סימן תקיח: דיני הוצאה מרשות לרשות ביו"ט
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן תקיח: דיני הוצאה מרשות לרשות ביו"ט

סימן תקיח: דיני הוצאה מרשות לרשות ביו"ט

 

סעיף א
מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה, הותרה שלא לצורך, כגון קטן ולולב וספר תורה וכלים.
הגה: הצריכים לו קצת, או שמתירא שלא יגנובו או שאר פסידא (הגהות סמ"ק ורבינו ירוחם), אבל אבנים וכיוצא בהן, אסור.
הגה: ומותר לשחוק בכדור, אפילו ברשות הרבים, אף על גב שאינו אלא טיול בעלמא (תוס' ורבי ירוחם); ואם הניח עירוב, מותר לטלטל ולהוציא כל שיש לו תורת כלי, אע"פ שאינו לצורך היום כלל (ר"ן פ"ב דביצה).
 
סעיף ב
אסור לישראל להוציא שום דבר ביום טוב לצורך אינו יהודי.
הגה: אבל מותר לשלוח לו ע"י אינו יהודי, כגון שצריך להחזיר משכון לאינו יהודי אלם, וכדומה לזה (מרדכי ספ"ק דביצה וב"י בשם תוס' פ"ק דכתובות).
 
סעיף ג
לקח עץ שאינו מיוחד לשפוד וצלה בו בשר, אסור לטלטלו אח"כ, שאינו כלי, אלא שומטו ומניחו בקרן זוית כדי שלא יזוקו בו, אפילו אין עליו בשר כלל.
הגה: ולצורך אוכל נפש מותר לטלטל הכל, אפילו מוקצה (רמב"ם פ"א ומרדכי ר"פ בכל מערבין).
 
סעיף ד
מותר לטלטל סולם של שובך משובך לשובך, אפילו ברשות הרבים; אבל סולם של עליה, אסור בטלטול.
 
סעיף ה
להוציא גרף של רעי ולהחזירו, כדינו בשבת כך דינו ביו"ט (וע"ל סי' ש"ח סעיף ל"ה)
 
סעיף ו
בהמה שמתה ביו"ט, אם היתה מסוכנת מערב יו"ט הרי זה מחתכה לכלבים; ואם לא היתה מסוכנת, אע"פ שהיתה חולה, הרי זה מוקצה ולא יזיזנה ממקומה.
 
סעיף ז
מתחילין בערימות התבן, אם היא תיבנא סריא (פי' סרוחה) ואית ביה קוצים, שעומד להסקה.
 
סעיף ח
נוטלים עצים הסמוכים לדפני הסוכה ומסיקין בהם.
הגה: והוא הדין אם זרק חבילות על הסכך, דאינן בטילות לגבי הסכך אם דעתו להסיקן מותר ליטלן משם.
 
סעיף ט
בית שהוא מלא פירות מוכנים ונפחת, נוטל ממקום הפחת.