סימן נד: דין אם כותבין שובר כשאבד שטרו וכיצד כותבים אותו

 סעיף א

מי שפרע מקצת חובו, אם רצה המלוה בית דין יעשו לו שטר ממה שנשאר חייב לו ויכתבוהו מזמן ראשון, אבל לא עדי השטר.,

הגה: אע"פ שהוא מרצון הלוה (רשב"ם), אבל מזמן הפרעון ואילך יכולים עדים לעשות לו שטר אחר אם הוא מרצון הלוה (הגהות אשירי פרק ג"פ), ואם רצה יכתוב שובר והמלוה יתן שכר הסופר לכתוב השובר. ואם אין שטר למלוה, והלוה מבקש ממנו שובר, הוא יתן השכר (נ"י פרק ג"פ).

סעיף ב

הבא לפרוע חובו, ואמר המלוה: אבד לי השטר, אין הלוה יכול לומר לא אפרע לך עד שתחזיר לי שטרי, אלא הרי זה יכתוב לו שובר, ויפרע לו כל חובו. ויש ללוה להחרים סתם על מי שכובש שטרו וטוען שאבד. ואם טען הלוה טענת ודאי ואמר: השטר אצלו ועתה הניחו בכיסו, ישבע המלוה היסת שאבד השטר, ואחר-כך יפרע חובו ויכתוב שובר.

סעיף ג

אמר המלוה אין שטרי עתה בידי כי הוא בעיר אחרת, ואכתוב לך שובר, יש מי שאומר שאין שומעין לו, כיון שהוא בעולם לא יפרע לו עד שיחזיר לו שטרו.

הגה: וכל שכן אם שטרו בידו ואינו רוצה להחזירו, דאינו חייב לשלם לו עד שיחזיר לו שטרו, ואפילו נשבע לשלם לו, פטור מן השבועה (תשו' רשב"א אלף ק"י), ואם המלוה אמר תפרעני תחילה ואח"כ אחזיר לך שטרך, והלוה אמר תחזיר לי שטרי ואח"כ אפרע לך, הדין עם הלוה (שם וסימן קי"ג). ונראה לי דאם אינו מאמינו, נותן השטר ביד שליש עד אחר הפרעון. מי שחייב לחברו מנה בשטר ומודה לו בנ' ובנ' האחרים יש לו טענה עליו, ובעל השטר אומר תן לי הנ' שאתה מודה לי בהן ואכתוב לך שובר עליהם, ועל נ' אחרים אביא ראיה, ונתבע אומר: לא אשלם לך כלום עד שתחזיר לי שטרי, אם יוכל התובע להביא ראיותיו עכשיו ולדון עם הנתבע (ע"ל סימן כ"ד), הדין עם הנתבע, אבל אם א"א לו להביא ראיותיו עכשיו או לדון עכשיו, כפי הנראה לבית דין, שאין ערמה בדבר, או שהבית דין צריכין להיות מתונין בדין, הדין עם התובע שצריך לשלם לו מיד מה שמודה לו, ויתן לו שובר (שם סי' תתק"ל). שטר שכתוב בו שיהא בתקפו כל זמן שאינו קרוע קרע בית דין או בדלא כתוב עליו תברא אפילו הכי מהני שובר (מהרי"ק שורש פ"ט). כשכותבים שובר אם זוכרים זמן השטר יכתוב שובר על שטר שזמנו כך וכך, ואם אין זוכרים אותו יכתבו סתם על שטר שסכומו כך וכך, ולא יכתבו זמן בשובר שמא איחרו העדים זמן ההלואה בשטר ונמצא שלפעמים זמן השובר קודם לזמן השטר ויחזור ויוציא שטר חובו המאוחר ויטרוף בו, לפיכך אין לעדים לכתוב זמן בשובר, אלא אם כן זוכרים זמן ההלואה. שובר שנכתב סתם פלוני פרע לפלוני, מבטל כל שטר שיש לו עליו.

הגה: וכן אם יש לזה עדים שפלוני יש לו שטר פרוע עליו, אינו יכול להוציא עליו שטר ולומר ששטר אחר פרוע היה לו עליו, אלא כל שטרותיו בחזקת פרועים (הרא"ש בתשובה כלל י"ח סימן י"ט).

סעיף ד

אם זמן השטר והשובר ביום אחד נתבאר בסימן מ"ג סכ"ו.

סעיף ה

אם כתוב בשובר דינרין סתם, מבטל כל שטר שיש לו עליו, אבל אם היה כתוב בו: כך וכך דינרין, ונמחק הסכום ונשאר דינרים, או שכתוב הסכום על המחק ולא נתקיים, אין דנים בו אלא בפחות שבלשונות.