סימן ערב: על איזה יין מקדשים
סעיף א
אין מקדשין על יין שריחו רע, אף על גב דריחיה וטעמיה חמרא, ולא על יין מגולה אפילו האידנא דלא קפדינן אגילוי.
סעיף ב
יין מגתו מקדשין עליו; וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום.
סעיף ג
מקדשין על יין שבפי החבית, אע"פ שיש בו קמחין.
הגה: ויש אוסרין לקדש עליו אלא יסננו תחלה להעביר הקמחין. (הגהות מרדכי פרק המוכר פירות וב"י בשם א"ח ותוס') ועל יין שבשולי החבית, אע"פ שיש בו שמרים; ועל יין שחור; ועל יין מזוג; ועל יין דריחיה חלא וטעמיה חמרא.
הגה: ואין מקדשין על היין דריחיה חמרא וטעמיה חלא (טור) ומכל מקום מצוה לברור יין טוב לקדש עליו.
סעיף ד
מקדשין על יין לבן, והרמב"ן פוסלו לקידוש אפילו בדיעבד, אבל מבדילין עליו, ומנהג העולם כסברא ראשונה.
סעיף ה
יין חי אפילו אם הוא חזק דדרי (פי' שראוי למזוג) על חד תלת מיא, מקדשים עליו; ומכל מקום יותר טוב למזגו ובלבד שיהא מזוג כראוי.
הגה: ויינות שלנו יותר טובים הם בלא מזיגה (טור).
סעיף ו
יין צמוקים מקדשין עליו, (והוא שיש בהן לחלוחית קצת בלא שרייה) (טור).
סעיף ז
שמרי יין או חרצנים שנתן עליהם מים, אם ראוי לברך עליהם בורא פרי הגפן מקדשין עליו. (וע"ל סי' ר"ד סעיף ה')
סעיף ח
מקדשין על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש, ויש אומרים שאין מקדשין עליהם.
הגה: והמנהג לקדש עליו אפילו יש לו יין אחר רק שאינו טוב כמו המבושל או שיש בו דבש (אגור).
סעיף ט
במקום שאין יין מצוי, יש אומרים שמקדשים על שכר ושאר משקין, חוץ מן המים. ויש אומרים שאין מקדשין. ולהרא"ש, בלילה לא יקדש על השכר אלא על הפת, ובבקר יותר טוב לקדש על השכר, שיברך עליו שהכל קודם ברכת המוציא, שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי, ודברי טעם הם.
הגה: וכן המנהג פשוט כדברי הרא"ש. ואם יין בעיר, לא יקדש על הפת. ומי שאינו שותה יין משום נדר, יכול לקדש עליו וישתו אחרים המסובין עמו; ואם אין אחרים עמו יקדש על הפת ולא על היין, או ישמע קידוש מאחרים. (הגהות מיימוני פרק כ"ט דמחזר אחר יין ותשובת מיימוני סוף הפלאה סי' ד' דיקדש על הפת לכן צ"ל החילוק אם אוכל לבדו ואם אוכל עם אחרים).
סעיף י
ברכת יין של קידוש פוטרת יין שבתוך הסעודה, ואינו טעון ברכה לאחריו דבה"מ פוטרתו בין שהוא על הכוס בין שאינו על הכוס (וע"ל סי' קע"ד סעיף ו')