סימן קכט: דין המניח יין ביד עובד כוכבים וישראל יוצא ונכנס
סעיף א
המניח עובד כוכבים בחנותו ויצא, או שהיה לו יין בספינה או בקרון והניחו עם העובד כוכבים והלך לו לבית (הכנסת) או לבית המרחץ, או שהיה עובד כוכבים מעביר לו חביות יין ממקום למקום והניחו לבדו עם היין ויצא, (לכתחלה לא יניח אדם בביתו יין או חומץ אצל עובד כוכבים לבד כלל, אבל בדיעבד מותר) (מרדכי פ' ר"י בשם ראב"ן) אפילו שהה זמן רב, מפני שהוא ירא בכל שעה עתה יבא ויראני. והוא שלא נודע שסגר העובד כוכבים החנות, או שהרחיק הקרון והספינה בענין שאין יכולים לראותו. (ואפילו סגר החנות כל זמן שיש שם סדק או חור שיכולים לראות בתוכו חשוב כפתוח (שם במרדכי ובסמ"ג). במה דברים אמורים, שיש דרך עקלתון שיכול לבא עליו פתאום, שלא יראנו, וכן כשהלך לבית המרחץ. אבל אם ראה שהלך ליכנס לבית המרחץ, יודע שלא ימהר לבא. וכן אם אמר לעובד כוכבים שהניח בחנות: שמור לי, יודע שנסתלק משמירתו. וכן אם אמר לעובד כוכבים המעביר החביות: לך, ואני אבא אחריך; או שהודיעו שהוא מפליג, אם החביות פתוחות, כיון שנעלמו מעיניו, אסורות. ואם הם סתומות, אם יש בהפלגתו שיעור כדי שיוכל להסיר מגופות החבית כולן, בין שהיא של טיט בין שהיא של סיד, ולהחזירה ותנגב, אסור.
הגה: ויש אומרים דאם הם סתומות, שרי בכל ענין, דיין סגי ליה בחותם א'. (דעת ר"ת) ויש לסמוך על זה בהפסד מרובה, וע"ל סימן ק"ל.
סעיף ב
הא דשרי כשיש דרך עקלתון, דוקא כשהעובד כוכבים לבדו. אבל אם הם שנים או יותר, אסור, שאפשר לאחד מהם לשמור הדרך עקלתון, והאחר יגע.
סעיף ג
הא דשרי בחביות פתוחות לגמרי בלא פקק, הני מילי בספינה או בחנות שאין לו רשות ליגע בחביות עצמם. אבל במעביר חביות ממקום למקום, לא. ואפילו היא חסרה, אסורה, דחיישינן דילמא נגע ולא יירא כלל, שיכול להשמט ולומר: להחזיק בה כוונתי, שלא תפול.
סעיף ד
אפילו הודיעו שהוא מפליג, אם החבית פקוקה והוא בזמן שיש הרבה עוברי דרכים כגון בין הגתות, מותר, שהוא מתירא מעוברי דרכים, אפילו הם עובדי כוכבים.
סעיף ה
המוסר מפתח חנותו לעובד כוכבים, היין שבו מותר, אפילו לא נשאר שום יהודי בעיר, אפילו הודיעו שהוא מפליג, שלא מסר לו אלא שמירת המפתח והוא ירא ליכנס בו. ויש מי שאומר שלא התירו אלא כשאינו יודע שהוא מפליג, ואז מותר אפילו מצאו שנכנס, אבל אם הודיעו שהוא מפליג, אפילו אם נתפס עליו כגנב, אסור.
הגה: ויש להקל כסברא הראשונה (היא סברת ר"ח שכ"ה בריב"ש סימן תכ"ד ות"ה סימן ר"ן ורשב"א). ואם עבר העובד כוכבים ונכנס שם, אם נתפס כגנב, שרי. ואם אינו נתפס כגנב, ויש לו התנצלות על מה שנכנס, אסור. ודוקא אם סגר הדלת במנעול מבפנים ואין סדק בחדר שיכולים לראות משם, אבל אם הדלת פתוח (ב"י בשם רשב"א), או אפילו רק סדק שיכולים לראות היין, מותר (מרדכי פר"י). ואפילו אמר לו ליכנס שם (שם), אם לא אמר לו להפליג ויוכל לבא, דהעובד כוכבים מירתת. ואם העובד כוכבים אינו מירתת, כגון עבדי המושל שתפסו היהודי (ומחפשים בבית היהודי), הכל אסור אם אין לו סימן שלא נגעו (ב"י בשם התוס' והמרדכי ס"פ ר"י).
סעיף ו
ישראל ועובד כוכבים שהיו בספינה ובה יין, ושמע ישראל קול תקיעת שופר שתוקעין לשבות ונכנס לעיר והניח היין שבספינה עם העובד כוכבים, אם יש דרך עקלתון שיוכל לבא עליו פתאום ואין שם אלא עובד כוכבים א', מותר היין, אפילו אם יש בינו ליין יותר מאלפים אמה, שאין אנו בעיניהם בחזקת שומרי שבת כראוי.
סעיף ז
היו יושבים ישראל ועובד כוכבים לשתות כל אחד מיינו, ושמע הישראל שקורין לבית הכנסת והלך שם להתפלל, מותר היין אם יש דרך עקלתון שיוכל לבא עליו פתאום. אבל אם היו שותים ביחד מיין אחד, ויין לפניהם על השלחן ויין אחר חוץ לשלחן, והניח העובד כוכבים לבדו, שעל השלחן, אסור; ואת שחוץ לשלחן, את שתוך פישוט ידיו, אסור, ושחוץ לפישוט ידיו, מותר. ואם אמר לו: הוי מוזג ושותה, כל החביות הפתוחות שבבית אסורות, והסתומות מותרות, אלא אם כן שהה כדי שיסיר המגופה כולה ויחזירנה ותנגב.
סעיף ח
ישראל ששכר בית בחצר העובד כוכבים והניח בו יין וסגר הדלת והכניס הבריח בטבעת, ושכח ולא סגרו במפתח, והפליג, ולסוף ימים הרגיש העובד כוכבים שלא היה סגור במפתח והודיע הדבר ליהודי, מותר. (הואיל ולא ידע העובד כוכבים שמפליג הישראל, מרתת ולא נגע) (תשובת הרא"ש כלל י"ט סימן י"ג).
סעיף ט
בית שיש לישראל בו יין, ועובד כוכבים דר למטה וישראל בעליה, וארובה מהעליה לבית, ויצאו שניהם בבהלה לראות חתן או הספד, וחזר העובד כוכבים וסגר הפתח ואחר כך בא הישראל, אף על פי שאין לישראל מעבר אלא דרך הבית ואי אפשר לעבור שלא יראנו, הרי היין הפתוח שבבית הישראלי בהיתירו, שלא סגר העובד כוכבים אלא על דעת שכבר נכנס הישראל לביתו ולא נשאר אדם בחוץ, וכמדומה לו שהוא קדמו.
הגה: ודוקא שיצאו בבהלה וחזרו, דאפשר לומר שמתוך בהלתו חזר ולא דקדק יפה בכניסת ישראל; אבל שלא בבהלה, היין אסור (ב"י בשם הרמב"ם).
סעיף י
עובד כוכבים ששמע קול שאגת אריה, ומפחדו נחבא בין החביות יין וסגר הדלת אחריו, מותר, אפילו הן פתוחות, מפני שהוא אומר: שמא ישראל אחד נחבא כאן ויראה אותי כשאגע.
סעיף יא
גנבים שנכנסו למרתף ופתחו חביות יין, אם רוב גנבי העיר עובדי כוכבים, אסור. ואם רובן ישראל, מותר. ואם רובן ישמעאלים, אסור בשתיה ומותר בהנאה. ואם יש ליהודים שכונה לבדם, שאין דרך העובד כוכבים מפסיקתה, הולכים אחר רוב בני השכונה אע"פ שרוב בני העיר עובדי כוכבים. ובמקום שרגילים להצניע ממון בחביות ומניחים אותם בין חביות יין, אפילו אם רוב גנבי העיר עובדי כוכבים, מותר, דשמא לא באו אלא בשביל הממון וכשראו שהוא יין לא נגעו בו.
הגה: וכל זה מיירי שראינו רעותא, כגון שהיו תחלה סתומות ונפתחו, אבל אם היו סתומות, ונמצאו סתומות, או שהיו כולם פתוחות ולא נמצא בהם רעותא, הכל שרי (בב"י ריב"ש סי' תכ"ד ומרדכי ואגודה וראב"ן), דסתם גנב אינו לוקח יין. ואם היה במקצתן רעותא, ונפתחו האחרים שאין אנו רואים בהן רעותא, הכל שרי (בב"י ומרדכי ס"פ ר"י תשובת מוהר"ם). ויש אומרים שכל זה מיירי שיש גנבים ידועים מן העובדי כוכבים (כן משמע במרדכי פר"י והביאו הבית יוסף), אבל אם ידוע גנב אחד מישראל, ומעובד כוכבים אינו ידוע, תלינן בישראל הידוע. ועיין לעיל סימן קכ"ח עוד מדינים אלו.
סעיף יב
חיל שנכנס לעיר ונכנס לבית ישראל, בשעת שלום, חביות פתוחות, אפילו הן פקוקות, אסורות, וסתומות במגופה של טיט, מותרות. ובשעת מלחמה, אלו ואלו מותרות. ודוקא בפתוחות מתחלתן, אבל סתומות שנפתחו, חיישינן להו.
סעיף יג
עובד כוכבים שנמצא עומד אצל הגת, אם יש בה טופח על מנת להטפיח (פי' שהיד הנעשית לחה במגעו תחזור ותעשה לחה גם יד אחרת), צריך הדחה וניגוב. ואי לא, בהדחה סגי.
סעיף יד
זונה עובדת כוכבים במסיבת ישראל, היין מותר, שאינם מניחים אותה לנסך. אבל זונה ישראלית במסיבת עובדי כוכבים, יינה של הזונה גם כן אסור.
סעיף טו
הניח יין בביתו בחלון פתוח, ובא עובד כוכבים והכניס שם זונה וסגר הדלת אחריו, ואחר כך בא הישראל ומצא יינו כמו שהניחו, מותר.
סעיף טז
חצר שחלוקה בראשי יתדות בין ישראל לעובד כוכבים, אף על פי שחביות פתוחות עומדות סמוך לחלקו של עובד כוכבים תוך פישוט ידיו, מותרות. וכן אם היה גגו של ישראל למעלה מגגו של עובד כוכבים, וחלוקים ביתידות, מניח שם יינו אע"פ שידו מגעת שם.
סעיף יז
חבית של יין שצפה בנהר ונמצא כנגד עיר שרובה ישראל, אם יש בנהר מכשולות וסכר (פירוש סתימה) אגמי מים שהיו מעמידים אותה אילו באה ממקום אחר, מותרות, שאין לתלותה אלא בעיר שנמצאת כנגדה. ואם אין בנהר סכר אגמי מים, אסורה, שאנו תולים אותה ברוב הסביבות שהם עובדי כוכבים. ואם נמצאת כנגד עיר שרובם עובדי כוכבים, אם רוב הסביבות ישראל ויכולה לבא שם דרך ישרה של תטבע, מותרת, אפילו קרובה הרבה לעיר של עובדי כוכבים, עד שמוכיח קירבתה שהיא של עובדי כוכבים, מניחים הקרוב והולכים אחר הרוב. ואם לאו, היין אסור בהנאה והקנקן הוא של מוצאה. ואם בא ישראל ונתן בה סימן, אף היין מותר, והרי הוא של מוצאו, דכיון דרובא עובדי כוכבים, נתיאשו הבעלים. (ודווקא שהיא סתומה בפקק, אבל פתוח לגמרי, היין אסור דחיישינן שמא נגעו בו) (כך משמע מהר"ן פא"מ וכן הוא בתא"ו ני"ז).
סעיף יח
חבית של יין שנמצאת בכרמו של ישראל, ויש כרמים אחרים של ישראל סמוכים, וכרמים רבים מהם של עובדי כוכבים סביבותיהם, אע"פ שרחוקים משל ישראל, החבית אסורה דאזלינן בתר רובא אף על גב דאיכא קורבא דמוכח דשל ישראל היתה. ואין צריך לומר כשאין שם של ישראל אלא אותו כרם. והוא הדין להקל, כגון שנמצא בכרמו של עובד כוכבים אע"פ שיש כרמים אחרים של עובדי כוכבים, אי איכא כרמים של ישראל רבים מהם, אפילו רחוקים מהם, הולכים להקל, והוא שיושבת בין ההרים שאינו מעבר לעוברי דרכים, הא לאו הכי אסורה, שרוב עוברי דרכים עובדי כוכבים הם ושמא מהם נפל. והני מילי בבקבוק, אבל חבית שאין דרך עוברי דרכים להוליך כיוצא בו. אין תולים בהם.
סעיף יט
נודות יין שנמצאו מושלכים בדרך, אם רוב שופכי יין ישראל, מותרים, אם הם נודות גדולים. אבל אם הם קטנים שדרך עוברי דרכים להוליך כיוצא בהם, אסורים, שאנו תולים בהם שרובם עובדי כוכבים. ואם היו גדולים וקטנים, מותרים כולם, שהגדולים מוכיחים על הקטנים שהם משופכי יין, והרי רובם ישראל, והקטנים להכריע המשא באו.
סעיף כ
ישראל שיש לו יין באוצר שלו ופתח האוצר סגור במפתח אחד, ומצא הפתח פתוח ועובד כוכבים אחד מודה שהוא פתחו לשאוב מים מבור שבאוצר כדי לבנות ביתו, מותר.
הגה: בעל הבית שאמר לשפחתו להכין השלחן ומצא יין על שולחנו, ושפחתו העובדת כוכבים אומרת שלקחה היין ממרתיפו שבו יין הרבה, היין שבמרתף שרי, דאין העובדת כוכבים נאמנת, ואימר במקום אחר לקחה (תשובת המרדכי פ' ר"י), ושעל השלחן אסור. וכן באחת שטמנה מפתח מרתף שלה, ולא מצאה במקומה, ומצאה כד יין טמון בתבן, ואומרת שפחה עובדת כוכבים שהיא לקחה היין מן היין שבמרתף, שרי, ואין השפחה נאמנת (שם ואגודה ובהגהת אשיר"י). אבל גנבים שנכנסו למרתף ומשכו יין והניחו הברזות פתוחות, ונמצאו אחר כך הברזות סתומות, ואמרה שפחה עובדת כוכבים שהיא סתמתן, כיון שנתיחדה העובדת כוכבים עם היין ואינה נתפסת כגנב, ואיכא רגלים לדבר שהיא סתמתן, היין אסור (מרדכי סוף פ' ר"י). מיהו בזמן הזה דאין העובדי כוכבים מנסכים, שרי, כמו שנתבאר לעיל סימן קכ"ג וקכ"ד.