סימן סז: דין כתובת אלמנה, וחרש שוטה וקטן היא או הוא, וגר שנתגייר

 סעיף א

בתולה שנתאלמנה או נתגרשה או נחלצה מן האירוסין, ונשאת, כתובתה מאתים ויש לה טענת בתולים.

סעיף ב

נתאלמנה או נתגרשה או נחלצה מן הנשואין, כגון שנכנסה לחופה, הרי היא בחזקת בעולה ואין לה אלא מנה ואין עליה טענת בתולים, אפילו יש לה עדים שלא נסתרה עם הראשון.

סעיף ג

הגיורת, והשבויה, והשפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחות מבת ג' שנים ויום אחד, כתובתה ק"ק ויש לה טענת בתולים; מבת ג' שנים ויום א' ומעלה, כתובתן מנה ואין לה טענת בתולים.

סעיף ד

קטנה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד שנבעלה, אפילו בא עליה גדול, כתובתה ק"ק; וקטן פחות מבן ט' ויום אחד שבא על הגדולה, כתובתה ק"ק; ודוקא שלא הסיר בתוליה, אבל אם הסיר בתוליה אין לה אלא מנה.

סעיף ה

מוכת עץ, כתובתה מנה, ואפילו לא הכיר בה, וכנסה על מנת שהיא בתולה שלימה; אבל כנסה בחזקת בתולה, ונמצאת בעולה, אפילו מנה אין לה.

סעיף ו

בתולה שהיא בוגרת או סומא, כתובתה מאתים; וכן אילונית, אם הכיר בה, כתובתה מאתים.

סעיף ז

השוטה, לא תקנו לה נשואין כלל.

סעיף ח

החרשת, אע"פ שיש לה נשואין מדבריהם, לא תקנו לה כתובה ולא מזונות ולא תנאי מתנאי כתובה; ואם כנס החרשת, ונתפקחה, או שוטה ונשתפית, יש לה כתובה ותנאי כתובה, וכתובתה מנה.

סעיף ט

נשא חרשת או שוטה, וכתב לה מאה מנה, כתובתה קיימת מפני שרצה להזיק נכסיו.

סעיף י

חרש או שוטה שנשאו נשים, אע"פ שנתפקח החרש ונשתפה השוטה, אין לנשיהם עליהם כלום; רצו לקיימה אחר שהבריאו, יש להן כתובה, וכתובתן מנה. ואם בית דין הם שהשיאו החרש וכתבו לה כתובה על נכסיו, נוטלת כל מה שכתבו לה בית דין; אבל השוטה, אין בית דין משיאין אותו.

סעיף יא

קטן, אפילו מבן ט' שנים ומעלה, שהשיאו אביו, אין לה כתובה; ואם בא עליה אחר שהגדיל, יש לה עיקר כתובה, מאתים לבתולה, מנה לאלמנה; אבל תוספת שכתב לה בקטנותו, אין לה, (ואפילו השיאה בית דין); ואפילו העיקר אינו גובה מכח שטר הכתובה, אלא מתנאי בית דין. לפיכך אינו גובה אלא מבני חרי, ולא ממשעבדי שנמכרו בקטנותו. וכן הדין בגר שנתגיירה אשתו עמו, ואין ביניהם אלא שבזו אין כתובתה אלא מנה לדעת הרמב"ם.