סימן קיז: דין העושה שדהו או עבדו אפותיקי
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קיז: דין העושה שדהו או עבדו אפותיקי

סימן קיז: דין העושה שדהו או עבדו אפותיקי

 סעיף א

העושה שדהו אפותיקי לבעל חובו או לאשה בכתובתה, והוא שיכתוב להם מכאן תגבו, ושטפה נהר, הרי זה גובה משאר נכסים וטורף אותם. (אבל כל זמן שהיא בידו אינו יכול לסלקו בנכסים אחרים רק במעות (המגיד פי"ח מהלכות מלוה ור"ן), (ויש חולקים) (טור), ואם התנה עמו שלא יהא לו פרעון אלא מזו, אינו גובה משאר נכסים. ואם מכרה לאחר ובא בעל חוב זה לטורפה, אינו יכול לסלקו בדמים, (טור סי' קמ"ו) מאחר שהתנה עמו שלא יהא לו פרעון אלא מזו.

הגה: עשה שדהו אפותיקי מפורש, שאמר ליה: לא יהא לך פרעון אלא מזו, ונמצא דהשדה לא היתה שלו, יש אומרים דגובה משאר נכסים (רבנו ירוחם נתיב ו חלק ג בשם התוס'), אבל אם טרף ממנו בעל חוב מוקדם אינו חוזר עליו (שם), עשה שדהו אפותיקי לבעל חובו, או לאשה בכתובתה, ומכרה, הרי זה מכורה, וכשיבא בעל חוב לגבות אם לא ימצא נכסים בני חורין יטרוף אותה. במה דברים אמורים, כשמכרה לשעתה. אבל אם מכרה ממכר עולם, אינו מכורה.

הגה: זו דעת הרמב"ם אבל רוב המפרשים חולקין, וסבירא להו דאפילו יש כאן בני חורין טורף מאפותיקי מפורש, ואם מכר, המכר קיים עד שעת טירפא, וכן עיקר (טור והמגיד פי"ח וב"י).

 

סעיף ב

משכונא אם משכנה לו סתם, דינה כאפותיקי סתם. ואם פירש לו: לא יהא לך פרעון אלא ממנה, דינה כאפותיקי מפורש.

 

סעיף ג

עשה שורו אפותיקי ומכרו, אין בעל חוב גובה ממנו, וכן שאר המטלטלים מפני שאין להם קול, ואפילו עשאה אפותיקי כשטר, ואפילו ידע הלוקח שעשאה אפותיקי, דלא פלוג רבנן.

 

סעיף ד

וכן לענין קדימה אם עשה מטלטלין אפותיקי, אפילו מפורש בשטר לראשון, וקדם מלוה מאוחר וגבאן, זכה, והוא שלא שעבדם לו אגב קרקע, שאם שעבד לו אגב קרקע, אם קדם מלוה מאוחר וגבה לא זכה.

 

סעיף ה

עשה עבדו אפותיקי, אפילו בסתם, ומכרו, בעל חוב גובה ממנו, מפני שיש לו קול.

 

סעיף ו

עבד שעשאו רבו אפותיקי, ושחררו, אעפ"י שכתב לו: לא יהיה לך פרעון אלא מזה, יצא לחירות, ובעל חוב גובה חובו מהלוה וכותב עליו שטר, וטורף מזמן זה השטר, וכופין את רבו השני לשחררו, מפני תיקון העולם, שלא ימצאנו בשוק ויאמר לו: עבדי אתה.

 

סעיף ז

איסור הנאה מפקיע מידי שעבוד, כמו קדושת הגוף כההוא איצטלא דפרסוה אמיתנא על דעת שיקבר עמו, אין בעל חוב גובה ממנו.

הגה: אבל קדושת דמים אינו מפקיע מידי שעבוד, אלא יפדנו הלוה בדבר מועט, שלא יאמרו: הקדש יצא לחולין בלא פדיון. ודמי הפדיון יוסיף על החוב, ויגבנו מן הלוה (טור ס"ז), ואפילו בקדושת הגוף לא יכול לאוסרן על המלוה לחוד, לומר יהיו נכסי קונם עליו, אלא אם כן אסרן על כל העולם (מרדכי פ' המדיר ופ' ג"פ בשם מהר"ם), ויש חולקין (ר"ן אע"פ ונ"י פרק אלמנה שתי העדות).