סימן קלח: דין שנים האוחזין בטלית וחלוקים עליו

 סעיף א

שנים שהיו אוחזים בכלי אחד, או שהיו רוכבים על גבי בהמה אחת, (ועי' לקמן סי' רע"א איזה רוכב אינו קונה) (ע"ל סי' קצ"ה ס"ה), או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג, או יושבים בצד ערימה של חיטים המונחים בסימטא או בחצר של שניהם, (מיהו אם הבית של אחד ולקח את חברו אצלו וחלוקים על הנכסים שבבית, הרי הם בחזקת המוחזק בבית) (ריב"ש סי' רס"ד) זה אומר: הכל שלי, וזה אומר: הכל שלי, כל אחד מהם נשבע (בנקיטת חפץ) שיש לו בזה הדבר ושאין לו בה פחות מחציו, ויחלוקו. ואם אמר אחד לחברו: השבע וטול כולו, שומעין לו. ואם גם השני אינו רוצה לישבע, חולקין בלא שבועה.

הגה: שנים שהיו חלוקין על גג שעל ביתם, וכל אחד אומר כולה שלי, הרי הוא כאילו שניהם תופסים בו, וחולקים (ריב"ש סי' תל"ד).

סעיף ב

ואם זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי, האומר: כולה שלי, ישבע שיש לו בה ושאין לו בה פחות משלשה חלקים, והאומר חציה שלי ישבע שיש לו בה ושאין לו בה פחות מרביע, זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע.

הגה: ואם הוא דבר הראוי לחלוק, יוכל ליטול החצי שמודה לו בלא שבועה, ונשבע כל אחד אח"כ שאין לו בנשאר פחות מחציו (המ"מ בפרק ט מטוען בשם הרשב"א).

סעיף ג

במה דברים אמורים, כשאוחזין בשפת הטלית, שאין ביד שום אחד ממנה שלש (אצבעות) על שלש, אז חולקין אותה, אפילו שהטלית מוזהבת והזהב לצד אחד מהם, ואינו יכול לומר: חלוק אותה לרחבה שיבא הזהב לחלקי, אלא חולקים אותה לארכה כדי שיבא לשניהם בשוה. אבל אם כל אחד קצתה בידו, וזה אומר: כולה שלי, וזה אומר: כולה שלי, זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת, והשאר חולקים בשוה ונשבעים על הדרך שנתבאר. ויש לכל אחד לגלגל על חברו שכל מה שנטל כדין נטל.

סעיף ד

כל חלוקה האמורה כאן, אם הוא דבר שיפסד אם יחלק ממש, חולקים אותו בדמים.

סעיף ה

היה אוחז את כולה וזה מתאבק עמו ונתלה בה, הרי זה בחזקת האוחז את כולה.

סעיף ו

באו שניהם אדוקים, ושמטה האחד מיד חברו בפנינו, ושתק השני, אע"פ שחזר וצוח אין מוציאין אותה מידו, שכיון ששתק בתחילה הרי זה כמודה לו.

הגה: ויש אומרים דאפילו מביא עדים אח"כ שהיא שלו לא מהני ליה, דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי (טור בשם הרא"ש).

סעיף ז

חזר האחד ותקפה מיד זה התוקף, אע"פ שצוח מתחילה ועד סוף, יחלוקו כבתחילה.

הגה: ויש אומרים דכיון שזכה הראשון משום הודאתו של זה, אין האחר יכול לתקוף ממנו בלא ראיה (ראב"ד וטור ומרדכי פ' קמ"א דמציעא).

סעיף ח

באו שניהם אדוקים בטלית, ואמרו להם: צאו וחלקו את דמיה יצאו וחזרו והרי הוא תחת יד אחד מהם, זה טוען (שכנגדו) הודה לו ונסתלק ממנה, וזה טוען שכרתיה לו, או נתגבר עלי וחטפה, המוציא מחברו עליו הראיה, ואם לא הביא ראיה, ישבע זה שהוא שלו, ויפטר.

הגה: ויש אומרים דאם אמר שחטפה ממנו נאמן, ויחלוקו (טור בשם הרא"ש), ולכן אם אמר שכרתיה לו בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים, נאמן במיגו שהיה אומר: חטפה ממני (המגיד פ"ט מטוען בשם הרמב"ן והרשב"א) וכן נראה לי עיקר.