סימן מח: דיני טריפות בקיבה ובכרס
סעיף א
קיבה (קיבה הוא כיס שבמעי הבהמה, שהמאכל נכנס לכרס ובסוף הכרס שקורין פאנץ עשוי ככובע וקרוי בית הכוסות, והמאכל נכנס מבית הכוסות להמסס ומהמסס לקיבה ומהקיבה לדקין) שניקבה, טרפה. ואם החלב שעל היתר סותם הנקב, כשרה; אבל שעל הקשת אינו סותם.
סעיף ב
כרס שניקב, טריפה ואין לו דבר שיסתום אותו שהרי החלב שעליו אסור.
הגה: תולעים שנמצאו בכרס, כשר, דמן הפרש הן גדילים או הבהמה אכלה אותן (ש"ד סימן מ"ו).
סעיף ג
בשר החופה את רוב הכרס, והוא המקום מן הבטן שאם יקרע יצא הכרס, אם נקרע בשר זה, טריפה, אע"פ שלא הגיע קרע זה לכרס עד שנראית, אלא כיון שנקרע רוב עובי הבשר הזה או ניטל, טריפה. וכמה שיעור הקרע הזה בארכו, אורך טפח. ואם היתה בהמה קטנה ונקרע רוב אורך הבשר החופה את הכרס, אף על פי שאין באורך הקרע טפח, טריפה, הואיל ונקרע רובה.
סעיף ד
אם נקדר הבשר הזה בעיגול או באורך, אם היה יתר מכסלע והוא כדי שיכנס בו ג' גרעיני תמרה זו בצד זו בדוחק, אם יש בה אוכל הנשאר סביבותיה כשאוכלין אותה, או בריוח כשאין בהם שום אוכל כלל, הרי זה טריפה שאם ימתח קרע זה יעמוד על טפח.
סעיף ה
אם נתמסמס בשר זה עד שהרופא גוררו, חשוב כניטל.
הגה: ואין אנו בקיאין בבשר שהרופא גוררו ולכן כל מקום שנשתנה מראית הבשר דינו כניטל. (מרדכי וב"י בשם הגהות מיימוני).
סעיף ו
מחט שנמצא בחלל הקיבה או הכרס דינו כמחט שנמצא בבית הכוסות.
סעיף ז
המסס ובית הכוסות דבוקין זה בזה, ואם ניקבו במקום חבורן, אפילו הנקב מפולש מזה לזה, כשרה. ואם הנקב בשאר צדדים שאינם דבוקים יחד, אם הנקב מפולש מעבר אל עבר, טריפה; ואם לאו, כשירה בין בהמסס בין בבית הכוסות.
הגה: ויש אוסרין בהמסס אפילו בלא נקב מפולש (טור בשם רש"י וא"ו הארוך ות"ה סימן קס"ה) והכי נהוג אם לא במקום הפסד מרובה שאז יש לסמוך אמכשירין.
סעיף ח
אם נמצא באחד מהם תחובה מחט או קוץ ולא ניקב מעבר אל עבר, הופכין אותו ובודקין אותו מבחוץ אם ימצא עליו קורט דם בידוע שניקב כלו וטריפה, ואם לאו, כשרה (תוס' והג"מיי פ"ו בשם סמ"ג וכל הפוסקים) (אפילו לא נשאר רק מעט מעור החיצון שלא ניקב) והוא שלא מלחו ולא הדיחו, ואפילו ראש העב שלו לצד חוץ.
הגה: ויש מקילין להתיר אם לא ניקב מעבר לעבר והודח ונמלח, או שנאבד ולא בדק מבחוץ אם היה עליו קורט דם (כך משמע בהגהות סמ"ק ורמב"ם ורא"ש דלקמן וע"פ) (ויש לסמוך עלייהו במקום הפסד מרובה. ואם עבר המחט מעבר אל עבר ועודנו תחוב בו, בודקים אותו אם נמצא קורט דם סביב המחט (וכל שכן עליו) (מרדכי) בידוע שקודם שחיטה ניקב כולו וטריפה; ואם לאו, אחר שחיטה דחק ועבר, וכשרה אם לא מלחו ולא הדיחו, דכיון שהמחט עודנו שם אילו עבר מחיים היה הדם סביבו. אבל כשאין המחט לפנינו, אסור כשניקב כולו אפילו אין בו קורט דם.
הגה: כל מקום שצריך בדיקה, אם לא בדקוהו כגון שנאבד או לקחו המחט משם, טריפה, דהוי כאילו הדיחו ומלחו (רשב"א סימן תש"ס). יש אומרים דבזמן הזה דאין אנו בקיאין בבדיקות יש להטריף אם נקבה המחט משני צדדין, אפילו לא נמצא קורט דם ולא חלודה, דאין אנו סומכין בזה על בדיקתנו מאחר דניקב משני צדדין (א"ז והארוך) והכי נהוג. מחט או קוץ הנמצאים בהמסס ובית הכוסות בחללו ולא נתחב בהן כלל, כשר בכל ענין ואין צריך שום בדיקה (הגהות מיימוני) ויש מקילין דאפילו בניקב המחט מצד אחד אין צריך לבדוק מבחוץ אם יש עליו קורט דם (רמב"ם והרא"ש) ויש לסמוך עלייהו אם הוא הפסד מרובה וא"א לבדוק, כגון שנמלח או הודח או נאבד.
סעיף ט
אם נמצא עליה חלודה דינה כנמצא עליה קורט דם.
הגה: וכן אם נמצא חלודה מבחוץ נגד המחט, אם ניקב מצד אחד טריפה כאילו נמצא שם קורט דם (בית יוסף).
סעיף י
זה שאמרנו מצד אחד כשרה, היינו מבפנים כלפי הרעי, דאי צד שבחוץ כלפי חלל הגוף אם לא ניקב כלל אלא שנמצא מחט בחלל הגוף, טריפה.
סעיף יא
מחט שנמצאת בקורקבן וכולה נבלעת בעובי בשרו ונשאר כחצי אצבע מצד הכיס גם מצד החוץ שלא היתה המחט אוכלת ולא היה ניכר שום נקב לא לצד פנים ולא לצד חוץ, תולין להקל.
הגה: דהמחט בא מבפנים והוי כניקב מצד אחד ואם אין עליו קורט דם מבחוץ, כשר (רשב"א) ויש מחמירין ואוסרין אפילו בכי האי גונא (הגהות ש"ד בשם מהר"ם וא"ו הארוך) (ויש לחוש לדבריהם אם לא בהפסד מרובה.
סעיף יב
קטן שמצא מחט תחוב בכרס יש להחמיר ולאסור על פיו אם הוא חריף לידע ולכוין בדברים אלו.