אבות, פרק א
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

אבות, פרק א

אבות, פרק א

 

משנה א
מֹשֶה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ,
וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים,
וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
 
הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְּבָרִים:
הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין,
וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה,
וַעֲשׁוּ סְיָג לַתּוֹרָה.
 
ברטנורא משנה א  
משה קבל תורה מסיני. 
אומר אני, לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולה מוסרים ומדות. וחכמי אומות העולם גם כן חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו משה קבל תורה מסיני, לומר לך שהמידות והמוסרים שבזו המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני.  
מסיני. ממי שנגלה בסיני. 
לזקנים. שהאריכו ימים אחרי יהושע. ואותם הזקנים לזקנים אחרים עד שהגיעו לתחלתם של נביאים שהן עלי הכהן ושמואל הרמתי. 
לאנשי כנסת הגדולה. מאה ועשרים זקנים היו. זרובבל שריה רעליה מרדכי בלשן, שהיו בימי עזרא כשעלו מן הגולה בבית שני. ומכללם, חגי זכריה ומלאכי ונחמיה בן חכליה וחבריהם. ונקראו "כנסת הגדולה", לפי שהחזירו העטרה ליושנה [יומא ס"ט ע"ב]. שמשה אמר (דברים י') האל הגדול הגבור והנורא, באו ירמיה ודניאל ולא אמרו גבור ונורא, והם החזירום כבתחלה, לפי שאמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו, שאלמלא כן היאך אומה כזו יכולה להתקיים בפני כמה אומות. 
הם אמרו שלושה דברים. הרבה דברים אמרו, אלא שלושה דברים הללו אמרו [הן] שיש בהם קיום התורה. 
הוו מתונים בדין. שאם בא דין לפניך פעם ושתים ושלוש, לא תאמר דין זה כבר בא לפני ושניתי ושלשתי בו, אלא הוו מתונים, כלומר ממתינים קודם שתפסקו הדין. 
והעמידו תלמידים הרבה. לאפוקי מרבן גמליאל דאמר [ברכות כ"ח ע"א] כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש, קמשמע לן שמלמדין תורה לכל אדם ואין צריך לבדוק אחריו. ובלבד שלא יהיה ידוע מענינו שמעשיו מקולקלים וסאני שומעניה.
אי נמי: אשמועינן [יבמות ס"ב ע"ב] שאם העמיד תלמידים בבחרותו יעמיד תלמידים בזקנותו, דכתיב (קהלת י"א) בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך. 
ועשו סייג לתורה. גדר שלא יבא ליגע באיסור תורה, כגון שניות לעריות, ושבות לשבת. דכתיב (ויקרא י"ח) ושמרתם את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי.
 
משנה ב
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
עַל שְׁלשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:
עַל הַתּוֹרָה,
וְעַל הָעֲבוֹדָה,
וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים.
 
ברטנורא משנה ב  
משיירי. משיורי. שלאחר שמתו כולן נשתיירה הקבלה בידו. והוא היה כהן גדול אחר עזרא. 
הוא היה אומר. כלומר כך היה מרגלא בפומיה תמיד. וכן כל רבי פלוני אומר, הוא היה אומר, שבמסכתא זו, פירושן היה רגיל לומר כן תמיד. 
העולם עומד.   לא נברא העולם אלא בשביל שלושה דברים הללו. 
על התורה. שאלמלי לא קבלו ישראל את התורה לא נבראו שמים וארץ, דכתיב (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי [שבת פ"ח ע"א]. 
ועל העבודה. עבודת הקרבנות. שכך שנינו במסכת תענית [כ"ז ע"ב], אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ. ומצינו שבשביל הקרבנות שהקריב נח נשבע [הקדוש ברוך הוא] שלא יביא מבול לעולם. הרי שהעולם עומד על הקרבנות. 
ועל גמילות חסדים. דכתיב (תהלים פ"ט) עולם חסד יבנה. וגמילות חסדים הוא, לשמח חתנים ולנחם אבלים ולבקר חולים ולקבור מתים, וכיוצא בזה.
 
משנה ג
אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק.
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים,
הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס;
אֶלָּא הֱווּ כַּעֲבָדִים,
הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס;
וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם.
 
ברטנורא משנה ג  
פרס. לשון ערך. בערכך, מתרגמינן פורסניה. והוא מה שאדם נותן למי שעבד אותו, והוא אינו חייב בדין ליתן לו כלום, כמו מה שיתן אדם לבנו קטן או לאשתו או לעבדו מפני קורת רוח שעשו לו. ואפילו לתקות פרס כזה לא יעבוד אדם את בוראו, אלא מאהבה בלבד.
ויהי מורא שמים עליכם. אע"פ שאתה עובד מאהבה עבוד גם כן מיראה. שהעובד מאהבה זריז במצות עשה, והעובד מיראה נזהר ממצות לא תעשה, ונמצאת דעבודתו שלימה. וכן אמרו חז"ל, עבוד מאהבה עבוד מיראה. עבוד מאהבה, שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא. עבוד מיראה, שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט.
 
משנה ד
יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה,
וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם.
יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר:
יְהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים,
וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם,
וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בְּצָמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.
 
ברטנורא משנה ד  
יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים.   כל התנאים הנזכרים בפרק זה זוג זוג פלוני ופלוני קבלו מפלוני ופלוני, הראשון מהם נשיא והשני אב בית דין. 
יהי ביתך בית ועד לחכמים. כשירצו החכמים להתקבץ ולהתועד, יהיה ביתך מוכן לדבר זה, שיהיו רגילים לומר נתקבץ בביתו של פלוני. שאי אפשר שלא תלמוד מהם איזה דבר חכמה. משלו משל למה הדבר דומה, לנכנס לחנותו של בשם, אע"פ שלא לקח כלום, מכל מקום ריח טוב קלט והוציא עמו. 
והוי מתאבק בעפר רגליהם. כלומר שתלך אחריהם. שהמהלך מעלה אבק ברגליו, וההולך אחריו מתמלא מאבק שהוא מעלה ברגליו.
פירוש אחר: שתשב לרגליהם על הארץ. שכך היו נוהגים שהרב יושב על הספסל והתלמידים יושבים לרגליו על גבי קרקע. 
והוי שותה בצמא את דבריהם. כאדם צמא ששותה לתיאבון, ולא כאדם שבע שקץ במזונו שמואס אפילו בדברים הערבים וטובים.
 
משנה ה
יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר:
יְהִי בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ,
וְאַל תַּרְבֶּה שִֹיחָה עִם הָאִשָּׁה.
בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.
 
מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים:
כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִֹיחָה עִם הָאִשָּׁה
גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה,
וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם.
 
ברטנורא משנה ה  
יהי ביתך פתוח לרוחה. כביתו של אברהם אבינו ע"ה שהיה פתוח לארבע רוחות העולם, כדי שלא יצטרכו האורחים להקיף למצוא הפתח. 
ויהיו עניים בני ביתך. ולא יקנה עבדים לשמשו. מוטב שיהנו ישראל מנכסיו ולא זרע כנען הארור. 
באשתו אמרו. מדקאמר עם האשה ולא אמר עם אשה, למדנו שבאשתו אמרו.
אית דמפרשי, באשתו נדה בלבד, שלא יבא לידי הרגל עבירה. ומדברי המשנה נראה, דאפילו באשתו טהורה. וכן אמרו חז"ל [חגיגה ה'] מגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת הדין. אלא לא אם כן צריך לפייסה לדבר מצוה, כגון רב דשח ושחק ועשה צרכיו. 
מכאן אמרו חכמים. רבינו הקדוש שסידר המשניות כתבה, מדברי חכם זה שאמר "ואל תרבה שיחה עם האשה" למדו חכמים לומר, כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו.
מצאתי כתוב, כשאדם מספר לאשתו קורותיו כך וכך אירע לי עם פלוני, היא מלמדתו לחרחר ריב, כגון קורח שסיפר לאשתו מה שעשה משה שהניף את הלוים תנופה, והביאתו בדבריה לידי מחלוקת.
אי נמי, מתוך שהוא מספר לה שחבריו גינוהו וביישוהו אף היא מבזה אותו בלבה, וזה גורם רעה לעצמו.  
ובוטל מדברי תורה. שנמשך אחר דברים בטלים ואינו עוסק בתורה.
 
משנה ו
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם.
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר:
עֲשֵֹה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר,
וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.
 
ברטנורא משנה ו  
עשה לך רב. רמב"םפירש, אע"פ שאינו ראוי להיות לך רב, עשה אותו רב עליך ולא תלמוד בינך לבין עצמך.
ואני שמעתי, עשה לך רב, שיקבל לו רב אחד שילמוד ממנו תמיד, ולא ילמוד היום מאחד ולמחר מן האחר. ואף על גב דבמסכת עבודת זרה [דף י"ט] אמרו הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה, כבר פירשו ואמרו הני מילי בסברא, שטוב לו לשמוע סברת הרבים, אבל לענין גמרא, מחד רב מעלי, כי היכי דלא לפגום לישניה. 
וקנה לך חבר. ואפילו אתה צריך לקנותו בדמיםיקרים, ולפזר עליו ממון כדי שתקנה אהבתו. אבל ברב לא שייך לומר קנה לך רב, שהרב צריך ללמד בחינם. 
והוי דן את כל האדם לכף זכות. כשהדבר בכף מאזנים ואין לו הכרע לכאן ולכאן. כגון אדם שאין אנו יודעים ממעשיו אם צדיק אם רשע, ועשה מעשה שאפשר לדונו לזכות ואפשר לדונו לחובה, מידת חסידות היא לדונו לכף זכות. אבל אדם שהוחזק ברשע, מותר לדונו לחובה, שלא אמרו אלא החושד בכשרים לוקה בגופו [שבת צ"ז.], מכלל שהחושד ברשעים אינו לוקה.
 
משנה ז
נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר:
הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רַע,
וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע,
וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת.
 
ברטנורא משנה ז  
הרחק משכן רע. שלא תלמוד ממעשיו.
ועוד: שלא תלקה עמו במפלתו, ד'אוי לרשע ואוי לשכנו'. 
ואל תתחבר לרשע.   שכך אמרו חכמים, כל המתדבק לרשעים אף על פי שאינו עושה כמעשיהם נוטל שכר כיוצא בהם. למה הדבר דומה, לנכנס לביתו של בורסי, אע"פ שלא לקח ממנו כלום מכל מקום ריח רע קלט והוציא עמו. 
ואל תתיאש מן הפורענות. שלא תאמר רשע זה מעשיו מצליחין, אלך ואדבק עמו, הואיל והשעה משחקת לו. לכך אמר "ואל תתיאש מן הפורענות", כלומר דע שמהרה תבא עליו פורענות, כי פתאום יבוא אידו.
 
משנה ח
יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח קִבְּלוּ מֵהֶם.
יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר:
אַל תַּעַשׁ עַצְמָךְ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין;
וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִינִים עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים;
וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כְּזַכָּאִין,
כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין.
 
ברטנורא משנה ח  
אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. כאותן אנשים שעורכים ומסדרים טענות בעלי הדין לפני הדיינים. שאסור לאדם לגלות דינו לאחד מבעלי הדין, ולומר לו "עשה כך בשביל שתזכה בדינך", ואע"פ שיודע שהדין עמו.
פירוש אחר: כעורכי הדיינין, כגדולי הדיינין. ובתלמיד היושב לפני רבו מדבר, שלא יעשה עצמו כגדולי הדיינים לדבר לפני רבו כפוסק את הדין. "עורכי", לשון "ערכאות של נכרים" [גיטין ט' ע"ב] "ערכאות של בית דוד".
ומפי אחרים שמעתי: אל תעש עצמך כגדולי הדיינים, לכוף בעלי דינים שיבואו לדין לפניך. 
יהיו בעיניך כרשעים. שלא יטה לבך לאחד מהם, לומר איש פלוני חשוב הוא, ולא יטעון טענת שקר. שאם אתה אומר כן, אין אתה רואה לו חובה. 
כשקבלו עליהם את הדין. שלא תחשוד החייב לומר גזלן היה זה. אלא תאמר שמא טועה היה ולא נתכוין לגזול.
אי נמי, נתחייב אחד מהם שבועה ונשבע, לא תאמר לשקר נשבע.
 
משנה ט
שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר:
הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקוֹר אֶת הָעֵדִים;
וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר.
 
ברטנורא משנה ט  
והוי זהיר בדבריך. שלא יאמר הדיין שמא כך וכך היה מעשה, או אם היה הדבר כך היה פלוני זכאי, ומתוך דברים הללו לומד בעל הדין או העדים לומר דבר שלא היה.
 
משנה י
שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם.
שְׁמַעְיָה אוֹמֵר:
אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה,
וּשְֹנָא אֶת הָרַבָּנוּת,
וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת.
 
ברטנורא משנה י  
שמעיה ואבטליון. גרי צדק היו, ומבני בניו של סנחריב הם.
ושמעתי שמפני שהיה אבטליון אב בית דין נקרא בשם זה, שפירושו אב לקטנים. כי "טליא" בלשון ארמי "קטן", כמו [מגילה ה' ע"ב] "א"ר יוחנן כד הוינא טליא", כשהייתי קטן. "לייתו טליא וטלייתא" [יבמות קי"ד ע"א] יבואו קטן וקטנה. אף כאן: אב-טליון, אביהן של יתומים קטנים. 
אהוב את המלאכה. אפילו יש לו במה להתפרנס, חייב לעסוק במלאכה. שהבטלה מביאה לידי שיעמום [כתובות נ"ט ע"ב]. 
ושנא את הרבנות. ולא תאמר אדם גדול, אני וגנאי לי לעסוק במלאכה. דאמר ליה רב לרב כהנא [פסחים קי"ג ע"א], "פשוט נבלתא בשוק וטול אגרא, ולא תימא כהנא אנא, גברא רבא אנא, וסניא בי מלתא".
פירוש אחר: ושנא את הרבנות, התרחק מלנהוג שררה על צבור, שהרבנות מקברת את בעליה. 
ואל תתודע לרשות. כדי ליטול רבנות על ידיה.
אי נמי: אל תתודע לרשות, שלא יעבירוך על דעת קונך, כמו שאירע לדואג האדומי. 
לרשות.   השררה קרויה רשות, מפני שהרשות בידה לעשות כרצונה.
 
משנה יא
אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר:
חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם,
שֶׁמָּא תָּחוּבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים,
וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ,
וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.
 
ברטנורא משנה יא  
הזהרו בדבריכם. שלא תניחו מקום למינים לטעות בדבריכם. 
שמא תחובו חובת גלות. כלומר, אע"פ שבמקום שאתם בו אין שם מינים, יש לחוש שמא יגרום החטא ותתחייבו גלות, ותגלו למקום שיש שם אנשים שמראים פנים בתורה שלא כהלכה, והם כינוי למים הרעים, ויבינו מתוך דבריכם דברים שאינם הגונים וישתו התלמידים הבאים אחריכם מאותם דברים דברי מינות וימותו בעונם. 
ונמצא שם שמים מתחלל. שישארו אותן דעות בטלות בעולם. כמו שקרה לאנטיגנוס איש סוכו עם צדוק ובייתוס תלמידיו, שאמר להם אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, ואמרו הם, אפשר פועל עושה מלאכה כל היום וטורח ולערב אינו מקבל פרס. ויצאו למינות הם ותלמידיהם, ונקראים צדוקים ובייתוסים עד היום.
 
משנה יב
הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם.
הִלֵּל אוֹמֵר:
הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן,
אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם,
אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה.
 
ברטנורא משנה יב  
הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום.   פירשו באבות דרבי נתן, כיצד היה אהרן אוהב שלום, כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו ואומר לו, ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך והוא אמר לי שאבא אליך שתמחול לו, ומתוך כך כשהיו פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה. וכיצד היה מקרב את הבריות לתורה, כשהיה יודע באדם שעבר עבירה היה מתחבר עמו ומראה לו פנים צהובות, והיה אותו אדם מתבייש ואומר אילו היה יודע צדיק זה מעשיי הרעים כמה היה מתרחק ממני, ומתוך כך היה חוזר למוטב. הוא שהנביא מעיד עליו (מלאכי ב') בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון.
 
משנה יג
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
נְגַד שְׁמָא אֲבַד שְׁמֵהּ,
וּדְלָא מוֹסִיף יָסִיף,
וּדְלָא יָלֵיף קְטָלָא חַיָּב,
וְדִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא חֲלַף.
 
ברטנורא משנה יג  
נגד שמא אבד שמיה. מי שנמשך שמו למרחוק מתוך שררה ורבנות, מהרה יאבד שמו, שהרבנות מקברת את בעליה. נגד לשון משיכה. תרגום משכו, נגידו.
ודלא מוסיף. מי שאינו מוסיף על לימודו. 
יסיף. יסוף מפיו מה שכבר למד וישכח תלמודו. ויש שגורסין יאסף, כלומר יאסף אל עמיו וימות בלא עתו.
ודלא יליף. קשה מדלא מוסיף, הלכך קטלא חייב, כלומר ראוי הוא שיהרגוהו, כמו שאמרו [פסחים מ"ט.] עם הארץ מותר לקרעו כדג, ומגבו.
ודישתמש בתגא. המשתמש בכתרה של תורה כאדם המשתמש בכליו, חלף ועבר מן העולם. תגא בלשון ישמעאל כתר.
ויש מפרשים; 'תג"א' - ראשי תבות: ת'למיד ג'ברא א'חרינא. שאסור לאדם להשתמש בתלמידים שאינן תלמידיו.
ואני שמעתי, ודישתמש בתגא, המשתמש בשם המפורש, חלף ואבד, שאין לו חלק לעולם הבא.
 
משנה יד
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי?
וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי?
וְאִם לא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי?
 
ברטנורא משנה יד  
אם אין אני לי. אם אין אני זוכה לעצמי מי יזכה בשבילי. 
וכשאני לעצמי. ואפילו זכיתי לעצמי, מה הוא הזכות הזה ובמה נחשב הוא כנגד מה שאני חייב לעשות. 
ואם לא עכשיו. בעולם הזה. 
אימתי. כי אחר המות אי אפשר לזכות עוד.
פירוש אחר: אם לא עכשיו בימי הבחרות, אימתי, שמא בימי הזקנה לא יעלה לידי.
 
משנה טו
שַׁמַּאי אוֹמֵר:
עֲשֵֹה תּוֹרָתְךָ קְבַע,
אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵֹה הַרְבֵּה,
וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.
 
ברטנורא משנה טו  
עשה תורתך קבע. שיהיה עיקר עסקך ביום ובלילה בתורה, וכשתהיה יגע מן הלמוד תעשה מלאכה. ולא שיהיה עיקר עסקך במלאכה וכשתפנה מן המלאכה תעסוק בתורה. ומצאתי כתוב, עשה תורתך קבע, שלא תחמיר לעצמך ותקל לאחרים, או תחמיר לאחרים ותקל לעצמך, אלא תהא תורתך קבע לך כמו לאחרים, וכן הוא אומר בעזרא [ז' י'] כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד לבני ישראל, כמו שהכין לבו לעשות כך היה מלמד לבני ישראל. 
אמור מעט ועשה הרבה. כמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה, שאמר תחלה (בראשית י"ד) ואקחה פת לחם, ובסוף ויקח בן בקר רך וטוב. 
והוי מקבל את כל האדם. כשאתה מכניס אורחים לביתך לא תתן להם ופניך כבושות בקרקע, שכל הנותן ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן כל מתנות שבעולם מעלין עליו כאילו לא נתן כלום. שלוש אזהרות הזהיר שמאי, כנגד שלוש מעלות שהזכיר ירמיה, חכם גבור ועשיר. כנגד חכם אמר עשה תורתך קבע, כנגד עשיר אמר אמור מעט ועשה הרבה, כנגד גבור אמר הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, שיכבוש יצרו וילחום כנגד לבו הרע, ושנינו איזהו גבור הכובש את יצרו.
 
משנה טז
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
עֲשֵֹה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק,
וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵֹּׂר אוֹמָדוֹת.
 
ברטנורא משנה טז  
עשה לך רב. לענין הוראה מדבר עכשיו, אם בא דין לפניך ונסתפקת בו, עשה לך רב, והסתלק מן הספק. ולא תפסוק עליו אתה לבדך. כי הא דרבא כי הוי אתי טרפתא לגביה הוי מכניף לכולהו טבחי דמתא מחסיא, אמר, כי היכי דלמטיין שיבא מכשורא. 
ואל תרבה לעשר אומדות. שהמפריש מעשרות מאומד אינו ניצול מן הקלקלה. אם פוחת ממה שראוי ליתן, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. ואם העדיף על שהיה ראוי ליתן, פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים.
 
משנה יז
שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר:
כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים,
וְלא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה.
וְלא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶֹה.
וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא.
 
ברטנורא משנה יז  
ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. מי ששומע חרפתו ושותק. 
ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. ותדע לך שהשתיקה טובה, שאפילו המדרש והדרש והדיבור בתורה שאין לך מידה טובה הימנה, אין עיקר קיבול השכר אלא בשביל המעשה, והדורש ואינו מקיים, נוח לו אם היה שותק ולא היה דורש. 
וכל המרבה דברים מביא חטא. שכן מצינו בחוה שהרבתה דברים, ואמרה, אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, והוסיפה נגיעה שלא נאסרה בה. ודחפה נחש עד שנגעה בו, ואמר לה, כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה, ומתוך כך באת לידי חטא שאכלה מן הפרי. הוא ששלמה אומר (משלי ל') "אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת".
 
משנה יח
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
עַל שְׁלשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:
עַל הַדִּין,
וְעַל הָאֱמֶת,
וְעַל הַשָּׁלוֹם,
שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, טז) "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם".
 
ברטנורא משנה יח  
העולם עומד. ישובן של בני אדם מתקיים. אין זה כמו העולם עומד דלעיל. 
על הדין. לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. 
ועל האמת. שלא ישקרו איש בעמיתו. 
ועל השלום. בין המלכיות, ובין אדם לחבירו.