מסכת כתובות

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה א

בְּתוּלָה נִשֵּׂאת         לַיּוֹם הָרְבִיעִי, וְאַלְמָנָה לַיּוֹם הַחֲמִישִׁי.

שֶׁפַּעֲמַיִם בַּשַּׁבָּת בָּתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין בָּעֲיָרוֹת,

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי,

שֶׁאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים, הָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את הדין של ימי השבוע המתאימים לנישואין .

פרק א - משנה ב

בְּתוּלָה,        כְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם      וְאַלְמָנָה, מָנֶה.

בְּתוּלָה אַלְמָנָה, גְּרוּשָׁה, וַחֲלוּצָה מִן הָאֵרוּסִין,

כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם, וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים.

הַגִּיּוֹרֶת, וְהַשְּׁבוּיָה, וְהַשִּׁפְחָה

שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ, וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ,

פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,

כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם, וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים:

1.     עיצוב המשנה מחדד את דין סכום הכתובה ואת דין טענת בתולים בהתאם לנסיבות.

פרק א - משנה ג

הַגָּדוֹל שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה, וְקָטָן שֶׁבָּא עַל הַגְּדוֹלָה,        וּמֻכַּת עֵץ, כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                                   מֻכַּת עֵץ, כְּתֻבָּתָהּ מָנֶה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בנוגע לכתובת מוכת עץ.

פרק א - משנה ד

בְּתוּלָה אַלְמָנָה, גְּרוּשָׁה, וַחֲלוּצָה, מִן הַנִּשּׂוּאִין

,                                                                  כְּתֻבָּתָהּ מָנֶה, וְאֵין לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים.

הַגִּיּוֹרֶת, וְהַשְּׁבוּיָה, וְהַשִּׁפְחָה,

שֶׁנִּפְדּוּ, וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ, וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ,

יְתֵרוֹת עַל בְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,

כְּתֻבָּתָן מָנֶה, וְאֵין לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִין

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את דין האשה שכנראה איננה בתולה.

פרק א - משנה ה

הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בְעֵדִים,

אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיַחֵד עִמָּהּ.

אַחַת אַלְמְנַת יִשְׂרָאֵל וְאַחַת אַלְמְנַת כֹּהֵן,        כְּתֻבָּתָן מָנֶה.

בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים הָיוּ גוֹבִין לַבְּתוּלָה אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וְלֹא מִחוּ בְיָדָם חֲכָמִים:

1.     עיצוב המשנה מראה בה שלשה נושאים.

פרק א - משנה ו

הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים,

הִיא אוֹמֶרֶת,                             מִשֶּׁאֵרַסְתַּנִי נֶאֱנַסְתִּי,        וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֶךָ.

וְהַלָּה אוֹמֵר, לֹא כִי אֶלָּא             עַד שֶׁלֹּא אֵרַסְתִּיךְ,            וְהָיָה מִקָּחִי מֶקַּח טָעוּת.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים,      נֶאֱמֶנֶת

 רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,                               לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין

אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת בְּעוּלָה עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס,

 וְהִטְעַתּוּ, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:

1.     עיצוב המשנה מבליט את המחלוקת העקרונית שבין רבן גמליאל ורבי אליעזר מצד אחד לבין רבי יהושע מצד שני. האם מאמינים לאשה או לבעל.

פרק א - משנה ז

הִיא אוֹמֶרֶת                     מֻכַּת עֵץ אָנִי,

וְהוּא אוֹמֵר, לֹא כִי,          אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אָתְּ,

רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים,      נֶאֱמֶנֶת.

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,                              לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין,

אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ,

עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:

1.     עיצוב משנה זאת כמו המשנה הקודמת והיא מתארת את אותה המחלוקת.

פרק א - משנה ח

רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד בַּשּׁוּק,    אָמְרוּ לָהּ מַה טִּיבוֹ שֶׁל זֶה.

אִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים,      נֶאֱמֶנֶת

 וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,                             לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין,

אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר,

עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:

1.     עיצוב המשנה דומה לשתי המשניות הקודמות והעיקרון של המחלוקת הוא אותו העיקרון.

פרק א - משנה ט

הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת                            וְאָמְרוּ לָהּ מַה טִּיבוֹ שֶׁל עֻבָּר זֶה.

מֵאִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים,      נֶאֱמֶנֶת.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,                                לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין,

אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת מְעֻבֶּרֶת לְנָתִין וּלְמַמְזֵר,

עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:

1.     כנ"ל.

פרק א - משנה י

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְתִינוֹקֶת שֶׁיָּרְדָה לְמַלֹּאת מַיִם מִן הָעַיִן וְנֶאֱנְסָה.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, אִם רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר     מַשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה,

הֲרֵי זוֹ תִנָּשֵׂא לַכְּהֻנָּה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הבנת המקרה המצער ואת הדין על פי רבי יוחנן בן נורי.

פרק ב

פרק ב - משנה א

הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה,        הִיא אוֹמֶרֶת           בְּתוּלָה נְשָׂאתַנִי,

וְהוּא אוֹמֵר, לֹא כִי אֶלָּא אַלְמָנָה נְשָׂאתִיךְ,

אִם יֵשׁ עֵדִים                             שֶׁיָּצָאת בְּהִנּוּמָא וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, כְּתֻבָּתָהּ מָאתָיִם.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר,         אַף חִלּוּק קְלָיוֹת רְאָיָה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הוויכוח בין האישה והבעל . המשך המשנה מעוצב בצורה הבהירה מה נחשב כראיה.

פרק ב - משנה ב

וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ

בְּאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שָׂדֶה זוֹ שֶׁל אָבִיךָ הָיְתָה וּלְקַחְתִּיהָ הֵימֶנּוּ,              שֶׁהוּא נֶאֱמָן,

שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.

וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁל אָבִיו וְהוּא אוֹמֵר לְקַחְתִּיהָ הֵימֶנּוּ,           אֵינוֹ נֶאֱמָן:

1.     משנה זו היא המשך ממשנה ו' בפרק א'.. עיצוב המשנה מסייע להבין את דברי יהושע בדבר שני המקרים בשורה 2 ובשורה 4.

פרק ב - משנה ג

הָעֵדִים שֶׁאָמְרוּ כְּתַב יָדֵינוּ הוּא זֶה,

אֲבָל אֲנוּסִים הָיִינוּ, קְטַנִּים הָיִינוּ, פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ,                   הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים

 וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהוּא כְתַב יָדָם

אוֹ שֶׁהָיָה כְתַב יָדָם יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר,                                       אֵינָן נֶאֱמָנִין

1.     עיצוב המשנה מראה היטב עוד דוגמא של הפה שאסר הוא הפה שהיתיר.

פרק ב - משנה ד

זֶה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרִי,

וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרִי,          הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין.

זֶה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי,            צְרִיכִים לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר,

דִּבְרֵי רַבִּי.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                                   אֵינָן צְרִיכִין לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר,

אֶלָּא נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר זֶה כְתַב יָדִי:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הבנת המחלוקת בין רבי לחכמים.

פרק ב - משנה ה

הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה אֵשֶׁת אִישׁ הָיִיתִי וּגְרוּשָׁה אָנִי,                             נֶאֱמֶנֶת

 שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.

וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ וְהִיא אוֹמֶרֶת גְּרוּשָׁה אָנִי,          אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת.

אָמְרָה נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אָנִי,                                                       נֶאֱמֶנֶת,

שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.

וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית וְהִיא אוֹמֶרֶת טְהוֹרָה אָנִי,                        אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת.

וְאִם מִשֶּׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ עֵדִים,                    הֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא:

1.     עיצוב המשנה מבהיר יפה עוד שתי דוגמאות של דין הפה שאסר הוא הפה שהיתיר.

פרק ב - משנה ו

שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁנִּשְׁבּוּ, זֹאת אוֹמֶרֶת נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אָנִי,

וְזֹאת אוֹמֶרֶת נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אָנִי,                אֵינָן נֶאֱמָנוֹת.

וּבִזְמַן שֶׁהֵן מְעִידוֹת זוֹ אֶת זוֹ,                         הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת:

1.     עיצוב המשנה מחדד את ההבדל בין שני המצבים שבמשנה ואת הדין השונה.

פרק ב - משנה ז

וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים       זֶה אוֹמֵר כֹּהֵן אָנִי וְזֶה אוֹמֵר כֹּהֵן אָנִי,             אֵינָן נֶאֱמָנִין.

וּבִזְמַן שֶׁהֵן מְעִידִין זֶה אֶת זֶה,                        הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין:

1.     עיצוב המשנה דומה לעיצובה של המשנה הקודמת והיא בנויה על אותו עיקרון הלכתי.

פרק ב - משנה ח

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                         אֵין מַעֲלִין לַכְּהֻנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר,

אֵימָתַי, בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ עוֹרְרִין.

אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹרְרִין,         מַעֲלִין לַכְּהֻנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר

מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן,                            מַעֲלִין לַכְּהֻנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת המשולשת בין התנאים במשנה.

פרק ב - משנה ט

הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִידֵי גוֹיִם         עַל יְדֵי מָמוֹן,          מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ.

עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת,        אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ.

עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרְכּוֹם, כָּל כֹּהֲנוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בְתוֹכָהּ,       פְּסוּלוֹת

 וְאִם יֵשׁ לָהֶן עֵדִים, אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה             הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין.

וְאֵין נֶאֱמָן אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ.

אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה בֶן הַקַּצָּב, הַמָּעוֹן הַזֶּה,

לֹא זָזָה יָדָהּ מִתּוֹךְ יָדִי

מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גוֹיִם לִירוּשָׁלַיִם וְעַד שֶׁיָּצָאוּ.

אָמְרוּ לוֹ,               אֵין אָדָם מֵעִיד עַל יְדֵי עַצְמוֹ:

1.     עיצוב המשנה מחדד את שלשת החלקים שבמשנה: דין השבויה, כרכום, ועדות ר' זכריה.

פרק ב - משנה י

וְאֵלוּ נֶאֱמָנִין לְהָעִיד בְּגָדְלָן מָה שֶׁרָאוּ בְקָטְנָן.

נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר,

זֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא, וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל רַבִּי וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אָחִי.

זָכוּר הָיִיתִי   בִפְלוֹנִית שֶׁיָּצְתָה בְהִנּוּמָא, וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ.

וְשֶׁהָיָה אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹצֵא מִבֵּית הַסֵּפֶר לִטְבֹּל לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה.

וְשֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּנוּ עַל הַגֹּרֶן.

וְהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵּית הַפְּרָס.

וְעַד כָּאן הָיִינוּ בָאִין בְּשַׁבָּת

 אֲבָל אֵין אָדָם נֶאֱמָן לוֹמַר,

דֶּרֶךְ הָיָה לִפְלוֹנִי בַמָּקוֹם הַזֶּה,

מַעֲמָד וּמִסְפֵּד הָיָה לִפְלוֹנִי בַמָּקוֹם הַזֶּה:

1.     עיצוב המשנה משקף את ששת המקרים בהם נאמן אדם על מה שזוכר מימי ילדותו. העיצוב מראה גם על מה אינו נאמן.

פרק ג

פרק ג - משנה א

אֵלּוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קְנָס.

הַבָּא   עַל הַמַּמְזֶרֶת, וְעַל הַנְּתִינָה, וְעַל הַכּוּתִית.

הַבָּא   עַל הַגִּיּוֹרֶת, וְעַל הַשְּׁבוּיָה, וְעַל הַשִּׁפְחָה,

שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד.

הַבָּא   עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ,

וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה,       יֵשׁ לָהֶן קְנָס.

אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּהִכָּרֵת,

אֵין בָּהֶן מִיתַת בֵּית דִּין:

1.     עיצוב המשנה משקף שני חלקים. המקרים שבהם היינו יכולים לחשוב שלא יהיה קנס אבל יש קנס והמקרים שבא על הקרובות ויש להן קנס.

פרק ג - משנה ב

וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס,

הַבָּא   עַל הַגִּיּוֹרֶת וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַשִּׁפְחָה

שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ יְתֵרוֹת עַל בְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁבוּיָה שֶׁנִּפְדֵּית, הֲרֵי הִיא בִקְדֻשָּׁתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁגְּדוֹלָה.

הַבָּא   עַל בִּתּוֹ, עַל בַּת בִּתּוֹ, עַל בַּת בְּנוֹ, עַל בַּת אִשְׁתּו

 עַל בַּת בְּנָהּ, עַל בַּת בִּתָּהּ,                     אֵין לָהֶן קְנָס,

מִפְּנֵי שֶׁמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ,

שֶׁמִּיתָתוֹ בִידֵי בֵית דִּין.

וְכָל הַמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, אֵין מְשַׁלֵּם מָמוֹן,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ:

1.     עיצוב המשנה מהווה תמונת ראי למשנה הקודמת. דהיינו אלו שאין להן קנס כי כנראה אינן בתולות. בחלק השני של המשנה העיצוב משקף את קרובות המשפחה שאין להן קנס כי הבא עליהן חייב מיתה.

פרק ג - משנה ג

נַעֲרָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה

 רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר,             אֵין לָהּ קְנָס

 רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                    יֶשׁ לָהּ קְנָס, וּקְנָסָהּ לְעַצְמָהּ

1.     עיצוב המשנה מחדד המחלוקת בין רבי יוסי לרבי עקיבא.

פרק ג - משנה ד

הַמְפַתֶּה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה דְבָרִים,       וְהָאוֹנֵס אַרְבָּעָה.

הַמְפַתֶּה נוֹתֵן בֹּשֶׁת וּפְגָם וּקְנָס.

מוֹסִיף עָלָיו אוֹנֵס,                      שֶׁנּוֹתֵן אֶת הַצַּעַר.

מַה בֵּין אוֹנֵס לִמְפַתֶּה.                הָאוֹנֵס נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר,

וְהַמְפַתֶּה                                   אֵינוֹ נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר.

הָאוֹנֵס                                      נוֹתֵן מִיָּד,

 וְהַמְפַתֶּה                                  לִכְשֶׁיּוֹצִיא.

הָאוֹנֵס                                      שׁוֹתֶה בַעֲצִיצוֹ,

וְהַמְפַתֶּה                                   אִם רָצָה לְהוֹצִיא, מוֹצִיא:

1.     עיצוב המשנה משקף את ההבדל בין דין האונס לדין המפתה בפרמטרים אחדים.

פרק ג - משנה ה

כֵּיצַד שׁוֹתֶה בַעֲצִיצוֹ,

אֲפִלּוּ הִיא חִגֶּרֶת, אֲפִלּוּ הִיא סוּמָא, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מֻכַּת שְׁחִין.

נִמְצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבֹא בְיִשְׂרָאֵל,

אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמָהּ,

שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים כב) וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה,

אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ:

1.     עיצוב המשנה מבהיר מתי האונס לא יכול לגרש את האנוסה ומתי הוא יכול.

פרק ג - משנה ו

יְתוֹמָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה,

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר,   הַמְפַתֶּה פָטוּר,

וְהָאוֹנֵס חַיָּב:

1.     העיצוב מראה את ההבדל בין מפתה לאונס בנוגע ליתומה.

פרק ג - משנה ז

אֵיזוֹהִי         בֹשֶׁת,           הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ.

פְּגָם,            רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא שִׁפְחָה נִמְכֶּרֶת,

כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה.

קְנָס,                                         שָׁוֶה בְכָל אָדָם.

וְכֹל שֶׁיֶּשׁ לוֹ קִצְבָּה מִן הַתּוֹרָה,    שָׁוֶה בְכָל אָדָם:

1.     העיצוב מראה יפה את הדין של בשת, פגם, וקנס וההבדלים שביניהם..

פרק ג - משנה ח

כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר,         אֵין קְנָס.

וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנָס,        אֵין מֶכֶר.

קְטַנָּה יֶשׁ לָהּ מֶכֶר            וְאֵין לָהּ קְנָס.

נַעֲרָה יֶשׁ לָהּ קְנָס              וְאֵין לָהּ מֶכֶר

 הַבּוֹגֶרֶת אֵין לָהּ לֹא מֶכֶר וְלֹא קְנָס:

1.     העיצוב משקף את ההבדל בין קטנה , נערה ובוגרת בנוגע לקנס.

פרק ג - משנה ט

הָאוֹמֵר פִּתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי,

מְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ,                               

וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס.

 הָאוֹמֵר גָּנַבְתִּי וְטָבַחְתִּי וּמָכָרְתִּי,

מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן עַל פִּי עַצְמוֹ,

וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

הֵמִית שׁוֹרִי אֶת פְּלוֹנִי אוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי,

הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ.

הֵמִית שׁוֹרִי עַבְדּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי,

אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ.

זֶה הַכְּלָל                         כָּל הַמְשַׁלֵּם יָתֵר עַל מַה שֶּׁהִזִּיק,

אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את המקרים בצד ימין ואת דיני התשלומים השונים בצד שמאל.

פרק ד

פרק ד - משנה א

נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה,                       בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ וּקְנָסָהּ שֶׁל אָבִיהָ,

וְהַצַּעַר בַּתְּפוּסָה

 עָמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא מֵת הָאָב,   הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב.

מֵת הָאָב,                                  הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין.

לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמֹד בַּדִּין

עַד שֶׁמֵּת הָאָב,                           הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ

 עָמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא בָגְרָה,        הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב.

מֵת הָאָב,                                  הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין.

לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמוֹד בַּדִּין עַד שֶׁבָּגְרָה,

הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

אִם לֹא הִסְפִּיקָה לִגְבּוֹת

עַד שֶׁמֵּת הָאָב,                           הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ.

מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ,

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָבְתָה,

מֵת הָאָב,               הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין:

1.     עיצוב המשנה משקף יפה למי שייך ה קנס במקרים השונים.

פרק ד - משנה ב

הַמְאָרֵס אֶת בִּתּוֹ, וְגֵרְשָׁהּ

 אֵרְסָהּ וְנִתְאַרְמְלָה,                   כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלּוֹ.

הִשִּׂיאָהּ וְגֵרְשָׁהּ,

הִשִּׂיאָהּ וְנִתְאַרְמְלָה,                   כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלָּהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                      הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל אָב.

אָמְרוּ לוֹ, מִשֶּׁהִשִּׂיאָהּ,                אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ:

1.     עיצוב המשנה מראה את ההבדל בזכויות האב בין מי שארס את ביתו לבין מי שהשיא את ביתו.

פרק ד - משנה ג

הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרָה בִתָּהּ עִמָּהּ, וְזִנְּתָה,     הֲרֵי זוֹ בְּחֶנֶק.

אֵין לָהּ לֹא פֶתַח בֵּית הָאָב, וְלֹא מֵאָה סָלַע.

הָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִקְדֻשָּׁה וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה,

הֲרֵי זוֹ בִסְקִילָה.

אֵין לָהּ לֹא פֶתַח בֵּית הָאָב וְלֹא מֵאָה סָלַע.

הָיְתָה הוֹרָתָהּ וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה,             הֲרֵי הִיא כְבַת יִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר.

יֶשׁ לָהּ אָב וְאֵין לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב,

יֶשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב וְאֵין לָהּ אָב,       הֲרֵי זוֹ בִסְקִילָה.

לֹא נֶאֱמַר פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ,                    אֶלָּא לְמִצְוָה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המצבים של גיורת שזינתה.

פרק ד - משנה ד

הָאָב זַכַּאי בְבִתּוֹ               בְקִדּוּשֶׁיהָ, בַּכֶּסֶף בַּשְּׁטָר וּבַבִּיאָה

 וְזַכַּאי                             בִּמְצִיאָתָהּ, וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ.

וּמְקַבֵּל אֶת גִּטָּהּ               וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ.

נִשֵּׂאת, יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל     שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ,

וְחַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ בְּפִרְקוֹנָהּ וּבִקְבוּרָתָהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לֹא יִפְחֹת מִשְּׁנֵי חֲלִילִים וּמְקוֹנָנֶת:

1.     עיצוב המשנה משקף את ההבדל בין זכויות האב לבין זכויות הבעל לגבי האשה

פרק ד - משנה ה

לְעוֹלָם הִיא בִרְשׁוּת הָאָב,           עַד שֶׁתִּכָּנֵס    לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּשּׂוּאִין

 מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל,                             הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבָּעַל.

הָלַךְ הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל,

אוֹ שֶׁהָלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל,        הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הָאָב.

מָסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל,                  הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבָּעַל:

1.     עיצוב המשנה משקף את המצבים השונים של קידושין בעזרת שליחים.

פרק ד - משנה ו

הָאָב אֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ.

זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לִפְנֵי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה,

הַבָּנִים יִירְשׁוּ          וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ,

מָה הַבָּנִים              אֵינָן יוֹרְשִׁין אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת הָאָב,

אַף הַבָּנוֹת              אֵינָן נִזּוֹנוֹת אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את דרשת רבי אלעזר בנוגע להבדל בין הבנים לבנות.

פרק ד - משנה ז

לֹא כָתַב לָהּ כְּתֻבָּה,           בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם,       וְאַלְמָנָה מָנֶה,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין.

כָּתַב לָהּ, שָׂדֶה שָׁוֶה מָנֶה תַּחַת מָאתַיִם זוּז,

וְלֹא כָתַב לָהּ, כָּל נְכָסִים דְּאִית לִי אַחֲרָאִין לִכְתֻבְּתִיךְ,

חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:

1.     עיצוב המשנה מחדד את חובות הבעל כלפי האשה שהם מתנאי ביתדין.

פרק ד - משנה ח

לֹא כָתַב לָהּ, אִם תִּשְׁתַּבָּאִי אֶפְרְקִנָּךְ וְאוֹתְבִנָּךְ לִי לְאִנְתּוּ,

וּבְכֹהֶנֶת,       אֲהַדְרִנָּךְ לִמְדִינְתָּךְ,                                        חַיָּב,

שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:

1.     כנ"ל

פרק ד - משנה ט

נִשְׁבֵּית,         חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ.

וְאִם אָמַר, הֲרֵי גִטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תִּפְדֶה אֶת עַצְמָהּ,                אֵינוֹ רַשָּׁאי.

לָקְתָה,         חַיָּב לְרַפֹּאתָהּ.

אָמַר, הֲרֵי גִטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תְּרַפֵּא אֶת עַצְמָהּ,                       רַשָּׁאי:

1.     עיצוב המשנה מחדד את ההבדל בין חובת הבעל בפדיון אישתו לבין חובתו בנוגע לרפואתה.

פרק ד - משנה י

לֹא כָתַב לָהּ, בְּנִין דִּכְרִין דְּיֶהֱווֹן לִיכִי מִנַּאי

אִנּוּן יִרְתוּן כְּסַף כְּתֻבְּתִיךְ

יָתֵר עַל חוּלְקֵיהוֹן דְּעִם אֲחוּהוֹן,                                        חַיָּב 

שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:

1.     המשנה מפרטת עוד נקודה מתנאי הכתובה.

פרק ד - משנה יא

בְּנָן נֻקְבִין דְּיֶהֶוְיָן לִיכִי מִנַּאי,

יֶהֶוְיָן יָתְבָן בְּבֵיתִי וּמִתְּזָנָן מִנִּכְסַי עַד דְּתִנַּסְּבָן לְגֻבְרִין,

חַיָּב,

שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:

1.     כנ"ל

פרק ד - משנה יב

אַתְּ תְּהֵא יָתְבָא בְּבֵיתִי וּמִתְּזָנָא מִנִּכְסַי,

כָּל יְמֵי מִגַּד אַלְמְנוּתִיךְ בְּבֵיתִי                                            חַיָּב,

שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין.

כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כּוֹתְבִין.

אַנְשֵׁי גָלִיל הָיוּ כוֹתְבִין כְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלָיִם.

אַנְשֵׁי יְהוּדָה הָיוּ כוֹתְבִין,

עַד שֶׁיִּרְצוּ הַיּוֹרְשִׁים לִתֵּן לִיךְ כְּתֻבְּתִיךְ.

לְפִיכָךְ אִם רָצוּ הַיּוֹרְשִׁין,                                                   נוֹתְנִין לָהּ כְּתֻבָּתָהּ

 וּפוֹטְרִין אוֹתָהּ:

1.     עיצוב המשנה מראה את ההבדל במנהג יהודה, גליל, וירושלים לגבי נוסח הכתובה.

פרק ה

פרק ה - משנה א

אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, בְּתוּלָה גוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה,

אִם רָצָה לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ מֵאָה מָנֶה, יוֹסִיף.

נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין,   גּוֹבָה אֶת הַכֹּל.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר,       מִן הַנִּשּׂוּאִין,                    גּוֹבָה אֶת הַכֹּל.

מִן הָאֵרוּסִין,                   בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם

וְאַלְמָנָה מָנֶה,

שֶׁלֹּא כָתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכָנְסָהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רָצָה, כּוֹתֵב לִבְתוּלָה שְׁטָר שֶׁל מָאתַיִם,

וְהִיא כוֹתֶבֶת הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ מָנֶה,

וּלְאַלְמָנָה, מָנֶה,

וְהִיא כוֹתֶבֶת, הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ חֲמִשִּׁים זוּז.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,              כָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמָּנֶה,

הֲרֵי זוֹ בְעִילַת זְנוּת:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המצבים השונים של כתיבת הסכום בכתובה, ואת המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי מאיר, לגבי האפשרות להפחית מסכום המינימום של הכתובה.

פרק ה - משנה ב

נוֹתְנִין לִבְתוּלָה       שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִשֶּׁתְּבָעָהּ הַבַּעַל           לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ.

וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה, כָּךְ נוֹתְנִין לָאִישׁ                              לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ.

וּלְאַלְמָנָה                 שְׁלֹשִׁים יוֹם.

הִגִּיעַ זְמָן וְלֹא נִשָּׂאוּ,                            אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר,                                נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                               מֶחֱצָה חֻלִּין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המצב שבין האירוסין לנישואין, ואת המחלוקת המשולשת בנוגע לאכילת התרומה לאחר שהגיע הזמן ולא נישאו.

פרק ה - משנה ג

הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה.

עָשְׂתָה          שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים         בִּפְנֵי הַבַּעַל

וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים        בִּפְנֵי הַיָּבָם,

וַאֲפִלּוּ כֻלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַיָּבָם,

אוֹ כֻלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַבַּעַל,

אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה.

זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה.

בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ,                                     אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה,

עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המצב המיוחד שהאשה הייתה חודשים אחדים עם הבעל, וחודשים אחדים עם היבם, בנוגע לאכילת תרומה.

פרק ה - משנה ד

הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת.

הַמּוֹתָר,

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,              הֶקְדֵּשׁ.

רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, חֻלִּין:

1.     עיצוב המשנה מבהיר המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יוחנן.

פרק ה - משנה ה

אֵלּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ,

טוֹחֶנֶת, וְאוֹפָה וּמְכַבֶּסֶת, מְבַשֶּׁלֶת,

וּמֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ, מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה, וְעוֹשָׂה בַצֶּמֶר

 הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת,            לֹא טוֹחֶנֶת וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת.

שְׁתַּיִם,         אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת וְאֵינָהּ מֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ.

שָׁלֹשׁ,           אֵינָהּ מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה בַצֶּמֶר.

אַרְבָּעָה,       יוֹשֶׁבֶת בַּקַּתֶּדְרָא.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

אֲפִלּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת,   כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר,

שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה,

 יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ,                                     שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם:

1.     עיצוב המשנה מראה את המהלך ההלכתי ההדרגתי לגבי מלאכות שהאשה חייבת לעשות ואת ההפחתה המלאכות כאשר היא מביאה שפחות.

פרק ה - משנה ו

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                                               שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים,                                                  שַׁבָּת אֶחָת.

הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת,       שְׁלֹשִׁים יוֹם

. הַפּוֹעֲלִים,                                                             שַׁבָּת אֶחָת.

הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה

 הַטַּיָּלִין,                בְּכָל יוֹם.

הַפּוֹעֲלִים,               שְׁתַּיִם בַּשַּׁבָּת.

הַחַמָּרִים,               אַחַת בַּשַּׁבָּת.

הַגַּמָּלִים,                אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם.

הַסַּפָּנִים,                אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים,                           דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

1.     עיצוב המשנה מבהיר יפה את חובת העונה לפי העיסוקים השונים של בני האדם.

פרק ה - משנה ז

הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעְלָהּ, פּוֹחֲתִין לָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ        שִׁבְעָה דִינָרִין בַּשַּׁבָּת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                         שִׁבְעָה טַרְפְּעִיקִין.

עַד מָתַי הוּא פוֹחֵת,                                       עַד כְּנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                                            לְעוֹלָם הוּא פוֹחֵת וְהוֹלֵךְ,

שֶׁמָּא תִפּוֹל לָהּ יְרֻשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר, גּוֹבֶה הֵימֶנָּה.

וְכֵן הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ, מוֹסִיפִין לָהּ עַל כְּתֻבָּתָהּ שְׁלֹשָׁה דִינָרִין בַּשַּׁבָּת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                         שְׁלֹשָׁה טַרְפְּעִיקִין:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הקנס המוטל  על בני הזוג שנמנעים מקיום מצוות עונה.

פרק ה - משנה ח

הַמַּשְׁרֶה אֶת אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ,

לֹא יִפְחֹת לָהּ מִשְּׁנֵי קַבִּין חִטִּין,   אוֹ מֵאַרְבָּעָה קַבִּין שְׂעוֹרִים.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,                                    לֹא פָסַק לָהּ שְׂעוֹרִים

אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיָה סָמוּךְ לֶאֱדוֹם.

וְנוֹתֵן לָהּ חֲצִי קַב קִטְנִית וַחֲצִי לֹג שֶׁמֶן, וְקַב גְּרוֹגָרוֹת, אוֹ מָנֶה דְבֵלָה.

וְאִם אֵין לוֹ, פּוֹסֵק לְעֻמָּתָן פֵּרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר.

וְנוֹתֵן לָהּ מִטָּה, מַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת

 וְנוֹתֵן לָהּ כִּפָּה לְרֹאשָׁהּ, וַחֲגוֹר לְמָתְנֶיהָ, וּמִנְעָלִים מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד,

וְכֵלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָׁנָה.

וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ, לֹא חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה, וְלֹא שְׁחָקִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.

אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כֵּלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים,

וְהִיא מִתְכַּסָּה בִבְלָאוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה,                 וְהַשְּׁחָקִים שֶׁלָּהּ:

1.     עיצוב המשנה מחדד את ההתנהלות של שליש שהבעל מינה אותו לדאוג לצרכי אישתו.

פרק ה - משנה ט

נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לְצָרְכָּהּ, וְאוֹכֶלֶת עִמּוֹ מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת.

וְאִם אֵין נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לְצָרְכָּהּ,     מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ.

וּמַה הִיא עוֹשָׂה לוֹ,

מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים שְׁתִי בִּיהוּדָה,        שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל,

אוֹ מִשְׁקַל עֶשֶׂר סְלָעִים עֵרֶב בִּיהוּדָה,     שֶׁהֵן עֶשְׂרִים סְלָעִים בַּגָּלִיל.

וְאִם הָיְתָה מֵנִיקָה,                              פּוֹחֲתִים לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ,

וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל.

אֲבָל בִּמְכֻבָּד, הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ

1.     המשנה היא המשך של הקודמת ועיצובה מבהיר את מה שיש לתת לאשה לחיים מכובדים.

פרק ו

פרק ו - משנה א

מְצִיאַת הָאִשָּׁה וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ,                לְבַעְלָהּ.

וִירֻשָּׁתָהּ,                                             הוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ.

בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ                                      שֶׁלָּהּ.

רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר,

בִּזְמַן שֶׁבַּסֵּתֶר                   לָהּ שְׁנֵי חֲלָקִים, וְלוֹ אֶחָד.

וּבִזְמַן שֶׁבַּגָּלוּי,                 לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, וְלָהּ אֶחָד.

שֶׁלּוֹ,                      יִנָּתֵן מִיָּד.

וְשֶׁלָּהּ,                    יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת:

1.     עיצוב המשנה מחדד את חלוקת התשלומים המגיעים לאשה בינה לבין בעלה. העיצוב גם מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי יהודה לדבי פגם.

פרק ו - משנה ב

הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ, וּמֵת חֲתָנוֹ,

אָמְרוּ חֲכָמִים, יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר, לְאָחִיךָ הָיִיתִי רוֹצֶה לִתֵּן, וּלְךָ אִי אֶפְשִׁי לִתֵּן:

1.     העיצוב מראה את זכותו של האב לא לתת המעות שהוא הבטיח ליבם.

פרק ו - משנה ג

פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ אֶלֶף דִּינָר, הוּא פוֹסֵק כְּנֶגְדָּן חֲמִשָּׁה עָשָׂר מָנֶה.

וּכְנֶגֶד הַשּׁוּם,                    הוּא פוֹסֵק פָּחוֹת חֹמֶשׁ.

שׁוּם בְּמָנֶה וְשָׁוֶה מָנֶה,      אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה.

שׁוּם בְּמָנֶה,                      הִיא נוֹתֶנֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד סֶלַע וְדִינָר.

וּבְאַרְבַּע מֵאוֹת,                הִיא נוֹתֶנֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת. מַה שֶּׁחָתָן פּוֹסֵק,

הוּא פוֹסֵק פָּחוֹת חֹמֶשׁ:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את ההתחשבנות הסבוכה במקרה שהאשה מביאה לנישואין סכומי כסף גדולים.

פרק ו - משנה ד

פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ כְסָפִים,                    סֶלַע כֶּסֶף נַעֲשֶׂה שִׁשָּׁה דִינָרִים.

הֶחָתָן מְקַבֵּל עָלָיו עֲשָׂרָה דִינָרִין לַקֻּפָּה, לְכָל מָנֶה וּמָנֶה.

רַבָּן שְׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,               הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:

1.     משנתנו ממשיכה בהצגת ההתחשבנות. העיצוב מחדד את עמדת רבן שמעון מול תנא קמא.

פרק ו - משנה ה

הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ סְתָם,               לֹא יִפְחֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז

 פָּסַק לְהַכְנִיסָהּ עֲרֻמָּה,

לֹא יֹאמַר הַבַּעַל כְּשֶׁאַכְנִיסָהּ לְבֵיתִי אֲכַסֶּנָּה בִכְסוּתִי,

אֶלָּא מְכַסָּהּ וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ.

 וְכֵן הַמַּשִּׂיא אֶת הַיְתוֹמָה,          לֹא יִפְחֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז.

אִם יֵשׁ בַּכִּיס,                            מְפַרְנְסִין אוֹתָהּ לְפִי כְבוֹדָהּ

1.     עיצוב המשנה מחדד אץת סכומי הנדוניה שהאב חייב לתת לביתו.  

פרק ו - משנה ו

יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאַתָּה אִמָּהּ אוֹ אַחֶיהָ מִדַּעְתָּהּ      וְכָתְבוּ לָהּ בְּמֵאָה אוֹ בַחֲמִשִּׁים זוּז,

יְכוֹלָה הִיא מִשֶּׁתַּגְדִּיל לְהוֹצִיא מִיָּדָן מַה שֶּׁרָאוּי לְהִנָּתֵן לָהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             אִם הִשִּׂיא אֶת הַבַּת הָרִאשׁוֹנָה,

יִנָּתֵן לַשְּׁנִיָּה כְדֶרֶךְ שֶׁנָּתַן לָרִאשׁוֹנָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,            פְּעָמִים שֶׁאָדָם עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי,

אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים וְנוֹתְנִין לָהּ:

1.     עיצוב המשנה מחדד את התשלומים שיש לתת כנדוניה ליתומה שאמה ואחיה מחתנים אותה.

פרק ו - משנה ז

הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ,      וְהִיא אוֹמֶרֶת נֶאֱמָן בַּעְלִי עָלָי,

יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶׁהֻשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה

וְהִיא רוֹצָה לְמָכְרָהּ,

הֲרֵי הִיא מְכוּרָה מֵעַכְשָׁיו.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים,       בִּגְדוֹלָה.

אֲבָל בִּקְטַנָּה, אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְלוּם:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המקרים שעומד סכום כסף לרשות האשה אצל נאמן.

פרק ז

פרק ז - משנה א

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּהָנוֹת לוֹ, עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם          יַעֲמִיד פַּרְנָס.

יָתֵר מִכֵּן,               יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

בְּיִשְׂרָאֵל,                                   חֹדֶשׁ אֶחָד              יְקַיֵּם,

וּשְׁנַיִם,                   יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.

וּבְכֹהֶנֶת                                     שְׁנַיִם                     יְקַיֵּם,

וּשְׁלֹשָׁה,                 יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את התנהלות הזוג במקרה שהאיש הדיר את אשתו הנאה. המשנה מתייחסת לישראל לחוד ולכהן לחוד.

פרק ז - משנה ב

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִטְעֹם אַחַד מִכָּל הַפֵּרוֹת,      יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

בְּיִשְׂרָאֵל,                                   יוֹם אֶחָד                יְקַיֵּם,

שְׁנַיִם,                    יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.

וּבְכֹהֶנֶת,                                    שְׁנַיִם                     יְקַיֵּם,

שְׁלֹשָׁה,                  יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:

1.     המשנה ממשיכה להציג את הדין במקרה שהבעל אוסר על האשה דבר מה לאכול. שוב יש הבדל בין ישראל לכהן.

פרק ז - משנה ג

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִתְקַשֵּׁט בְּאַחַד מִכָּל הַמִּינִין,          יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                         בַּעֲנִיּוֹת,                           שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָּה.

וּבַעֲשִׁירוֹת,                       שְׁלֹשִׁים יוֹם

1.     עיצוב המשנה מחדד את עמדת רבי יסי מול תנא קמא.

פרק ז - משנה ד

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ             שֶׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ,

בִּזְמַן שֶׁהוּא עִמָּהּ בָּעִיר,     חֹדֶשׁ אֶחָד              יְקַיֵּם.

שְׁנַיִם,                    יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.

וּבִזְמַן שֶׁהוּא בְעִיר אַחֶרֶת רֶגֶל אֶחָד                יְקַיֵּם.

שְׁלֹשָׁה,                  יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:

1.     עיצוב המשנה מראה את המצבים שבהם מונע הבעל מאשתו ללכת לבית הוריה ואת הדין בכל מקרה.

פרק ז - משנה ה

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה,

מִפְּנֵי שֶׁנּוֹעֵל בְּפָנֶיהָ.

וְאִם הָיָה טוֹעֵן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר,                                      רַשָּׁאי.

אָמַר לָהּ, עַל מְנָת שֶׁתֹּאמְרִי לִפְלוֹנִי

מַה שֶּׁאָמַרְתְּ לִי אוֹ מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לָךְ,

 אוֹ שֶׁתְּהֵא מְמַלְּאָה וּמְעָרָה לָאַשְׁפָּה,                                  יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הבנת המקרים שבהם היחסים בין הבעל לאשה מעורערים והוא מטיל עליה מגבלות בלתי סבירות.

פרק ז - משנה ו

וְאֵלּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה,        הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת מֹשֶׁה        וִיהוּדִית

 וְאֵיזוֹ הִיא דַּת מֹשֶׁה,        מַאֲכִילָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ נִדָּה,

וְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה, וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּמֶת

 וְאֵיזוֹהִי דַת יְהוּדִית,        יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ וְטוֹוָה בַשּׁוּק,

וּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר,            אַף הַמְקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר,             אַף הַקּוֹלָנִית.

וְאֵיזוֹ הִיא קוֹלָנִית,           לִכְשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וּשְׁכֵנֶיהָ שׁוֹמְעִין קוֹלָהּ:

1.     עיצוב המשנה מראה את המקרים של התנהלות לא תקינה  של האשה המהווה עילה לגירושין.

פרק ז - משנה ז

הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת        שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים

וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים,        אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

כְּנָסָהּ סְתָם                               וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים,        תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה

 עַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין              וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין,          אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

כְּנָסָהּ סְתָם                               וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין,           תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה.

כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים,     פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים:

1.     עיצוב המשנה מראה את המקרים שהבעל הוטעה על ידי האשה בנוגע לנדרים ומומים.

פרק ז - משנה ח

הָיוּ בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ,

הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁמִּשֶּׁנִּתְאָרְסָה נוֹלְדוּ בָהּ מוּמִין הַלָּלוּ וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ.

 נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל,

הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה

הָיוּ בָהּ מוּמִין אֵלּוּ וְהָיָה מִקָּחוֹ מֶקַּח טָעוּת,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים,                בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר.

אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן.

וְאִם יֵשׁ מֶרְחָץ בְּאוֹתָהּ הָעִיר,      אַף מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹדְקָהּ בִּקְרוֹבוֹתָיו:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בנוגע למומים המהווים עילה לפרוק הנישואין.

פרק ז - משנה ט

הָאִישׁ שֶׁנּוֹלְדוּ בוֹ מוּמִין,             אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל,

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים,                בַּמּוּמִין הַקְּטַנִּים.

אֲבָל בַּמּוּמִין הַגְּדוֹלִים,               כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בנוגע למומין שבבעל המהווים עילה להפסקת הנישואין.

פרק ז - משנה י

וְאֵלּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא,        מֻכֵּה שְׁחִין, וּבַעַל פּוֹלִיפּוֹס,

וְהַמְקַמֵּץ, וְהַמְצָרֵף נְחֹשֶׁת, וְהַבֻּרְסִי,

בֵּין שֶׁהָיוּ בָם עַד שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ וּבֵין מִשֶּׁנִּשְּׂאוּ נוֹלָדוּ.

וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי מֵאִיר,   אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ, יְכוֹלָהּ הִיא שֶׁתֹּאמַר,

                             סְבוּרָה  הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָהּ לְקַבֵּל, וְעַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ, חוּץ מִמֻּכֵּה שְׁחִין, מִפְּנֵי שֶׁמְּמִקָּתו

 מַעֲשֶׂה בְצִידוֹן בְּבֻרְסִי אֶחָד שֶׁמֵּת וְהָיָה לוֹ אָח בֻּרְסִי,

אָמְרוּ חֲכָמִים,        יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר,        לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל,

וּלְךָ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת המקרים של מום או עיסוק של הבעל, שמהווים עילה להפסקת הנישואין.

2.     עיצוב המשנה מסייע להבין המחלוקת בין רבי מאיר וחכמים.

פרק ח

פרק ח - משנה א

הָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס,

מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל       שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּם.

נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         תִּמְכֹּר,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,          לֹא תִמְכֹּר

          אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים,             שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,

אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל,             הוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה, לֹא יִזְכֶּה בַנְּכָסִים.

אָמַר לָהֶם,   עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁין, אֶלָּא שָׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים.

נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת,

אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים              שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה

שֶׁהַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת.

עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְנִשֵּׂאת,

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                    אִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקִיבָא,

אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל,             הוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה, לֹא יִזְכֶּה בַנְּכָסִים.

אָמַר לָהֶם,   עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁין, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִים עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בנוגע לזכות האשה למכור נכסיה במצבים השונים.

2.     העיצוב מחדד את ההקבלה בין שני חלקי המשנה שיש בהם את אותן הלשונות.

פרק ח - משנה ב

רַבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק בֵּין נְכָסִים לִנְכָסִים.

נְכָסִים הַיְדוּעִים לַבַּעַל,     לֹא תִמְכֹּר.              וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, בָּטֵל.

שֶׁאֵינָן יְדוּעִים לַבַּעַל,        לֹא תִמְכֹּר.              וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם:

1.     עיצוב המשנה מחדד את ההבחנה שעורך רבי שמעון בין שני מצבים.

פרק ח - משנה ג

נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים,               יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע                        וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

פֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע                     וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

וְהַמְחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע,

אָמַר רַבִּי מֵאִיר,

שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵרוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵרוֹת,

וְהַמּוֹתָר, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע                   וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, שֶׁלּוֹ.

וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, שֶׁלָּהּ, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע                  וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הדין בנוגע לזכות הבעל בפירות של נכסיה של האשה.

פרק ח - משנה ד

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,   מְקוֹם שֶׁיָּפֶה כֹחוֹ בִכְנִיסָתָהּ,        הוּרַע כֹּחוֹ בִיצִיאָתָהּ.

מְקוֹם שֶׁהוּרַע כֹּחוֹ בִכְנִיסָתָהּ,      יָפֶה כֹחוֹ בִיצִיאָתָהּ.

פֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע,             בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלּוֹ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ.

וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע,                בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלָּהּ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את התבנית הפיוטית של המשנה ואת החרוזים והתקבולות.

פרק ח - משנה ה

נָפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת זְקֵנִים, יִמָּכְרוּ וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע             וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

לֹא תִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבַח בֵּית אָבִיהָ.

נָפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים זְקֵנִים, יִמָּכְרוּ לְעֵצִים וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע     וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר

לֹא תִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבַח בֵּית אָבִיהָ.

הַמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ,

הוֹצִיא הַרְבֵּה וְאָכַל קִמְעָא, קִמְעָא וְאָכַל הַרְבֵּה,

מַה שֶּׁהוֹצִיא הוֹצִיא, וּמַה שֶּׁאָכַל אָכָל.

הוֹצִיא וְלֹא אָכַל,                                 יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטֹּל:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת שבין תנא קמא ובין רבי שמעון ורבי יהודה.

2.     העיצוב מבליט את התבנית הפיוטית ואת התקבולות.

פרק ח - משנה ו

שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים,

מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּם.

מֵתָה,           מַה יַּעֲשׂוּ בִכְתֻבָּתָהּ וּבַנְּכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,          נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן,

כְּתֻבָּה                                       בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל,

נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב:

1.     עיצוב המשנה מבליט את מחלוקת בית הלל ובית שמאי בנוגע לנכסים של שומרת יבם.

פרק ח - משנה ז

הִנִּיחַ אָחִיו מָעוֹת,                       יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע                        וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

פֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע,        יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע                        וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

הַמְחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע,

אָמַר רַבִּי מֵאִיר,

שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵרוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵרוֹת,

וְהַמּוֹתָר, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע                   וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

פֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִים בַּקַּרְקַע, שֶׁלּוֹ.

וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָהֶן.

קָדַם הוּא,              זָכָה.

קָדְמָה הִיא,                               יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע                        וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

כְּנָסָהּ, הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את ההתנהלות של היבמה עם הנכסים שיש לה ואת הזכויות שיש ליבם.

2.     העיצוב מחדד המחלוקת שבין רבי מאיר וחכמים.

פרק ח - משנה ח

לֹא יֹאמַר לָהּ, הֲרֵי כְתֻבְּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לַכְּתֻבָּה.

וְכֵן לֹא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ,

הֲרֵי כְתֻבְּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן, אֶלָּא כָל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתֻבָּתָהּ.

גֵּרְשָׁהּ,                                                          אֵין לָהּ אֶלָּא כְתֻבָּתָהּ.

הֶחֱזִירָהּ, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים                       וְאֵין לָהּ אֶלָּא כְתֻבָּתָהּ בִּלְבָד:

1.     העיצוב מבהיר את הזכויות בנכסים של היבמה של האשה הנשואה  ושל הגרושה.

פרק ט

פרק ט - משנה א

הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ, דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ,

הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ.         וְאִם מֵתָה, יוֹרְשָׁהּ.

אִם כֵּן לָמָּה כָתַב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ,      שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם.

כָּתַב לָהּ, דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן,

הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְאִם מֵתָה, יוֹרְשָׁהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,  

לְעוֹלָם אוֹכֵל פֵּרֵי פֵרוֹת,

עַד שֶׁיִּכְתֹּב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵרוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם

 כָּתַב לָהּ, דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵרוֹתֵיהֶן בְּחַיַּיִךְ וּבְמוֹתֵךְ,

אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ.             וְאִם מֵתָה, אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

אִם מֵתָה, יִירָשֶׁנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה,

וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְּנָאוֹ בָטֵל

1.     עיצוב המשנה מחדד את הזכויות של הבעל בפירות של נכסי אשתו

2.     העיצוב מבהיר את המחלוקת בין תנא קמא לרבי שמעון בנוגע לאפשרות ויתור הבעל על ירושת אשתו.

פרק ט - משנה ב

מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב וְיוֹרְשִׁין, וְהָיָה לוֹ פִקָּדוֹן אוֹ מִלְוֶה בְּיַד אֲחֵרִים,

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר,   יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין, אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁין, שֶׁכֻּלָּן צְרִיכִין שְׁבוּעָה

וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה המחלוקת בין רבי טרפון לבין רבי עקיבא בנוגע לסדר פירעון חובות הבעל המנוח.

פרק ט - משנה ג

הִנִּיחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָהֶן.

זָכְתָה אִשָּׁה יוֹתֵר מִכְּתֻבָּתָהּ, וּבַעַל חוֹב יוֹתֵר עַל חוֹבוֹ,          הַמּוֹתָר,

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר,   יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין, אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁים שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין שְׁבוּעָה

וְאֵין הַיּוֹרְשִׁים צְרִיכִין שְׁבוּעָה:

1.     כנ"ל

פרק ט - משנה ד
..
הַמּוֹשִׁיב אֶת אִשְׁתּוֹ חֶנְוָנִית אוֹ שֶׁמִּנָּהּ אַפּוֹטְרוֹפָּא, הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּיעָהּ כָּל זְמָן שֶׁיִּרְצֶה.

 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                                                אֲפִלּוּ עַל פִּלְכָּהּ וְעַל עִסָּתָהּ:

1.עיצוב המשנה מבהיר את זכות הבעל להשביע את אשתו ואת הבהרת רבי אליעזר.

פרק ט - משנה ה

כָּתַב לָהּ        נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלָיִךְ,           אֵין יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ,

אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ.

נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִיךְ,

אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, לֹא הִיא וְלֹא יוֹרְשֶׁיהָ

וְלֹא אֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ.

אֲבָל יוֹרְשָׁיו מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ, וְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ.

נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי וְלֹא לְיוֹרְשַׁי וְלֹא לַבָּאִים בִּרְשׁוּתִי

עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִיךְ,

אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, לֹא הוּא וְלֹא יוֹרְשָׁיו וְלֹא הַבָּאִים בִּרְשׁוּתוֹ,

לֹא אוֹתָהּ וְלֹא יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המקרים השונים של האפשרות להשביע את האשה.

פרק ט - משנה ו

הָלְכָה מִקֶּבֶר בַּעְלָהּ לְבֵית אָבִיהָ אוֹ שֶׁחָזְרָה לְבֵית חָמִיהָ,

וְלֹא נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא,              אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.

וְאִם נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא,             הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל הֶעָתִיד לָבֹא

וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל מַה שֶּׁעָבָר

1.     עיצוב המשנה מבהיר את שני המקרים של האשה כאפוטרופוס או שאינה אפוטרופוס.

פרק ט - משנה ז

הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ,                                                    לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.

עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה,                                 לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.

מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים וּמִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִין וְשֶׁלֹּא בְפָנָיו        לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה:

1.     העיצוב מבליט את התבנית הפיוטית. אותה סיומת בכל אחת מהשורות במשנה.

פרק ט - משנה ח

הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ כֵּיצַד,

הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, וְאָמַר לָהּ הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתֵךְ,

וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבַּלְתִּי אֶלָּא מָנֶה,                     לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.

עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה כֵּיצַד,

הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, וְאָמַר לָהּ הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתֵךְ,

וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבָּלְתִּי,

וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה,                                לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.

מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים כֵּיצַד,

מָכַר נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַלָּקוֹחוֹת,       לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.

מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כֵּיצַד,

מֵת וְהִנִּיחַ נְכָסָיו לַיְתוֹמִים,

וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַיְתוֹמִים,                                      לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.

וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו כֵּיצַד,

הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם,

וְהִיא נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְפָנָיו,                                אֵינָהּ נִפְרַעַת אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁהִיא תוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ,      הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.

וְאִם אֵינָהּ תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ,         אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ:

1.     עיצוב המנשה מראה את האפשרויות השונות שבהן הארשה תובעת כתובתה ויש אפשרות לחייב אותה שבועה על מה שמגיע לה.

פרק ט - משנה ט

הוֹצִיאָה גֵט וְאֵין עִמּוֹ כְתֻבָּה,                                             גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ.

כְּתֻבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט, הִיא אוֹמֶרֶת אָבַד גִּטִּי

וְהוּא אוֹמֵר אָבַד שׁוֹבְרִי

, וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְרוֹזְבּוּל,           הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִפָּרֵעוּ

. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מִן הַסַּכָּנָה וְאֵילָךְ,

אִשָּׁה גוֹבָה כְתֻבָּתָהּ שֶׁלֹּא בְגֵט,

וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִפְרוֹזְבּוּל.

שְׁנֵי גִטִּין וּשְׁתֵּי כְתֻבּוֹת,                                           גּוֹבָה שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת.

שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת וְגֵט אֶחָד, אוֹ כְתֻבָּה וּשְׁנֵי גִטִּין,

אוֹ כְתֻבָּה וְגֵט וּמִיתָה,                                             אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא כְתֻבָּה אַחַת,

שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶחֱזִירָהּ,

 עַל מְנָת כְּתֻבָּה הָרִאשׁוֹנָה מַחֲזִירָהּ.

קָטָן שֶׁהִשִּׂיאוֹ אָבִיו,                                                כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת,

שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּמָהּ

. גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ,                                         כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת,

שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּמָהּ:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את סדרי הפירעון של הכתובה כשהאשה לא מציגה את כל המסמכים.

פרק י

פרק י - משנה א

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמֵת,   הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה,

וְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי שְׁנִיָּה.

נָשָׂא אֶת הָרִאשׁוֹנָה וָמֵתָה,

נָשָׂא שְׁנִיָּה וּמֵת הוּא,                  שְׁנִיָּה וְיוֹרְשֶׁיהָ קוֹדְמִים לְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את ההבדל בדין הירושה בין שני המצבים.

פרק י - משנה ב

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמֵתוּ וְאַחַר כָּךְ מֵת הוּא,

וִיתוֹמִים מְבַקְשִׁים כְּתֻבַּת אִמָּן וְאֵין שָׁם אֶלָּא שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת,           חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.

הָיָה שָׁם מוֹתַר דִּינָר,

אֵלּוּ נוֹטְלִין כְּתֻבַּת אִמָּן

וְאֵלּוּ נוֹטְלִין כְּתֻבַּת אִמָּן.

אִם אָמְרוּ יְתוֹמִים, אֲנַחְנוּ מַעֲלִים עַל נִכְסֵי אָבִינוּ יָתֵר דִּינָר,

כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ כְתֻבַּת אִמָּן,

אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן,    אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים בְּבֵית דִּין:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את חלוקת הירושה והכתובה ליתומים לאחר מות האב שהיה נשוי שתי נשים והן מתו לפניו.

פרק י - משנה ג

הָיוּ שָׁם נְכָסִים בָּרָאוּי, אֵינָן כְּבַמֻּחְזָק.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,   אֲפִלּוּ יֶשׁ שָׁם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, אֵינוֹ כְלוּם,

עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת 

יוֹתֵר עַל שְׁתֵּי הַכְּתֻבּוֹת דִּינָר:

1.     העיצוב מסייע להבין את ההבהרה של רבי שמעון.

פרק י - משנה ד

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלשׁ נָשִׁים וּמֵת,

כְּתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ מָנֶה וְשֶׁל זוֹ מָאתַיִם וְשֶׁל זוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת

וְאֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה,                    חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה.

הָיוּ שָׁם מָאתַיִם,                        שֶׁל מָנֶה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים,

שֶׁל מָאתַיִם וְשֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת,

שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה שֶׁל זָהָב.

הָיוּ שָׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת,                  שֶׁל מָנֶה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים,

וְשֶׁל מָאתַיִם, מָנֶה,

וְשֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שִׁשָּׁה שֶׁל זָהָב.

וְכֵן שְׁלֹשָׁה שֶׁהִטִּילוּ לְכִיס,                    פִּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ, כָּךְ הֵן חוֹלְקִין:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את החלוקה המסובכת של הכתובות של שלש הנשים שהיו נשואות לאיש אחד ולכל אחד ערך כתובה אחר.

פרק י - משנה ה

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי אַרְבַּע נָשִׁים וּמֵת,

הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית, וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית.

הָרִאשׁוֹנָה נִשְׁבַּעַת לַשְּׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית, וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית,

וְהָרְבִיעִית נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה.

בֶּן נַנָּס אוֹמֵר,

וְכִי מִפְּנֵי שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה נִשְׂכֶּרֶת, אַף הִיא לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.

הָיוּ יוֹצְאוֹת כֻּלָּן בְּיוֹם אֶחָד כָּל הַקּוֹדֶמֶת לַחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, זָכְתָה.

וְכָךְ הָיוּ כוֹתְבִין בִּירוּשָׁלַיִם שָׁעוֹת.

הָיוּ כֻלָּן יוֹצְאוֹת בְּשָׁעָה אַחַת וְאֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה       חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את התסבוכת של חלוקת הכתובה בין ארבע נשים שהיו נשואות לאיש אחד

פרק י - משנה ו

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים, וּמָכַר אֶת שָׂדֵהוּ,

וְכָתְבָה רִאשׁוֹנָה לַלּוֹקֵחַ    דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמָּךְ,

הַשְּׁנִיָּה מוֹצִיאָה      מֵהַלּוֹקֵחַ,

וְרִאשׁוֹנָה                מִן הַשְּׁנִיָּה,

וְהַלּוֹקֵחַ                 מִן הָרִאשׁוֹנָה,         וְחוֹזְרוֹת חֲלִילָה עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְשָׁרָה בֵינֵיהֶם.

וְכֵן בַּעַל חוֹב

 וְכֵן אִשָּׁה בַעֲלַת חוֹב:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את מהלך ההלכה הסיבובי במקרה המסובך של שתי נשים המתחלקות בירושה שנמכרה לאדם אחר.

פרק יא

פרק יא - משנה א

אַלְמָנָה נִזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים,     מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶן, וְאֵין חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ

 יוֹרְשֶׁיהָ,                                   יוֹרְשֵׁי כְתֻבָּתָהּ,       חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ:

1.     העיצוב מחדד את שני המצבים של זכויות האלמנה.

פרק יא - משנה ב

אַלְמָנָה, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין,                מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,   מִן הַנִּשּׂוּאִין,                              מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין.

מִן הָאֵרוּסִין,                             לֹא תִמְכֹּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין,

מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת,

וְכָל שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת,                                             לֹא תִמְכֹּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי שמעון בנוגע לזכות האשה במכירת נכסים.

פרק יא - משנה ג

מָכְרָה כְתֻבָּתָהּ                 אוֹ מִקְצָתָהּ,

מִשְׁכְּנָה כְתֻבָּתָהּ               אוֹ מִקְצָתָהּ,

נָתְנָה כְתֻבָּתָהּ לְאַחֵר         אוֹ מִקְצָתָהּ, לֹא תִמְכֹּר אֶת הַשְּׁאָר אֶלָּא בְּבֵית דִּין.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                               מוֹכֶרֶת הִיא אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים,

וּמוֹכֶרֶת לִמְזוֹנוֹת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין

וְכוֹתֶבֶת, לִמְזוֹנוֹת מָכָרְתִּי

 וּגְרוּשָׁה                                                       לֹא תִמְכֹּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת שבין תנא קמא לבין חכמים בנוגע לצורת המכירה של הכתובה על ידי האשה.

פרק יא - משנה ד

אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה כְתֻבָּתָהּ מָאתַיִם וּמָכְרָה שָׁוֶה מָנֶה בְמָאתַיִם

אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה,     נִתְקַבְּלָה כְתֻבָּתָהּ.

הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ מָנֶה וּמָכְרָה שָׁוֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה,                        מִכְרָהּ בָּטֵל.

אֲפִלּוּ הִיא אוֹמֶרֶת אַחֲזִיר אֶת הַדִּינָר לַיּוֹרְשִׁין,                              מִכְרָהּ בָּטֵל.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

לְעוֹלָם מִכְרָהּ קַיָּם עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם כְּדֵי שֶׁתְּשַׁיֵּר בְּשָׂדֶה בַּת תִּשְׁעָה קַבִּים,

וּבְגִנָּה בַּת חֲצִי קַב,

וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא                                         בֵּית רֹבַע.

הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז,

וּמָכְרָה לָזֶה בְמָנֶה וְלָזֶה בְמָנֶה וְלָאַחֲרוֹן יָפֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה,

שֶׁל אַחֲרוֹן בָּטֵל וְשֶׁל כֻּלָּן מִכְרָן קַיָּם:

1.     עיצוב המשנה מעמיד את המקרים השונים שבמשנה ומחדד את המחלוקת בין תנא קמא לרשב"ג ורבי עקיבא.

פרק יא - משנה ה

שׁוּם הַדַּיָּנִין שֶׁפִּחֲתוּ שְׁתוּת אוֹ הוֹסִיפוּ שְׁתוּת,                     מִכְרָן בָּטֵל

. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                                          מִכְרָן קַיָּם.

אִם כֵּן מַה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה.

אֲבָל אִם עָשׂוּ אִגֶּרֶת בִּקֹּרֶת, אֲפִלּוּ מָכְרוּ שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם

,                                               אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה,    מִכְרָן קַיָּם:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לבין רשב"ג לגבי טעות של הדיינים.

פרק יא - משנה ו

הַמְמָאֶנֶת, הַשְּׁנִיָּה וְהָאַיְלוֹנִית,                        אֵין לָהֶם כְּתֻבָּה

וְלֹא פֵרוֹת, וְלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא בְלָאוֹת.

וְאִם מִתְּחִלָּה נְשָׂאָהּ לְשֵׁם אַיְלוֹנִית,                 יֶשׁ לָהּ כְּתֻבָּה

 אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל

גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,

מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל,

בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר,                             יֶשׁ לָהֶן כְּתֻבָּה:

1.     עיצוב המשנה מראה שיש בה שני חלקים.  

פרק יב

פרק יב - משנה א

הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים

                                                                   חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים.

נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים,

חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים.

לֹא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן לִכְשֶׁתָּבֹא אֶצְלִי אֲזוּנָהּ,

אֶלָּא מוֹלִיךְ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ לִמְקוֹם אִמָּהּ.

וְכֵן לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד,

אֶלָּא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת:

1.     עיצוב המשנה מראה את הדין של אשה שדאגה שבעלה יזון את ביתה וגם הבעל השני חייב בכך.

פרק יב - משנה ב

נִשֵּׂאת, הַבַּעַל נוֹתֵן לָהּ מְזוֹנוֹת                        וְהֵן נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת.

מֵתוּ בְּנוֹתֵיהֶן נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין          וְהִיא נִזּוֹנֶת מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבַעֲלַת חוֹב

 הַפִּקְחִים הָיוּ כוֹתְבִים,                                  עַל מְנָת שֶׁאָזוּן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים

כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי:

1.     המשנה היא המשך המשנה הקודמת והעיצוב שלה מסייע להבין את המצבים המתפתחים לגבי הבת הזאת.

פרק יב - משנה ג

אַלְמָנָה שֶׁאָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעְלִי,

אֵין הַיּוֹרְשִׁין יְכוֹלִין לוֹמַר לָהּ לְכִי לְבֵית אָבִיךְ וְאָנוּ זָנִין אוֹתָךְ,

אֶלָּא זָנִין אוֹתָהּ בְּבֵית בַּעְלָהּ וְנוֹתְנִין לָהּ מָדוֹר לְפִי כְבוֹדָהּ.

אָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית אַבָּא,

יְכוֹלִים הַיּוֹרְשִׁים לוֹמַר לָהּ, אִם אַתְּ אֶצְלֵנוּ יֶשׁ לִיךְ מְזוֹנוֹת,

וְאִם אֵין אַתְּ אֶצְלֵנוּ אֵין לִיךְ מְזוֹנוֹת.

אִם הָיְתָה טוֹעֶנֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵן יְלָדִים,         זָנִין אוֹתָהּ וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את מצב מזונות האלמנה שהיתומים חייבים לספק לה.

פרק יב - משנה ד

כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְבֵית אָבִיהָ,                   גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ לְעוֹלָם.

כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ,                   גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים,

שֶׁיֵּשׁ בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁתַּעֲשֶׂה טוֹבָה כְנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ,                   גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ לְעוֹלָם.

כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ,                   גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים

 מֵתָה, יוֹרְשֶׁיהָ                                     מַזְכִּירִין כְּתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים:

1.     העיצוב מסייע להבין המחלוקת שבין רבי מאיר לחכמים.

פרק יג

פרק יג - משנה א

שְׁנֵי דַיָּנֵי גְזֵרוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלַיִם, אַדְמוֹן וְחָנָן בֶּן אֲבִישָׁלוֹם.

חָנָן אוֹמֵר שְׁנֵי דְבָרִים, אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה.

מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְאִשְׁתּוֹ תוֹבַעַת מְזוֹנוֹת,

חָנָן אוֹמֵר,                                                    תִּשָּׁבַע בַּסּוֹף וְלֹא תִשָּׁבַע בַּתְּחִלָּה.

נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים וְאָמְרוּ,            תִּשָּׁבַע בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף.

אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינָס                            כְּדִבְרֵיהֶם.

אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, יָפֶה אָמַר חָנָן,           לֹא תִשָּׁבַע אֶלָּא בַסּוֹף:

1.     עיצוב משנה זאת מתבקש מחמת הדיון שבין חנן לבני כהנים גדולים ומחמת הויכוח שבין רבי דוסא לבין ריב"ז.

פרק יג - משנה ב

מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְעָמַד אֶחָד וּפִרְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ,

חָנָן אוֹמֵר,                                                    אִבֵּד אֶת מְעוֹתָיו.

נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים וְאָמְרוּ,            יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטֹּל.

אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינָס                            כְּדִבְרֵיהֶם.

אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, יָפֶה אָמַר חָנָן,           הִנִּיחַ מְעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי

1.     כנ"ל.

פרק יג - משנה ג

אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה.

מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת, בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּין, הַבָּנִים יוֹרְשִׁים וְהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת.

                             וּבִנְכָסִים מֻעָטִים,   הַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ וְהַבָּנִים יְחַזְּרוּ עַל הַפְּתָחִים.

אַדְמוֹן אוֹמֵר,                                      בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסָדְתִּי.

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל,                               רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן:

1.     העיצוב מתבקש מחמת הויכוח בין תנא קמא לאדמון וחיזוק דברי אדמון על ידי רבן גמליאל.

פרק יג - משנה ד

הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ כַדֵּי שֶׁמֶן, וְהוֹדָה בַקַּנְקַנִּים

 אַדְמוֹן אוֹמֵר,                           הוֹאִיל וְהוֹדָה בְמִקְצָת הַטַּעֲנָה, יִשָּׁבֵעַ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                      אֵין זוֹ הוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה.

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל,                     רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן:

1.     כנ"ל

פרק יג - משנה ה

הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל, תֵּשֵׁב עַד שֶׁיַּלְבִּין רֹאשָׁהּ.

אַדְמוֹן אוֹמֵר, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר, אִלּוּ אֲנִי פָסַקְתִּי לְעַצְמִי, אֵשֵׁב עַד שֶׁיַּלְבִּין רֹאשִׁי.

                   עַכְשָׁיו שֶׁאַבָּא פָסַק עָלַי, מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת, אוֹ כְנֹס אוֹ פְטֹר.

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן:

1.     עיצוב המשנה מבליט את החידוש שבדברי אדמון ואת החיזוק שהוא זוכה לו מרבן גמליאל.

פרק יג - משנה ו

הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה וְהוּא חָתוּם עָלֶיהָ בְעֵד,

אַדְמוֹן אוֹמֵר,         יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר, הַשֵּׁנִי נֹחַ לִי וְהָרִאשׁוֹן קָשֶׁה הֵימֶנּוּ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ.

עֲשָׂאָהּ סִימָן לְאַחֵר אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ:

1.     העיצוב מסייע להבין מחלוקת חכמים ואדמון

פרק יג - משנה ז

מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְאָבְדָה דֶרֶךְ שָׂדֵהוּ,

אַדְמוֹן אוֹמֵר,                   יֵלֵךְ בַּקְּצָרָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,            יִקְנֶה לוֹ דֶרֶךְ בְּמֵאָה מָנֶה, אוֹ יִפְרַח בָּאֲוִיר:

1.     כנ"ל.

פרק יג - משנה ח

הַמּוֹצִיא שְׁטַר חוֹב עַל חֲבֵרוֹ, וְהַלָּה הוֹצִיא שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה,

אַדְמוֹן אוֹמֵר,         יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר, אִלּוּ הָיִיתִי חַיָּב לְךָ,

הָיָה לְךָ לְהִפָּרַע אֶת שֶׁלְּךָ כְּשֶׁמָּכַרְתָּ לִי אֶת הַשָּׂדֶה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   זֶה הָיָה פִקֵּחַ שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְמַשְׁכְּנוֹ:

1.     העיצוב מסייע להבין הויכוח בין אדמון לחכמים.

פרק יג - משנה ט

שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה

 אַדְמוֹן אוֹמֵר,        אִלּוּ הָיִיתִי חַיָּב לְךָ, כֵּיצַד אַתָּה לֹוֶה מִמֶּנִּי.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   זֶה גוֹבֶה שְׁטַר חוֹבוֹ וְזֶה גּוֹבֶה שְׁטַר חוֹבוֹ:

1.     כנ"ל

פרק יג - משנה י

שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַנִּשּׂוּאִין, יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל.

אֵין מוֹצִיאִין                    מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּרַךְ לִכְרַךְ.

אֲבָל בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ,          מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּרַךְ לִכְרַךְ,

אֲבָל לֹא מֵעִיר לִכְרַךְ וְלֹא מִכְּרַךְ לְעִיר.

מוֹצִיאִין                          מִנָּוֶה הָרָעָה לְנָוֶה הַיָּפָה,

אֲבָל לֹא מִנָּוֶה הַיָּפָה לְנָוֶה הָרָעָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

אַף לֹא מִנָּוֶה רָעָה לְנָוֶה יָפָה,

מִפְּנֵי שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפָה בוֹדֵק:

1.     עיצוב המשנה מחדד את האפשרויות לכפות על האשה לעבור ממקום למקום