סימן תכח: סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות
סעיף א
אלו הימים שאין קובעים בהם המועדים; לא אד"ו ר"ה, ולא גא"ו יוה"כ, ולא זב"ד פורים, ולא בד"ו פסח, ולא גה"ז עצרת והושענא רבה, לא ג' חנוכה, ולא אג"ו צום אסתר, ולא בד"ו צום תמוז ואב. לעולם ביום שיהיה פורים יהיה ל"ג לעומר, וסימן פל"ג, וביום שיהיה חנוכה יהיה עצרת כשיהיו כסדרן או חסירים.
סעיף ב
אלו הימים שהוקבעו בהם ראשי חדשים ולא בזולתם; ניסן אגה"ז, אייר בגה"ז, סיון אגד"ו, תמוז אגה"ו, אב בדו"ז, אלול אבד"ו, תשרי בגה"ז, מרחשון גדו"א, כסליו א"ב ג"ד ה"ו, טבת אבגד"ו, שבט בגדה"ז אדר זבד"ו. (ובעיבור, אדר הראשון בדה"ז ושני בדו"ז).
סעיף ג
סימן לקביעת המועדים; א"ת ב"ש, ג"ר ד"ק, הייץ ו"ף, פירוש: ביום ראשון של פסח יהיה לעולם ט' באב וסימן: על מצות ומרורים יאכלוהו (במדבר ט, יא). ביום ב' בו שבועות, וביום ג' בו ר"ה, ביום ד' בו קריאת התורה שהוא שמחת תורה, ביום ה' בו צום כיפור, ביום ו' בו פורים שעבר.
סעיף ד
לעולם קורין צו את אהרן קודם פסח בפשוטה, ומצורע במעוברת, חוץ מבה"ח מעוברת (וה"ש מעוברת) שקורין אחרי מות קודם הפסח. ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת, תשעה באב קודם ואתחנן, אתם נצבים קודם ר"ה. ולכן כשר"ה ביום ב"ג, שיש שתי שבתות בין ר"ה לסוכות, צריכים לחלק נצבים וילך כדי שיקראו וילך בין ר"ה לצום כפור, והאזינו בין צום כפור לסוכות; וסימן: ב"ג המלך (דניאל א, ה) פת וילך. אבל כשר"ה ביום ה"ו, אז אין בין רשות הרבים לסוכות אלא שבת אחת שקורין בה האזינו, אז וילך עם נצבים קודם ר"ה וסי' לפשוטה: פקדו ופתחו, ולמעוברת: סגרו ופסחו, מנו ועצרו, צומו וצלו, קומו ותקעו.
סעיף ה
פרשת האזינו מחלקין פרשיותיה כדרך שהיו מחלקין אותה במקדש, שהיו קורין השירה פעם אחת לששת ימי השבוע וסימן: הזי"ו ל"ך, האזינו, זכור, ירכיבהו, וירא, לו חכמו, כי אשא אל שמים עד סוף השירה, והשביעי קורא מסוף השירה עד סוף הפרשה.
הגה: ודוקא בשבת מחלקין הפרשיות, אבל במנחה בשבת וב' וה', אין לחוש, (מרדכי פרק הקורא עומד).
סעיף ו
קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהם, אלא אחד קורא כולם ומתחילין בפסוקים שלפניהם ומסיים בפסוקים שלאחריהם; אבל קללות שבמשנה תורה יכולין להפסיק בהם, ואע"פ כן נהגו שלא להפסיק בהם. (וכן נוהגין שלא לקרות אחד בשמו לעלות אלא קורין מי שירצה).
סעיף ז
ח' פסוקים אחרונים שבתורה, אין מפסיקין בהם אלא יחיד קורא את כולם.
סעיף ח
מי"ז בתמוז ואילך מפטירין ג' דפורענותא, ז' דנחמתא, תרתי דתיובתא; ג' דפורענותא; דברי ירמיהו, שמעו דבר ה', חזון ישעיהו. שבע דנחמתא, נחמו, ותאמר ציון, עניה סוערה, אנכי, רני עקרה, קומי אורי, שוש אשיש. וביום צום גדליה במנחה מפטירין דרשו. ובשבת שבין ר"ה ליוה"כ מפטירים לעולם שובה. וכשר"ה בב"ג ג', שיש שבת בין יוה"כ לסוכות וקורין בו האזינו, מפטיר בו וידבר דוד. ויש אומרים שכשר"ה בב"ג, שוילך בין ר"ה ליוה"כ, מפטירין בו דרשו; ובשבת שבין יוה"כ לסוכות, שקורים האזינו, מפטירים שובה.
הגה: והמנהג כסברא הראשונה. ובשאר שבתות השנה מפטירין מעין הפרשה (טור) וכשקורין ב' פרשיות מפטירים באחרונה (מרדכי פ' בני העיר), בלבד באחרי מות וקדושים דמפטירין הלא כבני כושיים שהיא הפטרת אחרי מות (מנהגים). ונוהגין להפטיר בחתונה שוש אשיש, ואין דוחין מפניה שום הפטרה הנזכרת כאן ולא של ד' פרשיות ולא של ר"ח או מחר חודש או חנוכה או שירה (מרדכי פ' בני העיר והטור ומנהגים), אבל שאר הפטרות דוחין מפניה. וכבר נתבאר לעיל סימן תכ"ה דאין מדלגין מנביא לנביא. (וגם נתבאר שם סעיף ב' אם דוחין מפני של ר"ח אחת מאלו הפטרות שנזכרות כאן).