סימן פ: דין חיה טהורה
סעיף א
חיה טהורה, חלבה מותר ודמה אסור וטעון כיסוי. וחכמים נתנו סימנים, מפי השמועה, בקרנותיה אם הם מפוצלות (פירוש שהרבה פיצולין יוצאין מהם), ודאי חיה טהורה היא. ואם אינם מפוצלות, צריך שיהיו בהם שלשה סימנים כרוכות והדורות וחרוקות (פירוש כרוכות עשויות גלדים כבצלים. הדורות, עגולות ולא רחבות. חרוקות, שיש בהם חריצים סביבותם תכופים ומובלעים זה בזה) והוא דמיבלעו חירקיהו. ואם חסר אחד מאלו השלשה סימנים, חלבה אסור.
סעיף ב
במה דברים אמורים, במין שאינו מכירו. אבל ז' מיני חיה האמורים בתורה, אם היה מכיר אחד מהם, אפילו לא מצא לו קרנים, חלבו מותר ודמו טעון כיסוי.
סעיף ג
שור הבר מין בהמה הוא.
סעיף ד
הקרש, אף על פי שאין לו אלא קרן אחד, הרי הוא חיה.
סעיף ה
כל שיסתפק לך אם הוא מין חיה או מין בהמה, חלבו אסור ואין לוקין עליו, ומכסין את דמו.
סעיף ו
כלאים הבא מבהמה טהורה עם חיה טהורה, הוא הנקרא כוי. חלבו אסור ואין לוקין עליו, ומכסין את דמו.