סימן קלב: עבד ואשה וקטן שערבו ושנים שנעשו ערבים בשביל אחד ואחד בשביל שנים
סעיף א
עבד או אשת איש שערבו לאחרים או נכנסו קבלנים ונתחייבו לשלם אין חייבים לשלם, עד שישתחרר העבד ותתאלמן האשה או תתגרש. אבל קטן שערב לאחרים, אינו חייב לשלם אף לכשיגדיל (טור ס"ב בשם הגאונים).
סעיף ב
אשה פנויה שערבה לאחרים ונשאת, דינה כלוותה ונשאת, שאם ערבה על פה (אינה) חייבת לשלם עד שתתאלמן או תתגרש, ואם ערבה בשטר, גובים ממנה ממה שהכניסה לבעלה.
סעיף ג
שנים שערבו לאחד, כשיבא המלוה ליפרע מהערב יפרע מאיזה מהם שירצה, ואם לא היה לאחד מהם כדי החוב, חוזר ותובע מהשני שאר החוב. ויש חולקים ואומרים שאם יכול להפרע משניהם, לא יפרע מאחד מהם הכל, אלא גובה מזה מחצה ומזה מחצה, אלא אם כן אין לאחד מהם שאז גובה מהשני הכל. ואם אמר: ממי שארצה אפרע, יפרע מאיזה מהם שירצה.
סעיף ד
פרע אחד מהם כל החוב למלוה, ובירר זה בעדים, או בהתקבלתי שכתב לו שפרעו הכל, אע"פ שלא אמר לו: ערבני ואשלם, חוזר ותובע מחברו חלקו.
סעיף ה
אחד שערב בשביל שנים, כשיפרע המלוה יודיעו בשביל איזהו מהם הוא פורע, כדי שיחזור עליו.
סעיף ו
שנים שנכנסו ערבים ופטר המלוה את אחד מהם, יש אומרים שיכול המלוה לתבוע כל הממון מהערב השני, ועיין בסימן ע"ז.