סימן קלח: דיני הכשר כלי היין
סעיף א
גת של אבן שזפתה עובד כוכבים ונתן בה יין בשעת זפיתה, או שזפתה ישראל ונתן בה יין ונגע בה העובד כוכבים בעוד משקה טופח עליה, צריכה ניגוב. ואם דרך העובד כוכבים בזפותה, אין די לה בניגוב אלא יקלוף הזפת ואח"כ ינגב, או עירוי בלא קליפה, או יישנה י"ב חודש. ושל עץ, אם זפתה עובד כוכבים ונתן יין בשעת זפיתה, אפילו לא דרך בה, או שזפתה ודרך בה אח"כ, או שזפתה ישראל ונתן בה יין ונגע בה העובד כוכבים בעוד משקה טופח עליה, דין אחד להם שצריכה קליפה וניגוב, או עירוי בלא קליפה. ואם יש נעורת של פשתן בין נסר לנסר, או בלאי בגדים, אין די לה בניגוב אלא צריכה מילוי ועירוי או הגעלה. ושל חרס, זפתה העובד כוכבים ונתן בה יין בשעת זפיתה, אפילו לא דרך בה, או שזפתה ישראל ונתן בה יין ונגע בה העובד כוכבים בעוד משקה טופח עליה, אינה ניתרת בקליפה וניגוב, אלא במילוי ועירוי בלא קליפה. ואם זפתה העובד כוכבים ודרך בה, צריכה קליפה ומילוי ועירוי, או הגעלה בלא קליפה, או יישנן י"ב חדש, או להסיקה בכבשן עד שירפה הזפת. וכל זה בזפותה, אבל אם אינה זפותה יש לחלק שאם תחלת תשמישה ע"י עובד כוכבים, צריכה ניגוב (ובשל חרס, עירוי אם דרך בה) (טור). ואם תחלת תשמישה ע"י ישראל, סגי בהדחה אם היא של עץ או אבן, אבל אם היא של חרס צריכה ניגוב.
סעיף ב
גת הבנויה בלבנים או סיד וגפסים (פירוש חומר יותר לבן מהסיד ויס"ו בלע"ז), דינה כשל חרס.
סעיף ג
הגת וכליו הצריכים ניגוב, ניתרים בהגעלה ע"י עירוי שמערה מכלי ראשון עליהם, ולא תהא הגעלה זו פחותה מניגוב.
סעיף ד
גיגית גדולה שדורכין בה והמשפך וכלי המדה והמחץ והוא כלי שדולין בו מהבור לחבית, כולם דינם כגת.
סעיף ה
הקורה שעוצרים בה הענבים והדפים שמשימין על העביט (פי' כלי גדול), סגי להו בהדחה.
סעיף ו
העקלים (פי' כמי קופות מסורגות כמצודה שפורטי"ם בלע"ז) שכורכים סביב העביט העשוים מחריות של דקל ושל קנבוס, מנגבן. ושל שיפה ושל גמי בולעים יותר וצריך ליישנן י"ב חודש. (ויש להחמיר בשל קנים כמו בשל שיפה וגמי) (סמ"ג). ואם רצה לטהרן מיד, מגעילן ברותחין או חולטן במי זיתים או מניחן תחת צנור שמימיו מקלחין או במעיין שמימיו רודפין י"ב שעות, ואח"כ יותרו.
סעיף ז
משמרת של יין של עובד כוכבים, אם היא של שער, מדיחה. ואם היא של צמר, צריכה ניגוב. ואם היא של פשתן, צריכה ליישנה י"ב חדש.
סעיף ח
כלי חלף (פירוש מין עשב שעושין ממנו מחצלאות וחבלים) וחוצין וכיוצא בהן מכפיפות שמסננים בהן יין, אם היו תפורים בחבלים, מדיחן. ואם היו אחוזות זו בזו בחיבור קשה, צריכים ניגוב. ואם היו תפורות בפשתן, מיישנן. (מפות שלנו שנפל עליהם יינם, סגי להו בהדחה אפילו נפל עליהם יין רותח) (טור והמרדכי פרק השוכר ובהגהת אשיר"י).
סעיף ט
כל מקום שצריך ניגוב, צריך להתיר הקשרים. אבל בהכשר מילוי ועירוי, וכן ביישון שנים עשר חדש, אין צריך להתיר הקשרים.
סעיף י
כל מקום שאמרנו צריך ניגוב, אם הם לחים מקנחן באפר ואח"כ מדיחן במים ואח"כ מקנחן באפר פעם שנית, ואח"כ מדיחן במים. ואם הם יבשים, מקדים מים ואח"כ אפר ואח"כ מים ואח"כ אפר ואח"כ מים.
סעיף יא
גת שדרך בה עובד כוכבים, כשבא ישראל לנגבה מכבד כדרכו, ואין מחייבין אותו ללקט החרצנים.