סימן תקפב: סדר תפלת עשרת ימי תשובה וראש השנה
סעיף א
בעשרת ימי תשובה אומר: המלך הקדוש, המלך המשפט; ואם טעה או שהוא מסופק אם הוא בהמלך הקדוש, חוזר לראש; ואם הוא בהמלך המשפט, אם נזכר קודם שעקר רגליו, חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר; ואם לא נזכר עד שעקר רגליו (ע"ל סוף סימן קי"ז), חוזר לראש (ע"ל סימן קי"ח).
סעיף ב
אם אמר: האל הקדוש, ותוך כדי דיבור נזכר ואמר: המלך הקדוש, אינו צריך לחזור; וכן הדין בהמלך המשפט.
סעיף ג
בשבת בינתיים, ערבית יאמר בברכת מעין שבע: המלך הקדוש.
הגה: והוא הדין אם חל ר"ה בשבת; וחותם בשל שבת לבד, וכן כשחל יום כפור בשבת (מהרי"ל ומנהגים).
סעיף ד
יש נוהגים להתפלל בראש השנה ויום הכיפורים בכריעה, וצריכין הם לזקוף בסוף הברכות.
סעיף ה
אם לא אמר: זכרנו, ומי כמוך, אין מחזירין אותו.
הגה: אפילו לא עקר רגליו עדיין, רק שסיים אותה ברכה (תרומת הדשן), והוא הדין אם לא אמר: וכתוב, ובספר, נמי דינא הכי (טור).
סעיף ו
אומר בתפלה: ותתן לנו את יום הזכרון הזה, ואינו מזכיר ראש חודש.
סעיף ז
אם חל בחול, אומר: יום תרועה מקרא קודש; ואם חל בשבת, אומר: זכרון תרועה.
סעיף ח
אינו אומר: מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון; וכן אינו אומר: והשיאנו; ובתפלת מוסף אינו אומר: ואין אנו יכולין לעלות ולראות לפניך, אלא ואין אנו יכולים לעשות חובותינו לפניך (וחותמין ודברך אמת וכולי) (טור).
סעיף ט
אף על פי שכל ימות השנה מתפללים בלחש, בראש השנה ויום הכפורים נוהגין לומר בקול רם. ולהטעות לא חיישינן, כיון שמצויים בידם מחזורים.
הגה: ונוהגין שכל אחד אומר לחבירו: לשנה טובה תכתב (טור).