סימן ע: דין מלוה על פה ואם אמר ליה אל תפרעני אלא בעדים
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן ע: דין מלוה על פה ואם אמר ליה אל תפרעני אלא בעדים

סימן ע: דין מלוה על פה ואם אמר ליה אל תפרעני אלא בעדים

 סעיף א

אסור להלוות בלא עדים ואפילו לתלמיד חכם, אלא אם כן הלוהו על המשכון, והמלוה בשטר משובח יותר, וכל המלוה בלא עדים, עובר משום לפני עור לא תתן מכשול, וגורם קללה לעצמו. המלוה את חברו בעדים, בלא קנין ובלא שטר, אין צריך לפרעו בעדים, אלא נאמן בשבועת היסת, לומר פרעתיך.

הגה: אבל אם קבל קנין אפילו בלא שטר לא יוכל לומר פרעתי דהוי כשטר דכל קנין לכתיבה עומד (ב"י בשם התרומות בשער כ"ה ומרדכי פ"ק דכתובות), ויש חולקין (שם במרדכי, וע"ל סי' ל"ט סעיף ה') וכל מקום שנאמן לומר פרעתי, נאמן לומר מחלת לי, אעפ"י שמחילה טענה גרועה היא (מרדכי פרק השותפין).

 

סעיף ב

אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני, אומרים ללוה: הביאם והפטר (שצריך לברר דבריו) (טור), לא באו ואפילו באו והכחישוהו ואמרו לא היו דברים מעולם, ישבע היסת ויפטר, ואם אומר שהזמינם לעדים כשפרעו, אם הכחישוהו חייב לשלם.

הגה: (עיין סק"ו) ויש אומרים דאין חלוק בין הזמינם או לא וכל שבאו עדים והכחישוהו חייב לשלם אלא שאין צריך לברר דבריו (הרא"ש פרק גט פשוט והמגיד פ"ו מה' טוען אליבא דהרמב"ם), ואם לא יוכל להביא העדים, לית לן בה (וע"ל ר"ס ע"ה).

 

סעיף ג

אמר לו אל תפרעני אלא בעדים בין שאמר לו בשעת הלוואה,ן שאמר לו אחר שהלוהו, צריך לפרעו בעדים, ואם אמר שפרעו שלא בעדים אינו נאמן, (טור והוא מהרא"ש) והמלוה גובה ממנו בלא שבועה., טען ואמר כן עשיתי ופרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים או מתו, הרי זה נאמן ונשבע שבועת היסת ונפטר. וכן אם אמר אל תפרעני אלא בפני תלמיד חכם, או בפני רופאים, ואמר בפניהם פרעתיך ואותן עדים שפרעתיך בפניהם מתו או הלכו למדינת הים, הרי זה נאמן ונשבע היסת ונפטר.

 

סעיף ד

אמר לו אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני, ואמר לו פרעתיך בפני אחרים, אם באו אותם אחרים והעידו שפרעו בפניהם, פטור. (מיהו המלוה יוכל לומר שעל חוב אחר קבלם אע"פ שפרעו בעדים הואיל ולא פרעו בפני פלוני ופלוני שאמר) (מרדכי פרק הדיינים), ואם מתו או הלכו למדינת הים אינו נאמן, ואם אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני שייחדת ומתו או הלכו למדינת הים, נאמן בשבועה, שהרי אמר שקיים תנאו, ואם מודה שלא פרעו, אלא שאומר לא אפרעך עד שיבא פלוני ופלוני שיחדת לי ואפרעך בפניהם, אין שומעין לו, אלא פורעו בבית דין וכותבין לו שפרעו בפניהם.

 

סעיף ה

אמר לא תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני, ופרעו בינו לבינו ונאנסו המעות והמלוה אומר: בתורת פקדון קבלתים עד שיבואו אותם פלוני ופלוני, ותובע שיחזור לפרעו, אין בדבריו כלום, מאחר שמודה שקבלם, והלוה לא בתורת פקדון מסרם, הוי פרעון, ודברים שאומר זה אינם דברים.

 

סעיף ו

מי שנמחק שטרו וכתב לו בית דין שטר אחר, דינו כמלוה בשטר ואינו יכול לטעון פרעתי, ויש מי שאומר דהוא הדין אם תבע את חברו על פה, ונתחייב לו בדין ולא היה בידו לפרעו, וכתבו לו מעשה בית דין, אם טען אח"כ פרעתי אינו נאמן, וגובה מהלקוחות. מי שמכר שדהו באונס ומסר מודעא קודם לכן בענין שהמכר בטל, המעות של האנס שביד המוכר יש להם דין מלוה על פה, ואינו טורף ממשעבדי בכח שטר שבידו, שאין לו דין שטר שלא ניתן ליכתב וגם נאמן לומר פרעתי (תשו' הרשב"א), והוא הדין לכל שטר שלא ניתן ליכתב (וע"ל סימן ס"א סעיף ב').