סימן סז: כמה דברים האסורים משום דם
סעיף א
בדם בהמה וחיה נמי אין איסור כרת אלא בדם הנפש שהנשמה יוצאה בו, אבל דם האברים אינו אלא בלא תעשה. והני מילי כשפירש מן האבר ויצא לחוץ, או שנצרר בחתיכה, או שפירש ממקומו ונתעורר לצאת ונבלע במקום אחר, אבל אם לא פירש ולא נצרר, מותר.
סעיף ב
לפיכך מותר לאכול בשר חי בהדחה בלא מליחה, ובלבד שלא יהא בו מהחוטין שדם בהם, שהדם שבחוטין הוא ככנוס ועומד בכלי (וע"ל סי' ע"ו).
סעיף ג
השובר מפרקתה של בהמה, אסור לאכול מבשרה חי אלא אם כן מולחו יפה. וע"י מליחה מותר אפילו לקדרה, ולצלי מותר אפילו בלא מליחה.
הגה: ונהגו להחמיר לחתכו ולמולחו אף בצלי. והוא הדין אם חותך בשר מבית השחיטה קודם שתצא נפשה (ר"ן) יש אומרים שיש ליזהר לכתחלה לשבור מפרקת הבהמה או לתחוב סכין בלבה כדי לקרב מיתתה משום שמבליע דם באברים (בנימין זאב וב"י בשם שבולי לקט).
סעיף ד
נצרר הדם מחמת מכה, אסור לבשלו עד שיחתוך המקום וימלחנו יפה, אבל מותר לצלותו בין בשפוד בין על גבי גחלים, אפילו בלא חיתוך ומליחה.
הגה: ויש אומרים דמשום זה יש להחמיר לקלף בית השחיטה או לחתוך באותו בשר קודם מליחה, הואיל ונצרר שם הדם בשעת שחיטה (ארוך כלל א' וכל בו).
סעיף ה
בשר שלא נמלח, ונתנוהו בחומץ כדי להצמית דמו בתוכו, אם נתאדם הבשר זהו סימן שנעקר הדם ממקומו והחומץ אסור וגם הבשר אסור לאכלו חי, ואין לו היתר אלא בצלי. ואם לקדרה, צריך חתיכה ומליחה, ואם לא נתאדם הבשר, החומץ מותר וגם הבשר מותר לאכלו חי.
סעיף ו
חומץ שנתנו בו בשר פעם אחת להצמיתו, לא יצמית בו בשר אחר מפני שכבר תשש כחו. אבל כל שלא חלטו בו כלל, מותר לחלוט בו אף על פי שאינו חזק.
הגה: יש אומרים בזמן הזה אין בקיאין בחליטה ואסור לצמת בחומץ (רבינו ירוחם כך כתב בית יוסף בשמו), וכן נוהגין במדינות אלו שאין מצמיתין בשר בחומץ קודם, ואין לשנות. ומכל מקום בדיעבד, מותר. ועיין לקמן סימן ע"ג.