סימן תקמח: דין אבילות בחוה"מ
סעיף א
הקובר את מתו בתוך הרגל לא חל עליו אבילות ברגל, אלא לאחר הרגל מתחיל למנות ז' ונוהג בהם אבילות; ומונה שלשים מיום הקבורה ונוהג בשאר השלשים ככל גזירת שלשים.
סעיף ב
במקומות שעושין שני יו"ט מונה השבעה מיום טוב שני האחרון, אע"פ שאינו נוהג בו אבילות, הואיל ומדבריהם הוא עולה לו מן המנין; ומונה מאחריו ששה ימים בלבד.
הגה: אם יום שני של ר"ה עולה למנין ז' עבי"ד סימן שצ"ח סי"ג בהגהות.
סעיף ג
הקובר את מתו ביו"ט שני של גליות שהוא יו"ט האחרון, או ביו"ט ב' של עצרת, נוהג בו אבילות אם היה אותו היום יום מיתה וקבורה, הואיל ויו"ט שני מדבריהם ואבילות יום ראשון של תורה, ידחה עשה של דבריהם מפני עשה של תורה; אבל אם קברו ביו"ט שני של רשות הרבים, אינו נוהג בו אבילות, ששניהם כיום ארוך.
הגה: ויש חולקים דסבירא להו דאין נוהג אבילות בשום יו"ט שני, וכן מנהג פשוט ואין לשנות. (רבינו חננאל והרא"ש).
סעיף ד
זה שאמרנו שהקובר מתו ברגל לא חלה עליו אבילות, הני מילי דברים של פרהסיא; אבל דברים שבצנעה, נוהג (מיהו מותר לישן עם אשתו בחדרו ואין צריך שמירה).
סעיף ה
אע"פ שאין אבילות נוהג במועד, אנינות נוהג בו; שאם מת לו מת בחול המועד, אסור בדברים שאונן אסור בהם; ואם מת ביו"ט ואינו רוצה לקברו בו ביום, אין עליו דין אנינות אלא אם כן צריך להחשיך על התחום להכין לו צרכי קבורה, אז חל עליו דין אנינות משעה שמחשיך; אבל אם מת ביו"ט שני והוא רוצה לקברו בו ביום; או ביום טוב ראשון ורוצה לקברו ע"י אינו יהודי, חל עליו אנינות.
סעיף ו
אף על פי שאין אבילות ברגל, אם מת לו מת ברגל מתעסקים בו ברגל לנחמו, ולאחר הרגל כשיכלו שבעה למיתת המת, אע"פ שעדיין לא כלה האבלות, מלאכתו נעשית על ידי אחרים בבתיהם ועבדיו עושים לו בצנעה בתוך ביתו; ואין צריכים לנחמו אחר הרגל מנין הימים שנחמוהו ברגל.
סעיף ז
מת לו מת קודם הרגל ונהג אבילות, אפילו שעה אחת, לפני הרגל, בטלה ממנו גזירת שבעה וימי הרגל עולים למנין שלשים הרי ז' לפני הרגל, והרגל, ומשלים עליהם עד שלשים; ודוקא שנהג אבילות באותה שעה, אבל אם שגג או הזיד ולא נהג אבילות, או שהיה סמוך לחשיכה ולא היה יכול לנהוג, אין הרגל מבטל האבילות ודינו כדין קובר מתו ברגל.
סעיף ח
אם נהג שבעה ופגע בו הרגל, מבטל ממנו גזירת ל'. אפילו חל יום שבעה בערב הרגל, מותר לספר ולכבס בערב הרגל.
הגה: והוא הדין הרחיצה, לדידן דנוהגין איסור רחיצה כל ל', ומותר לרחוץ סמוך לערב ואינו צריך להמתין עד הלילה (הגהות מיימוני ומרדכי והגהות אשירי);
ואין צריך לומר אם חל יום ח' להיות בשבת ערב הרגל שמותר לספר בערב שבת; ואם לא גילח בערב הרגל, מותר לגלח אחר הרגל שהרי כבר נתבטל ממנו גזירת שלשים; אבל בתוך הרגל לא יגלח, כיון שהיה אפשר לו לגלח קודם הרגל. ואם חל יום שבעה שלו בשבת ערב הרגל, מותר לגלח בחול המועד כיון שלא היה אפשר לו לגלח קודם.
סעיף ט
הא דרגל מבטל גזירת שלשים, בשאר מתים; אבל באביו ואמו שאסור לספר עד שיגערו בו חביריו, אפילו פגע בו הרגל לאחר ל' יום, אינו מבטל.
סעיף י
ואם חל אחד מימי האבילות, חוץ מהשביעי, בערב הרגל, מותר לכבס, ולא ילבשנו עד הלילה; וטוב ליזהר מלכבס עד אחר חצות, כדי שיהא ניכר שמפני הרגל הוא מכבס; אבל לרחוץ, אסור עד הלילה; ויש מתירין לרחוץ אחר תפלת המנחה, סמוך לחשיכה.
הגה: ולדידן דנוהגים איסור רחיצה כל ל', אסור לרחוץ דהא הרגל לא בטל ממנו רק גזרת שבעה; והוא הדין לענין כבוס במקום דנוהגין איסור כיבוס כל שלשים.
סעיף יא
ר"ה ויוה"כ חשיבי כרגלים לבטל האבילות.
סעיף יב
נהג שעה אחת לפני הפסח, אותה שעה חשובה כשבעה ושמנה ימי הפסח, הרי חמשה עשר ומשלים עליהם (עוד) ט"ו.
סעיף יג
שעה אחת לפני עצרת חשובה כז'; ועצרת, כיון שאם לא הקריב קרבנות עצרת בעצרת יש לו תשלומין כל ז' חשוב כז', הרי י"ד ומשלים עליהם (עוד) י"ו; ויום שני של עצרת עולה למנין הי"ו.
סעיף יד
שעה אחת לפני ראש השנה בטלה ממנו גזירת שבעה מפני ראש השנה, וגזירת שלשים מבטל ממנו יום הכפורים, ומגלח בערב יוה"כ; והוא הדין לקובר מתו בשלשה לתשרי, שמגלח בערב יום הכפורים.
סעיף טו
שעה אחת לפני יום הכיפורים בטלה ממנו גזירת שבעה מפני יוה"כ; וגזירת שלשים מבטל ממנו החג, ומגלח בערב החג.
סעיף טז
שעה אחת לפני החג והחג, הרי י"ד, ושמיני עצרת שבעה, הרי כ"א יום ויום שני של שמיני עצרת הרי כ"ב, ומשלים עליהם ח'.
סעיף יז
שמע שמועה קרובה בשבת או ברגל, ולמוצאי שבת ורגל נעשית רחוקה, דינו כדין שמע שמועה רחוקה אחר השבת והרגל, אלא שבשבת וברגל נוהג דברים שבצנעה.
סעיף יח
שמע שמועה רחוקה בשבת או ברגל, אינו נוהג בהם אפילו דברים שבצנעה; אלא למוצאי שבת או הרגל נוהג שעה אחת, ודיו.
סעיף יט
שמע שמועה קרובה בשבת, שבת עולה ליום אחד ולמחר קורע והוי ליה יום ששי שביעי לאבילות.
סעיף כ
אם עשרה ימים אחר החג שמע שמת לו מת בערב החג, אע"פ שאם נמנה שעה אחת לפני החג שבעה ושבעת ימי החג ויום שמיני עצרת כ"א ועשרה ימים אחרים הרי ל"א, אין לזה דין שמועה רחוקה אלא דין שמועה קרובה; שאין הרגל עולה למי שלא נהג אבילות קודם לו כלל, וכל שכן למי שלא היה יודע שמת לו מת.