סימן שעב: דיני שותפי הדירות לעירוב
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שעב: דיני שותפי הדירות לעירוב

סימן שעב: דיני שותפי הדירות לעירוב

 

סעיף א
גגין, וחצרות, וקרפיפות, כולן רשות א' הם לכלים ששבתו בתוכה שמותר לטלטלם מזה לזה אפילו הם של בעלים הרבה ולא עירבו יחד, מותר לטלטל מחצר לחצר אחרת, או לגג, או לראש כותל שביניהם, ומגג לגג אחר הסמוך לו, אפילו גבוה ממנו הרבה, ומהגג לקרפף שאינו יותר מסאתים, או שהוקף לדירה אפילו הוא יותר מסאתים, או למבוי שמתוקן בלחי או קורה, אפילו לא עירבו בו, ואע"פ שעירבו בני חצר לעצמן דשכיחי מאני דבתים בחצר, מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר זו לחצר אחרת ולא חיישינן שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת או לגג וקרפף.
 
סעיף ב
קרפף יתר על סאתים שלא הוקף לדירה, הוי כרמלית ואסור לטלטל ממנו לקרפף אחר להכניס ולהוציא מזה לזה כי אם שתי אמות בזה ושתי אמות בזה.
 
סעיף ג
שתי חצרות שרוצות לערב יחד להתיר אף כלים ששבתו בבתים אין צריכות עירוב אחר, אלא העירוב שעשו כבר יוליכנו א' מבני החצר בשביל כולם ויתננו בא' מבתי חצר שנייה. ואם ירצה יוליך שם אפילו פת משלו, וכולם מותרים.
הגה: והוא שעירבו בני חצירו עמו תחלה (תשובת הרא"ש סי"ו), או שאין צריכים לערב כמו שנתבאר סימן ש"ע (ב"י),
והוא שעירבו בני החצר השנייה לעצמה. ואין בני חצר השנייה צריכים פת אחר, אלא העירוב שעשו כבר, מתירן.
 
סעיף ד
אין שתי חצרות יכולות לערב יחד אלא אם כן יהא פתח ביניהם, או חלון שיש בו ד' טפחים על ד' טפחים, ויהי' קצתו בתוך י' טפחים הנמוכה לארץ ואז, אם רצו מערבין יחד; ואם רצו, מערבין כל א' לעצמו (ועיין לקמן סי' שפ"ו סעיף ב' ישראלים הדרים בב' וג' מקומות, כיצד יערבו)
 
סעיף ה
חלון שבין שני בתים, אפילו הוא למעלה מעשרה, אם רצו מערבין יחד. והוא הדין לארובה שבין בית לעלייה, שאפילו הוא למעלה מי' אם רצו מערבין יחד ואפילו אין שם סולם לעלות בו.
הגה: ומכל מקום בעינן שיהא רחבו ארבעה על ארבעה (ב"י). ואם עשו סריגה לפני החלון, בטל ליה מתורת חלון. (המגיד פ"ג).
 
סעיף ו
בית שבין שתי חצרות והוא פתוח לשניהם ועירב עם שתיהם, אבל החצרות לא עירבו זה עם זה, אין לטלטל כלים ששבתו בבתים מחצר לחצר ע"י בית זה שביניהם. היה בין שתי חצרות כותל גבוה י' טפחים, או שהיה קרקעה של א' מהחצרות גבוה מחברו ה' טפחים ועשו עליו מחיצה חמשה להשלימו לעשרה, אין יכולים לערב יחד. ואם היה הכותל גבוה לשניהם עשרה, והיו בראשו פירות, בני שתי החצרות יכולים להורידם לחצרות וכן להעלות עליו מפירות ששבתו בחצרות ולהורידם ממנו לחצר אחרת, בין שהכותל רחב ד' או אינו רחב ד'. אבל פירות ששבתו בבית, אם הכותל רחב ד' אסור להעלות לו ולא להוריד ממנו; ואם אינו רחב ד', מותר, (ובלבד שלא יחליפו כדלעיל סי' שמ"ו ס"א). ואם היה הכותל גבוה לאחת מהחצרות עשרה ולשנייה אינו גבוה עשרה, כגון שקרקעו של א' גבוה משל חבירו, מי שאינו גבוה לו עשרה מותר להשתמש בו אף בכלים ששבתו בבית, והשני אסור להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר, והוא שיהא הכותל רחב ד', אבל אם אינו רחב ד' מותר לשתיהן להשתמש בו אף מן הבתים, אפילו עירבה כל אחת לעצמה.
 
סעיף ז
נפרץ הכותל עד עשר אמות, הרי הוא כפתח; והוא שלא יהא נפרץ במילואו. ואם נפרץ ביותר מעשר, חשוב כחצר אחת וצריכים לערב יחד. (וכל שכן אם אין ביניהם מחיצה גבוהה י' דצריכין לערב יחד). (הר"ר יהונתן פרק חלון).
 
סעיף ח
כותל שבין ב' חצרות, גבוה עשרה לשניהם, והעמיד אצל הכותל סולם רחב ד', וכן כנגדו בחצר השניה, אפילו אין הסולמות זה כנגד זה אם אין ביניהם שלשה חשיבי כפתח. היו מופלגים זה מכנגד זה שלשה, אם הכותל רחב ד' עדיין חשובים כפתח. ואם אינו רחב ד', לא חשיבי כפתח. באיזה סולם אמרו, כשיש בו ארבע שליבות אבל פחות מכאן לא, אלא אם כן זרועותיו ושליבותיו כבדות, שאז כובדו קובעו. ואם אין הכותל גבוה אלא עשרה, וזוקף סולם גבוה שבעה ומשהו במשך ד' אצל הכותל, מתירו בין להשתמש עליו בין לערב יחד כיון שלא נשאר שלשה עד ראש כותל. עקר חוליא מראש הכותל למעטו מגובה עשרה, אם יש בה משך ארבע מהני, בין לעשותו כפתח לערב יחד בין לענין שיכול להשתמש בכל הכותל. ואם אין בו ארבע, אינו חשוב כפתח לערב יחד, וכן אינו מועיל להשתמש בכל הכותל שאינו משתמש אלא כנגד המקום שנתמעט.
 
סעיף ט
בנה אצטבא למטה אצל הכותל למעטו מגובה עשרה, אם יש בה ד' אורך במשך הכותל ובולטת ד' מועיל להשתמש בכל הכותל, אבל אינו חשוב כפתח לערב יחד עד שיגיע לראש הכותל. ואם אין בה ד' על ד', אינו מועיל אפילו להשתמש כנגדו.
 
סעיף י
כפה ספסל שיש בו ד' על ד' וגבוה כל שהוא ומיעט בו גבהו מעשרה, מותר להשתמש כנגד המיעוט; ובלבד שיחברנו בטיט.
 
סעיף יא
בנה אצטבא על אצטבא, אם יש בתחתונה ד' על ד' או אם אין בה ד' על ד' ויש בעליונה ד' על ד' ואין בין זו לזו ג' טפחים, מהני להתיר להשתמש עליו אבל לא מהני למהוי פתח לערב יחד.
 
סעיף יב
זיז היוצא מן הכותל ויש בה ד' על ד', והניח עליו סולם כל שהוא, מועיל להתיר לו תשמיש הכותל; והוא שלא תהא שליבה התחתונה גבוהה מן הארץ שלשה, ולא יהא בין שליבה לשליבה שלשה, והוא שיניח הסולם על גב הזיז, אבל סומכו אצלו לא. וכל זמן שאין גבוה הכותל עשרים טפחים די בזיז אחד שמניחו באמצע, שהרי אין גבוה עשרה ממנו עד הזיז ולא גבוה עשרה ממנו עד ראש הכותל; ואם הוא גבוה עשרים, צריך שני זיזין, א' בתוך עשר התחתונים וא' למעלה ממנו בתוך י' העליונים, שאם היה הזיז גבוה עשרה לא סגי לי' בסולם כל שהוא; והוא שלא יהיו הזיזין זה כנגד זה, שראוי להטיל סולם מזה לזה.
 
סעיף יג
העמיד שני סולמות זה בצד זה ולא היה בשניהם משך ארבעה, והרחיקם זה מזה כדי שיהא בשניהם ארבעה ומילא האויר שביניהם בקש, אינו מועיל לא להתירו להשתמש עליו ולא לערב יחד, שמקום מעמד הרגלים הוא באמצע הסולם ואין ראוי לעלות בקש. ואם העמיד הסולם באמצע והקש מן הצד, מהני בין להתירו להשתמש עליו בין לערב יחד.
 
סעיף יד
אין הסולם רחב ארבעה וחקק אצלו בכותל להשלימו לארבעה, די לו שיחוק בגובה עשרה. ואם לא העמיד סולם כלל, אלא חקק בכותל כמין שליבות של סולם לעלות בו, צריך שיחוק בכל גובה הכותל ומועיל בין להתיר תשמיש בין לערב יחד.
 
סעיף טו
היה אילן בצד הכותל ועשהו סולם לכותל, אם רצו מערבין אחד; אבל אם עשה אשרה סולם לכותל, אין מערבין א' מפני שאסור לעלות עליה מן התורה, שהרי אסורה בהנאה. והרא"ש ז"ל כתב בהיפך, דאילן אינו מועיל ואשרה מועלת, והוא שתהא יבשה.
 
סעיף טז
חריץ שבין שתי חצרות, עמוק עשרה ורחב ארבעה, אין יכולין לערב יחד אפילו מלא תבן וקש, כל זמן שלא בטלו; ואם היה מלא עפר וצרורות, אפילו סתמם שלא בטלו, צריכים לערב יחד (וע"ל סי' שנ"ח סעיף ב').
הגה: יש אומרים דאם מלאם בפירות סתמא בטלו לה, דדרכן לעשותן שם אוצר (הגהות אשירי).
 
סעיף יז
נתן עליו נסר כמין גשר משפת החריץ אל שפתו, אם הוא רחב ארבע חשוב כפתח ומערבין אחד, ואם רצו מערבין שנים.
הגה: והוא הדין אם מלאו ברוחב ארבעה בדבר המבטלו שם (ב"י).
ואם נתן הנסר לאורך החריץ במשך ארבעה, אפילו אין בו אלא כל שהוא, חשוב כפתח, שהרי מיעטו מארבעה.
 
סעיף יח
אם החריץ עמוק לא' עשרה ולשני אינו עמוק עשרה, או שהוא שוה לשניהם, דינו ככותל.
 
סעיף יט
גדיש של תבן שבין שתי חצרות, אם הוא גבוה עשרה כל א' מערב לעצמו; נתמעט בחול מעשרה, צריכים לערב ביחד. ובעוד שלא נתמעט, אסור לשום א' מהם ליתן מן התבן לתוך קופתו בשבת להאכילה לבהמתו; ואפילו להעמידה שם כדי שתאכל אסור, אבל יכול לעמוד בפניה כדי שלא יהא לה דרך לנטות אלא לשם. ולהרא"ש, אפילו בחול אסור ליתן ממנו לקופתו, וכן להעמיד הבהמה בידים. במה דברים אמורים בגדיש שבין ב' חצרות, אבל גדיש שבין שני בתים מותר להאכיל לבהמתו ממנו, בידים.