טהרות, פרק ה
משנה א
הַשֶּׁרֶץ וְהַצְּפַרְדֵּעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
וְכֵן כַּזַּיִת מִן הַמֵּת וְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה,
וְעֶצֶם מִן הַמֵּת וְעֶצֶם מִן הַנְּבֵלָה,
וְגוּשׁ מֵאֶרֶץ טְהוֹרָה וְגוּשׁ מִבֵּית הַפְּרַס,
גּוּשׁ מֵאֶרֶץ טְהוֹרָה וְגוּשׁ מֵאֶרֶץ הָעַמִּים,
שְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר,
הִלֵּךְ בְּאֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן הִלֵּךְ,
הֶאֱהִיל עַל אֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ עַל אֵיזֶה מֵהֶן הֶאֱהִיל,
הֵסִיט אֶת אֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם הֵסִיט -
רַבִּי עֲקִיבָא - מְטַמֵּא,
וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִים.
ברטנורא משנה א
השרץ. שרץ מטמא במגע ולא במשא.
צפרדע. טהור. ולפי שצפרדע דומה לצב וטעו ביה, משום הכי נקט צפרדע.
כזית מן המת. מטמא באוהל. ונבלה אינה מטמאה באוהל.
עצם מן המת. מטמא בהיסט, ועצם דנבלה טהור.
גוש מבית הפרס וגוש מארץ העמים. מטמאים במגע ובמשא ואין מטמאין באוהל.
שני שבילין אחד טמא. שאחד מהן קבר מוטל בו לרחבו וממלא את כולו, ואין עובר בו שלא יאהיל.
האהיל על אחד מהן. על כזית מן המת וכזית מן הנבילה קאי.
הסיט אחד מהם. [על עצם מן המת ועצם מן הנבילה, וכן] אגוש מארץ טהורה וגוש מבית הפרס וגוש מארץ העמים קאי, דמטמאין בהיסט.
רבי עקיבא מטמא. דסבירא ליה לרבי עקיבא טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור הני מילי כשעשה טהרות, כיון דאין להם תקנה כשנטמאו. אבל לגבי גברא להצריכו טבילה והזאה, סבירא ליה דצריך טבילה והזאה, שמא היום ומחר יתברר הדבר שנטמא.
וחכמים מטהרים. דאפילו גברא דאית ליה תקנתא לא מצרכינן ליה טבילה והזאה. והלכה כחכמים.
משנה ב
אֶחָד שֶׁאָמַר:
נָגַעְתִּי בָּזֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הוּא טָמֵא וְאִם הוּא טָהוֹר,
נָגַעְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מִשְּׁנֵיהֶם נָגַעְתִּי -
רַבִּי עֲקִיבָא - מְטַמֵּא,
וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִים.
רַבִּי יוֹסֵי - מְטַמֵּא בְּכֻלָּן,
וּמְטַהֵר בַּשְּׁבִיל,
שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַלֵּךְ, וְאֵין דַּרְכָּם לִגַּע.
ברטנורא משנה ב
אחד שאמר נגעתי בזה. אהשרץ והצפרדע דרישא קאי, דצפרדע דומה לצב וטעו ביה.
שדרך בני אדם להלוך. שאי אפשר לאדם למנוע עצמו שלא ילך ברשות הרבים, הלכך ספק שבילין טהור. אבל מגע אפשר לאדם שלא ליגע, הלכך כי מספקא ליה אי נגע אי לא נגע, ספיקו טמא. ואין הלכה לא כרבי עקיבא ולא כרבי יוסי.
משנה ג
שְׁנֵי שְׁבִילִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר,
הִלֵּךְ בְּאֶחָד מֵהֶם וְעָשָֹה טְהָרוֹת וְנֶאֱכָלוּ,
הִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וְטָהַר,
וְהִלֵּךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָֹה טְהָרוֹת -
הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת.
אִם קַיָּמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת -
אֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּלוּיוֹת.
אִם לא טָהַר בִּנְתַּיִם,
הָרִאשׁוֹנוֹת - תְּלוּיוֹת, וְהַשְּׁנִיּוֹת - יִשָֹּׂרֵפוּ.
ברטנורא משנה ג
הזה ושנה. הזה בשלישי ושנה בשביעי.
אלו ואלו תלויות. אע"ג דבשנים שהלכו מוקמינן כל חד בחזקת טהרה כדתנן לקמן, הכא גבי חד בתרי זימני לא שייך לטהר בקיימות, דאפילו בשנים כשבאו לישאל בבת אחת, טמאין. וחד אפילו בזה אחר זה כבת אחת דמי.
והשניות ישרפו. דודאי טמא היה כשנעשו.
משנה ד
הַשֶּׁרֶץ וְהַצְּפַרְדֵּעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
נָגַע בְּאֶחָד מֵהֶם וְעָשָֹה טְהָרוֹת וְנֶאֱכָלוּ,
טָבַל, נָגַע בַּשֵּׁנִי, וְעָשָֹה טְהָרוֹת -
הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת.
אִם קַיָּמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת -
אֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּלוּיוֹת.
אִם לא טָבַל בִּנְתַּיִם,
הָרִאשׁוֹנוֹת - תְּלוּיוֹת, וְהַשְּׁנִיּוֹת - יִשָֹּׂרֵפוּ.
משנה ה
שְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר,
הִלֵּךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָֹה טְהָרוֹת,
וּבָא חֲבֵרוֹ וְהִלֵּךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָֹה טְהָרוֹת -
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם נִשְׁאֲלוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ -
טְהוֹרִין,
וְאִם נִשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד -
טְמֵאִים.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ - טְמֵאִים.
ברטנורא משנה ה
אם נשאלו כל אחד לחכמים על ספיקו בפני עצמו, אין בית דין יכולין לטמאן, דהא קיימא לן ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור. ואם באו בבת אחת, הואיל ובהוראה אחת יש לנו לומר טמאין אתם או טהורים אתם, אי אפשר לנו לומר טהורים אתם, שהרי אחד ודאי טמא.
רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין. לא נחלקו רבי יוסי ורבי יהודה כשבאו לישאל בבת אחת, דדברי הכל טמאין. וכשבאו לישאל זה אחר זה דברי הכל טהורים. על מה נחלקו, על הבא לישאל עליו ועל חבירו, דרבי יהודה מדמי ליה לזה אחר זה, ורבי יוסי מדמי ליה לבת אחת. והלכה כרבי יוסי.
משנה ו
שְׁנֵי כִכָּרִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר,
אָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶם וְעָשָֹה טְהָרוֹת,
וּבָא חֲבֵרוֹ וְאָכַל אֶת הַשֵּׁנִי וְעָשָֹה טְהָרוֹת -
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם נִשְׁאֲלוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ -
טְהוֹרִין,
וְאִם נִשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד - טְמֵאִים.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ - טְמֵאִים.
ברטנורא משנה ו
אכל אחד מהן. תנא טומאה דאורייתא וקתני טומאה דרבנן. ופלוגתייהו דרבי יהודה ורבי יוסי הכא נמי בבא לישאל עליו ועל חבירו, כפלוגתייהו לעיל. והלכה כרבי יוסי.
משנה ז
מִי שֶׁיָּשַׁב בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אֶחָד וְדָרַס עַל בְּגָדָיו,
אוֹ שֶׁרָקַק וְנָגַע בְּרֻקּוֹ -
עַל רֻקּוֹ שׁוֹרְפִים אֶת הַתְּרוּמָה,
וְעַל בְּגָדָיו הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב.
יָשַׁן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָמַד -
כֵּלָיו טְמֵאִים מִדְרָס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין.
נָגַע בְּאֶחָד בַּלַּיְלָה, וְאֵין יָדוּעַ אִם חַי אִם מֵת,
וּבַשַּׁחַר עָמַד וּמְצָאוֹ מֵת -
רַבִּי מֵאִיר - מְטַהֵר,
וַחֲכָמִים - מְטַמְּאִים,
שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת כְּשָׁעַת מְצִיאָתָן.
ברטנורא משנה ז
על רוקו שורפים. שעל רוקים הנמצאים שורפים את התרומה, כדתנן בפירקין דלעיל, ואף על פי שהן ספק, ולא אזלינן בתר רובא.
ועל בגדיו הולכים אחר הרוב. אם רוב אנשי אותה העיר זבים וזבות, שורפין.
כליו טמאין מדרס. אע"ג דבישב ובא אחר ודרס הולכין אחר הרוב, ישן שאני, דחיישינן שמא רוב בני אדם דרסו על בגדיו ואחד מהן זב או זבה.
וחכמים מטהרין. כיון דהוי ספק טומאה ברשות הרבים, טהור, שמא לא דרס כלל.
נגע באחד בלילה. ברשות הרבים דוקא מיירי.
וחכמים מטמאין. אם ראוהו חי מבערב אף על פי שבא שחרית ומצאו שמת, מודים חכמים לרבי מאיר שהוא טהור, וכשלא ראהו חי פליגי. והלכה כחכמים.
משנה ח
שׁוֹטָה אַחַת בָּעִיר, אוֹ נָכְרִית, אוֹ כּוּתִית -
כָּל הָרֻקִּים שֶׁבָּעִיר טְמֵאִין.
מִי שֶׁדָּרְסָה אִשָּׁה עַל בְּגָדָיו, אוֹ שֶׁיָּשְׁבָה עִמּוֹ בַּסְּפִינָה,
אִם מַכִּירַתּוּ שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה -
כֵּלָיו טְהוֹרִין,
וְאִם לָאו - יִשְׁאָלֶנָּה.
ברטנורא משנה ח
שוטה אחת בעיר. ודוקא אשה שוטה, אבל אדם שוטה לא. דאשה רגילה בנדות ואין אדם רגיל בזיבות.
או נכרית. והוא הדין לנכרי, דמדאורייתא אין חילוק בין זכר לנקבה, וכולן טהורין, ורבנן גזרו עלייהו שיהיו כזבים. וכן כותית אין חילוק בין כותי לכותית למאן דאמר כותים גרי אריות הן, וגם האידנא גזרו עלייהו שיהיו כנכרים לכל דבריהם.
כל הרוקין שבעיר טמאים. שדרכן להלך בכל העיר.
או שישבה עמו בספינה. דמטמאה מדרס אף על פי שאין בגדיה נוגעים, כדתנן בריש פרק ג' דזבים.
אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה כליו טהורים. דאם היתה נדה או זבה לא היתה דורסת על בגדיו ולא נכנסת עמו בספינה.
משנה ט
עֵד אוֹמֵר: נִטְמָא, וְהוּא אוֹמֵר: לא נִטְמֵאתִי -
טָהוֹר.
שְׁנַיִם אוֹמְרִים: נִטְמֵאתָ, וְהוּא אוֹמֵר: לא נִטְמֵאתִי -
רַבִּי מֵאִיר - מְטַמֵּא,
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הוּא נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ.
עֵד אוֹמֵר: נִטְמָא, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים: לא נִטְמָא,
בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים - טָהוֹר.
שְׁנַיִם אוֹמְרִים: נִטְמָא, וְעֵד אוֹמֵר: לא נִטְמָא,
בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים - טָמֵא.
עֵד אוֹמֵר: נִטְמָא, וְעֵד אוֹמֵר: לא נִטְמָא,
אִשָּׁה אוֹמֶרֶת: נִטְמָא, וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: לא נִטְמָא,
בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד - טָמֵא, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים - טָהוֹר.
ברטנורא משנה ט
רבי מאיר מטמא. שאם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל.
וחכמים אומרים אדם נאמן על פי עצמו. דמתרצינן דבוריה, מאי לא נטמאתי דקאמר, לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי, והואיל וכן, אדם נאמן על ידי עצמו.
ברשות היחיד טמא ברשות הרבים טהור. דחשיב כשאר ספק טומאה דעלמא.