סימן קצט: על מי מזמנים ועל מי אין מזמנים
סעיף א
השמש שאכל כזית מזמנין עליו.
סעיף ב
כותי בזמן הזה הרי הוא כעובד עבודת אלילים ואין מזמנין עליו.
סעיף ג
עם הארץ גמור מזמנין עליו בזמן הזה.
סעיף ד
עובד כוכבים אין מזמנין עליו, ואפילו גר שמל ולא טבל אין מזמנין עליו; אבל גר גמור מזמנין עליו ויכול לברך בה"מ ולומר: על שהנחלת לאבותינו.
סעיף ה
אונן בחול, שהוא פטור מלברך, אין מזמנין עליו.
סעיף ו
נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם, אבל מזמנין לעצמן; ולא תהא חבורה של נשים ועבדים וקטנים מזמנין יחד, משום פריצותא דעבדים, אלא נשים לעצמן ועבדים לעצמם; ובלבד שלא יזמנו בשם.
סעיף ז
נשים מזמנות לעצמן, רשות. אבל כשאוכלות עם האנשים, חייבות ויוצאות בזמון שלנו. הגה: אע"פ שאין מבינות (הרא"ש ומרדכי ריש פ' ג' שאכלו בשם רש"י).
סעיף ח
אנדרוגינוס מזמן למינו, ואינו מזמן לא לאנשים ולא לנשים.
סעיף ט
טומטום אינו מזמן כלל.
סעיף י
קטן שהגיע לעונת הפעוטות ויודע למי מברכין, מזמנין עליו ומצטרף בין לשלשה בין לעשרה.
הגה: ויש אומרים דאין מצטרפין אותו כלל עד שיהא בן שלש עשרה שנה דאז מחזקינן ליה כגדול שהביא ב' שערות (הרא"ש והמרדכי פ' ג' שאכלו וטור) וכן נוהגין ואין לשנות; וחרש ושוטה אם מכוונים ומבינים מצטרפין לזמון, אע"פ שאין החרש שומע הברכה (מהרי"ל).
סעיף יא
מי שנדוהו על עבירה, בזמן שהותר מצד השררה, אין מזמנין עליו.