סימן תרצא: דיני כתיבת המגילה ותפירתה
סעיף א
אין כותבין המגילה אלא בדיו, על הגויל או על הקלף, כספר תורה; ואם כתבה במי עפצים וקנקנתום, כשרה. כתבה בשאר מיני צבעונים, פסולה. וצריכה שירטוט כתורה עצמה; ואין העור שלה צריך לעבד לשמה; ויש אומרים שצריך עבוד לשמה.
סעיף ב
היתה כתובה על הנייר או על עור שאינו מעובד, או שכתבה כותי או אפיקורס, פסולה; ודינה כספר תורה לענין היקף גויל וחטוטרות חתי"ן ותליית ההי"ן וקופי"ן וכל גופות האותיות בצורתן ובחסרות ויתרות.
הגה: גם צריך לכתבה מן הכתב (ר"ן), ולהוציא כל תיבה מפיו קודם שיכתבנה, כמו בספר תורה (מהרי"ק); ועושין כל פרשיותיה סתומות, ואם עשאן פתוחות, פסולה (הגהות מיימוני פ"ב ופסקי מהרא"י סימן צ"ג); ובדיעבד אין לפסול מגילה משום חסירות ויתירות, דלא גרע מהשמיט בה הסופר אותיות, דכשרה (הגהות מיימוני פ"ב וא"ז), כמו שנתבאר סי' תר"צ סעיף ג'; וצריכה עמוד בסופה וחלק בראשה כדי להקיפה בו; ויש אומרים שצריכה תגין, ויש אומרים שאינה צריכה;
הגה: ונהגו לתייגה, גם נהגו שלא לעשות לה עמוד כלל בסופה. (מהרי"ל).
סעיף ג
עשרת בני המן צריך לכתבה כשירה, ולא כשאר שירות שחלק על גבי כתב, אלא ניח חלק בין כתב לכתב; ואם לא עשה כן, פסולה.
סעיף ד
צריך להאריך בוי"ו דויזתא (בכתיבתה, ויש אומרים בקריאתה) (ר"ן בשם הרא"ש ומהרי"ל וב"י בשם א"ח); וצריך לכתוב איש בראש דפא, ואת בסופה.
סעיף ה
אם תפרה בחוטי פשתן, פסולה.
סעיף ו
אם הטיל בה ג' חוטי גידים, כשרה, ובלבד שיהיו משולשות; ומפני שיש בו פירושים שונים, צריך לצאת ידי כולם ויעשה שלשה תפירות בראשה וג' בסופה וג' באמצעיתה ותפירה אחת בחלק הרביעי מצד זה ותפירה אחת בחלק הרביעי שמצד האחר.
הגה: ואם אין לו גידין יותר, מוטב לתפור הנשאר בחוטי פשתן מלהניחו בלא תפירה (הגהות מיימוני פרק ב' וכל בו); אבל אם יש לו גידין יתפור כולה בגידין; והתפירה תהיה מבחוץ ולא מבפנים (רבינו ירוחם נ"י ח"ד בשם א"ח).
סעיף ז
צריך להניח שיור בראש היריעה ובסופה, כשתופרם יחד, ובמשהו סגי.
סעיף ח
אין קורין בצבור במגילה הכתובה בין הכתובים; ואם קרא, לא יצא אלא א"כ היתה יתירה על שאר היריעות או חסרה, כדי שיהא לה היכר; אבל היחיד קורא בה, ואפילו אינה חסרה או יתירה, ויוצא בה ידי חובתו; ודוקא כשהיא כתובה בגליון כספר תורה.
סעיף ט
מגילה שהיא נקודה, וכן אם כתב בה בדף הראשון ברכות ופיוטים, אינה נפסלת בכך.
סעיף י
אם אין מגילה כשרה קורים אותה בחומש בלא ברכה.
סעיף יא
אם קרא במגילה גזולה, יצא.
הגה: ואם מברכים עליה, עיין לעיל סימן תרמ"ט לענין לולב הפסול, והוא הדין כאן.