סימן יט: דין ברכת השחיטה
סעיף א
השוחט צריך שיברך קודם: אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה; ואם שחט ולא בירך, כשרה.
הגה: ואם שחט דבר דאתיליד בו ריעותא וצריך בדיקה, ישחטנו בלא ברכה, וכשימצא כשר מברך על השחיטה, ובלבד שיהא סמוך לשחיטה (בא"ז הלכות כסוי). ואם שחט בבית המטבחים, שהוא מקום מטונף, יברך ברחוק ד' אמות קודם שיכנס לשם, ולא ידבר עד אחר השחיטה. (באגודה).
סעיף ב
שחט בהמות וחיות ועופות, ברכה אחת לכולן.
סעיף ג
שנים שוחטין שני בעלי חיים, יכול לברך הא' להוציא חבירו; והוא שיתכוין לצאת.
סעיף ד
צריך ליזהר מלדבר בין ברכה לשחיטה בדבר שאינו מצרכי השחיטה; ואם דבר, צריך לברך פעם אחרת. (אבל מותר לדבר בין השחיטה לכיסוי, ומכל מקום טוב שלא לדבר) (ת"ה אשירי תא"ו נט"ו ור' ירוחם ואגודה).
סעיף ה
אם רוצה לשחוט הרבה, צריך ליזהר שלא לדבר בין שחיטה לשחיטה בדבר שאינו מצרכי השחיטה; ואם דבר, צריך לכסות דם שחיטה ראשונה ולברך פעם אחרת על השחיטה, אבל על כסוי שני לא יברך.
הגה: משום דשחיטה לא הוי הפסק; אבל אם שח בינתים, הוי הפסק וצריך לחזור ולברך. (כל בו ואשר"י וכל הפוסקים). ויש אומרים דשיחה בין שחיטה לשחיטה לא הוי הפסק.
סעיף ו
המברך על דעת לשחוט חיה אחת, ואח"כ הביאו לו יותר, יכסה דם הראשון ויברך עליו, ויברך על השחיטה שנייה ולא על הכסוי; והני מילי כשהביאום לו קודם שבירך על כיסוי הראשונה. (ד"ע ורש"ל סכ"ה סעיף ח')
הגה: ויש אומרים דאם הביאו לו ממין הראשון ששחט, אינו צריך לכסות הראשונה ולברך על השחיטה שנייה (טור בשם בעל הלכות) (וכן עיקר ועיין בא"ח סימן ר"ו ס"א).
סעיף ז
היו לפניו הרבה לשחוט, וברך על השחיטה ואח"כ הביאו לו עוד, אם כשמביאים לו האחרונות יש עדיין לפניו מאותם שהיו לפניו כשבירך, אין צריך לחזור ולברך; ואם לאו, צריך לברך. ולכתחלה טוב ליזהר להיות דעתו בשעת ברכה על כל מה שיביאו לו.
סעיף ח
היה שוחט חיה או עוף ודעתו לשחוט עוד, ושכח וכיסה ובירך, כשחוזר לשחוט אין צריך לחזור ולברך על השחיטה, שאין הכסוי הפסק.
הגה: וכן הדין אם שחט חיה ורוצה לשחוט בהמה, מכסה דם החיה וישחוט הבהמה בלא ברכה (כל בו).