכָסִים מְרֻבִּים וְאוֹכְלִין מֻעָטִין,             מֵבִיא עוֹלוֹת מְרֻבּוֹת וּשְׁלָמִים מֻעָטִין.

זֶה וָזֶה מֻעָט,                                       עַל זֶה נֶאֱמַר, מָעָה כֶסֶף וּשְׁתֵּי כָסֶף.

זֶה וָזֶה מְרֻבִּים,                                   עַל זֶה נֶאֱמַר (דברים טז) 

אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

עיצוב המשנה מציין בצורה בהירה את ארבעת האפשרויות של המצב הכלכלי של האדם ובהתאם צורת הבאת הקרובנות.

פרק א - משנה ו

מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג.

 עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חַג,                              אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.

עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א) 

מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן,

וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:

1.     עיצוב המשנה מראה איך לנהוג בהבאת החגיגה בחג הסוכות ומה קורה אם האדם לא הביא הקורבן עד סוף סוכות.

פרק א - משנה ז

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר,      

אֵיזֶהוּ מְעֻוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקֹן,   זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר.

אִם תֹּאמַר בְּגוֹנֵב וְגוֹזֵל,              יָכוֹל הוּא לְהַחֲזִירוֹ וִיתַקֵּן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר,

אֵין קוֹרִין מְעֻוָּת                         אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתֻקָּן בַּתְּחִלָּה וְנִתְעַוֵּת,

וְאֵיזֶה, זֶה תַּלְמִיד חָכָם הַפּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה:

1.     בהמשך למשנה הקודמת מביאה משנתנו עוד דוגמאות של מעוות לא יתקון. עיצבו המשנה מראה את ההקבלה בין שתי הדוגמאות.

2.     עיצוב המשנה מבליט את ההבדל בין שתי השיטות.

פרק א - משנה ח

הֶתֵּר נְדָרִים פּוֹרְחִין בָּאֲוִיר,                   וְאֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ.

הִלְכוֹת שַׁבָּת, חֲגִיגוֹת וְהַמְּעִילוֹת,          הֲרֵי הֵם כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִין בְּשַׂעֲרָה,

שֶׁהֵן מִקְרָא מֻעָט וַהֲלָכוֹת מְרֻבּוֹת.

הַדִּינִין וְהָעֲבוֹדוֹת,

הַטָּהֳרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת וַעֲרָיוֹת                  יֵשׁ לָהֶן עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ.

הֵן הֵן גּוּפֵי תּוֹרָה:

1.     משנה זאת נכנסה כאן כי נזכרו בה החגיגות. עיצוב המשנה מראה את הקטגוריות השונות של ההלכות, מבחינת המקור שלהם בכתובים.

פרק ב

פרק ב - משנה א

אֵין דּוֹרְשִׁין            בַּעֲרָיוֹת                           בִּשְׁלֹשָׁה

                             וְלֹא בְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית       בִּשְׁנַיִם.

וְלֹא בַמֶּרְכָּבָה                   בְּיָחִיד,

אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ.

כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים,                       רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם,

מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּמַטָּה,

מַה לְּפָנִים, וּמַה לְּאָחוֹר.

וְכָל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ,                           רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם:

1.     עצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים: כיצד מותר ללמוד דברים נסתרים ומה הם הדברים שלא ראוי להתבונן בהם. המשנה נכנסה כאן בגלל העריות שהוזכרו במשנה הקודמת.

פרק ב - משנה ב

יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר          שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ,          יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אוֹמֵר          לִסְמוֹךְ.

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר     שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ,          נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר         לִסְמוֹךְ.

יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר       שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ,          שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר       לִסְמוֹךְ.

שְׁמַעְיָה אוֹמֵר                   לִסְמוֹךְ.                  אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר                 שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ.

הִלֵּל וּמְנַחֵם לֹא נֶחְלְקוּ.

יָצָא מְנַחֵם, נִכְנַס שַׁמַּאי.

שַׁמַּאי אוֹמֵר                    שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ,          הִלֵּל אוֹמֵר                       לִסְמוֹךְ.

הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נְשִׂיאִים,                                וּשְׁנִיִּים לָהֶם אַב בֵּית דִּין

1.     המשנה עוברת לדון במחלוקת על הסמיכה ביום טוב. עיצוב המשנה מאפשר לראות את השתלשלות הזוגות שנחלקו בשאלת הסמיכה.

פרק ב - משנה ג

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים              וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶם, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת    וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל לגבי הסמיכה ביום טוב.

פרק ב - משנה ד

עֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                   יוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                    אֵין יוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת.

וּמוֹדִים שֶׁאִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁיּוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת

. וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְלַבֵּשׁ בְּכֵלָיו,

וּמֻתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִית,

שֶׁלֹּא לְקַיֵּם דִּבְרֵי הָאוֹמְרִין עֲצֶרֶת אַחַר הַשַּׁבָּת:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בנוגע ליום טבוח שחל לאחר חג השבועות כדי להשלים הקרבת הקורבנות.

2.     העיצוב של שלושת השורות האחרונות מלמד על החשש מפני הצדוקים בנוגע למועד חג השבועות.

פרק ב - משנה ה

נוֹטְלִין לַיָּדַיִם         לְחֻלִּין וּלְמַעֲשֵׂר וְלִתְרוּמָה.          וּלְקֹדֶשׁ, מַטְבִּילִין.

וּלְחַטָּאת, אִם נִטְמְאוּ יָדָיו,         נִטְמָא גוּפוֹ:

1.     ממשנתנו עד סוף המסכת נשנות משניות בענייני טומאה וטהרה בגלל שבזמן הקרבת הקורבנות הקפידו הקפדת יתר על דיני הטהרה.

2.     עיצוב המשנה מראה את שלש האפשרויות של הטהרה. נטילת ידיים, טבילת ידיים, טבילת הגוף כולו.

פרק ב - משנה ו

הַטּוֹבֵל לְחֻלִּין         וְהֻחְזַק לְחֻלִּין,        אָסוּר לְמַעֲשֵׂר.

טָבַל לְמַעֲשֵׂר           וְהֻחְזַק לְמַעֲשֵׂר,      אָסוּר לִתְרוּמָה.

טָבַל לִתְרוּמָה,        וְהֻחְזַק לִתְרוּמָה,    אָסוּר לְקֹדֶשׁ.

טָבַל לְקֹדֶשׁ             וְהֻחְזַק לְקֹדֶשׁ,        אָסוּר לְחַטָּאת.

טָבַל לְחָמוּר,                                       מֻתָּר לְקַל.

טָבַל וְלֹא הֻחְזַק,                                  כְּאִלּוּ לֹא טָבָל:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מלשונה ומההדרגתיות שבענייניה. חולין, מעשר, תרומה, קודש, חטאת.

פרק ב - משנה ז

בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ                                                            מִדְרָס לַפְּרוּשִׁין.

בִּגְדֵי פְרוּשִׁין                                                                מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה.

בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְרוּמָה                                                     מִדְרָס לַקֹּדֶשׁ.

בִּגְדֵי קֹדֶשׁ                                                                   מִדְרָס לְחַטָּאת.

יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר        

הָיָה חָסִיד שֶׁבַּכְּהֻנָּה, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ                           מִדְרָס לַקֹּדֶשׁ.

יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָא      

הָיָה אוֹכֵל עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ כָּל יָמָיו, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ  מִדְרָס  לַחַטָּאת:

עיצובה של המשנה מתבקש מלשונה ומההדרגתיות של הבגדים: עם הארץ, פרושין, אוכלי תרומה, אוכלי קודש.

פרק ג

פרק ג - משנה א

חֹמֶר בַּקֹּדֶשׁ מִבַּתְּרוּמָה,   

שֶׁמַּטְבִּילִין כֵּלִים בְּתוֹךְ כֵּלִים לַתְּרוּמָה,           אֲבָל לֹא לַקֹּדֶשׁ.

 אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ וּבֵית הַצְּבִיטָה בַּתְּרוּמָה,          אֲבָל לֹא בַקֹּדֶשׁ.

הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס נוֹשֵׂא אֶת הַתְּרוּמָה,          אֲבָל לֹא אֶת הַקֹּדֶשׁ.

בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְרוּמָה,                                      מִדְרָס לַקֹּדֶשׁ.

לֹא כְמִדַּת הַקֹּדֶשׁ מִדַּת הַתְּרוּמָה,

שֶׁבַּקֹּדֶשׁ        מַתִּיר וּמְנַגֵּב וּמַטְבִּיל וְאַחַר כָּךְ קוֹשֵׁר,

וּבַתְּרוּמָה     קוֹשֵׁר וְאַחַר כָּךְ מַטְבִּיל:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מהשוואת התרומה לקודש. העיצוב מבליט את ההשוואות.

פרק ג - משנה ב

כֵּלִים הַנִּגְמָרִין בְּטָהֳרָה, צְרִיכִין טְבִילָה לַקֹּדֶשׁ,                   אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה.

הַכְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לַקֹּדֶשׁ,                                        אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה.

הָרְבִיעִי בַּקֹּדֶשׁ פָּסוּל,                                                        וְהַשְּׁלִישִׁי בַּתְּרוּמָה.

וּבַתְּרוּמָה, אִם נִטְמֵאת אַחַת מִיָּדָיו,                                   חֲבֶרְתָּהּ טְהוֹרָה.

וּבַקֹּדֶשׁ, מַטְבִּיל שְׁתֵּיהֶן, שֶׁהַיָּד מְטַמָּא אֶת חֲבֶרְתָּהּ בַּקֹּדֶשׁ,   אֲבָל לֹא בַּתְּרוּמָה:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מההשוואה של הקודש לתרומה לנושא הכלים וטבילתם וטהרתם.

פרק ג - משנה ג

אוֹכְלִין אֳכָלִים נְגוּבִין בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת בַּתְּרוּמָה,                 אֲבָל לֹא בַּקֹּדֶשׁ.

הָאוֹנֵן וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים צְרִיכִין טְבִילָה לַקֹּדֶשׁ,                     אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה:

1.     עיצובה של המשנה מתבקש מהשוואת התרומה לקודש.

פרק ג - משנה ד

חֹמֶר בַּתְּרוּמָה,

שֶׁבִּיהוּדָה נֶאֱמָנִים עַל טָהֳרַת יַיִן וְשֶׁמֶן כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה,

וּבִשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים אַף עַל הַתְּרוּמָה.

עָבְרוּ הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים                 וְהֵבִיאוּ לוֹ חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה,

לֹא יְקַבְּלֶנָּה מִמֶּנּוּ, אֲבָל מַנִּיחָהּ לַגַּת הַבָּאָה.

וְאִם אָמַר לוֹ, הִפְרַשְׁתִּי לְתוֹכָהּ רְבִיעִית קֹדֶשׁ,            נֶאֱמָן.

כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן הַמְדֻמָּעוֹת,                נֶאֱמָנִין עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים,

וְקֹדֶם לַגִּתּוֹת שִׁבְעִים יוֹם:

1.     עיצוב המשנה מראה את ההתנהלות עם התרומה בעונות מסוימות לעומת זמנים אחרים.

פרק ג - משנה ה

מִן הַמּוֹדִיעִית וְלִפְנִים                                    נֶאֱמָנִין עַל כְּלֵי חֶרֶס

 מִן הַמּוֹדִיעִית וְלַחוּץ                                     אֵין נֶאֱמָנִים.

כֵּיצַד,

הַקַּדָּר שֶׁהוּא מוֹכֵר הַקְּדֵרוֹת,

נִכְנַס לִפְנִים מִן הַמּוֹדִיעִית,

הוּא הַקַּדָּר וְהֵן הַקְּדֵרוֹת וְהֵן הַלּוֹקְחִים,          נֶאֱמָן.

יָצָא,                                                            אֵינוֹ נֶאֱמָן:

1.     עיצוב המשנה מראה את הנאמנות של המכינים כלי חרס באיזור ירושלים.

פרק ג - משנה ו

הַגַּבָּאִין שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת,

וְכֵן הַגַּנָּבִים שֶׁהֶחֱזִירוּ אֶת הַכֵּלִים,         נֶאֱמָנִין לוֹמַר, לֹא נָגָעְנוּ.

וּבִירוּשָׁלַיִם נֶאֱמָנִין עַל הַקֹּדֶשׁ,

וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל אַף עַל הַתְּרוּמָה:

1.     עיצוב המשנה מראה את הנאמנות של אנשים על הטהרה על הקודש ועל התרומה.

פרק ג - משנה ז

הַפּוֹתֵחַ אֶת חָבִיתוֹ, וְהַמַּתְחִיל בְּעִסָּתוֹ עַל גַּב הָרֶגֶל,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             יִגְמֹר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,            לֹא יִגְמֹר.

מִשֶּׁעָבַר הָרֶגֶל, הָיוּ מַעֲבִירִין עַל טָהֳרַת עֲזָרָה.

עָבַר הָרֶגֶל בְּיוֹם שִׁשִּׁי,       לֹא הָיוּ מַעֲבִירִין,              מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             אַף לֹא בְיוֹם חֲמִישִׁי,        שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים פְּנוּיִין:

1.     עיצוב המשנה מלמד שיש בה שני נושאים הקשורים זה בזה. דין החנווני אחרי הרגל בנוגע ליין ולעיסה. דין הכלים בבית המקדש לאחר הרגל.

2.     העיצוב מסייע להבין שתי המחלוקות בין ת"ק לרבי יהודה.

פרק ג - משנה ח

כֵּיצַד מַעֲבִירִים עַל טָהֳרַת עֲזָרָה.

מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ,

וְאוֹמְרִין לָהֶם, הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא תִגְּעוּ בַּשֻּׁלְחָן וּבַמְּנוֹרָה וּתְטַמְּאוּהוּ

.

כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ,           יֵשׁ לָהֶם שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים,

שֶׁאִם נִטְמְאוּ הָרִאשׁוֹנִים,           יָבִיאוּ שְׁנִיִּים תַּחְתֵּיהֶן.

כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ,           טְעוּנִין טְבִילָה,

חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת,       מִפְּנֵי שֶׁהֵן כַּקַּרְקַע,

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                               מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצֻפִּין:

1.     משנתנו עוסקת בטהרת הכלים במקדש לאחר הרגל. עיצוב המשנה מראה נושאים אחדים בקשר לטהרת הכלים.

העיצוב מראה את ההבדל בין הכלים הרגילים לבין מזבח הזהב ומזבח