סימן תקז: דין אפייה ביום טוב
סעיף א
אופין בפורנ"י, דהיינו תנורים שלנו הגדולים ופיהם בצדם, ובלבד שלא תהא חדשה, דחיישינן שמא תפחת ויפסד הלחם וימנע משמחת יו"ט; ומחמין חמין באנטיכי, (פי' יורה גדולה).
סעיף ב
אף על פי שעצים שנשרו מן הדקל ביו"ט או בשבת שלפניו אסור להסיקן, אם נשרו ביו"ט בתוך התנור, מרבה עליהם עצים מוכנים, (שלא יהיו עצי איסור ניכרים) (ר"ן פ"ק דביצה), ומבטלן; ובלבד שלא יגע בהם עד שיתבטלו ברוב. אבל אם נפלו בתנור בשבת, אסור להסיקן ביום טוב שלאחריו אפילו על ידי ביטול ברוב.
סעיף ג
אסור ליקח עץ מבין העצים לחתות בו האש בתנור, דהוי ליה מתקן מנא.
סעיף ד
תנור שנפל לתוכו מטיח הטיט, אם אפשר לאפות ולצלות בו בלא גריפה ולא יתחרך הפת או הצלי, אסור לגרפו, מפני שהוא מטלטלו שלא לצורך; אבל מותר להשכיב האש והאפר שבו כדי שיהיה חלק ולא יגע בפת כלל, אע"פ שאם היה נוגע בו לא היה כדי לחרכו; אבל אם יש בטיח שנפל לתוכו כדי לחרך הפת או הצלי אם היה נוגע בהם, אף על פי שבלא גריפה היה אפשר לאפות ולצלות בו, כיון שהיה מתחרך מותר לגרפו דחשיב טלטול לצורך. ודוקא בתנורים שלהם שהיו מדבקים הפת סביבם ואין צריכים לגרפם אלא מהטיח שנפל לתוכו, אבל תנורים שלנו כיון שאי אפשר לאפות בהם בלא גריפה, מותר לגרפו מהאפר והגחלים, ואע"פ שהוא מכבה, אי אפשר בלא כן, וכשם שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש כך מותר לכבות לצורך אוכל נפש, והרי זה כמניח בשר על הגחלים, וכן נהגו.
סעיף ה
תנור וכירים חדשים, אין סכין אותם בשמן ולא טשין אותן במטלית, אבל מותר להסיקן אפילו היסק ראשון, ובלבד שלא יפיגם בצונן כדי לחסמן. ואם הוסקו יותר מדאי והוצרכו להפיגן בצונן כדי לאפות בהן, מותר. לפיכך מותר לשרות במים המכבדת שמכבדין בה התנור, אע"פ שמכבה.
סעיף ו
מותר לאפות תנור מלא פת, אע"פ שאינו צריך אלא פת א'. ודוקא בתנוריהם, שהיו קטנים והיו מדבקים הפת בדפנותיהם ומתוך שהוא מלא אין מקום לחומו להתפשט והפת נאפה יפה, אבל בתנורים שלנו אין לאפות יותר ממה שצריך.
סעיף ז
מותר לסתום פי התנור בטיט ורפש שעל שפת הנהר, והוא שרככו מאמש או עשה בו סימן ונתקו לצד אחד; אבל לגבל טיט ביו"ט, אסור. ומותר לגבל אפר לסתום בו פי התנור.