סימן שלד: השוכר את הפועל להשקות השדה והשוכר מלמד וחלה בנו
סעיף א
השוכר את הפועל להשקות השדה מזה הנהר, ופסק הנהר בחצי היום, אם אין דרכו להפסיק, או אפילו שדרכו לפסוק והפועל יודע דרך הנהר, פסידא דפועל ואין בעל הבית נותן לו כלום אע"פ שגם בעל הבית יודע דרך הנהר. אבל אם אין הפועל יודע דרך הנהר ובעל הבית יודע, נותן לו שכרו כפועל בטל.
הגה: וכן בכל אונס שאירע לפועל, בין ששניהם היו יודעין שדרך האונס לבא או ששניהן אינו יודעין, הוי פסידא דפועל. אבל אם בעל הבית יודע והפועל אינו יודע, הוי פסידא דבעל הבית (טור ס"ב), ואם הוי מכת מדינה, עיין לעין סימן שכ"א. מי ששכר בית לדור בו, ומת בתוך זמן השכירות, אין צריך לשלם לו רק מה שדר בו דבעל הבית הוי כפועל והוי ליה להתנות (מרדכי פרק האומנין), מיהו יש חולקין (ב"י בסוף סימן שי"ב בשם תשובת רשב"א אלף וכ"ח ובשם תוס' פרק חזקת ות"ה סימן שכ"ט וכן משמע תשובת רשב"א שהביא הב"י סימן של"ה), לכן אם קבל השכר כולו, אין צריך להחזיר כלום, כן נראה לי, אם ברחו מחמת שינוי אויר, הוי כשאר אונס, והוי פסידא דפועל או המלמד (תשובת מהרי"ל סימן מ"א ומהר"ם פאדווה סימן פ"ו).
סעיף ב
שכרו להשקות שדהו ובא מטר בלילה בענין שאינו צריך, אינו נותן לו כלום, וכן אם בא בחצי היום, אינו נותן לו מחצי היום ואילך כלום, אבל אם בא הנהר נותן להם כל שכרן מן השמים נסתייעו.
הגה: שכר פועלים לחפור שדהו ובא מטר בלילה בענין שאין יכולין לחפור, אם לא ראו הפועלים הקרקע, פסידא דבעל הבית הוא, דהוה ליה להודיעם שלא יבאו. יש אומרים דאם ביקר בעל הבית המלאכה מבערב וראה שצריכים פועלים פטור בכל ענין (הכל בטור ס"א), ועיין לעיל סימן של"ג סעיף א' וב'. יש אומרים הא דאמרינן דאם אירע אונס הוי פסידא דפועלים היינו ששכרם למלאכה ידועה, אבל אם שכרן סתם יכול לומר תן לי מלאכה אחרת כזו (ת"ה סימן שכ"ט).
סעיף ג
במה דברים אמורים, בפועל. אבל מי שפסק עם אריסו שאם ישקה שדה זו ד' פעמים ביום יטול חצי הפירות, וכל האריסין שהם משקין שני פעמים אינם נוטלים אלא רביע הפירות, ובא המטר ולא הוצרך לדלות ולהשקות, נוטל חצי הפירות כמו שפסק עמו, שהאריס כשותף ואינו כפועל.
סעיף ד
מי ששכר מלמד לבנו וחלה התלמיד, אם אינו רגיל באותו חולי (והוא הדין אם מת הנער (מרדכי ריש פרק האומנין), ואפילו אם רגיל והמלמד מהעיר ומכיר בו, פסידא דמלמד. אבל אם רגיל בחולי ואין המלמד מכיר בו, כגון שאינו מן העיר, פסידא דבעל הבית, ונותן לו כל שכרו משלם.
הגה: דכל לומדי תורה יותר נוח להן ללמוד מלילך בטל (טור ס"ו), ועיין לקמן סימן של"ה קצת דיני מלמד ביורה דעה סימן רמ"ה ובית דין סימן רמ"ח סעיף ה, מדין אשה שהשכירה מלמד לבנה אם בעלה יוכל למחות, ועיין לעיל סימן פ"א סעיף א וסעיף ז מי שאמר לחברו ללמוד עם בן חברו אם חייב לשלם, ועיין לעיל סוף סימן רל"ז אם יש משום השגת גבול אצל מלמד, ועיין לעיל סימן של"ג דינין הרבה מדין מלמד.