בבא בתרא, פרק ד
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

בבא בתרא, פרק ד

בבא בתרא, פרק ד

משנה א

הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת לא מָכַר אֶת הַיָּצִיעַ,

וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא פְּתוּחָה לְתוֹכוֹ;

וְלא אֶת הַחֶדֶר שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנּוּ;

וְלא אֶת הַגַּג בִּזְמַן שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַעֲקֶה גָּבוֹהַּ עֲשָֹרָה טְפָחִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֶשׁ לוֹ צוּרַת פֶּתַח,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָֹרָה טְפָחִים

אֵינוֹ מָכוּר.

 

ברטנורא משנה א 

המוכר את הבית. היציע.  כמין חדר שעושין סביבות כותלי הבית מבחוץ, כמו שהיה במקדש דכתיב (מלכים א ו) "והיציע התחתונה". ויש שעושין אותה בעובי הכותל. ואף על פי שפתוח לבית ותשמישו בתוכו, אפילו הכי אינו מכור. והוא דהוי ארבע אמות. אבל אי לא הוי ארבע אמות, לא חשיב, ונמכר עם הבית.

ולא את החדר שלפנים מן הבית. ואף על פי שהוא פתוח לבית ודריסתו עליו.

בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה.  חשוב בפני עצמו ולא בטל לגבי בית.

רבי יהודה אומר וכו'.  ואין הלכה כרבי יהודה.

 

משנה ב

לא אֶת הַבּוֹר וְלא אֶת הַדּוּת,

אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ. עֻמְקָא וְרוּמָא.

וְצָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא, בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ. חוּץ מֵאֵלּוּ,

שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

מְכָרָן לְאַחֵר

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

 

ברטנורא משנה ב 

בור.  חפירה בקרקע.

דות.  בנין של אבנים על גבי קרקע עשוי כעין בור.

אף על פי שכתב לו עומקא ורומא.  לא קנה בור ודות, הואיל ותשמישן חלוק מן הבית, שאין עשויין אלא לשאוב מים. עד שיכתוב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא.

וצריך המוכר.

ליקח לו דרך.  מן הלוקח, לילך לבור ודות. דמוכר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר לעצמו כלום.

וחכמים אומרים אינו צריך.  דסברי מוכר בעין רעה הוא מוכר, וכשמכר הבית שייר לעצמו דרך שילך לבור ולדות.

בזמן שאמר חוץ מאלו. חוץ מבור ודות, דתנאי שלא לצורך הוא, ולאטפויי דרך קאתי.

מכרן לאחר. מכר הבור ודות לאחר, ושייר הבית לעצמו.

רבי עקיבא אומר אין הלוקח צריך ליקח ממנו דרך.  דמוכר בעין יפה מוכר, וכשמכר לו הבור והדות, דרך נמי מכר לו. והלכה כרבי עקיבא.

.

משנה ג

הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת

מָכַר אֶת הַדֶּלֶת, אֲבָל לא אֶת הַמַּפְתֵּחַ;

מָכַר אֶת הַמַּכְתֶּשֶׁת הַקְּבוּעָה, אֲבָל לא אֶת הַמִּטַּלְטֶלֶת;

מָכַר אֶת הָאִצְטְרוֹבָּל, אֲבָל לא אֶת הַקֶּלֶת;

וְלא אֶת הַתַּנּוּר וְלא אֶת הַכִּירַיִם.

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ. הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ

הֲרֵי כֻּלָּן מְכוּרִין.

 

ברטנורא משנה ג 

המוכר את הבית.  סתם.

מכר את הדלת.  שכל תשמישי הבית הקבועים בו בכלל הבית הם.

אבל לא את המפתח.  דמידי דמיטלטל הוא.

המכתשת.  הקבועה בקרקע.

האיצטרובל.  עיגול של עץ שעליו מעמידים הרחים. וקבוע הוא.

הקלת.  אפרכסת שעושים סביב לרחים, לקבל הקמח הנטחן שלא יפול לארץ. ומיטלטל הוא.

ולא את התנור ולא את הכירים.  דמיטלטלים הם.

ואית ספרים דגרסי, מכר תנור מכר כירים. ומיירי בקבועים ומחוברים בקרקע.

הרי כולם מכורים.  כל הני תשמישי דביתא. אבל שאר מאני תשמישתיה אינם מכורים. אפילו אמר "וכל מה שבתוכה", לא ריבה אלא תשמישים המיוחדים לבית, כגון מפתח וקלת וכיוצא בהן.

 

משנה ד

הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר

מָכַר בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין וּמְעָרוֹת,

אֲבָל לא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין.

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ" -

הֲרֵי כֻּלָּן מְכוּרִין.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ,

לא מָכַר לא אֶת הַמֶּרְחָץ וְלא אֶת בֵּית הַבַּד שֶׁבְּתוֹכָהּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר

לא מָכַר אֶלָּא אֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר.

 

ברטנורא משנה ד 

מכר את הבתים הפתוחים לחצר.

ובורות שיחים ומערות שבתוך הבתים. ואף על גב דהמוכר בית לא מכר בור שיח ומערה, לגבי חצר מיהא בטלים הן.

בין כך ובין כך.  אפילו אמר "כל מה שבתוכה",  לא מכר את המרחץ וכו'. דאינן בכלל חצר.

רבי אליעזר אומר וכו'.  ואין הלכה כרבי אליעזר.

 

משנה ה

הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד

מָכַר אֶת הַיָּם וְאֶת הַמַמָּל וְאֶת הַבְּתוּלוֹת,

אֲבָל לא מָכַר אֶת הָעֲכִירִין וְאֶת הַגַּלְגַּל וְאֶת הַקּוֹרָה.

וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ "הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ" -

הֲרֵי כֻּלָּן מְכוּרִין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד מָכַר אֶת הַקּוֹרָה.

 

ברטנורא משנה ה 

מכר את הים.  האבן שנותנים בתוכה הזיתים בשעת טחינתן.

הממל.  הרכב העליונה שבה מפרכים הזיתים.

הבתולות.  כלונסות של ארז שמעמידין בהם קורות בית הבד.

עכירין.  נסרים כבדים שנותנים על האמתחות ששמים בהם הזיתים הכתושים כדי לכבשן.

הגלגל.  שמגלגל האבן ומכביד על הזיתים הכתושים להוציא שמנן.

.

משנה ו

הַמּוֹכֵר אֶת הַמֶּרְחָץ,

לא מָכַר אֶת הַנְּסָרִים, וְאֶת הַסַּפְסָלִים, וְאֶת הַוִּילָאוֹת.

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ" -

הֲרֵי כֻּלָּן מְכוּרִין.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ

לא מָכַר לא אֶת הַמְּגוּרוֹת שֶׁל מַיִם,

וְלא אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁל עֵצִים.

 

ברטנורא משנה ו 

הנסרים.  לוחות שמשימין עליהם הבגדים.

הספסלים שיושבים עליהם. ויש גורסים ספלים, שנותנים בהם מים לרחוץ.

 

משנה ז

הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר

מָכַר בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת, וְשׁוֹבָכוֹת,

בֵּית הַבַּדִּין, וּבֵית הַשְּׁלָחִין,

אֲבָל לא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין.

וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ",

אֲפִלּו הָיוּ בָּהּ בְּהֵמָה וַעֲבָדִים הֲרֵי כֻּלָּן מְכוּרִין.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר מָכַר אֶת הַסַּנְטֵר.

 

ברטנורא משנה ז

מכר בתים - וכל שכן חצרות שהן עיקר העיר.

בית השלחין - גנות ופרדסין השייכין לעיר.

אבל לא המטלטלין - מאני תשמישת' כגון מפתח. וקלת. וכיוצא בהן. וכל שכן שלא מכר חטי ושערי.

הרי כולן מכורים - אפילו עבדים ובהמות דמטלטלי דניידי נינהו. וכל שכן חטי ושערי דהוו מטלטלי דלא ניידי.

הסנטר - העבד הממונה לשמור העיר. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

 

משנה ח

הַמּוֹכֵר אֶת הַשָֹּׂדֶה

מָכַר אֶת הָאֲבָנִים שֶׁהֵן לְצָרְכָּהּ,

וְאֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁהֵם לְצָרְכּוֹ,

וְאֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא מְחֻבֶּרֶת לַקַּרְקַע,

וְאֶת מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִבֵּית רֹבַע,

וְאֶת הַשּׁוֹמֵרָה שֶׁאֵינָהּ עֲשׁוּיָה בַּטִּיט,

וְאֶת הֶחָרוּב שֶׁאֵינוֹ מֻרְכָּב, וְאֶת בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה.

 

ברטנורא משנה ח

האבנים - שהם לצרכה לעשות גדר.

ואת הקנים - שקושרים בהם הגפנים.

ואת מחיצת הקנים - קנים הרבה גדלים בקלח אחד, כשהיא פחותה מבית רובע אז היא בטלה לגבי השדה.

שומרה - סוכת שומרים המחוברת לקרקע בטיט.

את החרוב – בבחרותו, שעדיין לא הורכב, דכשמזקין מתגבר ומרכיבין אותו ויש לו שם בפני עצמו, ולא בטיל לגבי שדה.

ואת בתולת השקמה – בבחרותה, קודם שחתכו ענפיה. דכשמזקין קוצצים הענפים וגדלין הרבה במקומו, וקרוי סדן שקמה.

 

משנה ט

אֲבָל לא מָכַר לא אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן לְצָרְכָּהּ,

וְלא אֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁאֵינָן לְצָרְכּוֹ,

וְלא אֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא תְּלוּשָׁה מִן הַקַּרְקַע.

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָה"ּ

הֲרֵי כֻּלָּן מְכוּרִין.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ,

לא מָכַר, לא אֶת מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא בֵּית רֹבַע,

וְלא אֶת הַשּׁוֹמֵרָה שֶׁהִיא עֲשׁוּיָה בַּטִּיט,

וְלא אֶת הֶחָרוּב הַמֻּרְכָּב, וְלא אֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה,

וְלא אֶת הַבּוֹר, וְלא אֶת הַגַּת, וְלא אֶת הַשּׁוֹבָךְ,

בֵּין חֲרֵבִין בֵּין יְשׁוּבִין.

וְצָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ.

וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא, בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "חוּץ מֵאֵלּו"ּ,

שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

מְכָרָן לְאַחֵר,

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בְּמוֹכֵר; אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה נוֹתֵן אֶת כֻּלָּם.

 

הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ,

זָכוּ בַּשָֹּׂדֶה זָכוּ בְּכֻלָּם.

הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר,

הֶחֱזִיק בַּשָֹּׂדֶה הֶחֱזִיק בְּכֻלָּם.

הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָֹּׂדֶה הִקְדִּישׁ אֶת כֻּלָּם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָֹּׂדֶה

לא הִקְדִּישׁ אֶלָּא אֶת הֶחָרוּב הַמֻּרְכָּב וְאֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה.

 

ברטנורא משנה ח

לא מכר את מחית הקנים וכו' - שכל אלה חשובים כשדה בפני עצמן.

לא מכר את הבור - אף על פי שמכר לו השדה אין לו מכורין.

וצריך המוכר ליקח לו דרך מן הלוקח - לבוא לבור ולגת, דמוכר בעין יפה מוכר כדפרישנא לעיל.

נותן את כולן - ואפילו למאן דאמר "מוכר בעין רעה מוכר". וצריך הלוקח ליקח לו דרך היכא דמכר לו אחד מכל אלו, ושייר השדה לעצמו. דוקא במוכר אמרינן הכי, משום דהוי ליה ללוקח לאתנויי ולפרושי. וכיון דלא אתני איהו הוא דאפסיד. אבל גבי נותן, שמקבל המתנה מתייבש לומר לנותן פרש לי מה שאתה נותן לי, לא אמרינן מדלא פירש איהו הוא דאפסיד. אלא אמרינן בעין יפה נתן, ואין צריך מקבל המתנה ליקח לו דרך. וכן נמי כל הני דאמרינן לעיל, לא מכר לפי שאינן בכלל שדה, ואפילו הני דאינן בכלל "כל מה שבתוכה", כגון חרוב וסדן השקמה ובור וגת, אם נתן השדה מתנה - נתן את כולן, משום דבעין יפה יותר מדאי הוא נותן.

זכו בשדה, זכו בכולן - אפילו בור וגת ושובך שבשדה. מפני שכל אחד זוכה בשלו ומסתלק מחברו מכל וכל.

החזיק בכולם - ואף על גב דחרוב ושקמה לא בטילי לגבי שדה. הוו כשתי שדות ואין מיצר ביניהן דאם החזיק באחת מהן קנה חברתה.

הקדיש את כולן - דמקדיש בעין יפה מקדיש.

 

לא הקדיש אלא את החרוב - מכל הנך דאמרינן במתניתין גבי מכר לא מכר, גבי הקדש נמי לא הקדיש. דדעת מקדיש כדעת מוכר. לבד מחרוב המורכב, וסדן השקמה, דאף על גב דבמכר לא מכר, בהקדש קדשי. וטעמא, הואיל ומשדה הקדש קא ינקי.