נגעים, פרק ח
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

נגעים, פרק ח

נגעים, פרק ח

 

משנה א
הַפּוֹרֵחַ מִן הַטָּמֵא - טָהוֹר.
חָזְרוּ בּוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים - טָמֵא,
עַד שֶׁתִּתְמַעֵט בַּהַרְתּוֹ מִכַּגְּרִיס.
מִן הַטָּהוֹר - טָמֵא.
חָזְרוּ בּוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים - טָמֵא,
עַד שֶׁתַּחֲזֹר בַּהַרְתּוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה.
 
ברטנורא משנה א  
הפורח מן הטמא טהור. טמא שנחלט באחד מן הנגעים, ואחר כך פרחה בכולו, טהור.
חזרו בו ראשי אברים. אם לאחר הפריחה חזרו ונתגלו אפילו ראשי אברים בלבד.
טמא. דכתיב (ויקרא י"ג) וביום הראות בו בשר חי יטמא. והוא שייראו כעדשה.
עד שתתמעט בהרתו מכגריס. שילד כל הנגע ולא ישתייר בו כגריס.
מטהור טמא. טהור שפרחה הצרעת בכולו. כגון שהחליטו בשער לבן או במחיה ונשר שער לבן או נתכסית המחיה ופטרו.
אי נמי הסגירו בבהרת כגריס ועמד בעיניו שתי שבועות ופטרו, בכל הני אם אחר פטורו פרחה בכולו, טמא.
עד שתחזור לכמות שהיתה. דאם נשתייר מן הפריחה כל שהוא סמוך לאום, טמא משום פסיון. והא דתנן בסמוך שאם הלכה מחיה ואחר כך פרחה בכולו, טהור, ותנן נמי בהרת ובה שער לבן פרחה בכולו אף על פי שהשער לבן במקומו, טהור, ומשמע וכל שכן אם אינו במקומו שהוא טהור, התם מיירי שלא פטרו הכהן עדיין כשפרחה בכולו, והכא מיירי כשפטרו ואחר כך פרחה בכולו.
 
משנה ב
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָּעֲדָשָׁה,
פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ הָלְכָה הַמִּחְיָה,
אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה, וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ -
טָהוֹר.
נוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה - טָמֵא.
נוֹלַד לוֹ שֵֹעָר לָבָן -
רַבִּי יְהוֹשֻׁע - מְטַמֵּא,
וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין.
 
ברטנורא משנה ב  
ואחר כך הלכה לה מחיה. שפשה הנגע עליה. אבל בשעת הפריחה לא הלכה לה מחיה עד אחר כך [אבל לא נתכסית המחיה] אין הפריחה מטהרתו.
 
משנה ג
בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵֹעָר לָבָן,
פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ,
אַף עַל פִּי שֶׁשֵֹּׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ - טָהוֹר.
בַּהֶרֶת וּבָהּ פִּשְֹיוֹן,
פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ - טָהוֹר.
וְכֻלָּן שֶׁחָזְרוּ בָּהֶן רָאשֵׁי אֵבָרִים -
הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין;
פָּרְחָה בְּמִקְצָתוֹ - טָמֵא,
פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ - טָהוֹר.
 
ברטנורא משנה ג  
בהרת. כגריס ובה שער לבן. הא קמ"ל דפריחה מטהרת אחר כל סימני טומאה.
פרחה במקצתו טמא. אצטריך לאשמעינן אפילו פרחה ברובו, דלא אמרינן רובו ככולו.
 אי נמי אשמעינן דבסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני טמא בפריחת מקצתו אפילו בכל שהוא משום פסיון.
 
משנה ד
כָּל פְּרִיחַת רָאשֵׁי אֵבָרִים, שֶׁבִּפְרִיחָתָן טִהֲרוּ טָמֵא -
כְּשֶׁיַּחְזְרוּ טְמֵאִים.
כָּל חֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים, שֶׁבַּחֲזִירָתָם טִמְּאוּ טָהוֹר,
נִתְכַּסּוּ - טָהוֹר, נִתְגַּלּוּ - טָמֵא,
אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים.
 
ברטנורא משנה ד  
שבפריחתן טיהרו טמא. שעל ידי פריחתן טיהרו את הטמא. כשחזרו ונתגלו אחרי כן, חוזר לטומאתו.
שבחזירתם טמאו טהור. שעל ידי חזרתן שחזרו ונתגלו. טמאו את הטהור, אם חזרו ונתכסו שפשה עליהם הנגע, טהור. ואם חזרו ונתגלו אחר כך, טמא. ואצטריך לאשמעינן דאפילו זימני טובא, כדקתני ואפילו מאה פעמים.
 
משנה ה
כָּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע הַבַּהֶרֶת -
מְעַכֵּב אֶת הַפְּרִיחָה.
כָּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע הַבַּהֶרֶת -
אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַפְּרִיחָה.
 
כֵּיצַד?
פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, אֲבָל לא בָּרֹאשׁ וּבַזָּקָן,
בַּשְּׁחִין, בַּמִּכְוָה וּבַקֶּדַח הַמּוֹרְדִין,
חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ,
הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנַעֲשׁוּ צָרֶבֶת -
טְהוֹרִים.
פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ,
אֲבָל לא בְּכַחֲצִי עֲדָשָׁה הַסָּמוּךְ לָרֹאשׁ וְלַזָּקָן,
לַשְּׁחִין, לַמִּכְוָה וְלַקֶּדַח,
חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ,
הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנַעֲשׁוּ צָרֶבֶת,
אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָֹה מְקוֹם הַמִּחְיָה בַּהֶרֶת - טָמֵא,
עַד שֶׁתִּפְרַח בְּכֻלּוֹ.
 
ברטנורא משנה ה  
כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת. כגון עור בשר.
מעכב את הפריחה. אם נשתייר ממנו כל שהוא שלא פרחה בו, מעכב את טהרתו.
וכל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת. כגון ראש וזקן וכל הני דחשיב בהדייהו.
אין מעכבין את הפריחה. דאף על פי שלא פרח הנגע עליהם, כיון דפרח בשאר הגוף, טהור.
וראשי אברים לא קא חשיב, דהנהו מעכבין את פריחה, דראויין ליטמא בנגע הבהרת נינהו, שהרי הנגע פושה בהן.
ונעשו צרבת טהורים. אע"ג דעכשיו שנקרחו הראש והזקן ראויים ליטמא בנגע הבהרת, וכן שחין ומכוה וקדח המורדים שנעשו צרבת הרי הן כעור בשר, כיון דבשעת הפריחה לא היו ראויין, לא מעכבי וטהור.
אף על פי שנעשה מקום המחיה בהרת טמא. דפריחה קמייתא לאו פריחה היא, כיון דאשתייר מעור הבשר חצי עדשה סמוך לראש, ופריחה דהשתא שנתכסית המחיה של חצי עדשה נמי לא חשיבא פריחה, כיון דכבר נקרחו ונעשו צרבת והרי הן כעור בשר, ולא מהני עד דפרח נמי עלייהו.
 
משנה ו
שְׁתֵּי בֶהָרוֹת, אַחַת טְמֵאָה, וְאַחַת טְהוֹרָה,
פָּרְחָה מִזּוֹ לָזוֹ, וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ -
טָהוֹר.
בִּשְֹפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, בִּשְֹפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה,
בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, בִּשְׁנֵי רִיסֵי עֵינָיו,
אַף עַל פִּי שֶׁמְּדֻבָּקִים זֶה לָזֶה וְהֵם נִרְאִים כְּאֶחָד -
טָהוֹר.
פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, אֲבָל לא בַּבֹּהַק -
טָמֵא.
חָזְרוּ בּוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים כְּמִין בֹּהַק -
טָהוֹר.
חָזְרוּ בּוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה -
רַבִּי מֵאִיר - מְטַמֵּא;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֹּהַק פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה -
סִימָן טֻמְאָה בַּתְּחִלָּה, וְאֵין סִימָן טֻמְאָה בַּסּוֹף.
 
ברטנורא משנה ו  
אחת טמאה. מוחלטת.
ואחת טהורה. לאחר הפטור, שעמד בעיניו בסוף שבוע שני.
ופרחה מזו לזו. בין מטהורה לטמאה בין מטמאה לטהורה.
ואחר כך פרחה בכולו טהור. משום דטהורה נעשית טמאה כשפרח ממנה לטמאה, דהרי פשתה, וכי פרח אחר כך בכולו הוי פורח מן (הטמאה לטהור) [הטמא, וטהור].
בשפתו העליונה. חצי גריס בהרת, ובשפתו התחתונה חצי גריס, וכשסוגר פיו נראית כגריס במקום אחד. וכן בשתי אצבעות ובשתי ריסי עיניו, כשמדבקן נראית כגריס שלם.
אבל לא בבוהק. מראה לבנונית למטה מארבע מראות ומעכב את הפריחה.
חזרו בו ראשי אברים. שנתגלו מן הנגע ונעשה בוהק.
טהור. והוא הדין בשאר הגוף. דאע"ג דבוהק מעכב את הפריחה בתחלה, אינו מעכב בסוף.
ואגב סיפא דבעי למתני ראשי אברים, תנא הכא ראשי אברים. ובסיפא נקט ראשי אברים להודיעך כחו דרבי מאיר דאפילו בראשי אברים שנתגלו פחות מכעדשה ונעשו בוהק מטמא רבי מאיר, וכל שכן בשאר הגוף. והך רישא דחזרו בו ראשי אברים כמין בוהק טהור, כרבנן אתיא ולא כרבי מאיר. ורבנן דמטהרי, לאו דוקא פחות מכעדשה, דאפילו טובא נמי טהור, דבוהק בסוף אינו מעכב. והלכה כחכמים.
 
משנה ז
הַבָּא כֻּלּוֹ לָבָן - יַסְגִּיר.
נוֹלַד לוֹ שֵֹעָר לָבָן - יַחֲלִיט.
הִשְׁחִירוּ שְׁתֵּיהֶם, אוֹ אַחַת מֵהֶן,
הִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן, אוֹ אַחַת מֵהֶן,
נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן, אוֹ לְאַחַת מֵהֶן,
הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן, אוֹ אֶת אַחַת מֵהֶן,
אוֹ חִלְּקָן;
הַשְּׁחִין, וּמִחְיַת הַשְּׁחִין, הַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבֹּהַק.
נוֹלַד לוֹ מִחְיָה, אוֹ שֵֹעָר לָבָן - טָמֵא;
לא נוֹלַד לוֹ
לא מִחְיָה וְלא שֵֹעָר לָבָן -
טָהוֹר.
וְכֻלָּן שֶׁחָזְרוּ בָּהֶן רָאשֵׁי אֵבָרִים -
הֲרֵי אֵלּוּ כְּמוֹת שֶׁהָיוּ.
פָּרְחָה בְּמִקְצָתוֹ - טָמֵא;
פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ - הֲרֵי הוּא טָהוֹר.
 
ברטנורא משנה ז  
הבא כולו לבן. מתחלה בא כולו מכוסה בנגע.
יסגיר. כדין בהרת כגריס. שמא יוולד לו שער לבן או מחיה. דאין פריחה מטהרת בתחילה.
נולד לו שער לבן. בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני, יחליט. ואם לא באו סימני טומאה, יפטור.
השחירו שתיהן. כל הני דחשיב, סימני טהרה נינהו, ומפורשים הם לעיל בסוף פרק קמא.
נולד לו מחיה או שער לבן. אם לאחר שבאו סימני טהרה הללו נולד לו מחיה או שער לבן, טמא. ואם לאו, טהור.
וכולן שחזרו בהם ראשי אברים. הבא כולו לבן בתחילה, בין שהוזקק להסגיר בין להחליט בין לפטור, אם חזרו ונתגלו ראשי אברים שלהן, הרי הן כמו שהיו וטהורים, דלא חשיבי מחיה.
כיצד, הבא כולו לבן מתחלה והוסגר שני שבועות ולא נולדו בו סימני טומאה, ופטרו, ואחר כך נתגלו בו ראשי אברים, היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור, וטהור. ואם החליטו בשער לבן והשחירו השערות ואחר כך נתגלו ראשי אברים, היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך החלט וטהור. ואם בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני נתגלו ראשי אברים, היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך הסגר, וטהור. כך נראית פירוש משנה זו מתוך תורת כהנים. אבל רמב"ם לא פירשה כן.
פרחה במקצתו. במקצת ראשי אברים שנתגלו.
טמא. שהרי פשה הנגע.
פרחה בכולו. אחר שפרחה במקצתו.
טהור. דהוי ליה פורח מן הטמא. אבל אם מתחלה לאחר שנתגלו ראשי אברים פרחה בכולו בבת אחת, טמא משום פסיון. והא דתנא רישא פרחה במקצתו טמא, הוא הדין פרחה בכולו נמי טמא, ולא נקט פרחה במקצתו אלא משום דבעי למתני בתרה פרחה בכולו טהור, דהיינו לאחר שפרחה במקצתו.
 
משנה ח
אִם בְּכֻלּוֹ פָּרְחָה כְּאַחַת,
מִתּוֹךְ הַטַּהֲרָה - טָמֵא,
וּמִתּוֹךְ הַטֻּמְאָה - טָהוֹר.
הַטָּהוֹר מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר -
פָּטוּר מִן הַפְּרִיעָה וּמִן הַפְּרִימָה,
וּמִן הַתִּגְלַחַת, וּמִן הַצִּפֳּרִים;
מִתּוֹךְ הֶחְלֵט - חַיָּב בְּכֻלָּן.
זֶה וָזֶה מְטַמְּאִים בְּבִיאָה.
 
ברטנורא משנה ח  
מתוך הטהרה טמא. כגון הבא כולו לבן מתחלה, ולאחר הסגר או החלט נטהר, דאם חזרו בו ראשי אברים ונתגלו, טהור, כדפרישנא לעיל. ואם מתוך טהרה זו חזרו ונתכסו בבת אחת, טמא משום פסיון. והיינו דקאמר אם פרחה כולו כאחת מתוך טהרה, טמא, כדפרישנא במתניתין דלעיל דאם פרחה כולו בבת אחת נמי טמא כמו פרחה מקצתו.
פטור מן הפריעה ומן הפרימה. כל זמן שהוא מוסגר. ואילו טהור מתוך החלט, חייב בפריעה ופרימה, כל זמן שהוא מוחלט. פריעה ופרימה, בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע.
מטמאין בביאה. אם באו אל האוהל נטמא כל אשר באוהל.
 
משנה ט
הַבָּא כֻּלּוֹ לָבָן וּבוֹ מִחְיָה כָּעֲדָשָׁה,
פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ בּוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים -
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כַּחֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים בְּבַהֶרֶת גְּדוֹלָה.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: כַּחֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים בְּבַהֶרֶת קְטַנָּה.
 
ברטנורא משנה ט  
פרחה בכולו ואחר כך נתגלו בו ראשי אברים. הכא מיירי שלא הספיק להחליטו עד שפרחה בכולו ונתגלו ראשי אברים, דרבי ישמעאל מדמי ליה לבא כולו לבן בתחילה חוץ מראשי אברים, דטעון הסגר. ורבי אלעזר בן עזריה סבר דכיון דאילו לא פרחה היה מחליטו, דינו כבהרת קטנה ובה מחיה, דאי פרחה בכולו ואחר כך נתגלו ראשי אברים, טמא.
ועוד יש לפרש, דאפילו החליטו במחיה ופרחה בכולו וטיהרו, קסבר רבי ישמעאל דאין מטמא בחזרת ראשי אברים, דכי מטמא בחזרת ראשי אברים שאחר פריחה, היכא דטהר בתורת פריחה, אבל הכא לאו בתורת פריחה טהר, דהא אילו נתמעטה מחיה מכעדשה טהור.
 
משנה י
יֵשׁ מַרְאֶה נִגְעוֹ לַכֹּהֵן וְנִשְֹכָּר,
וְיֵשׁ מַרְאֶה וּמַפְסִיד.
 
כֵּיצַד?
מִי שֶׁהָיָה מֻחְלָט, וְהָלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה,
לא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתָהּ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְּכֻלּוֹ -
טָהוֹר;
שֶׁאִלּוּ הֶרְאָהּ לַכֹּהֵן הָיָה טָמֵא.
בַּהֶרֶת וְאֵין בָּהּ כְּלוּם,
לא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתָהּ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְּכֻלּוֹ -
טָמֵא;
שֶׁאִלּוּ הֶרְאָהּ לַכֹּהֵן הָיָה טָהוֹר.
 
ברטנורא משנה י  
מי שהיה מוחלט. בשער לבן או במחיה או בפסיון.
לא הספיק להראות לכהן. שסימני טומאה הלכו.
שאילו הראה לכהן. כשהלכו סימני טומאה היה מטהרו, ואם אחר כן היה פורח, היה טמא, דהוי ליה פורח מן הטהור, אבל השתא הוי ליה פורח מן הטמא, וטהור.
בהרת ואין בה כלום. אין בו סימן מסימני טומאה.
עד שפרחה בכולו טמא. כלומר, טעון הסגר כבא כולו לבן בתחילה. ואם מתחילה קודם שפרחה הראה אל הכהן היה מסגיר, ובסוף שבוע כשפרחה הוה ליה פורח מתוך הסגר וטהור.