יומא, פרק ה
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

יומא, פרק ה

יומא, פרק ה

 

משנה א
הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה,
וְחָפַן מְלא חָפְנָיו וְנָתַן לְתוֹךְ הַכַּף.
הַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ, וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ;
וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ.
נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְֹמֹאלוֹ.
הָיָה מְהַלֵּךְ בַּהֵיכָל, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵין שְׁתֵּי הַפָּרֹכוֹת
הַמַּבְדִּילוֹת בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים,
וּבֵינֵיהֶן אַמָּה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לא הָיְתָה שָׁם אֶלָּא פָּרֹכֶת אַחַת בִּלְבַד,
שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כו, לג) "וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים".
הַחִיצוֹנָה הָיְתָה פְּרוּפָה מִן הַדָּרוֹם, וְהַפְּנִימִית מִן הַצָּפוֹן.
מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַצָּפוֹן.
הִגִּיעַ לַצָּפוֹן, הוֹפֵךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם,
מְהַלֵּךְ לִשְֹמֹאלוֹ עִם הַפָּרֹכֶת, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרוֹן.
הִגִּיעַ לָאָרוֹן, נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים.
צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים,
וְנִתְמַלָּא כָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ עָשָׁן.
יָצָא וּבָא לוֹ בְּדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ,
וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן,
וְלא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְֹרָאֵל.
 
ברטנורא משנה א
הוציאו לו. מלשכת הכלים.
וכך היתה מידתה. כמידתה בחוץ כך מידתה בפנים: מה בחוץ היה חופן בחופניו ממש ולא בכלי, כך בפנים כשמערה הקטורת מן הכף לתוך חופניו, לא היה מערה בכלי עשוי כמידת חופניו אלא לתוך חופניו ממש.
נטל את המחתה בימינו. לפי שהיא כבדה וחמה, וכף הקטורת קלה הימנה, לכך מחתה בימינו וכף בשמאלו.
היה מהלך בהיכל. נכנס ומהלך בתוכה למערב.
לבין שתי הפרוכות. לפי שנסתפקו בבית שני אם המחיצה המבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים שהיתה בבית ראשון והיה עביה אמה, אי אותה אמה כלפנים או כלחוץ, לפיכך עשו שתי פרוכות: אחת חיצונה ואחת פנימית, וביניהן אויר אמה, לקלוט ביניהן אויר מקום המחיצה.
החיצונה פרופה מן הדרום. רבנן קאמרי לה, דפליגי עליה דרבי יוסי, ואמרי "והבדילה הפרוכת לכם" - במשכן בלבד נאמר.
פרופה. ראשה כפולה לצד החיצון, ונאחזת בקרס של זהב להיות [פתוחה] מן הדרום ועומדת.
מהלך ביניהן. נכנס בפריפת הדרום ומהלך ביניהם עד שמגיע לפריפת הצפון.
הגיע לצפון. משנכנס לתוך חלל בית קודש הקדשים, הפך פניו לדרום לילך עד בין הבדים שהוא באמצע החלל. שהבדים היו ארוכין עד הפרוכת, ראשו אחד למערב והשני לו למזרח, אחד בראש הארון לצפון ואחד בראשו לדרום.
מהלך לשמאלו עם הפרוכת. שהמהלך מצפון לדרום שמאלו למזרח. והפרוכת היתה במזרח, נמצא שמאלו עם הפרוכת.
עד שהוא מגיע לארון. למקום ארון, ולא לארון ממש, דבבית שני לא היה שם ארון.
דרך כניסתו. שלא היה מסב את פניו לצאת אלא יוצא דרך אחוריו ופניו לארון.
ומתפלל תפלה קצרה. וזו היא: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי שאם שנה זו שחונה (פירוש חמה) שתהא גשומה, ולא יעדי עבד שולטן מדבית יהודה, ולא יהיו עמך ישראל צריכים פרנסה זה מזה ולא מעם אחר, ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים" פירוש מפני שהם מתפללין שלא ירדו גשמים.
בבית החיצון. בהיכל.
שלא להבעית את ישראל. שיאמרו מת הוא.
 
משנה ב
מִשֶּׁנִּטַּל הָאָרוֹן,
אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים,
וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת,
גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת,
וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן.
 
ברטנורא משנה ב
ושתיה היתה נקראת. על שם שממנה נשתת העולם, שבה יסד הקב"ה את עולמו. שתיהם יסוד.
 
משנה ג
נָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁהָיָה מְמָרֵס בּוֹ,
נִכְנַס לִמְקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בִּמְקוֹם שֶׁעָמַד,
וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה,
וְלא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לא לְמַעְלָה וְלא לְמַטָּה,
אֶלָּא כְּמַצְלִיף.
וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה.
אַחַת,
אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע,
אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע.
יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל.
 
ברטנורא משנה ג
למקום שנכנס. בבית קודש הקדשים.
במקום שעמד. בין הבדים.
ולא היה מתכוין להזות לא למעלה. שתהא אחת למעלה בחודה של כפורת העליון, והשבע למטה [בעוביה], שהרי לא על הכפורת נוגעים אלא לארץ נופלים.
אלא כמצליף. כמלקה הזה שמתחיל בין הכתפים ויורד למטה, כך היה מתכוין שיהיו ח' הזאות הללו בארץ כשורה, זו תחת זו.
אחת ואחת. שאם לא ימנה הזאה ראשונה שלמעלה לעצמה עם כל שבע שלמטה, פעמים שיטעה וימנה הזאה ראשונה עם שבע שלמטה, ובהזאה הראשונה שלמטה ימנה שתים. ואין לומר ימנה הזאה שלמעלה עם שבע שלמטה וימנה עד שמנה, די"ל מצוה להפסיק מתנות שלמטה מתוך שבעה ולא מתוך שמונה.
משנה ד
הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַשָֹּׂעִיר,
שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בַּמִּזְרָק אֶת דָּמוֹ.
נִכְנַס לִמְקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בִּמְקוֹם שֶׁעָמַד,
וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה,
וְלא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לא לְמַעְלָה וְלא לְמַטָּה
אֶלָּא כְּמַצְלִיף.
וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה.
אַחַת,
אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, וְכוּ'.
יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה בַּהֵיכָל.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לא הָיָה שָׁם אֶלָּא כַּן אֶחָד בִּלְבַד.
 
נָטַל דַּם הַפָּר וְהִנִּיחַ דַּם הַשָֹּׂעִיר,
וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ,
אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה,
וְלא הָיָה מִתְכַּוֵּן וְכוּ'.
וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה, וְכוּ'.
 
נָטַל דַּם הַשָֹּׂעִיר וְהִנִּיחַ דַּם הַפָּר,
וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ,
אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְכוּ'.
עֵרָה דַּם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָֹּׂעִיר,
וְנָתַן אֶת הַמָּלֵא בָּרֵיקָן.
 
ברטנורא משנה ד
נטל דם הפר והניח דם השעיר. מסקנא דמלתא דרבי יהודה היא, דאמר לא היה שם אלא כן אחד, וצריך ליטול דם הפר תחלה כדי להניח דם השעיר בכן שהיה עליו דם הפר. ואין הלכה כרבי יהודה.
על הפרוכת. דכתיב (ויקרא ט"ז) "וכן יעשה לאהל מועד".
עירה דם הפר. דכתיב במתנות המזבח (שם) "ולקח מדם הפר ומדם השעיר", מדם שניהם יחד.
ונתן את המלא בריקן. וחוזר ומערה מזרק מלא תוך הריקן, כדי שיתערבו הדמים יפה יפה.
 
משנה ה
"וְיָצָא אֶל-הַמִּזְבֵּח אֲשֶׁר לִפְנֵי-ה'" (ויקרא טז, יח)
זֶה מִזְבַּח הַזָּהָב.
הִתְחִיל מְחַטֵּא וְיוֹרֵד.
מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל?
מִקֶּרֶן מִזְרָחִית-צְפוֹנִית, צְפוֹנִית-מַעֲרָבִית,
מַעֲרָבִית-דְּרוֹמִית, דְּרוֹמִית-מִזְרָחִית,
מְקוֹם שֶׁהוּא מַתְחִיל בַּחַטָּאת עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן,
מִשָּׁם הָיָה גּוֹמֵר עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּמְקוֹמוֹ הָיָה עוֹמֵד וּמְחַטֵּא.
וְעַל כֻּלָּן הָיָה נוֹתֵן מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה,
חוּץ מִזּוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו,
שֶׁעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן מִלְמַעְלָה לְמַטָּה.
 
ברטנורא משנה ה
היה מחטא ויורד. האי תנא סבר, שהיה הכהן הולך ברגליו לכל קרן וקרן, וכל מתנה ומתנה היתה בקרן שלפניו וסמוך לו. ולהכי נקט מחטא ויורד, כלומר שהיה נותן מתנה מלמעלה למטה, שאם יתן מלמטה למעלה בקרן שלפניו, הדם זב לתוך בית יד שלו ומטנף את בגדיו. ורבי אליעזר סבר שהכהן עומד בקרן אחת, ומשם נותן המתנות על כל הקרנות, שהרי כל המזבח אינו אלא אמה על אמה מרובע, וכיון שאין שלשת הקרנות סמוכות לו, יכול ליתן מלמטה למעלה ולא יטנף את בגדיו. חוץ מקרן זו שהוא עומד אצלה, שאי אפשר לו לצדד ראשי אצבעותיו למטה אלא למעלה, שאם יצדד ראשי אצבעותיו למטה ויתן מתנה מלמטה, למעלה הרי הדם זב לתוך בית יד כתונת שלו. ואין הלכה כרבי אליעזר.
 
 
משנה ו
הִזָּה עַל טָהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים,
וּשְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן,
וְשֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי.
אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעָרְבִין בָּאַמָּה וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן,
וְנִמְכָּרִין לַגַּנָּנִין לְזֶבֶל, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן.
 
ברטנורא משנה ו
על טהרו. אחר שגמר כל המתנות של קרנות, מזה עליו שבע פעמים כדכתיב (ויקרא ט"ז) "והזה עליו מן הדם".
טהרו, המקום המגולה שבו, שחותה האפר והגחלים אילך ואילך ומזה על זהבו של מזבח.
ושל מזבח החיצון. שירי דם החטאות החיצונות היה שופך על יסוד דרומי.
אלו ואלו. דמים החיצונים והפנימים הנשפכים על מזבח העולה היו שותתים ונופלים מן היסוד לרצפה ומתערבין באמה סילון שבעזרה היוצא לנחל קדרון.
לגננים. לבעלי גנות.
ומועלין בהם. אסור ליהנות מהם בלא דמים.
 
משנה ז
כָּל מַעֲשֵֹה יוֹם הַכִּפּוּרִים הָאָמוּר עַל הַסֵּדֶר,
אִם הִקְדִּים מַעֲשֶֹה לַחֲבֵרוֹ לא עָשָֹה כְּלוּם.
הִקְדִּים דַּם הַשָֹּׂעִיר לְדַם הַפָּר
יַחֲזֹר וְיַזֶּה מִדַּם הַשָֹּׂעִיר לְאַחַר דַּם הַפָּר.
וְאִם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁבִּפְנִים נִשְׁפַּךְ הַדָּם,
יָבִיא דָּם אַחֵר וְיַחֲזֹר וְיַזֶּה בַּתְּחִלָּה בִּפְנִים.
וְכֵן בַּהֵיכָל, וְכֵן בְּמִזְבַּח הַזָּהָב,
שֶׁכֻּלָּן כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָן.
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים.
מִמְּקוֹם שֶׁפָּסַק מִשָּׁם הוּא מַתְחִיל.
 
ברטנורא משנה ז
כל מעשה יוה"כ. כל עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים ובהיכל.
האמור על הסדר. במשנתינו.
וכן בהיכל. נתן מקצת מתנות בפרוכת ונשפך הדם, יביא פר אחר ויתחיל מתנות הפרוכת, ואין צריך לחזור ולהתחיל בפנים.
שכולן כפרה בפני עצמן. לפיכך כפרה שנגמרה נגמרה.
ממקום שפסק. ואפילו לא נגמרה אותה כפרה אין צריך לחזור וליתן מה שנתן. ואין הלכה כרבי אליעזר ורבי שמעון.