סימן תמ: דין חמצו של נכרי שהופקד אצל ישראל
סעיף א
נכרי שהפקיד חמצו אצל ישראל, אם הוא חייב באחריותו מגניבה ואבידה, בין שהוא בביתו בין שהוא בכל מקום ברשותו, חייב לבערו.
הגה: ואפילו חזר והפקידו ביד אינו יהודי אחר (הגהות אלפסי פ"ק דפסחים). ויש אומרים שאפילו אינו עליו אלא שומר חנם שחייב בפשיעה, חייב לבערו. ואפילו אם אינו חייב באחריותו בדין, אלא שיודע שהאינו יהודי אלם ויכפהו לשלם אם יאבד, חייב לבערו; ויש חולקים.
סעיף ב
ואם אינו חייב באחריותו, אינו חייב לבערו אפילו אם כבוש תחת ידו, כגון שהוא גר תושב ושרוי עמו בחצר. וצריך לעשות לפניו מחיצה גבוה י' טפחים, כדי שלא ישכח ויאכלנו. הגה: ואינו יהודי שהניח חמץ בבית ישראל בלא רשותו, כופה עליו כלי (ריב"ש סי' ת"א); ודוקא ביו"ט, אבל אם הוא קודם יו"ט צריך לעשות מחיצה (ע"ל סימן תמ"ו סעיף א').
סעיף ג
אינו יהודי שנכנס לבית ישראל וחמצו בידו, אינו זקוק להוציאו אעפ"י שהישראל רואה חמץ של אינו יהודי אין בכך כלום. אבל אסור להעלותו עמו על השלחן ואפילו בהפסק מפה.
סעיף ד
ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חבירו או אצל האינו יהודי, אע"פ שקבל עליו הנפקד אחריות, עובר עליו (אף) המפקיד.