סימן קצה: דין קניית קרקע או מטלטלין בחליפין

 סעיף א

בקנין כיצד, יתן הקונה למקנה כלי כל שהוא, ויאמר לו: קנה זה חלף הקרקע או המטלטל שמכרת או שנתת לי, (ואין נוהגין שיאמר לו הקונה כן, כי מסתמא אדעתא דהכי הוא נותן לו (טור), וכיון שמשך המקנה הכלי, נקנה הקרקע או המטלטלים ללוקח או למקבל מתנה בכל מקום שהוא, אע"פ שלא החזיק ולא נתן כסף ולא כתב שטר ולא משך, ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו, אפילו אין עדים בדבר אם מודים זה לזה.

הגה: וכן אם קבלו קנין לפני פסולי עדות, הוי קנין, הואיל ומודים זה לזה שקנה (הרא"ש כלל ס"ו סי' ח).

סעיף ב

אין קונים אלא בכלי, ואע"פ שאין בו שוה פרוטה, (ובלבד שיהא עשוי מדבר חשוב, לאפוקי כלי העשוי מגללי בקר) (טור), ואין קונים בדבר שאסור בהנאה, ולא בפירות, ולא במטבע. (בהמה מקרי כלי וקונין בה, אבל שאר מטלטלין שאינן כלי אין קונין בהם, (טור) מטבע שנפסל לגמרי הוי ככלי וקונין בהם) (טור סי' ר"ג), ואין קונין בכליו של מקנה.

סעיף ג

הקנה אחד כלי למוכר, כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר, זכה הלוקח, אפילו הקנהו שלא בפני הקונה, ואע"פ שהקנה לו הכלי על מנת להחזירו, נקנה המקח.

הגה: ולכך הורגלו לעשות הקנין בסודר של עדים, אפילו בפני הקונה, לפי שרוב הקנינים הן שלא בפני הקונה (טור בשם הרא"ש). והא דנקנה המקח שלא בפני הקונה, היינו במתנה וכיוצא בזה, דודאי ניחא ליה, אבל במקח, שאפשר שאינו חפץ לקנות, לא קנה ושניהן חוזרין (מהרי"ו סימן ד).

סעיף ד

אע"פ שלא תפס המקנה כל הכלי אלא מקצתו, ונשאר קצתו ביד הקונה קנה בו, והוא שיאחז ממנו שיעור כלי, שהוא שיעור ג' אצבעות, ואם אחז פחות מג' אצבעות צריך שיאחוז בענין שיהא יכול לנתק כל הכלי ולהביאו אצלו.

הגה: ויש אומרים דאין קנין בפחות מג' (המגיד פ"ה דמכירה ור"ן סוף פ"ד דנדרים וב"י בשם עיטור ונ"י פ"ק דמציעא), ואין המוכר יכול לעכב הכלי או לחתוך קצתו, דסתם קנין על מנת להחזיר הכלי הוא (הגהות אשרי פרק הזהב), ואין מקנין בכלי אלא מדעת בעליו (ב"י בשם עיטור ורבנו ירוחם והרא"ש והר"ן ספ"ד דנדרים ונ"י פ"ק דמציעא), ולכן מי שלקח סודר חברו בלא דעתו ומקנה בו, אינו קנין (תשובת רשב"א אלף י"ט ותשובת רמב"ן סימן ק"א), ויש אומרים אפילו הוי כלי שאול לו, אינו קנין אלא אם כן השאילו כדי להקנות בו (מרדכי ס"פ הספינה) וכן נראה לי.

סעיף ה

יש אומרים שאין הקנין מועיל אלא אם כן מקנה לו החפץ הנמכר או הניתן מיד, אבל אם אמר לו הקונה: תקנה סודר זה ותקנה חפצך לי לאחר שלשים, לא קנה, מפני שבשעה שיש לו לקנות כבר החזיר הסודר לקונה, אבל אם אמר לו: קנה על מנת שתקנה לי מעכשיו ולאחר ל' יום, קנה.

הגה: ובסתם אמרינן דהוי מעכשיו באופן המועיל, דודאי בכדי לא הוי עביד (פסקי מהרא"י סי' קע"ג).

סעיף ו

אע"פ שנגמר הדבר בקנין סודר, כל אחד משניהם יכול לחזור בו כל זמן שעוסקים באותו ענין, ואם הפסיקו הענין, אין אחד מהם יכול לחזור בו.

סעיף ז

בשאר דרכי הקנייה אין שום אחד מהם יכול לחזור בו לאחר כדי דיבור.

סעיף ח

יש מי שכתב שאם פירש בשעת קנין סודר: בלא חזרה, או שכתבו שטר, או שקבלו דיינים לפשרה בקנין, אע"פ שעוסקים באותו ענין אינם יכולים לחזור בהם אחר כדי דיבור.

סעיף ט

בדרכים שהקרקע נקנה בהם שכירות ושאלת קרקע נקנין.

הגה: ואפילו במקום שכסף אינו קונה בלא שטר, כמו שנתבאר לעיל סימן ק"ץ, מכל מקום שכירות סגי ליה בכסף לחוד (ב"י) ויש אומרים שאינם נקנים בקנין סודר.

סעיף י

שכירות ומשכונא אינם נקנים במלוה.

הגה: משום דהויין כמכר, ואין קונים במלוה אפילו בתורת כסף (ועי' לקמן סימן ר"ד סעיף י).

סעיף יא

אין קונין בשבת קנין סודר, ואם קנו אע"פ שעשו עבירה קנו.