סימן תקיא: הבערה ולהחם מים מותר ביו"ט
סעיף א
מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה.
הגה: ויש אומרים דאסור להחם בית החורף ביו"ט, דלפעמים אין הקור גדול ואינו אלא למפונקים, והוי כמרחץ ומוגמר דאסור, (ב"י בשם תשובה אשכנזית), ונהגו להקל.
סעיף ב
מותר להחם ביו"ט מים לרחוץ ידיו אבל לא כל גופו, אפילו אינו רוחצו בבת אחת.
הגה: אבל מותר לרחוץ תינוק במים שהוחמו על ידי ישראל ביו"ט (מרדכי פ"ב), אבל אסור לחמם לצרכו אפילו על ידי אינו יהודי, (מהר"א מפראג), אבל כשצריך להם לבשל או להדיח, אז מותר להרבות בשבילו (כל בו). ודין חמי טבריה כמו בשבת, כדאיתא סימן שכ"ו (ב"י). אבל במים שהוחמו מערב יו"ט, מותר לרחוץ כל גופו אפילו כאחד; מיהו דוקא חוץ למרחץ, אבל במרחץ אסור.
הגה: ויש אוסרים בכל ענין, וכן נוהגין, (טור והרא"ש).
סעיף ג
אדם מותר לטבול ביו"ט מטומאתו.
סעיף ד
אין עושין מוגמר, דהיינו לפזר מיני בשמים על הגחלים, בין להריח ובין לגמר הבית או הכלים; אבל אם עושה כדי ליתן ריח טוב בפירות למתקן לאכילה, מותר אפילו אם מפזרן על גבי גחלת של עץ.
הגה: ואסור לסחוף כוס מבושם על הבגדים, משום דמוליד בהן ריחא, (המגיד פ"א והגהות אשירי ספ"ב דביצה).