סימן רט: המקנה דבר שאינו מסויים או שלא בא לעולם
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן רט: המקנה דבר שאינו מסויים או שלא בא לעולם

סימן רט: המקנה דבר שאינו מסויים או שלא בא לעולם

 סעיף א

המקנה לחברו דבר שאינו מסויים, אם היה מינו ידוע אע"פ שאין מדתו ומשקלו ידוע, הרי זה קנה, ואם אין מינו ידוע לא קנה. כיצד, ערימה זו של חטים אני מוכר לך בכך וכך, מרתף זה של יין אני מוכר לך בכך וכך, שק של תאנים אני מוכר לך בכך וכך, אע"פ שאין מדת הערימה ידועה, ולא מנין הקנקנים ולא משקל התאנים ידוע, הרי זה ממכרו קיים אע"פ שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם, ויש להם אונאה לפי שער שבשוק.

 

סעיף ב

אבל האומר לחברו: כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכך וכך, וכל מה שיש בתיבה זו או בשק זה אני מוכר לך בכך וכך ורצה הלוקח ומשך, אין כאן קנין, שלא סמכה דעתו של לוקח, שהרי אינו יודע מה שיש בו אם תבן או זהב, ואין זה אלא כמשחק בקוביא, וכן כל כיוצא בזה.

הגה: ויש אומרים דהוא הדין שנים שהחליפו על כל אשר להם, וע"ל סוף סימן רג, וע"ל סימן רמ"א ס"ד מדין המוכר דבר שאינו מסויים.

 

סעיף ג

המוכר לחברו בעשרה דינרים חטים, ולא פסק כמה סאה מכר לו, נותן לו כשער שבשוק בשעת המכירה, וכל החוזר בו מאחר נתינת הדמים ולא רצה כשער שהיה בשוק בשעת נתינת המעות, מקבל מי שפרע.

 

סעיף ד

אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, בין במכר בין במתנת בריא, בין במתנת שכיב מרע. כיצד, מה שתוציא שדה זו מכור לך, מה שיוציא אילן זה נתון לך, תנו מה שתלד בהמה זו לפלוני, או שאמר מה שתלד פרתי או שפחתי מכור לך או נתון לך, לא אמר כלום, אפילו היתה הפרה או השפחה מעוברת לא קנה כלום, (מיהו גבי אילן אם חנטו הפירות מקרי בא לעולם) (רש"י פרק איזהו נשך), ויכול לחזור בו אפילו אחר שתלד הפרה או השפחה ואחר שגדלו פירות האילן ובאו לעולם, ואם קדם הלוקח ותפס הפירות, אין מוציאין, (והוא הדין בשאר דברים שלא בא לעולם, ואפילו לא תפס אלא כתב ליה שטר ומסר ליה השטר כמאן דתפיס דמיא (ת"ה סימן שך בשם הגמי"י פכ"ב דמכירה), ואם מכר האילן לפירותיו או פרה ושפחה לעובדיהם, קנה מיד ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו.

הגה: האומר לחברו שיקנה ממנו דמי היין כשימכור היין, מקרי דבר שלא בא לעולם (מרדכי דגיטין פרק האומר), ויש אומרים דכל זה מיירי במקנה לו סתם, אבל אם אומר שיקנה כשיהיה בעולם, קנה, אע"פ שעכשיו אינו בעולם (מרדכי ר"פ י"נ), ויש חולקין (מרדכי ר"פ יש נוחלין ור"פ מי שמת), ואף על גב דאין אדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם, מכל מקום יכול לשעבדו (תוספות פרק מי שמת), ויש חולקין (נ"י פרק איזהו נשך בשם תלמידי רשב"א), אבל הוא עצמו יכול להתחייב כמו שנתבאר לעיל סימן ס סעיף ו. מי שמקנה לחברו דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם, יש אומרים דדמי לקני את וחמור כמו שיתבאר לקמן סוף סימן רי (מרדכי פרק מי שמת), ואם נשבע לקיים המקח, אע"פ שלא בא לעולם צריך לקיים שבועתו, (כדלעיל סימן רז סעיף יט וסימן עג סעיף ח), ומיהו אינו נקנה בקנין (ע"ל סימן רכב), ולכן אם לא נוכל לכוף אותו לקיים שבועתו כגון שמת אין הקנין כלום, וכן אם שאל על שבועתו (ריב"ש סימן של"ה ושמ"ה ושפ"ז), וכשם שאין אדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם, כך אינו יכול למחול דבר שלא בא לעולם (תשו' ר"ן שי' נ"ג).

 

סעיף ה

דבר שבא לעולם, אלא שאינו ברשותו, דינו כדבר שלא בא לעולם, שלא קנה, ויכול כל אחד מהם לחזור בו, (ויתבאר עוד בסימן רי"א).

הגה: מכל מקום, אם טרח המוכר וקנה הדבר שמכר, צריך לקיים מקחו כי אדעתא דהכי טרח וקנה, כדי דליקום בהימנותיה (ת"ה סימן שכ).

 

סעיף ו

הפוסק על שער שבשוק, וקיבל דמים, ולא היה אותו המין שפסק עליו ברשות מוכר, חייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק, ואם חזר בו מקבל מי שפרע.

הגה: אבל אם פסק עמו עד שלא יצא השער, שהמקח נעשה באיסור, חוזר בו ואין לו לקבל מי שפרע (נ"י דב"מ ורבנו ירוחם נ"ט ת"ד).

 

סעיף ז

כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, כך אינו משייר דבר שלא בא לעולם. כיצד, מכר שדה לראובן ושייר מפירותיו לשמעון דבר ידוע בכל שנה, לא קנה שמעון כלום מהפירות, אבל אם שייר לעצמו בעין יפה שייר.

הגה: ואין חילוק בזה בין מכר מתנה הן מתנת בריא הן שכיב מרע (ר"ן פרק מי שמת בשם הרשב"א). ויש חולקין במתנת שכיב מרע (שם בשם הראב"ד ב"י ב הדעות, וע"ל סימן רי"ב סעיף ג), ואמרינן דשייר מקום הפירות, אע"פ שלא פירש. ואפילו מכר לוקח זה השדה לאחר, חלקו של זה המוכר אינו יכול למכור וצריך ליתן לו כל מה ששייר. ואם אמר: כל זמן ששדה זה בידך, כשמכרה לאחר פקע כחו של מוכר ראשון. ואפילו אם חזר הלוקח ראשון וקנה מלוקח שני אינו נותן למוכר ראשון כלום. ואם מת מוכר ראשון, אין לבניו כלום, אפילו מת בעודה ביד לוקח ראשון, אלא אם כן פירש לי וליורשי.

הגה: יש אומרים דוקא שאינו משייר דבר מסויים, דאז לא הוי רק כתנאי בעלמא ולכן צריך לפרש לי וליורשי, אבל שייר לעצמו דבר מסויים כגון בית, ואומר על מנת שדיוטא אחת שלי, יורשין בניו זכותו אחריו (ב"י בשם הרמב"ן).

 

סעיף ח

אע"פ שצריך ליתן לו הפירות ששייר, אם לא יתנם לו אין המקח מתבטל בכך, אבל אם מתנה על מנת שתתן לי או לפלוני מהפירות כך וכך בכל שנה, אז קיום המקח תלוי בו, ואם לא יתן לו כמו שהתנה יתבטל המקח.

הגה: דאף על גב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, מכל מקום יכול להתנות על דבר שלא בא לעולם (טור סי"ב והמרדכי פ"ק דמציעא), וכן לסלק עצמו וכחו מדבר שלא בא לעולם, הואיל ועדיין לא זכה בו (מרדכי ר"פ הכותב) ועיין באבן העזר סימן צ"ב, יש אומרים דאף על גב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, מכל מקום אם הוא ג"כ רוצה לקנות, מקני גם כן, ולכן שנים שהקנו זה מזה על מתנה שיקבל אחד מהן, מאחר שלכל מי שיתן (לו) יחלוק עם חברו, דקנה (הגהות מרדכי דב"ב), ועיין לעיל (סימן קע"ו סעיף ג) דיש חולקין.

 

סעיף ט

מכר או נתן דקל לאחד ופירותיו לאחר, לא שייר מקום הפירות וראשון קנה דקל ופירותיו, ושני לא קנה כלום.

 

סעיף י

אמר לאחד קנה דקל חוץ מפירותיו, שייר לעצמו גם מקום הפירות שהם הענפים, ואין ללוקח אלא הגזע לכשייבש.