מסכת נזיר

מחבר: יהודה שוורץ

 פרק א - משנה א

כָּל כִּנּוּיֵי נְזִירוּת כִּנְזִירוּת.

הָאוֹמֵר         אֱהֵא,                              הֲרֵי זֶה נָזִיר.

אוֹ אֱהֵא נָוֶה,                   נָזִיר.

נָזִיק, נָזִיחַ, פָּזִיחַ,             הֲרֵי זֶה נָזִיר.

הֲרֵינִי כָּזֶה,

הֲרֵינִי מְסַלְסֵל

                             הֲרֵינִי מְכַלְכֵּל,

הֲרֵי עָלַי לְשַׁלַּח פֶּרַע,         הֲרֵי זֶה נָזִיר.

הֲרֵי עָלַי צִפֳּרִים,

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,    נָזִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   אֵינוֹ נָזִיר:

1.     עיצוב המשנה מציג את לשונות הנזירות שתופסים וכן את המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בנוגע לאמירה "הרי עלי צפרים".

פרק א - משנה ב

הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַחַרְצַנִּים, וּמִן הַזַּגִּים, וּמִן הַתִּגְלַחַת, וּמִן הַטֻּמְאָה,

הֲרֵי זֶה נָזִיר וְכָל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו.

הֲרֵינִי כְשִׁמְשׁוֹן, כְּבֶן מָנוֹחַ, כְּבַעַל דְּלִילָה,

כְּמִי שֶׁעָקַר דַּלְתוֹת עַזָּה, כְּמִי שֶׁנִּקְּרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו,

הֲרֵי זֶה נְזִיר שִׁמְשׁוֹן

 מַה בֵּין נְזִיר עוֹלָם לִנְזִיר שִׁמְשׁוֹן.

נְזִיר עוֹלָם,             הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ, מֵקֵל בְּתַעַר וּמֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת

                                                          וְאִם נִטְמָא, מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה.

נְזִיר שִׁמְשׁוֹן,          הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ, אֵינוֹ מֵקֵל.

וְאִם נִטְמָא אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את לשונות נזירות שמשון.

2.     העיצוב מראה את ההבדל בין נזיר עולם לנזיר שמשון.

פרק א - משנה ג

סְתָם נְזִירוּת שְׁלשִׁים יוֹם.

אָמַר   הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת גְּדוֹלָה,

הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת קְטַנָּה,

אֲפִלּוּ מִכָּאן וְעַד סוֹף הָעוֹלָם,                                   נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם.

הֲרֵינִי נָזִיר וְיוֹם אֶחָד, הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁעָה אֶחָת

          הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת וּמֶחֱצָה                                          הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁתָּיִם

 הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם וְשָׁעָה אֶחָת,

נָזִיר שְׁלשִׁים וְאֶחָד יוֹם,

 שֶׁאֵין נוֹזְרִים לְשָׁעוֹת:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את הלשונות לנזירות שלשים יום או יותר.

פרק א - משנה ד

הֲרֵינִי נָזִיר כִּשְׂעַר רֹאשִׁי, וְכַעֲפַר הָאָרֶץ, וּכְחוֹל הַיָּם,

הֲרֵי זֶה נְזִיר עוֹלָם וּמְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם.

רַבִּי אוֹמֵר,                                                    אֵין זֶה מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם.

וְאֵיזֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם,

הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי נְזִירוּת

כִּשְׂעַר רֹאשִׁי, וְכַעֲפַר הָאָרֶץ, וּכְחוֹל הַיָּם:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את ההבדל בין הנוסח של תנא קמא לנוסח של רבי.

פרק א - משנה ה

הֲרֵינִי נָזִיר מְלֹא הַבַּיִת אוֹ מְלֹא הַקֻּפָּה, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ,

אִם אָמַר אַחַת גְּדוֹלָה נָזָרְתִּי,                                   נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם.

וְאִם אָמַר סְתָם נָזָרְתִּי,

רוֹאִין אֶת הַקֻּפָּה כְּאִלּוּ הִיא מְלֵאָה חַרְדָּל                           וְנָזִיר כָּל יָמָיו:

1.     העיצוב מסייע להבחין בין לשון נזירות לשושים יום לבין נזירות עולם.

פרק א - משנה ו

הֲרֵינִי נָזִיר מִכָּאן עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי,

אוֹמְדִין כַּמָּה יָמִים מִכָּאן עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי,

אִם פָּחוֹת מִשְּׁלשִׁים יוֹם,            נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם,

וְאִם לָאו,                                  נָזִיר כְּמִנְיַן הַיָּמִים:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת הלשון "מכאן ועד מקום פלוני".

פרק א - משנה ז

הֲרֵינִי נָזִיר כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה,                       מוֹנֶה נְזִירוּת כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,    מַעֲשֶׂה הָיָה,                     כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִים מֵת:

1.     העיצוב מסייע להבין את הלשון המורכבת "כמניין ימות החמה" ואת הערת רבי יהודה.

פרק ב

פרק ב - משנה א

הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגָרוֹת וּמִן הַדְּבֵלָה,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                  נָזִיר,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                    אֵינוֹ נָזִיר.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,

אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵית שַׁמַּאי,            לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְאוֹמֵר

הֲרֵי הֵן עָלַי קָרְבָּן:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הבנת מחלוקת בית שמאי ובית הלל ואת הערת רבי יהודה.

פרק ב - משנה ב

אָמַר,           אָמְרָה פָרָה זוֹ הֲרֵינִי נְזִירָה אִם עוֹמֶדֶת אָנִי.

אָמַר,           הַדֶּלֶת הַזֶּה הֲרֵינִי נָזִיר אִם נִפְתָּח אָנִי.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                            נָזִיר,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                             אֵינוֹ נָזִיר.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵית שַׁמַּאי,

לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְאוֹמֵר הֲרֵי פָרָה זוֹ עָלַי קָרְבָּן אִם עוֹמֶדֶת הִיא:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הבנת המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל ואת הבהרת רבי יהודה.

פרק ב - משנה ג

מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס, וְאָמַר            הֲרֵינִי נָזִיר מִמֶּנוּ,                       הֲרֵי זֶה נָזִיר

 מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה שִׁכּוֹרָה וּמָזְגוּ לָהּ אֶת הַכּוֹס,

וְאָמְרָה         הֲרֵינִי נְזִירָה מִמֶּנּוּ,

אָמְרוּ חֲכָמִים,                           לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לוֹמַר הֲרֵי הוּא עָלַי קָרְבָּן:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את הדיוק בלשונות של האשה.

פרק ב - משנה ד

הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֱהֵא שׁוֹתֶה יַיִן וּמִטַּמֵּא לְמֵתִים,         הֲרֵי זֶה נָזִיר וְאָסוּר בְּכֻלָּן.

יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ נְזִירוּת אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בְּיַּיִן,     הֲרֵי זֶה אָסוּר.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן            מַתִּיר.

יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בְּיַּיִן

אֲבָל סָבוּר הָיִיתִי שֶׁחֲכָמִים מַתִּירִים לִי

מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֲנִי יָכוֹל לִחְיוֹת אֶלָּא בְיַּיִן,

אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי קוֹבֵר אֶת הַמֵּתִים,                                       הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן            אוֹסֵר:

1.     עיצוב המשנה מעמיד את שני המקרים זה מול זה ואת הפסיקות ההפוכות של תנא קמא ורבי שמעון.

פרק ב - משנה ה

הֲרֵינִי נָזִיר                       וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר,

וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי     וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר,

אִם הָיוּ פִקְּחִים,               מְגַלְּחִים זֶה אֶת זֶה.

וְאִם לָאו                         מְגַלְּחִים נְזִירִים אֲחֵרִים:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את ההצעה שהמשנה מציעה לשנים שנזרו יחד.

פרק ב - משנה ו

הֲרֵי                                 עָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר,

וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי     עָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר,

זֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם          וְזֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

זֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר            וְזֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר:

1.     עיצוב המנה מחדד את הבנת המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים.

פרק ב - משנה ז

הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן וְנוֹלַד לוֹ בֵן,                    הֲרֵי זֶה נָזִיר

 נוֹלַד לוֹ בַת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס,                         אֵינוֹ נָזִיר.

אִם אָמַר, כְּשֶׁאֶרְאֶה, כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי וָלָד,

אֲפִלּוּ נוֹלַד לוֹ בַת טֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס,                   הֲרֵי זֶה נָזִיר:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את ההקבלה בין שני המקרים שבמשנה.

פרק ב - משנה ח

הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ,                                                        אֵינוֹ נָזִיר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר

 יֹאמַר, אִם הָיָה בֶן קְיָמָא,                   הֲרֵי אֲנִי נְזִיר חוֹבָה.

וְאִם לָאו,                                            הֲרֵי אֲנִי נְזִיר נְדָבָה.

חָזְרָה וְיָלְדָה,                                                          הֲרֵי זֶה נָזִיר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

יֹאמַר, אִם הָרִאשׁוֹן בֶּן קְיָמָא,              הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה.

וְאִם לָאו,                                            הָרִאשׁוֹן נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הבנת המקרים של הלידה ואת הנזירות הנובעת מדיבור בעיניין.

פרק ב - משנה ט

הֲרֵינִי נָזִיר, וְנָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן,

הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ

וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן,

מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ               וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ.

הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן וְנָזִיר,

הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ

וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן,

מַנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ                  וּמוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ,

וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את ההבחנות במקרה של חובת שתי נזירויות.

פרק ב - משנה י

הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיְּהֵא לִי בֵן, וְנָזִיר מֵאָה יוֹם.

נוֹלַד לוֹ בֵן עַד שִׁבְעִים,      לֹא הִפְסִיד כְּלוּם.

לְאַחַר שִׁבְעִים,                 סוֹתֵר שִׁבְעִים,

שֶׁאֵין תִּגְלַחַת פָּחוֹת מִשְּׁלשִׁים יוֹם:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את השינוי בהלכה בשני המקרים השונים.

פרק ג

פרק ג - משנה א

מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר,                          מְגַלֵּחַ יוֹם שְׁלשִׁים וְאֶחָד.

וְאִם גִּלַּח לְיוֹם שְׁלשִׁים,                        יָצָא.

הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם,

אִם גִּלַּח לְיוֹם שְׁלשִׁים                          לֹא יָצָא:

1.     עיצוב המשנה מחדד את ההבדל בין נזירות סתם לנזירות שלושים יום.

פרק ג - משנה ב

מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת,      מְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשׁוֹנָה         יוֹם שְׁלשִׁים וְאֶחָד,

וְאֶת הַשְּׁנִיָּה            יוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד

 וְאִם גִּלַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה   יוֹם שְׁלשִׁים,

מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים.

וְאִם גִּלַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד,                               יָצָא.

וְזוֹ עֵדוּת הֵעִיד רַבִּי פַּפְּיַס

עַל מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת,

שֶׁאִם גִּלַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה   שְׁלשִׁים יוֹם,                    מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים.

וְאִם גִּלַּח לְיוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד,                             יָצָא,

שֶׁיּוֹם שְׁלשִׁים עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן:

1.     עיצוב המשנה מראה את ההקבלה בין הדין של שתי נזירויות לבין עדותו של רבי פפיס.

פרק ג - משנה ג

מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר,       נִטְמָא יוֹם שְׁלשִׁים,           סוֹתֵר אֶת הַכֹּל.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                                                 אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה

. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם, נִטְמָא יוֹם שְׁלשִׁים,           סוֹתֵר אֶת הַכֹּל:

1.     העיצוב של המשנה מחדד שוב את ההבדל בין נזיר סתם לבין הנודר נזירות מפורשת לשלשים יום.

פרק ג - משנה ד

הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם,        נִטְמָא יוֹם מֵאָה,              סוֹתֵר אֶת הַכֹּל.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                                                 אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שְׁלשִׁים.

נִטְמָא יוֹם מֵאָה וְאֶחָד,     סוֹתֵר שְׁלשִׁים יוֹם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                                                 אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את שתי המחלוקות שבין תנא קמא לבין רבי אליעזר.

פרק ג - משנה ה

מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת    

אֲפִלּוּ הָיָה שָׁם שְׁלשִׁים יוֹם,

אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה

 יָצָא וְנִכְנַס,                               עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן וּמֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                    לֹא בוֹ בַיּוֹם,

שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו) וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ,

עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ יָמִים רִאשׁוֹנִים:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הבנת המקרה ואת דיוקו של רבי אליעזר.

פרק ג - משנה ו

מִי שֶׁנָּזַר נְזִירוּת הַרְבֵּה וְהִשְׁלִים אֶת נְזִירוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא לָאָרֶץ,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,          נָזִיר בַּתְּחִלָּה.

מַעֲשֶׂה בְהִילְנִי הַמַּלְכָּה, שֶׁהָלַךְ בְּנָהּ לַמִּלְחָמָה,

וְאָמְרָה, אִם יָבֹא בְנִי מִן הַמִּלְחָמָה בְשָׁלוֹם      אֱהֵא נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים,

וּבָא בְנָהּ מִן הַמִּלְחָמָה,                                  וְהָיְתָה נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים.

וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים עָלְתָה לָאָרֶץ,

וְהוֹרוּהָ בֵית הִלֵּל שֶׁתְּהֵא נְזִירָה                       עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת.

וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים נִטְמֵאת,

וְנִמְצֵאת נְזִירָה עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,                        לֹא הָיְתָה נְזִירָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל לגבי נזיר שעלה לארץ ישראל. העיצוב מראה יפה את הסיפור של הליני המלכה על פי שיטת בית הלל.

פרק ג - משנה ז

מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים מְעִידוֹת אוֹתוֹ,

אֵלּוּ מְעִידִים           שֶׁנָּזַר שְׁתַּיִם,

וְאֵלּוּ מְעִידִים         שֶׁנָּזַר חָמֵשׁ,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         נֶחְלְקָה הָעֵדוּת וְאֵין כָּאן נְזִירוּת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,          יֵשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם,      שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתָּיִם:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המקרה ואת המחלוקת שבין בית שמאי לבית הלל בנוגע לעדויות סותרות על הנזירות.

פרק ד

פרק ד - משנה א

מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר,       וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וָאָנִי, וָאָנִי      כֻּלָּם נְזִירִין.

הֻתַּר הָרִאשׁוֹן,                           הֻתְּרוּ כֻלָּן.

הֻתַּר הָאַחֲרוֹן,                  הָאַחֲרוֹן מֻתָּר וְכֻלָּם אֲסוּרִין.

אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר, פִּי כְפִיו וּשְׂעָרִי כִשְׂעָרוֹ,          הֲרֵי זֶה נָזִיר.

הֲרֵינִי נָזִיר, וְשָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה, וָאָנִי,                            מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּם.

הֲרֵינִי נְזִירָה, וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְאָמַר, וָאָנִי,                               אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:

1.     עיצוב המשנה מחדד את שלשת המקרים שבהם נזיר שני מתפיס נזירות על סמך הנזיר הראשון.

2.     העיצוב מראה יפה את ההבדל בין התפסת בעל בנזירות אשתו מול התפסת אשה בנזירות בעלה.

פרק ד - משנה ב

הֲרֵינִי נָזִיר, וָאַתְּ,              וְאָמְרָה אָמֵן           מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּם.

הֲרֵינִי נְזִירָה, וָאָתָּה,         וְאָמַר אָמֵן,            אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:

1.     בדומה למשנה הקודמת העיצוב מראה את ההבדל בין התפסת האיש להתפסת האשה.

פרק ד - משנה ג

הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְנָזִיר, וְהָיְתָה שׁוֹתָה בְיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים,

הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים.

הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ,

וְהָיְתָה שׁוֹתָה בְיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים,                       אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                                   אִם אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים,

 תִּסְפֹּג מַכַּת מַרְדּוּת:

1.     עיצוב המשנה מחדד את שתי האפשרויות של נזירות האשה וחילולה.

2.     העיצוב מראה יפה את התוספת של רבי יהודה על תנא קמא.

פרק ד - משנה ד

הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְנָזִיר וְהִפְרִישָׁה אֶת בְּהֶמְתָּהּ וְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ,

אִם שֶׁלּוֹ הָיְתָה בְהֶמְתָּהּ,                       תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר

          וְאִם שֶׁלָּהּ הָיְתָה בְהֶמְתָּהּ,                    הַחַטָּאת תָּמוּת

וְעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה,

וְהַשְּׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים,

וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לָחֶם.

הָיוּ לָהּ         מָעוֹת סְתוּמִים,                         יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

מָעוֹת מְפֹרָשִׁים,                         דְּמֵי חַטָּאת,

יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח,

לֹא נֶהֱנִים וְלֹא מוֹעֲלִים בָּהֶן.

דְּמֵי עוֹלָה,

יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִים בָּהֶן.

דְּמֵי שְׁלָמִים,

יָבִיאוּ שְׁלָמִים

וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד,

          וְאֵינָן טְעוּנִין לָחֶם:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את ההבחנה בין המצבים שהאשה חייבת או פטורה מקורבנות הנזיר עקב הפרת הבעל.

2.     העיצוב מחדד את ההתנהלות המתאימה עם כל קורבן וקורבן.

פרק ד - משנה ה

נִזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים,                                                       אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נִשְׁחֲטָה עָלֶיהָ אַחַת מִכָּל הַבְּהֵמוֹת,          אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּתִגְלַחַת הַטָּהֳרָה. אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטֻּמְאָה, יָפֵר

                             שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר אִי אֶפְשִׁי בְאִשָּׁה מְנֻוָּלֶת.

רַבִּי אוֹמֵר,

אַף בְּתִגְלַחַת הַטָּהֳרָה        יָפֵר,

שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְגֻלָּחַת:

1.     עיצוב המשנה מחדד את ההתנהלות של אשה שנדרה בנזיר ובעלה הפר לה תוך כדי תהליך ההטהרות.

פרק ד - משנה ו

הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְנָזִיר,         וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר.

כֵּיצַד,

גִּלַּח אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ קְרוֹבָיו, מִחָה אוֹ שֶׁמִּחוּ קְרוֹבָיו,

הָיְתָה לוֹ בְהֵמָה מֻפְרֶשֶׁת, הַחַטָּאת תָּמוּת

וְעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה

וְהַשְּׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים,

וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לָחֶם.

הָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִין,       יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

מָעוֹת מְפֹרָשִׁין,       דְּמֵי חַטָּאת   יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח,

לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.

דְּמֵי עוֹלָה,    יָבִיאוּ עוֹלָה וּמוֹעֲלִין בָּהֶן.

דְּמֵי שְׁלָמִים, יָבִיאוּ שְׁלָמִים,

וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לָחֶם:

1.     עיצוב המשנה מראה את ההקבלה בלשונותיה למשנה הקודמת. משנה זאת עוסקת באב שנדר נזירות על בנו אבל הבן או הקרובים לא הסכימו לנזירות ויש כבר קורבנות מוכנים.

פרק ד - משנה ז

הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו וְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ.

כֵּיצַד.

מִי שֶׁהָיָה אָבִיו נָזִיר וְהִפְרִישׁ מָעוֹת סְתוּמִים עַל נְזִירוּתוֹ וּמֵת,

וְאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלַּח עַל מְעוֹת אַבָּא,

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,       הֲרֵי אֵלּוּ יִפְּלוּ לִנְדָבָה, אֵין זֶה מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו.

אֵיזֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו,

מִי שֶׁהָיָה הוּא וְאָבִיו נְזִירִים וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת סְתוּמִים לִנְזִירוּתוֹ וּמֵת,

זֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לרבי יוסי בנוגע למקרה המורכב שהבן מקריב את הקורבנות על נזירות אביו.

פרק ה

פרק ה - משנה א

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,          אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ.

כֵּיצַד.

אָמַר, שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ, וְיָצָא לָבָן,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים          הֶקְדֵּשׁ,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים           אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ:

1.     עיצוב המשנה מראה את המחלוקת העקרונית בים בית שמאי לבית הלל ואת הדוגמא למחלוקת.

פרק ה - משנה ב

דִּינַר זָהָב שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ,                   וְעָלָה שֶׁל כֶּסֶף,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים          הֶקְדֵּשׁ,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים           אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ.

חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁתַּעֲלֶה בְיָדִי רִאשׁוֹנָה הֲרֵי הִיא הֶקְדֵּשׁ,          וְעָלְתָה שֶׁל שֶׁמֶן

 בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים         הֶקְדֵּשׁ,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים           אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ:

1.     עיצוב המשנה מראה דוגמאות נוספות למחלוקת שבין בית שמאי לבית הלל.

פרק ה - משנה ג

מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר       וְנִשְׁאַל לְחָכָם וַאֲסָרוֹ,                 מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנָּדַר.

נִשְׁאַל לְחָכָם וְהִתִּירוֹ,                 הָיְתָה לוֹ בְהֵמָה מֻפְרֶשֶׁת,

תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר.

אָמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי,

אִי אַתֶּם מוֹדִים בָּזֶה שֶׁהוּא הֶקְדֵּשׁ טָעוּת        שֶׁתֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר.

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי,

אִי אַתֶּם מוֹדִים בְּמִי שֶׁטָּעָה

וְקָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי תְשִׁיעִי

וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי                                        שֶׁהוּא מְקֻדָּשׁ.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, לֹא הַשֵּׁבֶט קִדְּשׁוֹ.

וּמָה אִלּוּ טָעָה וְהִנִּיחַ אֶת הַשֵּׁבֶט עַל שְׁמִינִי

                                      וְעַל שְׁנֵים עָשָׂר,                שֶׁמָּא עָשָׂה כְלוּם.

אֶלָּא כָּתוּב שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָעֲשִׂירִי,                      הוּא קִדֵּשׁ אֶת הַתְּשִׁיעִי וְאֶת אַחַד עָשָׂר:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת לגבי הבהמה המופרשת ואת המשא ומתן בין בית שמאי לבית הלל.

פרק ה - משנה ד

מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר וְהָלַךְ לְהָבִיא אֶת בְּהֶמְתּוֹ          וּמְצָאָהּ שֶׁנִּגְנְבָה,

אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְנְבָה בְהֶמְתּוֹ נָזַר,                      הֲרֵי זֶה נָזִיר.

וְאִם מִשֶּׁנִּגְנְבָה בְהֶמְתּוֹ נָזַר,                            אֵינוֹ נָזִיר.

וְזוֹ טָעוּת טָעָה נַחוּם הַמָּדִי כְּשֶׁעָלוּ נְזִירִים מִן הַגּוֹלָה

וּמָצְאוּ בֵית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב,

אָמַר לָהֶם נַחוּם הַמָּדִי,

אִלּוּ הֱיִיתֶם יוֹדְעִים שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב הֱיִיתֶם נוֹזְרִים.

אָמְרוּ לוֹ לֹא,

וְהִתִּירָן נַחוּם הַמָּדִי.

וּכְשֶׁבָּא הַדָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ לוֹ,

כֹּל שֶׁנָּזַר עַד שֶׁלֹּא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,     נָזִיר.

וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,     אֵינוֹ נָזִיר:

1.     עיצוב המשנה מראה את העיקרון בנוגע להפרשת הבהמה לקרבן נזיר ואת המקרה של נחום המדי והבהרת הדין על פי החכמים.

פרק ה - משנה ה

הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ   וְאֶחָד בָּא כְנֶגְדָּן,

אָמַר אֶחָד מֵהֶן הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה פְלוֹנִי,

וְאֶחָד אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה פְלוֹנִי,

הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר, שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר

שֶׁשְּׁנֵיכֶם נְזִירִים, שֶׁכֻּלְּכֶם נְזִירִים,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים                                                כֻּלָּם נְזִירִים.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                                       אֵינוֹ נָזִיר אֶלָּא מִי שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמוּ דְבָרָיו.

וְרַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר,                                                  אֵין אֶחָד מֵהֶם נָזִיר:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת המשולשת בין בית שמאי בית הלל ורבי טרפון.

פרק ה - משנה ו

הִרְתִּיעַ לַאֲחוֹרָיו,              אֵינוֹ נָזִיר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

יֹאמַר, אִם הָיָה כִדְבָרַי,     הֲרֵינִי נְזִיר חוֹבָה.

וְאִם לָאו,     הֲרֵינִי נְזִיר נְדָבָה:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את דברי רבי שמעון.

פרק ה - משנה ז

רָאָה אֶת הַכּוֹי וְאָמַר,        הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה,

הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה אֵינוֹ חַיָּה,

הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה בְהֵמָה,

הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה בְהֵמָה,

הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה וּבְהֵמָה,

הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה לֹא חַיָּה וְלֹא בְהֵמָה,

הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר,

הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר,

הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁכֻּלְּכֶם נְזִירִים,                                               הֲרֵי כֻלָּם נְזִירִים:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את הדין שכולם נזירים.

פרק ו

פרק ו - משנה א

שְׁלשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בַּנָּזִיר,        הַטֻּמְאָה       וְהַתִּגְלַחַת     וְהַיּוֹצֵא מִן הַגָּפֶן.

וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.

וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֹּאכַל מִן הָעֲנָבִים כַּזָּיִת.

מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שָׁרָה פִתּוֹ בְיַיִן וְיֶשׁ בָּהּ כְּדֵי לְצָרֵף כַּזַּיִת,    חַיָּב:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת חלוקתה לכותר בשורה הראשונה ולהסבר איסור היין בשורות הבאות.

פרק ו - משנה ב

וְחַיָּב   עַל הַיַּיִן        בִּפְנֵי עַצְמוֹ

וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן,

וְעַל הַחַרְצַנִּים בִּפְנֵי עַצְמָן,

וְעַל הַזַּגִּים    בִּפְנֵי עַצְמָן.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר,

אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֹּאכַל שְׁנֵי חַרְצַנִּים וְזַגָּן.

אֵלּוּ הֵן חַרְצַנִּים וְאֵלּוּ הֵן זַגִּים,

הַחַרְצַנִּים     אֵלּוּ הַחִיצוֹנִים,

הַזַּגִּים          אֵלּוּ הַפְּנִימִים,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,

שֶׁלֹּא תִטְעֶה, כְּזוֹג שֶׁל בְּהֵמָה,

הַחִיצוֹן זוֹג   וְהַפְּנִימִי עִנְבָּל:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין מה כולל איסור היין והענבים.

פרק ו - משנה ג

סְתָם נְזִירוּת                    שְׁלשִׁים יוֹם.

גִּלַּח אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ לִסְטִים, סוֹתֵר שְׁלשִׁים יוֹם.

נָזִיר שֶׁגִּלַּח בֵּין בְּזוּג בֵּין בְּתַעַר אוֹ שֶׁסִּפְסֵף כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב.

נָזִיר    חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס,

אֲבָל לֹא סוֹרֵק.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,

לֹא יָחוֹף בַּאֲדָמָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶּׁרֶת אֶת הַשֵּׂעָר:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את האיסורים השונים הקשורים לגידול שער הנזיר.

פרק ו - משנה ד

נָזִיר    שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן כָּל הַיּוֹם,                              אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת

 אָמְרוּ לוֹ אַל תִּשְׁתֶּה אַל תִּשְׁתֶּה, וְהוּא שׁוֹתֶה,                     חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.

הָיָה מְגַלֵּחַ כָּל הַיּוֹם,                                      אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת.

אָמְרוּ לוֹ אַל תְּגַלֵּחַ אַל תְּגַלֵּחַ, וְהוּא מְגַלֵּחַ,                          חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.

הָיָה מִטַּמֵּא לְמֵתִים כָּל הַיּוֹם,                        אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת.

אָמְרוּ לוֹ אַל תִּטַּמָּא אַל תִּטַּמָּא, וְהוּא מִטַּמֵּא,                    חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת:

1.     עיצוב המשנה מתבקש לאור החלוקה לשלשה איסורים שבכל אחד מהם יש שני מצבים מקבילים.

פרק ו - משנה ה

שְׁלשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בַּנָּזִיר, הַטֻּמְאָה     וְהַתִּגְלַחַת     וְהַיּוֹצֵא מִן הַגָּפֶן.

חֹמֶר בַּטֻּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת מִבַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן,

שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת סוֹתְרִין,               וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן אֵינוֹ סוֹתֵר.

חֹמֶר בַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִבַּטֻּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת,

שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן לֹא הֻתַּר מִכְּלָלוֹ,        וְטֻמְאָה וְתִגְלַחַת הֻתְּרוּ מִכְּלָלָן

בְּתִגְלַחַת מִצְוָה וּבְמֵת מִצְוָה

 וְחֹמֶר בַּטֻּמְאָה מִבַּתִּגְלַחַת,

שֶׁהַטֻּמְאָה סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל וְחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן,

וְתִגְלַחַת אֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶלָּא שְׁלשִׁים יוֹם

וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת השוואת שלשת האיסורים זה לזה שהמשנה עורכת.

פרק ו - משנה ו

תִּגְלַחַת הַטֻּמְאָה כֵּיצַד,

הָיָה מַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וּמְגַלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי, וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי.

וְאִם גִּלַּח בַּשְּׁמִינִי, מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַיּוֹם,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

אָמַר לוֹ רַבִּי טַרְפוֹן,

מַה בֵּין זֶה לַמְּצֹרָע.

אָמַר לוֹ,

זֶה טָהֳרָתוֹ תְלוּיָה בְיָמָיו, וּמְצֹרָע טָהֳרָתוֹ תְלוּיָה בְתִגְלַחְתּוֹ,

וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מְעֹרַב שָׁמֶשׁ:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את ההבדל בין תגלחת המצורע לתגלחת הנזיר.

פרק ו - משנה ז

תִּגְלַחַת הַטָּהֳרָה כֵּיצַד,

הָיָה מֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת, חַטָּאת עוֹלָה וּשְׁלָמִים,

וְשׁוֹחֵט אֶת הַשְּׁלָמִים        וּמְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶם,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר,

לֹא הָיָה מְגַלֵּחַ אֶלָּא עַל הַחַטָּאת,

שֶׁהַחַטָּאת קוֹדֶמֶת בְּכָל מָקוֹם.

וְאִם גִּלַּח עַל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן,       יָצָא:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין המחלוקת בין רבי יהודה לרבי אלעזר ביחס לקורבן שעליו הנזיר מגלח.

פרק ו - משנה ח

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת וְלֹא פֵרֵשׁ,

הָרְאוּיָה       לְחַטָּאת        תִּקְרַב חַטָּאת,

לְעוֹלָה          תִּקְרַב עוֹלָה,

לִשְׁלָמִים      תִּקְרַב שְׁלָמִים.

הָיָה נוֹטֵל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ            וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד.

וְאִם גִּלַּח בַּמְּדִינָה                       הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים,               

בְּתִגְלַחַת הַטָּהֳרָה.

אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטֻּמְאָה,              לֹא הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,                       הַכֹּל מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד,

חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבַּמְּדִינָה בִּלְבָד:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את המחלוקת בנוגע לשריפת השיער של הנזיר תחת הדוד.

פרק ו - משנה ט

הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלְקָן

 הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל,

וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל, וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד,

וְנוֹתֵן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר וּמְנִיפָן,

וְאַחַר כָּךְ הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטַּמֵּא לְמֵתִים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים,

הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת בְּיַיִן וּלְהִטַּמֵּא לְמֵתִים:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את התהליך של הקרבת הקורבן של הנזיר

2.     העיצוב מבליט את המחלוקת בין תנא קמא לרבי שמעון ביחס לשאלה מתי הותר הנזיר בשתיית יין.

פרק ו - משנה י

גִּלַּח עַל הַזֶּבַח וְנִמְצָא פָסוּל,                  תִּגְלַחְתּוֹ פְסוּלָה, וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ.

גִּלַּח עַל הַחַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ

וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לִשְׁמָן,          תִּגְלַחְתּוֹ פְסוּלָה, וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ.

גִּלַּח עַל הָעוֹלָה אוֹ עַל הַשְּׁלָמִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָן

וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לִשְׁמָן,          תִּגְלַחְתּוֹ פְסוּלָה, וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

אוֹתוֹ הַזֶּבַח לֹא עָלָה לוֹ, אֲבָל שְׁאָר זְבָחִים עָלוּ לוֹ.

וְאִם גִּלַּח עַל שְׁלָשְׁתָּן וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן כָּשֵׁר,

תִּגְלַחְתּוֹ כְשֵׁרָה, וְיָבִיא שְׁאָר הַזְּבָחִים:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את ההליך של הקרבת הקורבנות ואת המצב במקרה שהקורבנות לא לשמן.

2.     העיצוב מבהיר במה חולק רבי שמעון על תנא קמא.

פרק ו - משנה יא

מִי שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים וְנִטְמָא,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                              סוֹתֵר אֶת הַכֹּל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                               יָבִיא שְׁאָר קָרְבְּנוֹתָיו וְיִטְהָר.

אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בְמִרְיָם הַתַּרְמוֹדִית

שֶׁנִּזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים,

וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ עַל בִּתָּהּ שֶׁהָיְתָה מְסֻכֶּנֶת,

וְהָלְכָה וּמְצָאתָהּ שֶׁמֵּתָה

 וְאָמְרוּ חֲכָמִים,                                  תָּבִיא שְׁאָר קָרְבְּנוֹתֶיהָ וְתִטְהָר:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים בנוגע לנזיר שנטמא באמצע תהליך הטהרה.

פרק ז

פרק ז - משנה א

כֹּהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר אֵינָן מִטַּמְּאִין לִקְרוֹבֵיהֶן, אֲבָל מִטַּמְּאִין לְמֵת מִצְוָה

 הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּמָצְאוּ מֵת מִצְוָה,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

יִטַּמָּא כֹהֵן גָּדוֹל      וְאַל יִטַּמָּא נָזִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

יִטַּמָּא נָזִיר             וְאַל יִטַּמָּא כֹהֵן גָּדוֹל.

אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,    יִטַּמָּא כֹהֵן שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ,

וְאַל יִטַּמָּא נָזִיר שֶׁהוּא מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ.

אָמְרוּ לוֹ,                         יִטַּמָּא נָזִיר שֶׁאֵין קְדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם

וְאַל יִטַּמָּא כֹהֵן שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את ההשוואה בין כהן גדול ונזיר ביחס לטומאת קרובים ומת מצווה.

2.     העיצוב מבהיר את הוויכוח בין רבי אליעזר וחכמים לגבי השאלה מי יטמא למת מצווה הכהן הגדול או הנזיר.

פרק ז - משנה ב

עַל אֵלּוּ טֻמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ,

עַל הַמֵּת, וְעַל כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, וְעַל כַּזַּיִת נֶצֶל וְעַל מְלֹא תַרְוָד רָקָב,

עַל הַשִּׁדְרָה וְעַל הַגֻּלְגֹּלֶת וְעַל אֵבֶר מִן הַמֵּת

וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי,

וְעַל חֲצִי קַב עֲצָמוֹת וְעַל חֲצִי לֹג דָּם,

עַל מַגָּעָן וְעַל מַשָּׂאָן וְעַל אָהֳלָן,

וְעַל עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה,   עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ.

עַל אֵלּוּ הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי,

וְסוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִין,

וְאֵינוֹ מַתְחִיל לִמְנוֹת אֶלָּא עַד שֶׁיִּטְהַר וּמֵבִיא אֶת קָרְבְּנוֹתָיו:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת הרשימה של הדברים המטמאים את הנזיר.

פרק ז - משנה ג

אֲבָל הַסְּכָכוֹת, וְהַפְּרָעוֹת, וּבֵית הַפְּרָס וְאֶרֶץ הָעַמִּים

 וְהַגּוֹלֵל, וְהַדּוֹפֵק, וּרְבִיעִית דָּם, וְאֹהֶל, וְרֹבַע עֲצָמוֹת,

וְכֵלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, וִימֵי סָפְרוֹ, וִימֵי גָמְרוֹ

                                      עַל אֵלּוּ אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ,

וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי,    וְאֵינוֹ סוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִין,

וּמַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד,         וְקָרְבָּן אֵין לוֹ.

בֶּאֱמֶת אָמְרוּ,                   יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה וִימֵי הֶסְגֵּרוֹ שֶׁל מְצֹרָע,

הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִין לוֹ:

1.     עיצוב משנה זאת בהמשך לקודמת מראה את המקרים שבהם הנזיר לא נטמא.

פרק ז - משנה ד

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

כָּל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ,         חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ.

וְכָל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ, אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר,

לֹא תְהֵא זוֹ קַלָּה מִן הַשֶּׁרֶץ.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא,

דַּנְתִּי לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה אִם עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל,

הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ.

רְבִיעִית דָּם שֶׁהוּא מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל,

אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעָהּ וְעַל מַשָּׂאָהּ.

אָמַר לִי,

מַה זֶה עֲקִיבָא, אֵין דָּנִין כָּאן מִקַּל וָחֹמֶר.

וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

אָמַר לִי,

יָפֶה אָמַרְתָּ, אֶלָּא כֵּן אָמְרוּ הֲלָכָה:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את המשא ומתן שבין התנאים ביחס להשוואה בין טומאת הנזיר וביאת המקדש.

פרק ח

פרק ח - משנה א

שְׁנֵי נְזִירִים שֶׁאָמַר לָהֶן אֶחָד רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּטְמָא וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם,

 מְגַלְּחִין וּמְבִיאִין קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טָהֳרָה,

וְאוֹמֵר, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ.

וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלְּךָ.

וְסוֹפְרִין שְׁלשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קָרְבַּן טָהֳרָה,

וְאוֹמֵר, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתִי.

          וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלְּךָ וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתְךָ.

מֵת אֶחָד מֵהֶן,

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

יְבַקֵּשׁ אֶחָד מִן הַשּׁוּק שֶׁיִּדֹּר כְּנֶגְדּוֹ בְנָזִיר,

וְאוֹמֵר, אִם טָמֵא הָיִיתִי, הֲרֵי אַתָּה נָזִיר מִיָּד.

וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי, הֲרֵי אַתָּה נָזִיר אַחַר שְׁלשִׁים יוֹם.

וְסוֹפְרִין שְׁלשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טָהֳרָה,

וְאוֹמֵר, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךְ.

וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה בְּסָפֵק.

וְסוֹפְרִין שְׁלשִׁים יוֹם וּמְבִיאִין קָרְבַּן טָהֳרָה,

וְאוֹמֵר, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתִי.

 וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה בְּסָפֵק וְזֶהוּ קָרְבַּן טָהֳרָתְךָ.

 אָמַר לוֹ בֶן זוֹמָא,

וּמִי שׁוֹמֵעַ לוֹ שֶׁיִּדֹּר כְּנֶגְדּוֹ בְנָזִיר.

אֶלָּא מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה

 וְאוֹמֵר, אִם טָמֵא הָיִיתִי, הַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי וְהָעוֹלָה נְדָבָה.

וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי, הָעוֹלָה מֵחוֹבָתִי וְהַחַטָּאת בְּסָפֵק.

וְסוֹפֵר שְׁלשִׁים יוֹם וּמֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה,

וְאוֹמֵר, אִם טָמֵא הָיִיתִי, הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה.

וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי, הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה, וְזֶה שְׁאָר קָרְבָּנִי.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

נִמְצָא זֶה מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לַחֲצָאִים.

אֲבָל הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים לְבֶן זוֹמָא:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת המקרה המורכב של שני נזירים שאחד מהם כנראה נטמא ואין ידוע מי הוא.

2.     העיצוב מסייע להבין את המחלוקת בין התנאים במקרה המורכב הזה.

פרק ח - משנה ב

נָזִיר שֶׁהָיָה טָמֵא בְסָפֵק וּמֻחְלָט בְּסָפֵק,                     אוֹכֵל בַּקָּדָשִׁים אַחַר שִׁשִּׁים יוֹם

                                                וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִטַּמֵּא לְמֵתִים אַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם

 שֶׁתִּגְלַחַת הַנֶּגַע דּוֹחָה תִגְלַחַת הַנָּזִיר בִּזְמַן שֶׁהוּא וַדַּאי,

אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהוּא סָפֵק אֵינָהּ דּוֹחָה:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את הדין של הנזיר שהתברר שהוא גם מצורע.

פרק ט

פרק ט - משנה א

הַגּוֹיִם                    אֵין לָהֶם נְזִירוּת.

נָשִׁים וַעֲבָדִים         יֵשׁ לָהֶם נְזִירוּת.

חֹמֶר בַּנָּשִׁים מִבָּעֲבָדִים,     שֶׁהוּא כוֹפֶה אֶת עַבְדּוֹ וְאֵינוֹ כוֹפֶה אֶת אִשְׁתּוֹ.

חֹמֶר בָּעֲבָדִים מִבַּנָּשִׁים,     שֶׁהוּא מֵפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ וְאֵינוֹ מֵפֵר נִדְרֵי עַבְדּוֹ.

הֵפֵר לְאִשְׁתּוֹ,                   הֵפֵר עוֹלָמִית.

הֵפֵר לְעַבְדּוֹ,                     יָצָא לְחֵרוּת מַשְׁלִים נְזִירוּתוֹ.

עָבַר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו,

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,              לֹא יִשְׁתֶּה,

וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,              יִשְׁתֶּה

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההשוואה בין גויים נשים ועבדים לגבי הנזירות.

פרק ט - משנה ב

נָזִיר שֶׁגִּלַּח וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהוּא טָמֵא,          אִם טֻמְאָה יְדוּעָה,            סוֹתֵר.

וְאִם טֻמְאַת הַתְּהוֹם,        אֵינוֹ סוֹתֵר.

אִם עַד שֶׁלֹּא גִלַּח,   בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ סוֹתֵר.

כֵּיצַד,

יָרַד לִטְבֹּל בִּמְעָרָה וְנִמְצָא מֵת צָף עַל פִּי הַמְּעָרָה,

טָמֵא נִמְצָא מְשֻׁקָּע בְּקַרְקַע הַמְּעָרָה,

יָרַד לְהָקֵר,                      טָהוֹר.

לִטַּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת,         טָמֵא,

שֶׁחֶזְקַת טָמֵא                   טָמֵא

וְחֶזְקַת טָהוֹר                   טָהוֹר,          שֶרַגְלַיִם לַדָּבָר:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את המצב המורכב בו הנזיר כבר נטהר וגילח ואז התברר לו שהוא נטמא לפני כן.

פרק ט - משנה ג

הַמּוֹצֵא מֵת בִּתְחִלָּה מֻשְׁכָּב כְּדַרְכּוֹ,        נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ.

מָצָא שְׁנַיִם,                                         נוֹטְלָן וְאֶת תְּבוּסָתָן

 מָצָא שְׁלשָׁה,                                      אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמֹנֶה,

הֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת.

בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה.

מָצָא אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה,

בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר,

שֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה מְצָאוֹ,       נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ:

1.     הביטוי "שרגליים לדבר" מביא עוד משנה שמשתמשת באותה לשון בנוגע לקברים אחדים שנמצאו זה ליד זה.

פרק ט - משנה ד

כָּל סְפֵק נְגָעִים בַּתְּחִלָּה, טָהוֹר     עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַטֻּמְאָה.

מִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה, סְפֵקוֹ טָמֵא.

בְּשִׁבְעָה דְרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַזִּיבָה.

בְּמַאֲכָל, וּבְמִשְׁתֶּה, בְּמַשָּׂא, וּבִקְפִיצָה, וּבְחֹלִי, וּבְמַרְאֶה, וּבְהִרְהוּר.

מִשֶּׁנִּזְקַק לַזִּיבָה,                        אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ.

אָנְסוֹ וּסְפֵקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ,          טְמֵאִין, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר.

הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה,

וְהֵקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה, לְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וּמֵת,   חַיָּב.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר,                                         פָּטוּר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר:

1.     המשנה מביאה עוד מקרים שבהם משתמשים בביטוי "שרגליים לדבר" . העיצוב מראה את המקרים השונים וההקבלה ביניהם.

פרק ט - משנה ה

נָזִיר הָיָה שְׁמוּאֵל כְּדִבְרֵי רַבִּי נְהוֹרַאי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א א) 

וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ,

נֶאֱמַר בְּשִׁמְשׁוֹן (שופטים יג) וּמוֹרָה, וְנֶאֱמַר בִּשְׁמוּאֵל וּמוֹרָה,

מַה מּוֹרָה הָאֲמוּרָה בְשִׁמְשׁוֹן נָזִיר,

אַף מוֹרָה הָאֲמוּרָה בִשְׁמוּאֵל, נָזִיר.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,

וַהֲלֹא אֵין מוֹרָה אֶלָּא שֶׁל בָּשָׂר וָדָם.

אָמַר לוֹ רַבִּי נְהוֹרַאי, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (שמואל א טז) 

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי,

שֶׁכְּבָר הָיָה עָלָיו מוֹרָה שֶׁל בָּשָׂר וָדָם:

1.     המשנה החותמת את המסכת מדברת על נזירות שמואל ונזירות שמשון. עיצוב המשנה מסייע להבין את הדיוק מהפסוקים בנוגע לקביעה ששמואל היה נזיר.