מסכת קידושין

מחבר: יהודה שוורץ

 פרק א - משנה א

הָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּשָׁלשׁ דְּרָכִים        וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁתֵּי דְרָכִים.

נִקְנֵית בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר, וּבְבִיאָה.

בְּכֶסֶף,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         בְּדִינָר וּבְשָׁוֶה דִינָר.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,          בִּפְרוּטָה וּבְשָׁוֶה פְרוּטָה.

וְכַמָּה הִיא פְרוּטָה,

אֶחָד מִשְּׁמֹנָה בָאִסָּר הָאִיטַלְקִי

 וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּגֵט וּבְמִיתַת הַבָּעַל.

הַיְבָמָה נִקְנֵית בְּבִיאָה.

וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּחֲלִיצָה וּבְמִיתַת הַיָּבָם

1.     עיצוב המשנה מראה היטב את הדרכים שבהם האשה נקנית או קונה את עצמה וכן היבמה במקביל.

2.     העיצוב מראה יפה את מחלוקת בית הלל ובית שמאי לגבי קידושי כסף.

פרק א - משנה ב

עֶבֶד עִבְרִי נִקְנֶה                                             בְכֶסֶף וּבִשְׁטָר,

וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ                                            בַּשָּׁנִים וּבַיּוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף

 יְתֵרָה עָלָיו אָמָה הָעִבְרִיָּה, שֶׁקּוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּסִימָנִין.

הַנִּרְצָע נִקְנֶה                                                 בִרְצִיעָה,

 וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ                                           בַיּוֹבֵל וּבְמִיתַת הָאָדוֹן:

1.     העיצוב מראה שמשנתנו היא המשך לקודמת והיא משתמשת באותן מטבעות לשון: נקנה - וקונה את עצמו.

2.     העיצוב מראה שמדובר על שלשה סוגי עבדים: עבד עברי, אמה העברייה, ועבד נרצע.

פרק א - משנה ג

עֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה                                            בְכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה,

וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ                                            בְכֶסֶף עַל יְדֵי אֲחֵרִים,

וּבִשְׁטָר עַל יְדֵי עַצְמוֹ,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                         בְּכֶסֶף עַל יְדֵי עַצְמוֹ

 וּבִשְׁטָר עַל יְדֵי אֲחֵרִים,

וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הַכֶּסֶף מִשֶּׁל אֲחֵרִים:

1.     גם משנה זאת מעוצבת כמו קודמותיה כדי להראות איך נקנה העבד הכנעני ואיך הוא קונה את עצמו.

2.     העיצוב מחדד את הבנת המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים.

פרק א - משנה ד

בְּהֵמָה גַסָּה נִקְנֵית   בִּמְסִירָה,

וְהַדַּקָּה         בְּהַגְבָּהָה

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

בְּהֵמָה דַקָּה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה:

1.     המשנה עוברת לקניין בהמה. העיצוב מראה היטב את המחלוקת בין רבי מאיר ורבי אליעזר לבין החכמים לגבי בהמה דקה..

פרק א - משנה ה

נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת                    נִקְנִין            בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה.

וְשֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת,                           אֵין נִקְנִין      אֶלָּא בִמְשִׁיכָה

 נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת,                 נִקְנִין            עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת,

בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה.

וְזוֹקְקִין נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת

אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת            לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן:

1.     משנתנו עוברת לקניין נכסים. העיצוב מראה את ההבדל בין נכסי דלא ניידי לבין נכסי דניידי. וכן את הזיקה בין שני סוגי הנכסים.

פרק א - משנה ו

כָּל הַנַּעֲשֶׂה דָמִים בְּאַחֵר,                      כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה, נִתְחַיֵּב זֶה בַחֲלִיפָיו.

כֵּיצַד.

הֶחֱלִיף שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר,        כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה, נִתְחַיֵּב זֶה בַחֲלִיפָיו.

רְשׁוּת הַגָּבוֹהַּ,                   בְּכֶסֶף

וּרְשׁוּת הַהֶדְיוֹט,               בַּחֲזָקָה.

אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ,      כִּמְסִירָתוֹ לַהֶדְיוֹט:

1.     העיצוב מראה שבמשנה שני חלקים: קניין חליפין, וצורת הקנייה של הקודש.

2.     העיצוב של שלש השורות הראשונות מראה את הכלל ואת הדוגמא בהקבלה.

פרק א - משנה ז

כָּל מִצְוֹת הַבֵּן עַל הָאָב,                        אֲנָשִׁים חַיָּבִין וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת.

וְכָל מִצְוֹת הָאָב עַל הַבֵּן,                       אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין

 וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ,             אֲנָשִׁים חַיָּבִין וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת

 וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ,        אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין.

וְכָל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה,

בֵּין שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ בֵּין שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין,

חוּץ מִבַּל תַּשְׁחִית וּבַל תַּקִּיף וּבַל תִּטַּמָּא לְמֵתִים:

1.     משנתנו עוברת מדיני הקניינים לחיוב הנשים במצוות. עיצוב המשנה מתבקש מחמת הלשונות המשותפים בחלקיה.

2.     עיצוב המשנה מראה מה הוא החידוש במשנה. דהיינו פטור נשים משני סוגי מצוות.

פרק א - משנה ח

הַסְּמִיכוֹת וְהַתְּנוּפוֹת, וְהַהַגָּשׁוֹת, וְהַקְּמִיצוֹת, וְהַהַקְטָרוֹת,

וְהַמְּלִיקוֹת, וְהַהַזָּאוֹת וְהַקַּבָּלוֹת,                              נוֹהֲגִין בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְנָשִׁים,

חוּץ מִמִּנְחַת סוֹטָה וּנְזִירָה, שֶׁהֵן מְנִיפוֹת:

1.     עיצוב המשנה מראה עוד מעגל של דברים שלא נוהגים בנשים.

פרק א - משנה ט

כָּל מִצְוָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בָאָרֶץ               אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָאָרֶץ.

וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בָאָרֶץ                           נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ,

חוּץ מִן הָעָרְלָה וְכִלְאָיִם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                              אַף מִן הֶחָדָשׁ:

1.     על דרך השרשור עוברת משנתנו ממצוות הנשים לקטגוריות שונות של מצוות. עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההשוואה בין סוגי המצוות.

פרק א - משנה י

כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת,              מְטִיבִין לוֹ וּמַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ.

וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת,     אֵין מְטִיבִין לוֹ וְאֵין מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו

וְאֵינוֹ נוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ.

כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַמִּקְרָא וּבַמִּשְׁנָה וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ,                   לֹא בִמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא,

שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ד) וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.

וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא בַמִּקְרָא וְלֹא בַמִּשְׁנָה וְלֹא בְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב:

1.     משנתנו החותמת את הפרק משלבת דברי אגדה. עיצוב מאפשר השוואה בין מי שעושה לבין מי שלא עושה.

2.     עיצוב שלש השורות האחרונות מראה גם כן את ההקבלה בין מי שישנו לבין מי שאינו.

פרק ב

פרק ב - משנה א

הָאִישׁ           מְקַדֵּשׁ                             בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ.

הָאִשָּׁה         מִתְקַדֶּשֶׁת                        בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ.

הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה      בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ.

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, הִתְקַדְּשִׁי לִי בִתְמָרָה זוֹ, הִתְקַדְּשִׁי לִי בְזוֹ,

אִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה,           מְקֻדֶּשֶׁת.

וְאִם לָאו,               אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

בְּזוֹ וּבְזוֹ וּבְזוֹ, אִם יֵשׁ שָׁוֶה פְרוּטָה בְּכֻלָּן,         מְקֻדֶּשֶׁת.

הָיְתָה אוֹכֶלֶת רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה,                     אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת,

עַד שֶׁיְּהֵא בְאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה:

1.     עיצוב המשנה מראה שיש בה שני חלקים. קידושין על ידי שליח וקידושין בתמרה שאין בה שווה פרוטה.

2.     עיצוב החלק השני מראה את האפשרויות השונות בקידושין בתמרה.

פרק ב - משנה ב

הִתְקַדְּשִׁי לִי            בְכוֹס זֶה שֶׁל יַיִן,               וְנִמְצָא שֶׁל דְּבָשׁ

                                      שֶׁל דְּבָשׁ,                וְנִמְצָא שֶׁל יַיִן.

בְּדִינָר זֶה שֶׁל כֶּסֶף,           וְנִמְצָא שֶׁל זָהָב.

שֶׁל זָהָב,                וְנִמְצָא שֶׁל כֶּסֶף.

עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר,         וְנִמְצָא עָנִי.

עָנִי,              וְנִמְצָא עָשִׁיר,         אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,   אִם הִטְעָהּ לְשֶׁבַח מְקֻדֶּשֶׁת:

1.     עיצוב המשנה מראה את המחלוקת העקרונית בין ת"ק לבין רבי שמעון.

2.     עיצוב דברי ת"ק מתבקש לאור שתי האפשרויות בנוגע לכל מקרה.

פרק ב - משנה ג

עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹהֵן,           וְנִמְצָא לֵוִי.

לֵוִי,              וְנִמְצָא כֹהֵן.

נָתִין,            וְנִמְצָא מַמְזֵר.

מַמְזֵר,          וְנִמְצָא נָתִין.

בֶּן עִיר,         וְנִמְצָא בֶן כְּרַךְ

                                                בֶּן כְּרַךְ,        וְנִמְצָא בֶן עִיר.

עַל מְנָת שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב לַמֶּרְחָץ,     וְנִמְצָא רָחוֹק.

רָחוֹק,          וְנִמְצָא קָרוֹב.

עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בַת אוֹ שִׁפְחָה גַדֶּלֶת,               וְאֵין לוֹ.

אוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי,                   וְיֶשׁ לוֹ

                   עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי בָנִים,               וְיֶשׁ לוֹ.

אוֹ עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי,                    וְאֵין לוֹ.

וּבְכֻלָּם, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרָה,

בְּלִבִּי הָיָה לְהִתְקַדֵּשׁ לוֹ,                                 אַף עַל פִּי כֵן אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

וְכֵן הִיא שֶׁהִטְעַתּוּ:

1.     משנתנו דומה למשנה הקודמת והעיצוב שלה גם מבליט את הסגנון של דבר והיפוכו, ובכך עיצוב המשנה מבליט את שירת המשנה.

2.     עיצוב שלש השורות האחרונות מוסיף נופך שמבהיר נקודות עקרוניות.

פרק ב - משנה ד

הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ, צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְלוֹנִית בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי,

וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר,        אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת

 הֲרֵי הִיא בְמָקוֹם פְּלוֹנִי,   וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר,                 הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת האבחנה בין שני הסגנונות שנקט בהן המשלח.

פרק ב - משנה ה

הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים

וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים,                  אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

כְּנָסָהּ סְתָם                      וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים,                  תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה.

עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין,                     אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

כְּנָסָהּ סְתָם                       וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין,                    תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה.

כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בַּכֹּהֲנִים,             פּוֹסְלִים בַּנָּשִׁים:

1.     עיצוב המשנה מבליט את שתי האפשרויות המקבילות שבמשנה: נדרים ומומין.

פרק ב - משנה ו

הַמְקַדֵּשׁ       שְׁתֵּי נָשִׁים              בְּשָׁוֶה פְרוּטָה,

אוֹ               אִשָּׁה אַחַת             בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה,

אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכָּאן,          אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת,

שֶׁמֵּחֲמַת קִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח.

וְכֵן קָטָן       שֶׁקִּדֵּשׁ:

1.     ארבע השורות הראשונות מעוצבות בצורה המבליטה את הלכת הסבלונות.

2.     עיצוב השורה האחרונה מבהיר שגם בקטן הסבלונות לא עוזרים.

פרק ב - משנה ז

הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ, כְּאַחַת,                  אֵינָן מְקֻדָּשׁוֹת.

וּמַעֲשֶׂה בְחָמֵשׁ נָשִׁים וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,

וְלִקֵּט אֶחָד כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵנִים,

וְשֶׁלָּהֶם הָיְתָה וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיְתָה,

וְאָמַר הֲרֵי כֻלְּכֶם מְקֻדָּשׁוֹת לִי בְכַלְכָּלָה זוֹ,

וְקִבְּלָה אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כֻלָּן,

וְאָמְרוּ חֲכָמִים,                                                                אֵין הָאֲחָיוֹת מְקֻדָּשׁוֹת:

1.     מי שמקדש עריות אין הקידושין תופסים ולא צריך גט. עיצוב המשנה מסייע להבין את המעשה בחמש נשים ואת הערת חכמים.

פרק ב - משנה ח

הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ, בֵּין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים,        אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד,                                        לֹא קִדֵּשׁ,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                בְּשׁוֹגֵג                    לֹא קִדֵּשׁ

                                                          בְּמֵזִיד                    קִדֵּשׁ.

וּבְהֶקְדֵּשׁ,                         בְּמֵזִיד                    קִדֵּשׁ

וּבְשׁוֹגֵג                   לֹא קִדֵּשׁ,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                בְּשׁוֹגֵג                    קִדֵּשׁ,

בְּמֵזִיד                    לֹא קִדֵּשׁ:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה בשני המקרים (דעות הפוכות).

פרק ב - משנה ט

הַמְקַדֵּשׁ       בְּעָרְלָה

בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם,

בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל,

וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה,

בְּצִפֳּרֵי מְצֹרָע,

וּבִשְׂעַר נָזִיר,

וּפֶטֶר חֲמוֹר,

וּבָשָׂר בְּחָלָב,

וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה,               אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

מְכָרָן וְקִדֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן,                  מְקֻדֶּשֶׁת

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את ההבדל בין קידושין באיסורי הנאה עצמם לבין קידושין בדמי איסורי ההנאה.

פרק ב - משנה י

הַמְקַדֵּשׁ       בִּתְרוּמוֹת

וּבְמַעַשְׂרוֹת

וּבְמַתָּנוֹת

וּבְמֵי חַטָּאת

וּבְאֵפֶר חַטָּאת,       הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת,

וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל:

1.     הניגוד למשנה הקודמת עיצוב משנתנו מראה שבדברים שאינם איסור הנאה אפשר לקדש.

פרק ג

פרק ג - משנה א

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ,       צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְלוֹנִית וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לְעַצְמוֹ,        מְקֻדֶּשֶׁת

 וְכֵן הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם,

וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם,     מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי

 בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן,            תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה

 מֵעַכְשָׁיו וּלְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם,

וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם,

מְקֻדֶּשֶׁת וְאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת

 בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן אוֹ בַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל,                              לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה:

1.     במשנתנו שני מצבים.  העיצוב  מראה שבמצב הראשון שני מקרים ובמצב השני מקרה אחד.

2.     העיצוב מקביל את המשפטים בת ישראל לכהן שהם ביטוי לשאלה אם הקידושין תופסים או לא.

פרק ג - משנה ב

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי

עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לָךְ מָאתַיִם זוּז,                       הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְהוּא יִתֵּן.

עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לָךְ מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם,

נָתַן לָהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים,                                   מְקֻדֶּשֶׁת.

וְאִם לָאו,                                  אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת

 עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי מָאתַיִם זוּז,                                   הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיֶשׁ לוֹ.

עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ מָאתַיִם זוּז,                                   הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיַרְאֶה לָהּ

 וְאִם הֶרְאָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן,                                          אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת:

1.     עיצוב המשנה מראה אפשרויות אחדות של ניסוח תנאי בלשון הקידושין. העיצוב מאפשר להבחין מתי מקודשת ומתי לא.

2.     העיצוב מבהיר בצד ימין את נוסח האמירה שלו ובצד שמאל את הדין אם מקודשת או לא.

פרק ג - משנה ג

עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בֵית כּוֹר עָפָר,                                  הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיֶשׁ לוֹ.

עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בְמָקוֹם פְּלוֹנִי,    אִם יֶשׁ לוֹ בְאוֹתוֹ מָקוֹם,   מְקֻדֶּשֶׁת.

וְאִם לָאו,                        אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת

 עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ בֵּית כּוֹר עָפָר,                                הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיַרְאֶנָּה.

וְאִם הֶרְאָהּ בַּבִּקְעָה,                                                אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת:

1.     משנתנו היא המשך למשנה הקודמת. העיצוב שלה דומה למשנה הקודמת הנוסח של אמירת הבעל בצד ימין והאם מקודשת או לא בצד שמאל.

פרק ג - משנה ד

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,    כָּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, אֵינוֹ תְנַאי,

 שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לב), וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם       אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן,

וּכְתִיב,                                                         וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים.

רַבִּי חֲנִינָא בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,      צָרִיךְ הָיָה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ,

שֶׁאִלְמָלֵא כֵן, יֵשׁ בְּמַשְׁמַע

שֶׁאֲפִלּוּ בְאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא יִנְחָלוּ:

1.     עיצוב המשנה מבליט את דרישת רבי מאיר לתנאי כפול ואת עמדת רבי חנינא בן גמליאל שסבור שאין צורך בתנאי כפול, ואי אפשר ללמוד חובת תנאי כפול מתנאי בני גד ובני ראובן.

פרק ג - משנה ה

הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר, כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹהֶנֶת וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה,

לְוִיָּה וַהֲרֵי הִיא כֹהֶנֶת,

עֲנִיָּה וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה,

עֲשִׁירָה וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה,    הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת,

מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ

 הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי

לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּר אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּרִי,

לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי,

לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעֲלֵךְ אוֹ לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתֵךְ,

לְאַחַר שֶׁיַּחֲלֹץ לָךְ יְבָמֵךְ,                                           אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, אִם יָלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה הֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִי, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

אִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מְעֻבֶּרֶת וְהֻכַּר עֻבָּרָהּ, דְּבָרָיו קַיָּמִין,

וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה, מְקֻדֶּשֶׁת:

1.     עיצוב המשנה מראה שני חלקים. הראשון כשהבעל חשב דבר מה והתברר שהמצב שונה. והשני הוא המשך לשון תנאי בקידושין.

2.     עיצוב החלק השני מעמיד את הניגוד בין השורה השלישית מהסוף לבין שתי השורות האחרונות. 

פרק ג - משנה ו

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי

עַל מְנָת שֶׁאֲדַבֵּר עָלַיִךְ לַשִּׁלְטוֹן וְאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ כְּפוֹעֵל,

דִּבֶּר עָלֶיהָ לַשִּׁלְטוֹן וְעָשָׂה עִמָּהּ כְּפוֹעֵל,             מְקֻדֶּשֶׁת

 וְאִם לָאו,    אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אַבָּא,                                    רָצָה הָאָב,    מְקֻדֶּשֶׁת.

וְאִם לָאו      אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת.

מֵת הָאָב,                                                     הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת.

מֵת הַבֵּן, מְלַמְּדִין הָאָב לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה:

1.     עיצוב המשנה מראה את לשונות התנאים ואת הדין בכל מקרה שהתנאי מתקיים או אינו מתקיים.

2.     עיצוב שתי השורות האחרונות מראה הקבלה בין מת האב לבין מת הבן.

פרק ג - משנה ז

קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי     וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִדַּשְׁתִּיהָ,

וּבָא אֶחָד וְאָמַר      אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ,                            נֶאֱמָן.

זֶה אָמַר                 אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ

וְזֶה אָמַר                אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ,                            שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט.

וְאִם רָצוּ,                                                               אֶחָד נוֹתֵן גֵּט

וְאֶחָד כּוֹנֵס:

1.     עיצוב המשנה מבהיר יפה את המקרה ואת האפשרויות השונות לפתרון הסיבוך ההלכתי.

פרק ג - משנה ח

קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי,

קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה,        וַהֲרֵי הִיא קְטַנָּה,              נֶאֱמָן

 קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה,       וַהֲרֵי הִיא גְדוֹלָה,             אֵינוֹ נֶאֱמָן.

נִשְׁבֵּית וּפְדִיתִיהָ, בֵּין שֶׁהִיא קְטַנָּה בֵּין שֶׁהִיא גְדוֹלָה,                     אֵינוֹ נֶאֱמָן.

מִי שֶׁאָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ יֶשׁ לִי בָנִים,                                           נֶאֱמָן.

יֶשׁ לִי אַחִים,                                       אֵינוֹ נֶאֱמָן.

הַמְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ סְתָם,    אֵין הַבּוֹגְרוֹת בִּכְלָל:

1.     עיצוב המשנה מראה שישבה שני חלקים: נאמנו האב על ביתו הקטנה ונאמנו האדם בשעת מיתתו.

2.     עיצוב המשנה מבהיר את נאמנותו או אי נאמנותו של האב בנוגע לקידושי בתו. בצד ימין טענת האב ובצד שמאל נאמנותו או אינאמנותו.

פרק ג - משנה ט

מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִתֵּי בָנוֹת מִשְּׁתֵּי נָשִׁים

וְאָמַר קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה

וְאֵינִי יוֹדֵעַ    אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת

אוֹ גְדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת,

אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת         שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת,

כֻּלָּן אֲסוּרוֹת,          חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר

כֻּלָּן מֻתָּרוֹת,           חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת.

קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַקְּטַנָּה

וְאֵינִי יוֹדֵעַ    אִם קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת

אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת,

אוֹ גְדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת         שֶׁהִיא קְטַנָּה מִן הַקְּטַנּוֹת שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת,

כֻּלָּן אֲסוּרוֹת,          חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,

כֻּלָּן מֻתָּרוֹת,           חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת:

1.     עיצוב משנה זאת חשוב כדי להבהיר את התסבוכת ההלכתית, כשלאדם יש הרבה בנות, והוא אמר קידשתי את הגדולה או קידשתי את הקטנה, ולא ברור למי הוא התכוון..

פרק ג - משנה י

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, קִדַּשְׁתִּיךְ   וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתָּנִי,

הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו.

הִיא אוֹמֶרֶת קִדַּשְׁתָּנִי        וְהוּא אוֹמֵר לֹא קִדַּשְׁתִּיךְ,

הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו.

קִדַּשְׁתִּיךְ,                         וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא בִתִּי,

הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה,

וּגְדוֹלָה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו.

הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה,

וּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו:

1.     עיצוב המשנה מאפשר להבין את המצב במקרה שיש סתירה בין דברי האיש לדברי האשה.

פרק ג - משנה יא

קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתֵּךְ וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא אוֹתִי,

הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה, וּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו,

הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה, וּגְדוֹלָה אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו:

1.     גם עיצוב משנהב זאת מסייע להבין את הדין במקרה של חילוקי דעות בין האיש והאשה.

פרק ג - משנה יב

כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְאֵין עֲבֵרָה,                          הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר

          וְאֵיזֶה,

זוֹ כֹהֶנֶת, לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּשְּׂאוּ לְכֹהֵן וּלְלֵוִי וּלְיִשְׂרָאֵל.

וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְיֵשׁ עֲבֵרָה                           הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם

          וְאֵיזוֹ,

זוֹ אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,

מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין.

וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין

אֲבָל יֶשׁ לָהּ עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁין,                               הַוָּלָד מַמְזֵר.

וְאֵיזֶה,

זֶה הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.

וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ לֹא עָלָיו וְלֹא עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁין,    הַוָּלָד כְּמוֹתָהּ.

וְאֵיזֶה,

זֶה וְלַד שִׁפְחָה וְנָכְרִית:

1.     עיצוב המשנה מאפשר להבין את המצבים השונים במקרה של נישואין בעייתיים בנוגע למעמדו של התינוק הנולד מנישואין אלה.

פרק ג - משנה יג

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יְכוֹלִין מַמְזֵרִים לִטַּהֵר

 כֵּיצַד.

מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא שִׁפְחָה,         הַוָּלָד עֶבֶד.

שִׁחְרְרוֹ,                           נִמְצָא הַבֵּן בֶּן חוֹרִין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,           הֲרֵי זֶה עֶבֶד מַמְזֵר

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין רבי טרפון שמציע לטהר ממזר לבין רבי אליעזר שטוען שהצעתו של רבי טרפון לא קבילה.

פרק ד

פרק ד - משנה א

עֲשָׂרָה יוֹחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל,

כַּהֲנֵי,  לְוִיֵּי,  יִשְׂרְאֵלֵי, חֲלָלֵי, גֵּרֵי, וַחֲרוּרֵי, מַמְזֵרֵי, נְתִינֵי, שְׁתוּקֵי, וַאֲסוּפֵי.

כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי,                                      מֻתָּרִים לָבֹא זֶה בָזֶה.

לְוִיֵּי,  יִשְׂרְאֵלֵי, חֲלָלֵי, גֵּרֵי וַחֲרוּרֵי                    מֻתָּרִים לָבֹא זֶה בָזֶה.

גֵּרֵי וַחֲרוּרֵי, מַמְזֵרֵי וּנְתִינֵי שְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי,      כֻּלָּם מֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָזֶה:

1.עיצוב המשנה מראה יפה את חלוקת עשרת היוחסין שבמשפט הראשון של המשנה לקבוצות שמותרות לבא זה בזה. הקבוצות מסודרות בצורה מדורגת.

פרק ד - משנה ב

וְאֵלּוּ הֵם שְׁתוּקֵי,    כֹּל שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת אִמּוֹ   וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת אָבִיו.

אֲסוּפֵי,                  כֹּל שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק        וְאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אָבִיו וְלֹא אִמּוֹ.

אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא לִשְׁתוּקֵי, בְּדוּקֵי:

1.     העיצוב של המשנה מבהיר מה הם שתוקי ואסופי.

פרק ד - משנה ג

כָּל הָאֲסוּרִים לָבֹא בַקָּהָל,           מֻתָּרִים לָבֹא זֶה בָזֶה.

רַבִּי יְהוּדָה                                 אוֹסֵר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

          וַדָּאָן בְּוַדָּאָן,                     מֻתָּר.

וַדָּאָן בִּסְפֵקָן

וּסְפֵקָן בְּוַדָּאָן

וּסְפֵקָן בִּסְפֵקָן,                 אָסוּר

 וְאֵלּוּ הֵן הַסְּפֵקוֹת, שְׁתוּקִי, אֲסוּפִי וְכוּתִי:

1.     העיצוב מראה את המחלוקת המשולשת שבמשנה בין ת"ק, רבי יהודה, ורבי אליעזר.

פרק ד - משנה ד

הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כֹהֶנֶת צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמֹנֶה

 אִמָּהּ וְאֵם אִמָּהּ,

וְאֵם אֲבִי אִמָּהּ וְאִמָּהּ,

וְאֵם אָבִיהָ וְאִמָּהּ,

וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ וְאִמָּהּ.

לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית,     מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָת:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת כשרות בני המשפחה שיש לבדוק כאשר נושאים בת כהן או כאשר נושאים בת לוי או ישראל. הבדיקות של בת לוי או ישראל יותר מוקפדות כי אצל בת כהן יש זהירות יתר ביוחסין.

פרק ד - משנה ה

אֵין בּוֹדְקִין            לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה,

וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה,

וְלֹא מִן סַנְהֶדְרִין וּלְמָעְלָה.

וְכֹל שֶׁהֻחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה,

מַשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה וְאֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֵיהֶן.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בָּעַרְכֵי הַיְשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִי.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר,    אַף מִי שֶׁהָיָה מֻכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ

1.     עיצוב המשנה עושה סדר ברשימה של המיוחסים שלא צריכים בדיקה.

פרק ד - משנה ו

בַּת חָלָל זָכָר,                   פְּסוּלָה מִן הַכְּהֻנָּה לְעוֹלָם

 יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה,       בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה

 חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל,    בִּתּוֹ פְסוּלָה לַכְּהֻנָּה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את המקרים בצד ימין ואת דין הכשרות או הפסול בצד שמאל.

פרק ד - משנה ז

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר,

יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת,        בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה.

וְגֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל,      בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה.

אֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת,       בִּתּוֹ פְסוּלָה לַכְּהֻנָּה.

אֶחָד גֵּר

וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים,

אֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת,     עַד שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר

 אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת,        בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה:

1.     עיצוב המשנה עוזר להבין את קשרי הנישואין השונים ואת מעמד הנולדים מנישואין כאלה.

2.     העיצוב מבליט את נקודת המחלוקת שבין ת"ק לבין רבי יוסי בנוגע לגר שנשא גיורת.

פרק ד - משנה ח

הָאוֹמֵר, בְּנִי זֶה מַמְזֵר,                                                      אֵינוֹ נֶאֱמָן.

וַאֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם אוֹמְרִים עַל הָעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ מַמְזֵר הוּא,        אֵינָם נֶאֱמָנִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             נֶאֱמָנִים:

1.     העיצוב מראה יפה את המחלוקת שהין ת"ק לבין רבי יהודה לגבי נאמנות ההורים בנוגע לכשרות התינוק שלהם.

פרק ד - משנה ט

מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ וְהָלַךְ הוּא וְקִדְּשָׁהּ,

אִם שֶׁלּוֹ קָדְמוּ,                קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין.

וְאִם שֶׁל שְׁלוּחוֹ קָדְמוּ,      קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין.

וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ,                שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט.

וְאִם רָצוּ,                         אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס.

וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ, וְהָלְכָה וְקִדְּשָׁהּ אֶת עַצְמָהּ,   

אִם שֶׁלָּהּ קָדְמוּ,               קִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשִׁין.

וְאִם שֶׁל שְׁלוּחָהּ קָדְמוּ,     קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין.

וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ,                שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין לָהּ גֵּט.

וְאִם רָצוּ,                         אֶחָד נוֹתֵן לָהּ גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס:

1.     במשנתנו שני חלקים מקבילים. העיצוב מסייע להבין את הדין בשני המקרים: באיש ששלח שליח לקדש את ביתו ובאשה ששלחה שליח לקדש עצמה.

פרק ד - משנה י

מִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְאָמַר,

אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת עִמִּי לִמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי הִיא זוֹ וְאֵלּוּ בָנֶיהָ,

אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה, לֹא עַל הָאִשָּׁה וְלֹא עַל הַבָּנִים.

מֵתָה וְאֵלּוּ בָנֶיהָ,     מֵבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים

                                      וְאֵינוֹ מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה:

1.     העיצוב של המשנה מסייע להבין את ההבדל בין המקרה שהאיש חוזר עם אשתו ובניו לבין המקרה שהוא חוזר רק עם הבנים בלי האשה.

פרק ד - משנה יא

אִשָּׁה נָשָׂאתִי בִּמְדִינַת הַיָּם,

הֲרֵי הִיא זוֹ וְאֵלּוּ בָנֶיהָ,     מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְאֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים  

מֵתָה, וְאֵלּוּ בָנֶיהָ,             צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְעַל הַבָּנִים:

משנה זאת מעוצבת בדומה לקודמתה . העיצוב מבהיר גם כאן את ההבדל בין מצב שהאיש מגיע עם אשה ובנים לבין מצב שהוא מגיע עם הבנים בלבד בלי האשה.

פרק ד - משנה יב

לֹא יִתְיַחֵד אָדָם                עִם שְׁתֵּי נָשִׁים,

אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

אַף אִישׁ אֶחָד מִתְיַחֵד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים     בִּזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּפֻנְדְּקִי,

מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמַּרְתּוֹ.

מִתְיַחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ, וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּקֵרוּב בָּשָׂר.

וְאִם הִגְדִּילוּ,                             זוֹ יְשֵׁנָה בִכְסוּתָהּ וְזֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ:

1.     משנתנו מציע הלכות בנוגע לצניעות וייחוד. העיצוב מסייע להבחין בין המקרים השונים.

2.     העיצוב מחדד את המחלוקת בין ת"ק לבין רבי שמעון.

פרק ד - משנה יג

לֹא יִלְמַד אָדָם רַוָּק סוֹפְרִים,

וְלֹא תִלְמַד אִשָּׁה סוֹפְרִים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, לֹא יִלְמַד סוֹפְרִים:

1.     עיצוב משנה קצרה זאת מסייע להבנת ההרחקות הנדרשות בנוגע לייחוד.

פרק ד - משנה יד

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

לֹא יִרְעֶה רַוָּק בְּהֵמָה,

וְלֹא יִישְׁנוּ שְׁנֵי רַוָּקִים בְּטַלִּית אֶחָת.

וַחֲכָמִים מַתִּירִין.

כָּל שֶׁעִסְקוֹ עִם הַנָּשִׁים,     לֹא יִתְיַחֵד     עִם הַנָּשִׁים.

וְלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת             בֵּין הַנָּשִׁים.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,

לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה,

וְיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהָעשֶׁר וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ

 שֶׁאֵין אֻמָּנוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת,

שֶׁלֹּא עֲנִיּוּת מִן הָאֻמָּנוּת

וְלֹא עֲשִׁירוּת מִן הָאֻמָּנוּת,

אֶלָּא הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ

 רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר

 רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֻמָּנוּת,      וְהֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְצַעַר.

וַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי,

וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי,                        אֵינוֹ דִין שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְצַעַר.

אֶלָּא שֶׁהֲרֵעוֹתִי מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי.

אַבָּא גֻרְיָן אִישׁ צַדְיָן אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא גֻרְיָא,

לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ, חַמָּר, גַּמָּל, סַפָּר סַפָּן, רוֹעֶה, וְחֶנְוָנִי,

שֶׁאֻמָּנוּתָן אֻמָּנוּת לִסְטִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ,

הַחַמָּרִין,                רֻבָּן רְשָׁעִים,

וְהַגַּמָּלִין,                רֻבָּן כְּשֵׁרִים.

הַסַּפָּנִין,                 רֻבָּן חֲסִידִים.

טוֹב שֶׁבָּרוֹפְאִים,     לְגֵיהִנֹּם.

וְהַכָּשֵׁר שֶׁבַּטַּבָּחִים, שֻׁתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק.

רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר,

מַנִּיחַ אֲנִי כָּל אֻמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם

וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תוֹרָה,

שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִשְּׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה

וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא.

וּשְׁאָר כָּל אֻמָּנוּת אֵינָן כֵּן.

כְּשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חֹלִי

אוֹ לִידֵי זִקְנָה

אוֹ לִידֵי יִסּוּרִין       וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ,

הֲרֵי הוּא מֵת בְּרָעָב.

אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן

אֶלָּא                                         מְשַׁמַּרְתּוֹ מִכָּל רָע             בְּנַעֲרוּתוֹ

וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְזִקְנוּתוֹ.

בְּנַעֲרוּתוֹ, מַה הוּא אוֹמֵר (ישעיה מ)                וְקֹוֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ.

בְּזִקְנוּתוֹ, מַהוּ אוֹמֵר (תהלים צב)                   עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה

 וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (בראשית כד)

וְאַבְרָהָם זָקֵן, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל.

מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם כו)

עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:

1.     עיצוב משנה חותמת זאת מראה שיש בתחילתה הלכות אחדות הנוגעות לצניעות וייחוד, ואחר כך היא עוברת לענייני אגדה הקשורים לאומנות הראויה שיבחר בה האדם.

2.     עיצוב החלק שבו דנה המשנה במלאכות הראויות מבליט את ההמלצה החמה של החכמים שהאדם יעסוק בנושאים הקשורים ללימוד התורה.