סימן מו: דיני טריפות בבני מעים
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן מו: דיני טריפות בבני מעים

סימן מו: דיני טריפות בבני מעים

 

סעיף א
ניקבו הדקין, טריפה, ואפילו ליחה שבהן סותמתן, אינה סתימה, ואפילו היא דבוקה בהן הרבה עד שאין יכול להוציא אלא ע"י הדחק. ואם חלב טהור סותם, כשרה שכל חלב טהור סותם, טמא אינו סותם, חוץ מקרום שעל הלב וחלב שעל גבי הכרכשתא (פי' מעי הדבוק בפי הטבעת) שאע"פ שהם טהורים אינם סותמים. וחלב חיה שכנגדו אסור בבהמה אינו סותם. והעוף כל שומן שלו סותם.
הגה: ואינו סותם אלא באותו אבר שהשומן דבוק בו בתולדתו, אבל אם סותם נקב של אבר אחר לא מקרי סתימה, וטריפה (ב"י בשם תוספות והרא"ש והרשב"א).
 
סעיף ב
יצאו הדקין לחוץ והוחזרו מאליהן, כשרה. ואם החזירן, אם נתהפכו אף ע"פ שלא ניקבו, טריפה, שאי אפשר שיחזירוה כמות שהיו אחר שנהפכו ואינה חיה; והוא הדין אם לא יצאו ונמצאו מהופכין, טריפה (ל' רמב"ם פ"ו מה"ש דט"ו).
הגה: וכן אם נמצאו המעים בין עור לבשר ונמצא תפור שם, יש לחוש שיצאו ונתהפכו. אבל אם לא נמצא שם תפירה, ולא ניכר שם שנקרע, ולא היה ניכר בה שום ריעותא, כשרה (א"ו הארוך כלל נ"ה והגהת ש"ד סי' פ"ח בשם ראבי"ה).
 
סעיף ג
הדרא דכנתא (פי' המעים דקין שסובבין סביב לשומן שלהם הנקרא אינטר"יליא) שניקב אחד לחבירו, כשרה שחבירו מגין עליו. ואינו צריך לומר אם ניקב לכנתא, שהכנתא חלב טהור הוא וסותם.
 
סעיף ד
מחט שנמצא בדקים, טריפה דחיישינן שמא ניקב.
 
סעיף ה
חלחולת, והוא מעי האחרון שהוא שוה בלא עיקום והרעי יוצא ממנו, אם ניקב במשהו, טריפה כמו שאר מעים. במה דברים אמורים, שניקב לחלל הבטן; אבל אם ניקב במקום שהוא דבוק בין הירכים, כשר ואפילו ניטל כל מקום הדבוק בין הירכים כשר, והוא שישאר ממנו כמלא ארבע אצבעות בשור הגדול ובדקה לפי שיעור זה, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. ואם באותם ארבע אצבעות ניקב, יש אוסרים במשהו ויש מכשירים עד שינטל רוב רחבו.
 
סעיף ו
אם סירכא יוצאת מהדקין או מאחד משאר איברים שנקובתן במשהו ונסרכת לדופן או למקום אחר, כשר, דלא אשכחן בועה וסירכא אלא בריאה.
הגה: ומכל מקום יש לדקדק שלפעמים ימצאו בועות הרבה ועל ידן נסתמו המעיים ואז הוא טריפה. ויש לבדוק ע"י קש או נוצה אם נסתמו (גם זה שם).