סימן שלט: לתת שכר אדם בהמה וכלים בזמנו ומתי זמנו

 סעיף א

מצוה לתת שכר שכיר בזמנו, ואם אחרו עובר בלאו. אחד שכר אדם, או בהמה, או כלים, אבל על שכר קרקע יש מי שאומר שאינו עובר.

סעיף ב

כל הכובש שכר שכיר כאלו נוטל נשמתו, ועובר בחמשה לאוין ועשה.

סעיף ג

איזהו זמנו: שכיר יום יש לו זמן ליתנו לו כל הלילה, לא נתנו לו, עובר עליו בבקר משום בל תלין. שכיר לילה (ויקרא יט, יא), זמנו ליתנו לו כל היום, לא נתנו לו עובר עליו בערב משום ביומו תתן שכרו (דברים כט, טו).

הגה: ופועלים דידן, שאין עושין מלאכה עד הלילה, כוון ששקעה עליו חמה עובר עליו משום ביומו תתן שכרו, ואם עשה מלאכה עד הלילה, יש לו זמן כל הלילה, אע"פ שלא שכרו (בפירוש כן, ודאי) אדעתא דהכי אגריה (נ"י בשם התוספת פרק המקבל).

סעיף ד

שכיר שעות, אם כלה שכירותו ביום, יש לו תשלום כל אותו יום, אם כלה בלילה, יש לו תשלום כל אותו הלילה.

סעיף ה

שכיר שבת, שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע, יצא ביום גובה כל אותו היום, יצא בלילה גובה כל אותו הלילה.

סעיף ו

נתן טליתו לאומן לתקנה בקבלנות, וגמרה, כל זמן שהטלית ביד האומן אינו עובר. נתנו לו אפילו בחצי היום, כיון ששקעה עליו חמה עובר משום בל תלין, שקבלנות כשכירות לפורעו בזמנו.

סעיף ז

האומר לשלוחו: צא ושכור לי פועלים, ושכרם ואמר להם: שכרכם על בעל הבית, אין שום אחד מהם עובר על בל תלין, ומיהו בעל הבית עובר משום אל תאמר לרעך לך ושוב. אם אינו טרוד ומכוין לדחותם. ואם לא אמר שכרכם על בעל הבית, אפילו לא אמר להם שכרכם עלי, אלא שכרם סתם, הוא חייב בשכרם, לפיכך הוא עובר משום בל תלין.

הגה: מיהו אם הפועלים יודעים שאין המלאכה שלו, אין השליח עובר בסתם (טור ס"ז בשם הרא"ש שהיה האומר כן לדעת הרמ"ה).

סעיף ח

עבר זמנו, אין בעל הבית עובר משום בל תלין, ומכל מקום חייב ליתן לו מיד, ובכל עת שישהא עובר על לאו של דבריהם, שנאמר אל תאמר לרעך.

סעיף ט

שכיר שמכיר בבעל הבית שאין דרכו להיות בידו מעות אלא ביום השוק, אינו עובר בבל תלין אפילו יש לו מעות, ומיום השוק ואילך, אם אינו נותן לו, עובר משום אל תאמר לרעך.

הגה: והוא הדין הני שאין דרכן לשלם עד שיחשבו עם הפועלים, אינם עוברים עד שיחשבו עמהם (נ"י פרק המקבל).

סעיף י

אין בעל הבית עובר משום בל תלין, אלא אם כן תבעו השכיר, לא תבעו, או שתבעו ולא היה לו מעות ליתן לו, או שהמחהו אצל שולחני ליתן לו וקבל עליו ליתן לו, אינו עובר, אפילו אין לבעל הבית ביד שולחני כלום, ומכל מקום אם רצה השכיר לחזור בו שלא לקבל מהשולחני אלא מבעל הבית הרשות בידו.

הגה: ואם קנו מידו לא יוכל לחזור בו (הרא"ש שם וטור וע"ל ר"ס צ"א).

סעיף יא

דיני שכיר שנשבע ונוטל נתבאר לעיל (בסימן פט).