סימן שעט: דין זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ונשבר החבית
סעיף א
שנים שהיו מהלכים ברשות הרבים, זה בא בחביתו וזה בא בקורתו, ופגעו זה בזה ונשברה חבית בקורה, פטור, שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך.
סעיף ב
היה בעל קורה ראשון ובעל החבית אחרון, ונשברה חבית בקורה, פטור. ואם עמד בעל הקורה לנוח מכובד משאו, חייב. ואם הזהיר לבעל החבית ואמר לו: עמוד, פטור, ואם עמד לתקן משאו, אע"פ שלא הזהירו, פטור, שטרוד היה ולא יכול להזהירו (וע"ל ר"ס תי"ג).
סעיף ג
היה בעל החבית ראשון ובעל הקורה אחרון, ונשברה חבית בקורה, חייב, ואם עמד בעל החבית לנוח, פטור. ואם הזהיר לבעל הקורה שיעמוד, חייב. ואם עמד לתקן משאו, חייב בעל הקורה, אע"פ שלא הזהירו בעל החבית. וכן זה בא בנרו, וזה בא בפשתנו.
סעיף ד
הרי שמילא חצר חברו כדי יין ושמן, אפילו הכניס ברשות, הואיל ולא קבל עליו בעל החצר לשמור, הרי זה נכנס ויוצא כדרכו, וכל שישתבר מהכדים בכניסתו וביציאתו הרי הוא פטור עליהם, ואם שברם בכוונה, אפילו הכניסם בעל הכדים שלא ברשות הרי זה חייב.