סימן תקו: דיני לישה ביו"ט
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן תקו: דיני לישה ביו"ט

סימן תקו: דיני לישה ביו"ט

 

סעיף א
אין מודדין קמח ביו"ט כדי ללוש, אלא יקח באומד הדעת.
הגה: ומותר ליקח הקמח מן הכלי אע"פ שעושה גומא בקמח (ר"ן פ"ק דביצה ופרק כירה).
 
סעיף ב
אין מרקדין הקמח בתחלה, אפילו על ידי שינוי. אבל אם רקדו מאתמול ונפל בו צרור או קיסם ורוצה לרקדו פעם שנית, מותר אף בלא שינוי.
הגה: ויש אומרים דמותר ליטול הצרור או הקיסם בידו, אבל יש מחמירין ואוסרין (המגיד פ"ג). ואם לא נפל בו דבר, אלא שרוצה לרקדו שנית כדי שיהא הפת נאה, צריך שינוי קצת, כגון על גבי שלחן.
הגה: והוא הדין דמותר לעשות על ידי אינו יהודי אפילו תחלת הרקידה, אם ישנה קצת (ב"י).
 
סעיף ג
הלש עיסה ביום טוב, יכול להפריש ממנה חלה; ולהוליכה לכהן, (שרי אפילו הפרישה מאתמול). אבל עיסה שנלושה בערב יו"ט, אסור להפריש ממנה חלה ביו"ט.
הגה: אלא אוכל ומשייר קצת, ולמחר מפריש מן המשוייר חלה. ומותר לאפות הפת על ידי שיאכל ממנו ויפריש אחר כך חלה (ב"י). ואם רוצה יוכל ללוש עוד עיסה אחת ביום טוב ויצרפם יחד, ויפריש מאותה עיסה גם על מה שלש מערב יו"ט. (הגהות מיימוני פ"ג ומרדכי פרק אלו עוברין וב"י בשם תוספות פרק קמא דביצה).
 
סעיף ד
המפריש חלה ביו"ט והיא טמאה, לא יאפה אותה ולא ישרפנה שאין שורפין קדשים ביו"ט, אלא מניחה עד הערב ושורפה.
 
סעיף ה
מותר לעשות ביום טוב פתין גדולים, ולא חיישינן שמתוך כך יבא לאפות יותר ממה שצריך.
 
סעיף ו
היה לו קמח או עיסה בשותפות עם אינו יהודי, אסור לאפותה ביום טוב אלא יחלקנה ויאפה את שלו.
 
סעיף ז
אם יש לאדם הרבה פת נקייה, אינו אופה פת אחרת אלא אם כן יש לו בני בית שרגיל להאכילם פת הדראה; אבל אם יש לו פת הדראה הרבה, יכול לאפות פת נקיה.
 
סעיף ח
אסור לעשות שאור ביו"ט, אלא ע"י שינוי, מפני שהיה אפשר לעשותו מבעוד יום.
 
סעיף ט
אפילו נשחטה הבהמה מערב יום טוב, מותר להפריש המתנות ביו"ט.