מסכת נדרים

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה א

כָּל כִּנּוּיֵי נְדָרִים כִּנְדָרִים, וַחֲרָמִים כַּחֲרָמִים, וּשְׁבוּעוֹת כִּשְׁבוּעוֹת, וּנְזִירוּת כִּנְזִירוּת.

 הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ,      מֻדָּרְנִי מִמְּךָ, מֻפְרָשְׁנִי מִמְּךָ, מְרֻחָקְנִי מִמְּךָ,

שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לָךְ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לָךְ,                             אָסוּר.

מְנֻדֶּה אֲנִי לָךְ,                  רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה חוֹכֵךְ בָּזֶה לְהַחֲמִיר

 כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים,       נָדַר בְּנָזִיר, וּבְקָרְבָּן, וּבִשְׁבוּעָה.

כְּנִדְרֵי כְשֵׁרִים,        לֹא אָמַר כְּלוּם.

כְּנִדְבוֹתָם,              נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבחין בין הלשונות השונים הקובעים אם יש נזירות או לא.

פרק א - משנה ב

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ,       קוֹנָם קוֹנָח, קוֹנָס,                     הֲרֵי אֵלּוּ כִנּוּיִין לְקָרְבָּן

                             חֵרֶק חֵרֶךְ, חֵרֵף,                        הֲרֵי אֵלּוּ כִנּוּיִין לְחֵרֶם.

נָזִיק נָזִיחַ, פָּזִיחַ,                        הֲרֵי אֵלּוּ כִנּוּיִין לִנְזִירוּת.

שְׁבוּתָה, שְׁקוּקָה, נָדַר בְּמוֹתָא     הֲרֵי אֵלּוּ כִנּוּיִין לִשְׁבוּעָה:

1.     העתקת המשנה מתבקשת כדי להבהיר את הלשונות של קרבן, חרם, נזירות, שבועה.

פרק א - משנה ג

הָאוֹמֵר         לֹא חֻלִּין לֹא אֹכַל לָךְ, לֹא כָשֵׁר, וְלֹא דְכֵי, טָהוֹר,

וְטָמֵא נוֹתָר, וּפִגּוּל                                                  אָסוּר

כְּאִמְּרָא כַּדִּירִין, כָּעֵצִים, כָּאִשִּׁים, כַּמִּזְבֵּחַ, כַּהֵיכָל,

כִּירוּשָׁלָיִם, נָדַר בְּאֶחָד מִכָּל מְשַׁמְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ,

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר קָרְבָּן,                                    הֲרֵי זֶה נָדַר בְּקָרְבָּן

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָאוֹמֵר יְרוּשָׁלַיִם,                                           לֹא אָמַר כְּלוּם:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את הלשונות האסורים ואלה המותרים.

פרק א - משנה ד

הָאוֹמֵר,                 קָרְבָּן, עוֹלָה, מִנְחָה, חַטָּאת, תּוֹדָה,

שְׁלָמִים שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לָךְ,                                אָסוּר.

רַבִּי יְהוּדָה                                 מַתִּיר.

הַקָּרְבָּן, כְּקָרְבָּן, קָרְבָּן שֶׁאֹכַל לָךְ,                    אָסוּר.

לְקָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ,

רַבִּי מֵאִיר                                  אוֹסֵר.

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ,       קוֹנָם פִּי הַמְדַבֵּר עִמָּךְ, יָדִי עוֹשָׂה עִמָּךְ,

רַגְלִי מְהַלֶּכֶת עִמָּךְ,           אָסוּר:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את הלשונות האסורים וכן את דעות רבי יהודה ורבי מאיר מול תנא קמא.

פרק ב

פרק ב - משנה א

וְאֵלּוּ מֻתָּרִין

 חֻלִּין שֶׁאֹכַל לָךְ, כִּבְשַׂר חֲזִיר כַּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּעוֹרוֹת לְבוּבִין,

כִּנְבֵלוֹת, כִּטְרֵפוֹת,  כִּשְׁקָצִים, כִּרְמָשִׂים כְּחַלַּת אַהֲרֹן וְכִתְרוּמָתוֹ,             מֻתָּר

 הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ, הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִמָּא                        פּוֹתְחִין לוֹ פֶתַח מִמָּקוֹם אַחֵר,

שֶׁלֹּא יָקֵל רֹאשׁוֹ לְכָךְ.

קוֹנָם שֶׁאֵינִי יָשֵׁן, שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר, שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ,

הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ, קוֹנָם שֶׁאֵינִי מְשַׁמְּשֵׁךְ,                     הֲרֵי זֶה בְלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ.

שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יָשֵׁן, שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר, שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ,                                     אָסוּר:

1.     עיצוב המשנה מראה את הלשונות השונים בצד ימין ואת הדין בצד שמאל.

פרק ב - משנה ב

קָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ, קָרְבָּן שֶׁאֹכַל לָךְ, לֹא קָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ,                      מֻתָּר.

שְׁבוּעָה לֹא אֹכַל לָךְ, שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל לָךְ, לֹא שְׁבוּעָה לֹא אֹכַל לָךְ,               אָסוּר

 זֶה חֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים.

וְחֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת, כֵּיצַד, אָמַר, קוֹנָם סֻכָּה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה,

לוּלָב שֶׁאֲנִי נוֹטֵל, תְּפִלִּין שֶׁאֲנִי מֵנִיחַ,                                            בַּנְּדָרִים אָסוּר,

בַּשְּׁבוּעוֹת מֻתָּר,

שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבֹר עַל הַמִּצְוֹת:

1.     העיצוב מעמיד את הלשונות בצד ימין ואת הדין בצד שמאל.

פרק ב - משנה ג

יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר, וְאֵין שְׁבוּעָה בְּתוֹךְ שְׁבוּעָה.

כֵּיצַד,

אָמַר   הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֹכַל הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֹכַל,        וְאָכַל,

חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל,             וְאָכַל,

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת

1.     עיצוב המשנה מבהיר את ההבדל בין נדר לשבועה כפי שההבדל מנוסח בכותרת.

פרק ב - משנה ד

סְתָם נְדָרִים לְהַחְמִיר,      וּפֵרוּשָׁם לְהָקֵל.

כֵּיצַד,

אָמַר   הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלִיחַ, כְּיֵין נֶסֶךְ,

אִם שֶׁל שָׁמַיִם נָדַר,           אָסוּר.

אִם שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה נָדַר,   מֻתָּר.

וְאִם סְתָם,                       אָסוּר.

הֲרֵי עָלַי כְּחֵרֶם,

אִם כְּחֵרֶם שֶׁל שָׁמַיִם,       אָסוּר.

וְאִם כְּחֵרֶם שֶׁל כֹּהֲנִים,     מֻתָּר.

וְאִם סְתָם,                       אָסוּר.

הֲרֵי עָלַי כְּמַעֲשֵׂר,

אִם כְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה נָדַר,    אָסוּר.

וְאִם שֶׁל גֹּרֶן,                    מֻתָּר.

וְאִם סְתָם,                       אָסוּר.

הֲרֵי עָלַי כִּתְרוּמָה,

אִם כִּתְרוּמַת הַלִּשְׁכָּה נָדַר, אָסוּר.

וְאִם שֶׁל גֹּרֶן,                    מֻתָּר.

וְאִם סְתָם,                       אָסוּר,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

סְתָם תְּרוּמָה          בִּיהוּדָה אֲסוּרָה,

בַּגָּלִיל מֻתֶּרֶת,

שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.

סְתָם חֲרָמִים,         בִּיהוּדָה מֻתָּרִין,

וּבַגָּלִיל                   אֲסוּרִין,

שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָלִיל מַכִּירִין אֶת חֶרְמֵי הַכֹּהֲנִים:

1.     משנה ארוכה זאת כוללת עניינים אחדים. העיצוב מראה שעוסקים בהסבר סתם נדרים או בנדרים מפורשים כפי שמנוסח בכותרת.

2.     העיצוב מסייע להבין המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה בנוגע ללשון תרומה.

פרק ב - משנה ה

נָדַר    בְּחֵרֶם          וְאָמַר,          לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְחֶרְמוֹ שֶׁל יָם.

בְּקָרְבָּן,        וְאָמַר,          לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְקָרְבָּנוֹת שֶׁל מְלָכִים

 הֲרֵי עַצְמִי קָרְבָּן,    וְאָמַר,          לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְעֶצֶם שֶׁהִנַּחְתִּי לִי לִהְיוֹת נוֹדֵר בּוֹ.

קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי, וְאָמַר       לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְאִשְׁתִּי הָרִאשׁוֹנָה שֶׁגֵּרַשְׁתִּי,

עַל כֻּלָּן אֵין נִשְׁאָלִים לָהֶם.

וְאִם נִשְׁאֲלוּ, עוֹנְשִׁין אוֹתָן וּמַחְמִירִין עֲלֵיהֶן,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   פּוֹתְחִין לָהֶם פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר,

וּמְלַמְּדִים אוֹתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בַּנְּדָרִים:

1.     המשנה מטפלת בלשון שהאדם מפרש אותה לקולא. העיצוב מבהיר את המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים.

פרק ג

פרק ג - משנה א

אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים,

נִדְרֵי זֵרוּזִין, וְנִדְרֵי הֲבַאי, וְנִדְרֵי שְׁגָגוֹת, וְנִדְרֵי אֳנָסִים.

נִדְרֵי זֵרוּזִין, כֵּיצַד.

הָיָה מוֹכֵר חֵפֶץ וְאָמַר, קוֹנָם שֶׁאֵינִי פוֹחֵת לְךָ מִן הַסֶּלַע,

וְהַלָּה אוֹמֵר, קוֹנָם שֶׁאֵינִי מוֹסִיף לְךָ עַל הַשֶּׁקֶל,

שְׁנֵיהֶן רוֹצִין בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרִין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר,

אַף הָרוֹצֶה לְהַדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ,

אוֹמֵר, כָּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִדֹּר הוּא בָטֵל,

וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר:

1.     בכותרת המשנה ארבעה סוגי נדרים שהתירו חכמים. עיצוב משנתנו מבהיר את הסוג הראשון – נדרי זרוזין.

פרק ג - משנה ב

נִדְרֵי הֲבַאי,

אָמַר, קוֹנָם אִם לֹא רָאִיתִי בַדֶּרֶךְ הַזֶּה כְיוֹצְאֵי מִצְרָיִם,

אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבָּד

 נִדְרֵי שְׁגָגוֹת,

אִם אָכָלְתִּי וְאִם שָׁתִיתִי,            וְנִזְכַּר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה.

שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְשֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה,           וְשָׁכַח וְאָכַל וְשָׁתָה.

אָמַר, קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי, שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסִי וְשֶׁהִכְּתָה אֶת בְּנִי,

וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הִכַּתּוּ וְנוֹדַע שֶׁלֹּא גְנָבָתּוּ.

רָאָה אוֹתָן אוֹכְלִים תְּאֵנִים

וְאָמַר,          הֲרֵי עֲלֵיכֶם קָרְבָּן, וְנִמְצְאוּ אָבִיו וְאֶחָיו, וְהָיוּ עִמָּהֶן אֲחֵרִים,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         הֵן מֻתָּרִין וּמַה שֶּׁעִמָּהֶן אֲסוּרִין.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,          אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרִין:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין מה הם נדרי הבאי ומה הם נדרי שגגות.

פרק ג - משנה ג

נִדְרֵי אֳנָסִים,

הִדִּירוֹ חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ,         וְחָלָה הוּא אוֹ שֶׁחָלָה בְנוֹ אוֹ שֶׁעִכְּבוֹ נָהָר,

הֲרֵי אֵלּוּ נִדְרֵי אֳנָסִין:

1.     עיצוב המשנה מלמד מה הם נדרי אנסים.

פרק ג - משנה ד

נוֹדְרִין לָהֳרָגִין וְלָחֳרָמִין וְלַמּוֹכְסִין        

שֶׁהִיא תְרוּמָה                  אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תְּרוּמָה,

שֶׁהֵן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ          אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                  בַּכֹּל נוֹדְרִין, חוּץ מִבִּשְׁבוּעָה

 וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                   אַף בִּשְׁבוּעָה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                  לֹא יִפְתַּח לוֹ בְנֶדֶר.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                    אַף יִפְתַּח לוֹ.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                  בְּמַה שֶּׁהוּא מַדִּירוֹ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                    אַף בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ מַדִּירוֹ.

כֵּיצַד,

אָמְרוּ לוֹ,      אֱמוֹר קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי, וְאָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי וּבָנַי נֶהֱנִין לִי,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת וּבָנָיו אֲסוּרִין.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,          אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרִין:

1.     עיצוב המשנה מראה שני חלקים בה: היתר להגיד נדר שאיננו אמת כדי להציל ממונו, וסדרת מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי בנוגע ללשון נדרים.

פרק ג - משנה ה

הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ   קָרְבָּן אִם אֵינָן נִקְצָצוֹת,

טַלִּית זוֹ                 קָרְבָּן אִם אֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת,                       יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן

 הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קָרְבָּן עַד שֶׁיִּקָּצְצוּ,

טַלִּית זוֹ                 קָרְבָּן עַד שֶׁתִּשָּׂרֵף,                               אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן:

1.     העיצוב מסייע להבחין בין שני הלשונות: אם..., עד...

פרק ג - משנה ו

הַנּוֹדֵר          מִיּוֹרְדֵי הַיָּם,          מֻתָּר בְּיוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה.

מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה,     אָסוּר בְּיוֹרְדֵי הַיָּם,

שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בִּכְלָל יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה.

לֹא כָאֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִין מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ,

אֶלָּא בְמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ

1.     העיצוב מחדד את ההבדל בין יורדי הים ליורדי היבשה.

פרק ג - משנה ז

הַנּוֹדֵר מֵרוֹאֵי הַחַמָּה,                 אָסוּר אַף בַּסּוּמִין,

שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתוֹ:

1.     העיצוב מבהיר מה הם רואי חמה

פרק ג - משנה ח

הַנּוֹדֵר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ,     אָסוּר בַּקֵּרְחִין וּבְבַעֲלֵי שֵׂיבוֹת,

וּמֻתָּר בַּנָּשִׁים וּבַקְּטַנִּים,   

שֶׁאֵין נִקְרָאִין שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ אֶלָּא אֲנָשִׁים:

1.     העיצוב מסייע להבין מה הם "שחורי הראש".

פרק ג - משנה ט

הַנּוֹדֵר          מִן הַיִּלּוֹדִים,          מֻתָּר בַּנּוֹלָדִים.

מִן הַנּוֹלָדִים           אָסוּר בַּיִּלּוֹדִים.

רַבִּי מֵאִיר                                  מַתִּיר אַף בַּיִּלּוֹדִים.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                      לֹא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא בְמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהוֹלִיד:

1.     העיצוב מסייע להבין את המושגים נולדים וילודים. 

פרק ג - משנה י

הַנּוֹדֵר          מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת,        אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל       וְאָסוּר בַּכּוּתִים

                   מֵאוֹכְלֵי שׁוּם,         אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל       וְאָסוּר בַּכּוּתִים.

מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם,     אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל       וּמֻתָּר בַּכּוּתִים:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלות הלשוניות בין שלשת השורות.

פרק ג - משנה יא

קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ,         מֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם.

שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְזֶרַע אַבְרָהָם,         אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם.

שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְיִשְׂרָאֵל                  לוֹקֵחַ בְּיוֹתֵר וּמוֹכֵר בְּפָחוֹת.

שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנִין לִי,                      לוֹקֵחַ בְּפָחוֹת וּמוֹכֵר בְּיוֹתֵר, אִם שׁוֹמְעִין לוֹ

 שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָהֶן וְהֵן לִי,            יְהַנֶּה לַנָּכְרִים

 קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָעֲרֵלִים,        מֻתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמוּלֵי הַגּוֹיִם.

קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לַמּוּלִים,         אָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּמוּלֵי הַגּוֹיִם,

שֶׁאֵין הָעָרְלָה קְרוּיָה אֶלָּא לְשֵׁם הַגּוֹיִם,

שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט)            כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב,

וְאוֹמֵר (שמואל א יז)        וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה,

וְאוֹמֵר (שמואל ב א)         פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר,

מְאוּסָה עָרְלָה שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָהּ הָרְשָׁעִים,

שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,                   גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת

 רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                         גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר,        גְּדוֹלָה מִילָה,

שֶׁלֹּא נִתְלָה לוֹ לְמֹשֶׁה הַצַדִּיק עָלֶיהָ מְלֹא שָׁעָה

 רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר,                     גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים.

רַבִּי אוֹמֵר,                                 גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ

לֹא נִקְרָא שָׁלֵם, עַד שֶׁמָּל,

 שֶׁנֱּאֶמַר (בראשית יז),      הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים

 דָּבָר אַחֵר,                                 גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא הִיא,

לֹא בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ,

          שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג),          כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה

                                                חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי:

1.     במשנה שני חלקים. ניסוחים שונים המבחינים בין ישראל לגויים, קטע מדרשי ארוך על מעלת המילה ועל מואסה של הערלה.

2.     החלק השני מעוצב בצורה המבליטה את הדעות השונות ואת הפסוקים המחזקים את דברי החכמים.

פרק ד

פרק ד - משנה א

אֵין בֵּין הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ                 לַמֻּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל

אֶלָּא דְרִיסַת הָרֶגֶל וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ.

הַמֻּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵרוֹ,        לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ נָפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר,

אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק וְטַבַּעַת וְטַלִּית וּנְזָמִים,

וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ.

                                      מְקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כַּיּוֹצֵא בָהֶן, אָסוּר:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין ההבדל בין מודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל.

פרק ד - משנה ב

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ,        שׁוֹקֵל אֶת שִׁקְלוֹ, וּפוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ, וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵדָתוֹ.

מְקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר תִּפֹּל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ:

1.     כנ"ל.

פרק ד - משנה ג

וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ וּמַעַשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ.

וּמַקְרִיב עָלָיו קִנֵּי זָבִין קִנֵּי זָבוֹת, קִנֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת,

          וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא.

אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו מִקְרָא

          וְזָן אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶם.

וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זָן אֶת הַטְּמֵאָה וְאֵינוֹ זָן אֶת הַטְּהוֹרָה.

אָמְרוּ לוֹ,               מַה בֵּין טְמֵאָה לִטְהוֹרָה.

אָמַר לָהֶן,              שֶׁהַטְּהוֹרָה נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ,

וּטְמֵאָה נַפְשָׁהּ וְגוּפָהּ לַשָּׁמָיִם

 אָמְרוּ לוֹ,              אַף הַטְּמֵאָה נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ, שֶׁאִם יִרְצֶה,

הֲרֵי הוּא מוֹכְרָהּ לְגוֹיִם אוֹ מַאֲכִילָהּ לִכְלָבִים:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את המשך ההתנהלות של המודר הנאה מחבירו.

2.     בחלק השני של המשנה העיצוב מראה את המחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים לגבי בהמה טמאה.

פרק ד - משנה ד

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ         וְנִכְנַס לְבַקְּרוֹ,                  עוֹמֵד, אֲבָל לֹא יוֹשֵׁב.

וּמְרַפְּאֵהוּ רְפוּאַת נֶפֶשׁ,      אֲבָל לֹא רְפוּאַת מָמוֹן

                                      וְרוֹחֵץ עִמּוֹ בְאַמְבַּטִיָא גְדוֹלָה, אֲבָל לֹא בִקְטַנָּה.

וְיָשֵׁן עִמּוֹ בְמִטָּה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר              בִּימוֹת הַחַמָּה,

אֲבָל לֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְהַנֵּהוּ.

וּמֵסֵב עִמּוֹ עַל הַמִּטָּה

וְאוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן אֲבָל לֹא מִן הַתַּמְחוּי,

אֲבָל אוֹכֵל הוּא עִמּוֹ מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר.

לֹא יֹאכַל עִמּוֹ מִן הָאֵבוּס שֶׁלִּפְנֵי הַפּוֹעֲלִים,

וְלֹא יַעֲשֶׂה עִמּוֹ בְאֻמָּן,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   עוֹשֶׂה הוּא בְרִחוּק מִמֶּנּוּ:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את המשך ההתנהלות של המודר הנאה מחברו. העיצוב מחדד את המחלוקת בין רבי מאיר וחכמים בסיפא של המשנה.

פרק ד - משנה ה

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ         לִפְנֵי שְׁבִיעִית,                   לֹא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ,

וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת.

וּבַשְּׁבִיעִית                        אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ,

אֲבָל אוֹכֵל הוּא מִן הַנּוֹטוֹת.

נָדַר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל              לִפְנֵי שְׁבִיעִית,

יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּרוֹת.

וּבַשְּׁבִיעִית,   יוֹרֵד וְאוֹכֵל:

1.     עיצוב המשנה מחדד עוד הבדל בין מודר הנאה למודר מאכל.

פרק ד - משנה ו

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ,        לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ,

לֹא יַלְוֶנּוּ וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ,

וְלֹא יִמְכֹּר לוֹ וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ.

אָמַר לוֹ,       הַשְׁאִילֵנִי פָרָתֶךָ

אָמַר לוֹ,       אֵינָהּ פְּנוּיָה

 אָמַר           קוֹנָם שָׂדִי שֶׁאֲנִי חוֹרֵשׁ בָּהּ לְעוֹלָם,

אִם הָיָה דַרְכּוֹ לַחֲרֹשׁ,       הוּא אָסוּר וְכָל אָדָם מֻתָּרִין

                                      אִם אֵין דַּרְכּוֹ לַחֲרֹשׁ,        הוּא וְכָל אָדָם אֲסוּרִין:

1.     העיצוב מוסיף דוגמאות של האסור על מודר ההנאה

פרק ד - משנה ז

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,

הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר,

אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה,

וְהוּא נוֹתֵן לוֹ וּבָא וְנוֹטֵל מִזֶּה.

הָיָה    בֵיתוֹ לִבְנוֹת,

גְּדֵרוֹ לִגְדֹּר,

שָׂדֵהוּ לִקְצֹר,

הוֹלֵךְ אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאוֹמֵר,

אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה.

הֵם עוֹשִׂין עִמּוֹ, וּבָאִין וְנוֹטְלִין שָׂכָר מִזֶּה:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את הפתרון למקרה של מודר הנאה מחברו והוא בכל זאת רוצה לעזור לו.

פרק ד - משנה ח

הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ,           וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,

נוֹתֵן לְאַחֵר לְשׁוּם מַתָּנָה וְהַלָּה מֻתָּר בָּהּ.

אִם אֵין עִמָּהֶם אַחֵר,

מַנִּיחַ עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הַגָּדֵר וְאוֹמֵר,

הֲרֵי הֵן מֻפְקָרִים לְכָל מִי שֶׁיַּחְפֹּץ,

וְהַלָּה נוֹטֵל וְאוֹכֵל.

וְרַבִּי יוֹסֵי     אוֹסֵר:

1.     עיצוב המנה מראה עוד פתרון למצב שהמודר הנאה מחברו רוצה לעזור לו.

פרק ה

פרק ה - משנה א

הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנָּדְרוּ הֲנָאָה זֶה מִזֶּה,             אֲסוּרִין לִכָּנֵס לֶחָצֵר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר,                 זֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ

וְזֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ.

וּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לְהַעֲמִיד שָׁם רֵחַיִם וְתַנּוּר וּלְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִים.

הָיָה אֶחָד מֵהֶם מֻדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ,      לֹא יִכָּנֵס לֶחָצֵר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר,                 יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ,

לְתוֹךְ שֶׁלִּי אֲנִי נִכְנָס וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ.

וְכוֹפִין אֶת הַנּוֹדֵר לִמְכֹּר אֶת חֶלְקוֹ:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את הפתרון למקרה ששותפין בחצר מודרים הנאה אחד מהשני.

פרק ה - משנה ב

הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק מֻדָּר מֵאֶחָד מֵהֶם הֲנָאָה, לֹא יִכָּנֵס לֶחָצֵר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר,                           יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ,

לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרְךָ אֲנִי נִכְנָס,

וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ:

1.     העיצוב מסייע להבין עוד מקרה של התנהלות בחצר שותפים.

פרק ה - משנה ג

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ,

וְיֶשׁ לוֹ מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד מֻשְׂכָּרִים בָּעִיר,

אִם יֶשׁ לוֹ בָהֶן תְּפִיסַת יָד,                    אָסוּר.

אֵין לוֹ בָהֶן תְּפִיסַת יָד,                         מֻתָּר

 הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ,

קוֹנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס וְשָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ,

מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר,                          מֻתָּר.

קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס, שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ,

מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר,                          אָסוּר:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבחין בין המקרים בהם מודר הנאה מותר להשתמש בנכסי חברו ומקרים שהוא אסור בהם.

פרק ה - משנה ד

הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם                        הַמֻּדָּר אָסוּר

 הֲרֵי אַתְּ עָלַי חֵרֶם,                     הַנּוֹדֵר אָסוּר.

הֲרֵינִי עָלֶיךָ וְאַתְּ עָלַי,                 שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין.

וּשְׁנֵיהֶם מֻתָּרִין בְּדָבָר שֶׁל עוֹלֵי בָבֶל,

וַאֲסוּרִין בְּדָבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר

1.     העיצוב מחדד את ההבחנה בין הלשונות של החרם האחד על השני.

פרק ה - משנה ה

וְאֵיזֶהוּ דָבָר שֶׁל עוֹלֵי בָבֶל,

כְּגוֹן הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת וְהַבּוֹר שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ.

וְאֵיזֶהוּ דָבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר,

כְּגוֹן הָרְחָבָה וְהַמֶּרְחָץ, וּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַתֵּבָה וְהַסְּפָרִים.

וְהַכּוֹתֵב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,            אֶחָד כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא וְאֶחָד כּוֹתֵב לְהֶדְיוֹט.

מַה בֵּין כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא         לְכוֹתֵב לְהֶדְיוֹט,

שֶׁהַכּוֹתֵב לַנָּשִׂיא אֵינוֹ צָרִיךְ לְזַכּוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,            אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה צְרִיכִין לְזַכּוֹת.

לֹא דִבְּרוּ בַנָּשִׂיא אֶלָּא בַהֹוֶה

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,            אֵין אַנְשֵׁי גָלִיל צְרִיכִין לִכְתֹּב,

שֶׁכְּבָר כָּתְבוּ אֲבוֹתֵיהֶם עַל יְדֵיהֶם:

1.     העיצוב מסייע להבין ההבדל בין דבר של עולי בבל לבין דבר של אותה העיר.

2.     בחלק השני של המשנה העיצוב מסייע להבין את המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים.

פרק ה - משנה ו

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,

נוֹתְנוֹ לְאַחֵר לְשׁוּם מַתָּנָה, וְהַלָּה מֻתָּר בָּהּ.

מַעֲשֶׂה בְאֶחָד בְּבֵית חוֹרוֹן שֶׁהָיָה אָבִיו מֻדָּר הֵימֶנּוּ הֲנָאָה, וְהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ,

וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ,         חָצֵר וּסְעוּדָה נְתוּנִים לְךָ בְמַתָּנָה,

וְאֵינָן לְפָנֶיךָ אֶלָּא כְדֵי שֶׁיָּבֹא אַבָּא וְיֹאכַל עִמָּנוּ בַּסְּעוּדָה.

אָמַר לוֹ,                 אִם שֶׁלִּי הֵם, הֲרֵי הֵם מֻקְדָּשִׁין לַשָּׁמָיִם.

אָמַר לוֹ,                 לֹא נָתַתִּי אֶת שֶׁלִּי שֶׁתַּקְדִּישֵׁם לַשָּׁמָיִם.

אָמַר לוֹ,                 לֹא נָתַתָּ לִּי אֶת שֶׁלְּךָ אֶלָּא שֶׁתְּהֵא אַתָּה וְאָבִיךָ

אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמִתְרַצִּים זֶה לָזֶה, וִיהֵא עָוֹן תָּלוּי בְּרֹאשׁוֹ

 וּכְשֶׁבָּא דָבָר לִפְנֵי חֲכָמִים,

אָמְרוּ,                    כָּל מַתָּנָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁאִם הִקְדִּישָׁהּ אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, אֵינָהּ מַתָּנָה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המשא ומתן בין השניים בנוגע להזמנת האבא לחתונה שהבן שלו מקיים והוא מודר הנאה ממנו.

פרק ו

פרק ו - משנה א

הַנּוֹדֵר מִן הַמְבֻשָּׁל,           מֻתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק.

אָמַר קוֹנָם תַּבְשִׁיל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, אָסוּר בְּמַעֲשֵׂה קְדֵרָה רַךְ, וּמֻתָּר בְּעָבֶה

                                                וּמֻתָּר בְּבֵיצַת טְרָמִיטָא, וּבִדְלַעַת הָרְמוּצָה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המושגים של מיני תבשילים שהאדם אוסר בנדר.

פרק ו - משנה ב

הַנּוֹדֵר מִמַּעֲשֵׂה קְדֵרָה,                                   אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂה רְתַחְתָּה.

אָמַר, קוֹנָם הַיּוֹרֵד לַקְּדֵרָה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,         אָסוּר בְּכָל הַמִּתְבַּשְּׁלִין בַּקְּדֵרָה:

1.     כנ"ל

פרק ו - משנה ג

מִן הַכָּבוּשׁ,                      אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַכָּבוּשׁ שֶׁל יָרָק.

כָּבוּשׁ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,          אָסוּר בְּכָל הַכְּבוּשִׁים.

מִן הַשָּׁלוּק,                      אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַשָּׁלוּק שֶׁל בָּשָׂר.

שָׁלוּק שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,          אָסוּר בְּכָל הַשְּׁלָקִים.

מִן הַצָּלִי,                         אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַצָּלִי שֶׁל בָּשָׂר,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

צָלִי שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,             אָסוּר בְּכָל הַצְּלוּיִים.

מִן הַמָּלִיחַ,                      אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַמָּלִיחַ שֶׁל דָּג.

מָלִיחַ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,          אָסוּר בְּכָל הַמְּלוּחִים:

1.     העיצוב מחדד את המושגים של כל מיני מאכלים שהאדם אוסר על עצמו בנדר.

פרק ו - משנה ד

דָּג דָּגִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,

אָסוּר בָּהֶן,   בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, בֵּין מְלוּחִין בֵּין טְפֵלִין,

בֵּין חַיִּין בֵּין מְבֻשָּׁלִין,

וּמֻתָּר           בְּטָרִית טְרוּפָה וּבְצִיר.

הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחֲנָה,            אָסוּר בְּטָרִית טְרוּפָה,

וּמֻתָּר בְּצִיר וּבְמֻרְיָס.

הַנּוֹדֵר מִטָּרִית טְרוּפָה,      אָסוּר בְּצִיר וּבְמֻרְיָס:

1.     העיצוב מחדד את שמות מיני מאכלי הדגים שאדם אוסר על עצמו בנדר.

פרק ו - משנה ה

הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב,              מֻתָּר בַּקּוּם.

וְרַבִּי יוֹסֵי                         אוֹסֵר

          מִן הַקּוּם,              מֻתָּר בֶּחָלָב

 אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר,

הַנּוֹדֵר מִן הַגְּבִינָה,            אָסוּר בָּהּ בֵּין מְלוּחָה בֵּין טְפֵלָ

1.     העיצוב מחדד את מאכלי החלב שאדם אוסר על עצמו בנדר.

פרק ו - משנה ו

הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר,    מֻתָּר בַּרֹטֶב וּבַקִּפָּה.

וְרַבִּי יְהוּדָה            אוֹסֵר.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,    מַעֲשֶׂה וְאָסַר עָלַי רַבִּי טַרְפוֹן בֵּיצִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִמּוֹ.

אָמְרוּ לוֹ,               וְכֵן הַדָּבָר,

אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁיֹּאמַר בָּשָׂר זֶה עָלָי,

שֶׁהַנּוֹדֵר מִן הַדָּבָר וְנִתְעָרֵב בְּאַחֵר,

אִם יֶשׁ בּוֹ בְנוֹתֵן טַעַם, אָסוּר:

1.     העיצוב מחדד את שמות מיני הבשר שאדם אוסר על עצמו בנדר.

פרק ו - משנה ז

הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן,                 מֻתָּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן.

אָמַר קוֹנָם יַיִן זֶה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, וְנָפַל לְתַבְשִׁיל,

אִם יֶשׁ בּוֹ בְנוֹתֵן טַעַם, הֲרֵי זֶה אָסוּר.

הַנּוֹדֵר מִן הָעֲנָבִים,           מֻתָּר בְּיַיִן.

מִן הַזֵּיתִים,                     מֻתָּר בְּשֶׁמֶן.

אָמַר קוֹנָם זֵיתִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,

אָסוּר בָּהֶן וּבַיּוֹצֵא מֵהֶן:

1.     העיצוב מחדד את מיני היין הענבים והזיתים שאדם אוסר על עצמו בנדר.

פרק ו - משנה ח

הַנּוֹדֵר          מִן הַתְּמָרִים,          מֻתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים

                   מִסִּתְוָנִיּוֹת,             מֻתָּר בְּחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר,

כָּל שֶׁשֵּׁם תּוֹלַדְתּוֹ קְרוּיָה עָלָיו וְנוֹדֵר הֵימֶנּוּ,

אָסוּר אַף בַּיּוֹצֵא הֵימֶנּוּ.

וַחֲכָמִים                                    מַתִּירִין:

1.     העיצוב מבהיר את לשונות התמרים שאדם אוסר על עצמו בנדר.

פרק ו - משנה ט

הַנּוֹדֵר          מִן הַיַּיִן,                 מֻתָּר בְּיֵין תַּפּוּחִים.

מִן הַשֶּׁמֶן               מֻתָּר בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין.

מִן הַדְּבַשׁ               מֻתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים.

מִן הַחֹמֶץ,              מֻתָּר בְּחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת.

מִן הַכְּרֵשִׁין,            מֻתָּר בְּקַפְלוֹטוֹת.

מִן הַיָּרָק,               מֻתָּר בְּיַרְקוֹת הַשָּׂדֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁם לְוָאי:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת התבנית הקבועה בכל שורה. הנודר מדבר מסויים לא אסור בדברים הדומים לו.

פרק ו - משנה י

מִן הַכְּרוּב,             אָסוּר בְּאִסְפַּרְגּוֹס.

מִן הָאִסְפַּרְגּוֹס,       מֻתָּר בִּכְרוּב.

מִן הַגְּרִיסִים           אָסוּר מִן הַמִּקְפָּה,

וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.

מִן הַמִּקְפָּה,           מֻתָּר בִּגְרִיסִין

                   מִן הַמִּקְפָּה,           אָסוּר בְּשׁוּם,

וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.

מִן הַשּׁוּם,              מֻתָּר בְּמִקְפָּה.

מִן הָעֲדָשִׁים,          אָסוּר בַּאֲשִׁישִׁין,

וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.

מִן הָאֲשִׁישִׁים,        מֻתָּר בַּעֲדָשִׁים.

חִטָּה חִטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,           אָסוּר בָּהֶן בֵּין קֶמַח בֵּין פָּת.

גְּרִיס גְּרִיסִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,          אָסוּר בָּהֶן בֵּין חַיִּין בֵּין מְבֻשָּׁלִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר

 קוֹנָם גְּרִיס אוֹ חִטָּה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,        מֻתָּר לָכוֹס חַיִּים:

1.     כנ"ל.

2.     העיצוב מבליט את המקרים שבהם רבי יוסי חולק על תנא קמא.

פרק ז

פרק ז - משנה א

הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק,               מֻתָּר בִּדְלוּעִין.

וְרַבִּי עֲקִיבָא                     אוֹסֵר

 אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא,     וַהֲלֹא אוֹמֵר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ קַח לִי יָרָק

וְהוּא אוֹמֵר לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דְלוּעִין.

אָמַר לָהֶם, כֵּן הַדָּבָר,        אוֹ שֶׁמָּא אוֹמֵר הוּא לוֹ לֹא מָצָאתִי אֶלָּא קִטְנִית,

אֶלָּא שֶׁהַדְּלוּעִין בִּכְלָל יָרָק, וְקִטְנִית אֵינָן בִּכְלָל יָרָק.

וְאָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי לַח וּמֻתָּר בַּיָּבֵשׁ:

1.     העיצוב מבהיר את המחלוקת בנוגע לשאלה מה כלול במונח ירק, בין רבי עקיבא לבין חכמים

פרק ז - משנה ב

הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן,                אָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,            אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר

 הַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה,         אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין.

אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן,        אָסוּר בַּכֹּל,

וּמֻתָּר בְּפֵרוֹת הָאִילָן וּבְיָרָק:

1.     העיצוב מחדד את המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בנוגע לנודר מן הדגן.

פרק ז - משנה ג

הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת,                      מֻתָּר בְּשַׂק בִּירִיעָה, וּבַחֲמִילָה.

אָמַר   קוֹנָם צֶמֶר עוֹלֶה עָלָי,        מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּגִזֵּי צֶמֶר.

פִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלָי,               מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                      הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר.

טָעַן וְהִזִּיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה

אָמַר קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלֶה עָלָי,      מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת

וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את לשונות הנדר הנוגעים לבדים.

פרק ז - משנה ד

הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת,               מֻתָּר בָּעֲלִיָּה,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,            עֲלִיָּה בִּכְלָל הַבָּיִת.

הַנּוֹדֵר מִן הָעֲלִיָּה,             מֻתָּר בַּבָּיִת:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את לשונות הנדר הנוגעים לבית ולעליה.

פרק ז - משנה ה

הַנּוֹדֵר מִן הַמִּטָּה,             מֻתָּר בְּדַרְגָּשׁ,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,            דַּרְגָּשׁ בִּכְלָל מִטָּה.

הַנּוֹדֵר מִן הַדַּרְגָּשׁ,            מֻתָּר בְּמִטָּה.

הַנּוֹדֵר מִן הָעִיר,               מֻתָּר לִכָּנֵס לִתְחוּמָהּ שֶׁל עִיר,

וְאָסוּר לִכָּנֵס לְעִבּוּרָהּ.

אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת,       אָסוּר מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים:

1.     במשנה שני חלקים. הראשון נוגע ללשונות המתייחסים למיטה. השני ללשונות הנוגעים לגבול העיר.

פרק ז - משנה ו

קוֹנָם פֵּרוֹת הָאֵלּוּ עָלָי,

קוֹנָם הֵן עַל פִּי,

קוֹנָם הֵן לְפִי,                             אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן

 שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְשֶׁאֲנִי טוֹעֵם,           מֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן,

בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה

 אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה,       אֲפִלּוּ גִדּוּלֵי גִדּוּלִין אֲסוּרִין:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבחין בלשונות הנדר הנוגעים לפרות ולחילופיהן.

פרק ז - משנה ז

הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ, קוֹנָם מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ עָלָי,

קוֹנָם הֵן עַל פִּי,

קוֹנָם הֵן לְפִי,                             אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן.

שֶׁאֵינִי אוֹכֵל, שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,         מֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן,

בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה.

אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה,        אֲפִלּוּ גִדּוּלֵי גִדּוּלִין אֲסוּרִים:

1.     כנ"ל

פרק ז - משנה ח

שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה אֵינִי אוֹכֵל עַד הַפֶּסַח,

שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה אֵינִי מִתְכַּסֶּה עַד הַפֶּסַח,

עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח,           מֻתָּר לֶאֱכֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפֶּסַח.

שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי אוֹכֵל,

וְשֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי מִתְכַּסֶּה,

עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח,           אָסוּר לֶאֱכֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפָּסַח:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין ההבחנה בין לשונות נדר הנוגעים למעשה ידיה של אישתו.

פרק ז - משנה ט

שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הַפֶּסַח            אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הֶחָג,

הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח,                     אֲסוּרָה בַהֲנָאָתוֹ עַד הַפֶּסַח

          אַחַר הַפֶּסַח,                     בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ.

שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הֶחָג               אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הַפֶּסַח,

וְהָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח,                    אֲסוּרָה בַהֲנָאָתוֹ עַד הֶחָג,

וּמֻתֶּרֶת לֵילֵךְ אַחַר הַפָּסַח

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את הלשונות השונים שבהם אוסר האדם את הנאת אישתו.

פרק ח

פרק ח - משנה א

קוֹנָם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם        הַיּוֹם,           אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשָׁךְ.

שַׁבָּת זוֹ,       אָסוּר בְּכָל הַשַּׁבָּת, וְשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה.

חֹדֶשׁ זֶה,      אָסוּר בְּכָל הַחֹדֶשׁ, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְהַבָּא.

שָׁנָה זוֹ,        אָסוּר בְּכָל הַשָּׁנָה, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֶעָתִיד לָבֹא

                                      שָׁבוּעַ זֶה,      אָסוּר בְּכָל הַשָּׁבוּעַ, וּשְׁבִיעִית שֶׁעָבְרָה.

וְאִם אָמַר     יוֹם אֶחָד, שַׁבָּת אֶחָת, חֹדֶשׁ אֶחָד,

שָׁנָה אֶחָת, שָׁבוּעַ אֶחָד,     אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת לשונה התבניתית.

פרק ח - משנה ב

עַד הַפֶּסַח,              אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ

 עַד שֶׁיְּהֵא,             אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא.

עַד לִפְנֵי הַפֶּסַח,                רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,    אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא:

1.     העיצוב מתבקש כמו במשנה הקודמת מחמת הלשון. העיצוב מחדד המחלוקת בין התנאים.

.פרק ח - משנה ג

עַד הַקָּצִיר, עַד הַבָּצִיר, עַד הַמָּסִיק,                 אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ.

זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ וְאָמַר עַד שֶׁיַּגִּיעַ,     אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיּעַ.

אָמַר עַד שֶׁיְּהֵא,      אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא.

וְכֹל שֶׁאֵין זְמַנּוֹ קָבוּעַ,      

בֵּין אָמַר עַד שֶׁיְּהֵא, בֵּין אָמַר עַד שֶׁיַּגִּיעַ,          אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את הדיוקים הלשוניים בין "עד שיגיע" לבין "עד שיהא"

פרק ח - משנה ד

עַד הַקַּיִץ                עַד שֶׁיְּהֵא הַקַּיִץ, עַד שֶׁיַתְחִילוּ הָעָם לְהַכְנִיס בַּכַּלְכַּלּוֹת.

עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַקַּיִץ,    עַד שֶׁיְּקַפְּלוּ הַמַּקְצוּעוֹת.

עַד הַקָּצִיר              עַד שֶׁיַּתְחִיל הָעָם לִקְצֹר, קְצִיר חִטִּין אֲבָל לֹא קְצִיר שְׂעֹרִים.

הַכֹּל לְפִי מְקוֹם נִדְרוֹ,        אִם הָיָה בָהָר, בָּהָר,

וְאִם הָיָה בַבִּקְעָה, בַּבִּקְעָה:

1.     עיצוב המשנה מבליט את שלבי הפעולות החקלאיות השונות שהנודר מתייחס אליהם והדין בכל מקרה.

פרק ח - משנה ה

עַד הַגְּשָׁמִים,                             עַד שֶׁיִּהְיוּ הַגְּשָׁמִים, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה

 רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,    עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל רְבִיעָה.

עַד שֶׁיִּפָּסְקוּ גְשָׁמִים,                   עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן כֻּלּוֹ,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                      עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפֶּסַח.

קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם הַשָּׁנָה       נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה,      אָסוּר בָּהּ וּבְעִבּוּרָהּ.

עַד רֹאשׁ אֲדָר,                            עַד רֹאשׁ אֲדָר הָרִאשׁוֹן.

עַד סוֹף אֲדָר,                             עַד סוֹף אֲדָר הָרִאשׁוֹן

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁיְּהֵא הַפֶּסַח,

אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵיל הַפֶּסַח,

שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם

לִשְׁתּוֹת יָיִן:

1.     עיצוב המשנה מראה שיש בה שלשה חלקים. נדר על הגשמים נדר על שנה (מעוברת), נדר על פסח.

2.     העיצוב מחדד את המחלוקות בין התנאים בנוגע ללשונות השונים.

פרק ח - משנה ו

אָמַר   קוֹנָם בָּשָׂר שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁיְּהֵא הַצּוֹם,        אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי צוֹם,

שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכֹל בָּשָׂר.

רַבִּי יוֹסֵי בְנוֹ אוֹמֵר,

קוֹנָם שׁוּם שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁתְּהֵא שַׁבָּת,        אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי שַׁבָּת,

שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכֹל שׁוּם:

1.     העיצוב מחדד את הבנת כוונות הנודר בלשונות הקשורים לתאריך מסויים. צום, שבת.

פרק ח - משנה ז

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ קוֹנָם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לְךָ אִם אֵין אַתָּה בָא וְנוֹטֵל לְבָנֶיךָ

                                                כּוֹר אֶחָד שֶׁל חִטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן,

הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם,

וְיֹאמַר לוֹ, כְּלוּם אָמַרְתָּ אֶלָּא מִפְּנֵי כְבוֹדִי זֶהוּ כְבוֹדִי.

וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ קוֹנָם שֶׁאַתָּה נֶהֱנֶה לִי אִם אֵין אַתָּה בָא וְנוֹתֵן לִבְנִי

כּוֹר אֶחָד שֶׁל חִטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן,

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,                       אָסוּר עַד שֶׁיִּתֵּן.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

אַף זֶה יָכוֹל לְהָפֵר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם,

וְיֹאמַר לוֹ, הֲרֵי אֲנִי כְאִלּוּ הִתְקַבָּלְתִּי

 הָיוּ מְסָרְבִין בּוֹ לָשֵׂאת בַּת אֲחוֹתוֹ        וְאָמַר קוֹנָם שֶׁהִיא נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם,

וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ                          וְאָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם,

הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת לֵהָנוֹת לוֹ          שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְשׁוּם אִישׁוּת

 הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ,

אָמַר קוֹנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֵינִי נִכְנָס, טִפַּת צוֹנֵן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לָךְ,

מֻתָּר לִכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ צוֹנֵן,

שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְשׁוּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה:

1.     משנה ארוכה זאת החותמת את הפרק מעוצבת בצורה המבליטה את כוונתו האמיתית של האדם ולא את המשתמע מדבריו כפשוטם במקרים שונים.

2.     העיצוב מחדד המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים.

פרק ט

פרק ט - משנה א

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,           פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ.

וַחֲכָמִים                          אוֹסְרִין.

אָמַר רַבִּי צָדוֹק,               עַד שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ,

יִפְתְּחוּ לוֹ בִכְבוֹד הַמָּקוֹם, אִם כֵּן אֵין נְדָרִים.

וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר

בְּדָבָר שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ, שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ:

1.     המשנה העוסקת בסיבות להפרת הנדר מעוצבת בצורה המבליטה את המחלוקות בין התנאים בדבר האפשרות לפתוח הנדר (להפר) בגלל כבוד ההורים.

פרק ט - משנה ב

וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,     פּוֹתְחִין בְּנוֹלָד

 וַחֲכָמִים                         אוֹסְרִין.

כֵּיצַד.

אָמַר, קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי,   וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר,

אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְקָרוֹב,

וְאָמַר, אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה סוֹפֵר אוֹ שֶׁהוּא מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְקָרוֹב,

לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר.

קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס,                  וְנַעֲשָׂה בֵית הַכְּנֶסֶת,

וְאָמַר, אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה בֵית הַכְּנֶסֶת

לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר                     מַתִּיר

 וַחֲכָמִים                         אוֹסְרִין:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המקרה של נולד (דבר בלתי צפוי) כסיבה להפרת הנדר.

2.     העיצוב מחדד את ההבחנה בין דעות התנאים החולקים.

 פרק ט - משנה ג

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּנוֹלָד וְאֵינָן כְּנוֹלָד,

וְאֵין חֲכָמִים           מוֹדִים לוֹ.

כֵּיצַד.

אָמַר, קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית, שֶׁאָבִיהָ רָע.

אָמְרוּ לוֹ,               מֵת אוֹ שֶׁעָשָׂה תְשׁוּבָה.

קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס, שֶׁהַכֶּלֶב רַע בְּתוֹכוֹ אוֹ שֶׁהַנָּחָשׁ בְּתוֹכוֹ.

אָמְרוּ לוֹ,               מֵת הַכֶּלֶב אוֹ שֶׁנֶּהֱרַג הַנָּחָשׁ,

הֲרֵי הֵן כְּנוֹלָד וְאֵינָן כְּנוֹלָד,

וְאֵין חֲכָמִים           מוֹדִים לוֹ:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בנוגע לנולד.

פרק ט - משנה ד

וְעוֹד אָמַר רַבִּי מֵאִיר פּוֹתְחִין לוֹ מִן הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה וְאוֹמְרִים לוֹ,

אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל לֹא תִקֹּם וְעַל לֹא תִטֹּר (ויקרא יט),

וְעַל לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ (שם), וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (שם),

וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ (שם כה),

שֶׁמָּא יֵעָנִי וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לְפַרְנְסוֹ.

אָמַר, אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר,                הֲרֵי זֶה מֻתָּר:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הדיוק של רבי מאיר מהפסוקים בנוגע לנולד.

פרק ט - משנה ה

פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ.

וּמַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּדַר מֵאִשְׁתּוֹ הֲנָאָה       וְהָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינָרִין,

וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא                           וְחִיְּבוֹ לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ.

אָמַר לוֹ, רַבִּי, שְׁמֹנֶה מֵאוֹת דִּינָרִין הִנִּיחַ אַבָּא, וְנָטַל אָחִי אַרְבַּע מֵאוֹת

וַאֲנִי אַרְבַּע מֵאוֹת,

לֹא דַיָּהּ שֶׁתִּטֹּל הִיא מָאתַיִם, וַאֲנִי מָאתָיִם.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אֲפִלּוּ אַתָּה מוֹכֵר שְׂעַר רֹאשְׁךָ אַתָּה נוֹתֵן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ.

אָמַר לוֹ, אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵן,       לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר,

וְהִתִּירָהּ רַבִּי עֲקִיבָא:

1.     עיצוב המשנה מבהיר יפה את השיח שבין רבי עקיבא לבין המגרש את אישתו.

פרק ט - משנה ו

פּוֹתְחִין בְּיָמִים טוֹבִים וּבְשַׁבָּתוֹת.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים,              אוֹתָן הַיָּמִים מֻתָּרִין וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים אֲסוּרִין,

עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד,         שֶׁהַנֶּדֶר שֶׁהֻתַּר מִקְצָתוֹ הֻתַּר כֻּלּוֹ:

1.     עיצוב המשנה מחדד את חידושו המיוחד של רבי עקיבא בקשר להפרת הנדר.

פרק ט - משנה ז

כֵּיצַד.

אָמַר, קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְכֻלְּכֶם,                   הֻתַּר אֶחָד מֵהֶן, הֻתְּרוּ כֻלָּן.

שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה וְלָזֶה,                         הֻתַּר הָרִאשׁוֹן, הֻתְּרוּ כֻלָּן.

הֻתַּר הָאַחֲרוֹן, הָאַחֲרוֹן מֻתָּר, וְכֻלָּן אֲסוּרִין.

הֻתַּר הָאֶמְצָעִי,       הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה מֻתָּר,

הֵימֶנּוּ וּלְמַעְלָה אָסוּר.

שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה קָרְבָּן וְלָזֶה קָרְבָּן,       צְרִיכִין פֶּתַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:

1.     משנתנו היא המשך המשנה הקודמת ועיצובה מבהיר את הכלל של רבי עקיבא.

פרק ט - משנה ח

קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,               שֶׁהַיַּיִן רַע לַמֵּעָיִם,

אָמְרוּ לוֹ,                                   וַהֲלֹא הַמְיֻשָּׁן יָפֶה לַמֵּעָיִם,          הֻתַּר בַּמְיֻשָּׁן.

וְלֹא בַמְיֻשָּׁן בִּלְבַד הֻתַּר, אֶלָּא בְכָל הַיָּיִן.

קוֹנָם בָּצָל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, שֶׁהַבָּצָל רַע לַלֵּב.

אָמְרוּ לוֹ,                                   הֲלֹא הַכֻּפְרִי יָפֶה לַלֵּב,                 הֻתַּר בַּכֻּפְרִי.

וְלֹא בַכֻּפְרִי בִלְבַד הֻתַּר, אֶלָּא בְכָל הַבְּצָלִים.

מַעֲשֶׂה הָיָה,                               וְהִתִּירוֹ רַבִּי מֵאִיר בְּכָל הַבְּצָלִים:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין בהמשך למשנה הקודמת את הכלל שאם הותר חלקו של הנדר הותר כולו.

פרק ט - משנה ט

פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּבִכְבוֹד בָּנָיו.

אוֹמְרִים לוֹ, אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁלְּמָחָר אוֹמְרִין עָלֶיךָ

כָּךְ הִיא וִסְתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, מְגָרֵשׁ אֶת נָשָׁיו,

וְעַל בְּנוֹתֶיךָ יִהְיוּ אוֹמְרִין בְּנוֹת גְּרוּשׁוֹת הֵן,

מָה רָאֲתָה אִמָּן שֶׁל אֵלּוּ לְהִתְגָּרֵשׁ,

וְאָמַר,          אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר,             הֲרֵי זֶה מֻתָּר

1.     עיצוב המשנה מבהיר את הדרך להפר הנדר בגין כבוד האדם ודעת האנשים עליו.

פרק ט - משנה י

קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית     כְּעוּרָה,         וַהֲרֵי הִיא נָאָה.

שְׁחוֹרָה,        וַהֲרֵי הִיא לְבָנָה.

קְצָרָה,         וַהֲרֵי הִיא אֲרֻכָּה,              מֻתָּר בָּהּ.

לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא       כְעוּרָה וְנַעֲשֵׂית נָאָה,

שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה,

קְצָרָה וְנַעֲשֵׂית אֲרֻכָּה,                                    אֶלָּא שֶׁהַנֶּדֶר טָעוּת.

וּמַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ הֲנָיָה,

וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְיִפּוּהָ.

אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בְּנִי, לָזוֹ נָדָרְתָּ. אָמַר לוֹ, לָאו.

וְהִתִּירוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר,

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן, אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוַּלְתָּן.

וּכְשֶׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל,       הָיוּ בְנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת,

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֶינָה.

וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשָׁאוּל (שמואל ב א) בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה:

1.     משנה אגדית זו מעוצבת על פי לשונותיה ועל פי דברי השבח לרבי ישמעאל.

פרק י

פרק י - משנה א

נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה,     אָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפֵרִין נְדָרֶיהָ.

הֵפֵר הָאָב וְלֹא הֵפֵר הַבַּעַל,

הֵפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵפֵר הָאָב,          אֵינוֹ מוּפָר,

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁקִּיֵּם אֶחָד מֵהֶן:

1.     עיצוב המשנה מראה את ההקבלה בין שני המצבים של הפרת האב והפרת הבעל.

פרק י - משנה ב

מֵת הָאָב,               לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבָּעַל.

מֵת הַבַּעַל,              נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב.

בָּזֶה יָפֶה כֹחַ הָאָב   מִכֹּחַ הַבָּעַל.

בְּדָבָר אַחֵר יָפֶה       כֹחַ הַבַּעַל מִכֹּחַ הָאָב,

שֶׁהַבַּעַל מֵפֵר בְּבֶגֶר, וְהָאָב אֵינוֹ מֵפֵר בְּבָגֶר:

1.     עיצוב המשנה ממשיך להראות את ההקבלה בין האב לבעל בהלכות קיום והפרה של הנדר.

פרק י - משנה ג

נָדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה, נִתְגָּרְשָׁה בוֹ בַיּוֹם, נִתְאָרְסָה בוֹ בַיּוֹם, אֲפִלּוּ לְמֵאָה,

אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפֵרִין נְדָרֶיהָ.

זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁלֹּא יָצָאת לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אֶחָת,

אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפֵרִין נְדָרֶיהָ:

1.     עיצוב המשנה מוביל להבנת הכלל של הפרת האשה על ידי עצמה או על ידי האב או הבעל.

פרק י - משנה ד

דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, עַד שֶׁלֹּא הָיְתָה בִתּוֹ יוֹצְאָה מֵאֶצְלוֹ,

אוֹמֵר לָהּ, כָּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי,         הֲרֵי הֵן מוּפָרִין.

וְכֵן הַבַּעַל עַד שֶׁלֹּא תִכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ, אוֹמֵר לָהּ,

כָּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ עַד שֶׁלֹּא תִכָּנְסִי לִרְשׁוּתִי,     הֲרֵי הֵן מוּפָרִין,

שֶׁמִּשֶּׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:

1.     העיצוב ממשיך לחדד את הלכות ההפרה על ידי האב והבעל.

פרק י - משנה ה

בּוֹגֶרֶת שֶׁשָּׁהֲתָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאַלְמָנָה שְׁלשִׁים יוֹם,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,           הוֹאִיל וּבַעְלָהּ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ,    יָפֵר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,            אֵין הַבַּעַל מֵפֵר עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ

1.     עיצוב המשנה מחדד את הבנת המחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים.

פרק י - משנה ו

שׁוֹמֶרֶת יָבָם,                    בֵּין לְיָבָם אֶחָד בֵּין לִשְׁנֵי יְבָמִין,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,           יָפֵר.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,             לְאֶחָד אֲבָל לֹא לִשְׁנָיִם.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,            לֹא לְאֶחָד וְלֹא לִשְׁנָיִם.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,            מָה אִם אִשָּׁה, שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ, הֲרֵי הוּא מֵפֵר נְדָרֶיהָ,

אִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, אֵינוֹ דִין שֶׁיָּפֵר נְדָרֶיהָ.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא,         לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְאִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ,

שֶׁאֵין לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת,

תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם,

שֶׁיֵּשׁ לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,          עֲקִיבָא, דְּבָרֶיךָ בִשְׁנֵי יְבָמִין.

מָה אַתָּה מֵשִׁיב עַל יָבָם אֶחָד.

אָמַר לוֹ,                          אֵין הַיְבָמָה גְמוּרָה לַיָּבָם כְּשֵׁם שֶׁהָאֲרוּסָה גְמוּרָה לְאִישָׁהּ:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת השיח במחלוקת שבין רבי עקיבא לרבי יהושע.

פרק י - משנה ז

הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ, כָּל הַנְּדָרִים שֶׁתִּדְּרִי מִכָּאן עַד שֶׁאָבֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי,

הֲרֵי הֵן קַיָּמִין,                           לֹא אָמַר כְּלוּם.

הֲרֵי הֵן מוּפָרִין,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                                        מוּפָר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                         אֵינוֹ מוּפָר.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,   אִם הֵפֵר נְּדָרִים שֶׁבָּאוּ לִכְלָל אִסּוּר,

לֹא יָפֵר נְדָרִים שֶׁלֹּא בָאוּ לִכְלָל אִסּוּר.

אָמְרוּ לוֹ,               הֲרֵי הוּא אוֹמֵר, אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ (במדבר ל),

אֶת שֶׁבָּא לִכְלָל הָקֵם, בָּא לִכְלָל הָפֵר.

לֹא בָא לִכְלָל הָקֵם, לֹא בָא לִכְלָל הָפֵר:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת השיח שבין רבי אליעזר וחכמים.

פרק י - משנה ח

הֲפָרַת נְדָרִים, כָּל הַיּוֹם.    יֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר.

כֵּיצַד.

נָדְרָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת,            יָפֵר בְּלֵילֵי שַׁבָּת וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת עַד שֶׁתֶּחְשָׁךְ.

נָדְרָה עִם חֲשֵׁכָה,              מֵפֵר עַד שֶׁלֹּא תֶחְשַׁךְ.

שֶׁאִם חָשְׁכָה וְלֹא הֵפֵר,      אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת הכלל שהפרת נדרים כל היום.

פרק יא

פרק יא - משנה א

וְאֵלּוּ נְדָרִים שֶׁהוּא מֵפֵר    דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עִנּוּי נֶפֶשׁ

                                      אִם אֶרְחָץ וְאִם לֹא אֶרְחָץ,

אִם אֶתְקַשֵּׁט וְאִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,                          אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִנּוּי נָפֶשׁ

1.     עיצוב המשנה מחדד המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי יוסי לגבי הגדרת נדרי עינוי נפש.

פרק יא - משנה ב

וְאֵלּוּ הֵם נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ.

אָמְרָה,                  קוֹנָם פֵּרוֹת הָעוֹלָם עָלָי,              הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר.

פֵּרוֹת מְדִינָה עָלָי,                       יָבִיא לָהּ מִמְּדִינָה אַחֶרֶת.

פֵּרוֹת חֶנְוָנִי זֶה עָלָי,                    אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

וְאִם לֹא הָיְתָה פַרְנָסָתוֹ אֶלָּא מִמֶּנּוּ, הֲרֵי זֶה יָפֵר,

דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי:

1.     עיצוב המשנה ממשיך לחדד את עמדת רבי יוסי לדבי הגדרת נדרי עינוי נפש.

פרק יא - משנה ג

קוֹנָם            שֶׁאֵינִי נֶהֱנָה לַבְּרִיּוֹת         אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר,

וִיכוֹלָה הִיא לֵהָנוֹת בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה.

קוֹנָם            כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם נֶהֱנִים לִי,                        יִטְּלוּ עַל כָּרְחוֹ

 כֹּהֲנִים אֵלּוּ וּלְוִיִּם אֵלּוּ נֶהֱנִים לִי,          יִטְּלוּ אֲחֵרִים

1.     עיצוב המשנה מחדד את הבנת הלשונות האוסרים.

פרק יא - משנה ד

קוֹנָם שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה עַל פִּי אַבָּא, וְעַל פִּי אָבִיךָ,

וְעַל פִּי אָחִי, וְעַל פִּי אָחִיךָ,                    אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה עַל פִּיךָ,                                               אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָפֵר.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,            יָפֵר,   שֶׁמָּא תַעְדִּיף עָלָיו יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר,   יָפֵר,   שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּה וּתְהִי אֲסוּרָה עָלָיו:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי.

פרק יא - משנה ה

נָדְרָה אִשְׁתּוֹ           וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בִתּוֹ

 נָדְרָה בִתּוֹ              וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה אִשְׁתּוֹ,

נָדְרָה בְנָזִיר            וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בְקָרְבָּן,

נָדְרָה בְקָרְבָּן          וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בְנָזִיר,

נָדְרָה מִן הַתְּאֵנִים   וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה מִן הָעֲנָבִים,

נָדְרָה מִן הָעֲנָבִים    וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה מִן הַתְּאֵנִים,                            הֲרֵי זֶה יַחֲזֹר וְיָפֵר:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת לשונותיה המקבילות והמסודרות.

פרק יא - משנה ו

אָמְרָה, קוֹנָם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת,      קִיֵּם לַתְּאֵנִים, כֻּלּוֹ קַיָּם.

הֵפֵר לַתְּאֵנִים,

אֵינוֹ מוּפָר עַד שֶׁיָּפֵר אַף לָעֲנָבִים.

אָמְרָה, קוֹנָם תְּאֵנִים שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת

וַעֲנָבִים שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת,                         הֲרֵי אֵלּוּ שְׁנֵי נְדָרִים

1.     עיצוב המשנה מסייע לחידוד הלשונות המופרים ושאינם מופרים.

פרק יא - משנה ז

יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ נְדָרִים,       אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ מְפֵרִין,         יָפֵר.

יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ מְפֵרִין         אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה נֶדֶר,

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,              לֹא יָפֵר,

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,            יָפֵר:

1.     עיצוב המשנה מעמיד את המקרה בצורה בהירה ומחדד את המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים.

פרק יא - משנה ח

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲתָנוֹ וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת

אוֹמֵר לָהּ,     הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעְלֵךְ רְשׁוּת בָּהֶן,

אֶלָּא מַה שֶּׁאַתְּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּפִיךְ:

1.     עיצוב המשנה מסייענ לדייק את הבנת הניסוח של האב לביתו.

פרק יא - משנה ט

וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה יָקוּם עָלֶיהָ (במדבר ל).

כֵּיצַד.

אָמְרָה,         הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם,

אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם,    אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

נָדְרָה וְהִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל, מֵפֵר לָהּ.

כֵּיצַד.

אָמְרָה,         הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלשִׁים,

אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְאַלְמְנָה

אוֹ נִתְגָּרְשָׁה בְתוֹךְ שְׁלשִׁים,                   הֲרֵי זֶה מוּפָר.

נָדְרָה בוֹ בַיּוֹם נִתְגָּרְשָׁה בוֹ בַיּוֹם,

הֶחֱזִירָהּ בּוֹ בַיּוֹם,                                                    אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁיָּצָאת לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת,         אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת המקרים המקבילים. ה עיצוב מסייע להבין את הכלל שבשורה האחרונה.

פרק יא - משנה י

תֵּשַׁע נְעָרוֹת, נִדְרֵיהֶן קַיָּמִין.

בּוֹגֶרֶת וְהִיא יְתוֹמָה,

נַעֲרָה וּבָגְרָה וְהִיא יְתוֹמָה,

נַעֲרָה שֶׁלֹּא בָגְרָה וְהִיא יְתוֹמָה,

בּוֹגֶרֶת וּמֵת אָבִיהָ,

נַעֲרָה בוֹגֶרֶת וּמֵת אָבִיהָ,

נַעֲרָה שֶׁלֹּא בָגְרָה וּמֵת אָבִיהָ,

נַעֲרָה שֶׁמֵּת אָבִיהָ וּמִשֶּׁמֵּת אָבִיהָ בָּגְרָה,

בּוֹגֶרֶת וְאָבִיהָ קַיָּם,

נַעֲרָה בוֹגֶרֶת וְאָבִיהָ קַיָּם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   אַף הַמַּשִּׂיא בִתּוֹ הַקְּטַנָּה,

וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה וְחָזְרָה אֶצְלוֹ, עֲדַיִן הִיא נַעֲרָה

1.     העיצוב מתבקש מחמת רשימת תשע הנערות.

פרק יא - משנה יא

קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵית לְאַבָּא וּלְאָבִיךָ אִם עוֹשָׂה אֲנִי עַל פִּיךָ,

שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵית לְךָ אִם עוֹשָׂה אֲנִי עַל פִּי אַבָּא, וְעַל פִּי אָבִיךָ,    הֲרֵי זֶה יָפֵר:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת ההקבלה שבין שני המקרים שבמשנה.

פרק יא - משנה יב

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים, שָׁלשׁ נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְנוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה,

הָאוֹמֶרֶת      טְמֵאָה אֲנִי לְךָ,

שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינֶךָ,

נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים.

חָזְרוּ לוֹמַר, שֶׁלֹּא תְהֵא אִשָּׁה נוֹתֶנֶת עֵינֶיהָ בְאַחֵר וּמְקַלְקֶלֶת עַל בַּעְלָהּ.

אֶלָּא            הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לְךָ,            תָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ.

שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינֶךָ,                      יַעֲשׂוּ דֶרֶךְ בַּקָּשָׁה.

נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים,             יָפֵר חֶלְקוֹ, וּתְהֵא מְשַׁמַּשְׁתּוֹ,

וּתְהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים:

1.     עיצוב משנה חותמת זאת מתבקש מחמת ההשוואה בין התקנה הראשונה לבין התקנה השנייה.