עירובין, פרק ט

משנה א

כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת,

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא גַּג גָּבוֹהַּ עֲשָֹרָה אוֹ נָמוּךְ עֲשָֹרָה; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל אֶחָד וְאֶחָד רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶחָד גַּגּוֹת וְאֶחָד חֲצֵרוֹת וְאֶחָד קַרְפֵּיפוֹת -

רְשׁוּת אַחַת לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ לְתוֹכָן,

וְלא לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת.

ברטנורא משנה א 

כל  גגות העיר רשות אחד.  ואע"פ שדיורים חלוקים למטה לשני בני אדם, מכל מקום הגגות שאין תשמישן תדיר, אין בהן חלוקת רשות, וכלים ששבתו בגג זה מותר להוציאן לזה.

ובלבד שלא יהא גג גבוה מחבירו עשרה.  דאם חלוק מהן בגובה עשרה, אסור לטלטל ממנו לגגין, גזרה משום תל גבוה עשרה ורחב ארבע ברשות הרבים [דהוי רשות היחיד], דלא ליתי לכתף עליו.

כל אחד רשות לעצמו.  ואם לא עירבו דיורים שלמטה, אסור לטלטל מזה לזה.

רבי שמעון.  מיקל מכולן וקאמר, גגות וחצרות וקרפיפות שאינן יותר מבית סאתים, הואיל וכולן אין תשמישן מיוחד, ותדיר רשות אחת הן ומטלטלין מזה לזה בלא עירוב, ואפילו היו הגגות גבוהות יותר מעשרה או נמוכות יותר מעשרה. דלית ליה לרבי שמעון עירובי חצירות אלא משום כלי הבית.

לכלים ששבתו בתוכן.  כלים ששבתו באחת מהן, מוציאים אותן מזה לזה.

אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית.  והביאן לחצר על ידי שעירבו בני החצר, אסור להוציאן מחצר זו לחצר אחרת, אם לא עירבו שתי החצרות יחד. והלכה כרבי שמעון.

משנה ב

גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן,

הַגָּדוֹל - מֻתָּר וְהַקָּטָן - אָסוּר.

חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה,

הַגְּדוֹלָה - מֻתֶּרֶת וְהַקְּטַנָּה - אֲסוּרָה,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה.

חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים,

הַמַּכְנִיס מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְתוֹכָהּ -

חַיָּב; דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ - פָּטוּר,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא כַּכַּרְמְלִית.

ברטנורא משנה ב 

הגדול מותר להוציא לו כלי בית שלמטה, ואין בני הקטן אוסרין עליו. דלגבי גדול הך פירצה פתחא היא, ושרי באותן גפופים העודפים מעט מכאן ומעט מכאן, כמעקה שסביב הגגות וחשיבא סתימה. וכגון שאין הפירצה יותר מעשר. אבל קטן אסור להוציא לו כלי הבית, דבני גדול אסרי עליה, שהרי נפרץ לו במלואו.

הגדולה מותרת.  בשביל הגפופין שנשארו לה מכאן ומכאן, הוי הך פירצה כפתח.

והקטנה אסורה.  שהרי נפרצה במלואה. ודוקא כשנפרצה קודם השבת. אבל אם נפרצה בשבת, אפילו הקטנה מותרת, שכיון שהותרה למקצת שבת קודם שנפרצה, הותרה לכולה שבת.

חצר שנפרצה לרשות הרבים.  שנפל הכותל הפונה לרשות הרבים במלואו או ביותר מעשר.

חייב.  דכרשות הרבים היא.

פטור.  אבל אסור, דלאו רשות הרבים היא אלא כרמלית. והלכה כחכמים.

משנה ג

חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִשְּׁתֵי רוּחוֹתֶיהָ,

וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְּׁתֵי רוּחוֹתָיו,

וְכֵן מָבוֹי שֶׁנִּטְּלוּ קוֹרוֹתָיו אוֹ לְחָיָיו -

מֻתָּרִין בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת וַאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא; דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:  אִם מֻתָּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת - מֻתָּרִין לֶעָתִיד לָבֹא;

וְאִם אֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא - אֲסוּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת.

ברטנורא משנה ג 

משתי רוחותיה.  מרוח אחת שתופסת שתי רוחותיה, כגון שנפרצה בקרן זוית, אפילו אין בפרצה עשר אמות, הכא בקרן זוית לא חשיב כפתח, דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי. ופרצה ביותר מעשר אפילו מרוח אחת אוסרת.

וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו.  שנפרץ בקרן זוית, ונפל קצת מכותל זה וקצת מכותל זה, ואין התקרה פרושה ומתוחה על מקום הפרצה. אבל אם התקרה פרושה על מקום הפרצה, אין הפרצה אוסרת בבית דאמרינן פי תקרה יורד וסותם.

מותרין לאותה שבת.  הואיל והותר מקצתו.

לעתיד לבא.  לשבת הבאה.

רי' יוסי אומר אם מותרין כו'.  כלומר כשם שאסורין לעתיד לבא כך אסורין לאותה שבת. והלכה כרבי יוסי, ולא אמרינן הותרה מקצת שבת הותרה כולה, אלא לענין עירוב, שדבר שהותר על ידי עירוב למקצת שבת, ונולד באותה שבת דבר שהיה ראוי שעל ידו יתבטל העירוב, אין העירוב בטל, שכיון שהותרה מקצת שבת הותרה כולה. אבל מקום שהיו בו מחיצות קודם השבת, ונפרצו מחיצותיו בשבת, לא אמרינן ביה "הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה".

משנה ד

הַבּוֹנֶה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים,

וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפֻלָּשִׁים -

מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת; דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

וַחֲכָמִים - אוֹסְרִין.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מְעָרְבִין לְמָבוֹי הַמְפֻלָּשׁ.

וַחֲכָמִים - אוֹסְרִין.

ברטנורא משנה ד 

על גבי שני בתים.  והם בשני צדי רשות הרבים, מטלטלין תחת העליה, דפי תקרה מכאן ומכאן יורד וסותם.

וכן גשרים המפולשים.  ויש להם מחיצות מלמטה בשני הצדדים.

מערבין למבוי המפולש.  הואיל ואיכא שתי מחיצות, דקסבר מבוי שיש לו שתי מחיצות מדאורייתא הוי רשות היחיד. ואין הלכה כרבי יהודה.