סימן תרסד: סדר יום הושענא רבא
סעיף א
ביום שביעי, שהוא הושענא רבא, נוהגים להרבות במזמורים כמו ביו"ט.
הגה: ואין אומרים נשמת, ואומרים: מזמור לתודה, ואומרים: אין כמוך, שמע ישראל וכו', כמו ביו"ט; ואומרים קדיש שלאחר תפלת מוסף בנגון יו"ט; ואין רגילין לעשות מלאכה של חול עד אחר יציאה מבית הכנסת; ויש לומר פזמון זכור ברית כשיש מילה בהושענא רבה, ואומרים אותו קודם אנא אזון חין כו'. כתבו הראשונים ז"ל שיש סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה; ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה, כדי שלא ליתרע מזליה, גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו; ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות כנ"ל. ומרבים קצת בנרות כמו ביוה"כ.
הגה: והמדקדקים נוהגים לטבול עצמן קודם עלות השחר, כמו בערב יוה"כ (מנהגים); ויש נוהגים ללבוש הקיטל כמו ביו"כ, לפי שבחג נדונים על המים; ונוהגים להתיר בו אגודו של לולב, ומקיפים ז' פעמים, ומרבים תחנונים על המים.
סעיף ב
ונוטלים ערבה ביום זה, מלבד ערבה שבלולב, ואין מברכין עליה.
הגה: ונהגו ששמש בית הכנסת מביא ערבה למכור, כמו שהיה המנהג בזמן שבית המקדש קיים (ר"ן פ' לולב וערבה).
סעיף ג
יש מי שאומר שאף ביום זה מקיפים בלולב ולא בערבה; ולא נהגו כן, אלא להקיף בו גם בערבה.
סעיף ד
שיעור ערבה זו אפילו עלה אחד בבד אחד.
הגה: מיהו מכוער הוא להיות עלה אחד בבד אחד (טור בשם רב האי); ע"כ נהגו לעשות ההושענות יפים, משום: זה אלי ואנוהו (שמות טו, ב) ושיעור ארכה, כשיעור אורך ערבה שבלולב.
הגה: וכל הפוסל בערבה שבלולב, פוסל בערבה זו (מדברי ר"ן פרק לולב וערבה); וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמים או שלש.
הגה: ויש אומרים שצריך לנענע בה (טור בשם רש"י); ונהגו לעשות שתיהן, מנענעין בה ואח"כ חובטין אותה.
סעיף ה
ואינה ניטלת אלא בפני עצמה, שלא יאגד דבר אחר עמה, אבל אם יש בידו דבר אחר אין לחוש.
סעיף ו
אין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב, אפילו הגביה אותה שני פעמים אחד לשם לולב ואחד לשם ערבה; ויש אומרים שיוצא בה.
סעיף ז
יש מי שאומר שאינו יכול ליטלה עם הלולב בשעה שהוא יוציא ידי חובה, עד אחר שיברך ויטול וינענע בתחלה; ואם נטלה, עובר משום: בל תוסיף (דברים ד, ב); ואחר הנענוע הראשון יכול הוא ליטלה עם הלולב, וכל שכן בשעת הקפה, ואע"פ שמה שכתב שאם נטלה עובר משום בל תוסיף (דברים ד, ב) טעות הוא בעיני, מכל מקום אין הפסד לחוש לדבריו. וכתב עוד דגם אחר נטילה ונענוע צריך לתפוס הערבה לבדה, להכיר שהיא חובה; ובשעת החבטה יטלנה בפני עצמה ויוציא בה ידי חובתו.
הגה: והמנהג פשוט ליטול הערבה עם הלולב בשחרית בשעת הנענוע ובשעת הקפה, עד שעת החבטה ונוטלים הערבה לבדה; ויותר טוב שלא ליטלה עם הלולב כלל, ואף הנוטלה עם הלולב נראה לי דלאחר שהקיף יסיר הלולב מידו ויאחז הערבה, שהם הושענות שעושין, לבד, כל זמן שאומרים תחנונים על המים; ומנענעים ההושענות בשעה שאומרים הושענות, ואח"כ חובטים אותה.
סעיף ח
יש מי שאומר שהושענא שבלולב אע"פ שנזרקת אין לפסוע עליה (וע"ל סי' כ"א גבי ציצית).
סעיף ט
יש מי שאומר שאסור ליהנות מן הערבה לאחר נטילתה, אם לא התנה עליה מעיקרא דלכולא יומא אתקצאי למצותה.
הגה: ונהגו להצניע ההושענות לאפיית מצות, כדי לעשות בה מצוה (מהרי"ו ומהרי"ל).
סעיף י
יש מי שאומר שיש ליזהר שלא יקוץ ישראל ערבה למצוה משדה עכו"ם, אפילו ברשות העכו"ם.
סעיף יא
אם חל יום הושענא רבה ביום א' וקצצו עובדי כוכבים ערבה בשבת והביאו, כשרה.
הגה: מיהו אם צוה ישראל לקוצצה, ואיכא פרהסיא בדבר, יש להחמיר אם יש לו ערבה אחרת (ב"י בשם תשובת הרשב"א).